ספר העיטור חלק ב נה

ש"מ היכא דליכא לאקרורי דעתא אשה נישאת בכל יום כדאמרי' לקמן ת"ש (י) דתני בר קפרא בתולה נישאת ברביעי ונבעלת בחמישי הואיל ונאמר' בו ברכה לדנים ואלמנה נישאת בה' ונבעלת בוי"ו הואיל ונאמרה בו ברכה לאדם מטעמא משום ברכה אבל לאקרורי לא כלומר ותנא דידן דלא ס"ל ברכה לאקרורי דעתא דחד יומא נ"ח ואשה נישאת ברביעי ונבעלת או בליל ד' או בליל ה' אבל לבר קפרא אינה נבעלת אלא בליל ה' והיינו דאיכא בין ברכה. לשקדו בבתולה ואיתשל בי מדרשא בתולה תינשא בה' ותיבעל באור ה' והשיבו מפני הכתובה ולא היא דאי משום כתובה תכתוב ברביעי אלא מס' לן דעיקר תקנת ב"ד היתה שיהא טורח בסעודה ג' וברביעי כונסה ונא הטריחוהו חכמים יותר ואם ירצה ליכנס בה' וליבעל בה' הרשות ביד ובלבד שלא יקדים הנשואין לרביעי מפני שקדו ומשום אקרורי דעתא אבל היכא דטרח ליה וליכא למיחש לאקרורי כגון האידנא דקבוע ב"ד בכל יומא אשה נישאת בכל יום בר מע"ש ומו"ש גזרה שמא ישחוט עוף ולא חיישי' לבר קפרא והא דאבעי' לן מהו לבעול לכתחלה בתולה בשבת דוקא דטריח לי' א"נ דכנס לה מקמי הכי כמה יומי ואסיקנא כה"ג מותר לכתחלה הא לא"ה אסור משום גזרה שמא ישחוט בו עוף ותניא מפני מה אמרו אלמנה נישאת ביום ה' ונבעלת בוי"ו שאם אתה אומר נבעלת בה' למחר משכים לאומנתו והולך לו שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא שמח עמה ג"י ולבר קפרא טעמא דידיה משום ברכה ונ"ל שקדו לא בבתולה ולא באלמנה ואלמנה אינה נבעלת אנא לאור וי"ו וקי"ל כתנא דידן ואלמנה נישאת ליום הרביעי ונבעלת לליל ה' או לליל וי"ו ואם הוא אדם בטל יום ד' וא"נ יו"ט שחל להיות ע"ש נישאת יום ה' ונבעלת לאור ה':

(יא) ירו' אילין דכנסין ארמלי צריכין לכונסן מבע"י שלא יהא כקונה קנין בשבת ואם היא בתולה בוי"ו:

שער שלישי כתובה אע"פ שנכנסה לחופה אסור לבעול עד שיכתוב לה כתובה דקי"ל כר"מ דאמר אסור לשהות עם אשתו אפי' שעה אחת בלא כתובה ותו ר' אמי (יב) שרי לכתחלה למבעל בשבת אמרו ליה רבנן והא לא כתיבא כתובתא א"ל אתפסוה מטלטלין ש"מ בעי' חופה וכתובה ותנן (יג) נמי בראשונה היו כותבין לבתולה ר' ולאלמנה מנה והיו מזקינין ולא היו להם נשים עד שבא שמעון בן שטח והתקין שיהא כותב כל נכסי אחראין וערבאין לכתובתה ואותן שנהגו לברך ברכת נשואין שחרית קודם כתובה ומכניסין אותה בבית החתן אינו מנהג שאסור להתייחד בלא כתובה ומנהג שלנו שלא לברך ברכת נשואין עד שעת כתיבה ונותנין כתובתה ואח"כ מברכין וכך מנהג ספרד ואין לשנות המנהג ודייקינין נמי מדגרסינן בפרק נערה המאורסה הואיל וברשותו נכתבין:

שער הרביעי שבע ברכות כדתנן במס' כלה. כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה שנא טבלה ואמר רבא באיזה ברכה אמרו ברכת נשואין ולא ברכת אירוסין ות"ר מברכין ברכת האירוסין בבית האירוסין וברכת חתנים בבית חתנים רי"א אף בבית האירוסין מברכין אותה אמר אביי ביהודא שנו מפני שמתייחד עמה ומנהג שלנו שמקדשין שנה או שתים קודם כניסתן לחופה ובין כך מתייחדין שניהם אף בבית הכלה:

מברכין ז' ברכות בין בלילה בין ביום בסעודת אבי הכלה ובמקום שאין מקדשין אלא בשעת נשואין כשיוצאין מביהכ"נ אין מברכין בלילה אלא לאחר הקידושין בסעודה שני' של אבי הכלה שאין ברכת חתנים אלא לאחר קידושין אמר ר"נ אמר לי הונא מנין לברכת חתנים בעשר' שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים רבי אבוהו אומר מהכא במקהלות ברכו ד' ממקור ישראל ת"ר מברכין ברכת חתנים כל ז' ואמר ר"י והוא שבאו פנים חדשות יש מפרשים שלא באו בתוך הסעודה עד עכשיו אע"פ שלא אכלו ויש מפרשים כל שאינו מאנשי ביתו אלא שבאו לשמחת החתן והכי מס' לן לפום גירסת ירושלמי דגרסינן התם ברכת חתנים כל ז' סבר ר' ירמיהו למימר מפקין כלתא כל ז' א"ל ר"י והא תני ר' חייא ברכת אבלים כל ז' אית למימר מפקין מיתה כל ז' מה כאן מנחם עמו אף כאן משמח עמו מה כאן מזכירין אף כאן מזכירין ש"מ כיון שיש כאן משמחין הרי הן כפנים חדשות ומברכין ברכת חתנים אבל אין שם משמחין אלא אנשי ביתו אין מברכין אלא שהשמח' במעונו ואשר ברא כדאמר רב אשי איקלע לבי רב כהנא יומא קמא בריך כולהו ומכאן ואילך אמר להו אי איכא פנים חדשות מברך כולהו. ואי לא אפושי שמחה מברך שהשמחה במעונו ואשר ברא ולפי שמעון הוא מקום השיר כדאמרי' מעון שבו כתות כתות של מלאכי השרת ואומרים שירה לפני המקום והשירה היא השמחה לפני המקום כדכתיב החדלתי את תירושי המשמח אלקי' ואנשים לפיכך אומרים שהשמחה במעונו וביהמ"ק מקרי מעון כדאמרי' המעון הזה אם אלין הלילה לפי שבו השרה שכינתו והלוים אומרים שירה לפני המקום בכל יום ומברכים שהשמחה במעונו ואתה מוצא בברכת חתנים ה' דרכים הדרך הראשון בפנים חדשות מברך כל ז' הברכות:

הדרך השני ליכא פנים חדשות יום ראשון מברך כל ז' ברכות ושאר הימים שהשמחה במעונו ואשר ברא ודוקא ביו"ד דאינהו נמי ברכת חתני' נינהו הדרך הג' מז' ועד למ"ד בין אמר לי' מחמת הלולא בין לא א"ל מחמת הלולא מברך שהשמחה במעונו ואיהו נמי הא ברכה בברכת המזון דאע"ג דלית בה מלכות שמים הוה ברכה כדאמרינן בתוספתא אלו ברכות שמקצרין אותן בהמ"ז וברכת המצות וברכת הפירות וכדאמרי' נמי בבהמ"ז שלשה וארבעה:

הדרך הד' מן ל' ואילך ואי א"ל מחמת הלולא מברך שהשמחה במעונו ואי נא לא ויש מקומות שעדיין עושין זה המנהג כמה ימים וכי א"ל מחמת הלולא עד אימת עד תריסר ירחי שתא דזמן שמח' היא דכתיב נקי יהי' לביתו שנה אחת. הדרך הה' מעיקרא אימת מכי רמי שערי באסינתא:

ובתשו' אחרי דלא נהיגי בשערי מדמתחלא לאתקוני סעודתא. לפום מנהג למיעבד גיחוץ או רקיקין או דשחטין תילתא או דמגבלין לישא כל אתרא לפום מנהגא לרבי' אבן מג"ש ז"ל הא דאמרי' משבעה ועד תלתין ומתלתין עד תריסר ירחי שתא לענין שהשמחה במעונו אבל אשר ברא לא מברכין אלא בתוך ז' ולא אשכחן בתולה יותר מז' ואשר ברא מברכת חתנים לאחר ז' ושהשמחה דקאמר לאחר ז' לאו ברכה היא אלא זכרון שמחה היא ותדע שהרי קודם כניסתן לחופה מברכין אותה ואי ברכה היא היכי מברכין לה אלא לאו ש"מ זכרון דברים בעלמא היא ומסת' לן דברכה היא וז' ברכות הן חוץ מבפה"ג ובורא עצי בשמים דרגילו לברוכי מדקאמר מברך שהשמחה במעונו בכלל בהמ"ז היא אבל אשר ברא לא מברך דאפושי שמחה היא ובכל יומא ממעט לי' יומא קמא קאמר שבע ובתר הכי ב' שהשמח' במעונו ואשר ברא ומעיקרא ולבתר הכי חדא לחודא והא דקאמר בריך ה' בריך ו' לא קחשיב בפנים חדשות וכי איכא פנים חדשות מאי מברך שהכל ברא לכבודו ל"ל כנגד לכבודי בראתיו שיהיו הכל מקלסין אותו. יוצר האדם כנגד יצרתיו:

ברוך אשר יצר עד סוף הברכה כנגד עשיתיו:

ברכה זו על מצות פ"ו כדתני' ר"א א' כל מי שאינו עוסק בפ"ו כאלו מבטל את הדמות שנאמר בצלם אלקים ברא אותו וסמיך לי' ואתם פרו ורבו וטברך על שתי יצירות שנעשו באדם. שני פרצופין הי' כדאמרי' בעירובין ואשר יצר את האדם מדבר בזכר והתקין לו ממנה על הנקיבה וקיבץ בני' לתוכה בשמחה רביעי שוש תשיש ותגל העקרה משום דכתיב אם לא אעלה אח ירושלים על ראש שמחתי זה אפר מקנה שבראשי חתנים וכתיב ציון היא דורש אין לה מכלל דבעי דרושי וחותם משמח ציון בבני':

ה' כנגד קול ששון קול שמחה קול חתן וקול כלה ואיתשל לרבינו שרירא שמח תשמח במאי חתים משמח ציון בבני' או משמח חתן וכלה ובגמרא משמח חתן וכ"כ מר ומנהגא דידן משמח עמו ובונה ירושלים (עיין לקמן) איכא נמי סוגיא גבן דחתמי הכי ומר רב סעדי' הכי כ' בסודרא הלכך מאן דאמר הכי לא תהדריני' וכגמ' טפי עדיף ואנן השתא מנהגא למיחתם קמייתא משמח חתן וכלה בתרייתא משמח חתן עם הכלה לפי ברכה על שתי יצירות בשמחת אדם וחוה ואחרי' תפלה על הזוג לשמח זע"ז בהצלחה ולפיכך מברך החתן עם הכלה לשון שמחה איש ואשתו (שייך לעיל) (וטעות הוא בידם אשר ברא ושמח תשמח חדא חתימה אית להו הכין אזיל דתרווייהו חדא חתימה אית להו וליכא תמי' דהא מברכין תרי זימנא יוצר האדם ומנהגא דילן דחחימתו שמח תשמח משמח עמו ובונה ירושלים איכא נמי סוגיא וכו' ע"כ) ואומר בא"י אמ"ה אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה רנה דיצה חדוה אהבה ואחוה ושלום וריעות מהרה ד' אלקינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול וכו' ברוך משמח חתן עם הכלה ויש ששואלין מכדי קי"ל כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וחותם בהן בברוך חוץ מברכה הסמוכה לחבירתה וכן ברכת אשר יצר סמוכה מאי טעמא פותחת בברוך בשלמא אשר ברא כיון דכי ליכא פנים חדשות לא מברך אלא הא לאו