ספר העיטור חלק ב נד

להאי סברא אטו והתיר לנו את הנשואות נשואה היא אלא טעמא כדפרישית ויש מקומות שנותנין טבעת להכוס ומברך עלי' ונותן לאשה ואומ' התקדשי לי בו ובמה שבתוכו והכל לפי המנהג ירוש' כל הברכות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מתקיעה וטב לה וי"א אף קדושי' כטבילה:

ת"ר אומרים ברכת אירוסין בבית אירוסין וברכת חתנים בבית חתנים ואר"ה תנא מנין לברכת חתנים בעשרה דכתיב ויקח בועז עשרה אנשים וגו' ר' אבוהו אומר במקהלות ברכו ד' אלקים ממקור ישראל וברכת אירוסין נמי בעשרה דאינהו נמי על עסקי מקור נינהו וכ"כ ר' אחא ואע"ג דקדיש ובריך ברכת אירוסין אסורה נו דכתיב ודבק באשתו ולא בארוסתו והיינו דמברכי' ואסר לנו את הארוסות ירוש' האוכל מצה בע"פ כאלו בא על ארוסתו בבית חמיו והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה לרבי' האיי אסור ארוכה עד החופה היא שארוסה אסורה שלא ע"י חופה מדקאמר (ו) ארוסה שעיברה רב אומר הולד ממזר ושמואל הולד שתוקי וטעמא מדאפקרה נפשה גבי ארוס אפקרה נמי נגבי אחרים אלמא לא שרי לאפקורי לארוס ואע"ג דלא קם האי לישנא אנא היכא דאתבררה מלתא שבא עליה ארוס בתרי' דידי' שדיא לי' וכי פליגו בארוסה שעיברה רב אמר הולד ממזר. ואלו בנשואה נכנסה לחופה שעיברה אח"כ אע"ג (ז) דבעלמא בנים כשרים דרוב בעילות אחר הבעל והכא הוולד ממזר בארוסה. והלכה כרב נתברר כי צריכה חופה ומנהג ישראל להכניס לחופה עם בעלה בהילולים ואח"כ מותרת לו והרי אנו מפרשין כ"ז החופה והנשואין:

השער השני כניסתה לחופה והוא שאמר לעולם (א) היא ברשות האב עד שתכנוס לרשות הבעל לנשואין ואר"ה חופה קונה (ב) מק"ו ומה כסף שאינו גומר אחר כסף קונה חופה שגומרת אחר כסף אינו דין שתקנה אלמא אינו קנין גמור עד שתכנוס לחופה וחופה היא שמסר האב ומכניסה לבעלה לבית שיש בה חידוש כגון אלו הסדינין קור"טתט סביבות הכותלים ויש שעושין סוכה בוורד והדס כפי המנהג ומתיחדין בה שניהם והיא שקורין טלמי בלע"ז והאומר חופה היא הסודר שחופין ראשיהן בשעת הברכה לאו מלתא מדגרסי' בסוכה (ג) וליחדו בחופה וליכלי בסוכה אין שמחה אלא בחופה (ד) גרסי' בירוש' עד שתכנוס לחופה לא סוף דבר לחופה אבל לבית שיש בו חופה ש"מ מקום מיוחד כעין כילה שיושבין ביניהם השושבינין והם הנשואין והכי תניא באבל רבתי עושין חופה לחתנים וכלות ותולין בהם אחד דבר שהביאו אוכל נפש וא' שלא הביאו אוכל נפש (ה) דר"מ וחכמים אומ' אין תולין אלא דברים שלא הביאו א"נ ואלו דברים שתולין בהם אגוזים שלא הביאו אוכל ורמונים שלא הביאו אוכל ולשונות של ארגמן וכו' כללא של דבר כל דבר שתולין בחופה אסור בהנאה. וגרסי' בירושלמי בפ"ג דסוכה אלו הן חופת חתנים סדינין המצוירין וסהרוני זהב תולין בהם ואע"פ שמנהג הכילה אינו אלא לבתולה באלמנה נמי כיון שנכנסה לשם נשואין ויש בו מקום מיוחד והצעת המטה להתייחד שניהם הרי הוא כבית שיש בו חופה וע"ז שנינו בתולה נישאת ליום הרביעי ואלמנה ליום החמישי שפעמים בשבת ב"ד יושבין בעיירות. ותנ"ה מפני מה אמרו בתולה נישאת ליום הרביעי שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לב"ד שקדו חכמים על תקנות בנות ישראל שיהא טורח בסעודה שלשה ימים א' בשבת ושני בשבת ושלישי בשבת וברביעי כונסה ומן הסכנה ואילך נהגו העם לכנוס בג' ובב' לא יכניס ירו' מה בין ב' לג' אינו דומה משתהה יום א' למשתהה ב' ימים וישתהה שני ימים שמא יערב עליו המקח ויערב לית יכול משום ספק סוטה:

ואם מחמת האונס מותר (ו) ירו' מהו מפני האונס מפני הכשפים ובבבלי (ז) כגון דאמר שר צבא בא לעיר וקבע מותר לכנוס בג' אי אספרווה דידי' אתא בג' מותר לכנוס אף בב' וא"נ כדתניא הרי שהי' פתו אפוי וטבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ודוקא אביו של חתן או אמה של כלה דליכא אינש דטרח אבל איפכא לא ואמר רפרם בר פפא ל"ש אלא נתן מים ע"ג בשר אבל לא נתן מים ע"ג בשר מזדבין ש"מ כל היכי דמני מזבין לא יכניס לא בב' ולא בג' וכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים מסייע ליה לר' יוחנן דאמר אע"פ שאין אבילות במועד דברים שבצנעה נוהג ש"מ ז' ימי משתה לחתן כמועד דמי דכתיב בי' ששון ושמחה:

הגדה (ח) חתן דומה למלך מה מלך אינו יוצא מביתו אף חתן אינו יוצא מביתו מה המלך מקלסין אותו אף החתן מקלסין אותו מה המלך לובש בגדי כבוד אף החתן לובש בגדי כבוד מה המלך שמחה ומשתה לפניו אף החתן שמחה ומשתה לפניו כל ז' ימי המשתה דרש רב יוסף משמיה דרבא נ"ש לא בעל אבל בעל אשתו ישינה עמו ואסיקנא כי קאמר רבא אפירסה נדה קאמר ודוקא עמו בבית אבל עמו במטה לא משום דכתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. בפ"ק דשבת אבל מת אביו של חתן או אמה של כלה אפי' בעל הוא ישן בין האנשים ואשתו ישינה בין הנשים ודוקא באבילות דהכא דקולא אבל באבילות דעלמא דחמירא ליה אשתו ישינה עמו דקי"ל כרב אשי וכ' רבי' אבן מגש ז"ל והנ"מ היכא דבעל אבל לא בעל שנשתהה ימים רבים מחמת חולי או מחמת דבר אחר ה"ה כפירסה נדה והיכא דלא בעל אשתו ישנה בין הנשים כו' איכא למיגמר מניה כלה שפירסה נדה קודם החופה אסור להכניסה לחופה ואין מברכין ברכת חתנים עד שתטהר שאין מברכין ברכת חתנים אלא על כניסתה וכיון שא"א לזווגן ולהכניסן לחופה נמצא ברכה שאינה במקומה ומשהינין לה עד שתטהר ואח"כ מכניסין ומברכין. ומדאמרי' פירסה נדה ש"מ שאינו יכול לכנוס וכ"כ רב נטרונאי בשעת הקידושין בודקים אם היא חופה הראוי' לביאה מברכין ז' ברכות עם ברכת אירוסין אם לאו מברכין ברכת אירוסין בין לצנועות בין לפרוצות אבל ברכת חתנים אין מברכין עד שעת חופה וכן מנהג בשתי ישיבות ובכל מקום חכמים ומנהג שלנו להטביל הכלה לילה קודם שתכנס לחופה הלכה היא ולא כאותן שטובלין במו"ש. ומסת' נמי מדגרסי' תבעוהו לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז' ימים נקיים ש"מ שצריכה ליטהר קודם שתנשא אר"א נ"ש אנא תקנת עזרא שב"ד קבועין בכל יום אשה נישאת בכל יום והוא דטרח ליה אבל לא טרח בעי' שקדו חכמי' ואינה נישאת אנא בד' לרבי' אבן מגש ז"נ אי אמר חתן לא טרחנא לה אלא מנסבה לה בלא סעודה וקרובי כלה בעי דליעבד חתן סעוד' כפינין לי' עד דעביד סעודתא כפום מנהגא דחזי לדידי' ולדידה דקי"ל עולה עמו ואינה יורדת עמו והא דאמרי' בין כך ובין כך לא יבעול לא בע"ש ולא במ"ש האריך בה רבינו אבן מג"ש ופירוש דילי' לא לילי שבת ולא מו"ש שמא ישחוט בן עוף שכך דרך הסעודה לעשותה בליל המצוה ולית בה רווחא אלא בתחלת הלילה צריך לתקן ולישנא (ט) בתרא דקאמרי רבנן במ"ש ביום אחר השבת ליתא דהא לא אשכחן בכולה שמעתא בעילה ביום דישראל קדושים הן ואין משמשין מטותיהן ביום אלא בלילה והא דקמבעי' לן בתולה נשאת ברביעי ונבעלת ברביעי באור רביעי קאמר שהיא ליל ה' והא דאייתי ותנשא בא' בשבת וכו' והא דאמרי' עכשיו האשה נישאת בכל יום הואיל וב"ד קבועין בכל יום בר מע"ש ומ"ש משום גזירה שמא ישחוט בן עוף ואין לנו כח לדחותה בנא ראיה ועוד דע"ש נמי בלא גזירה אינו ראוי שתנשא בו הואיל וא"א לומר ב"ד יושבין בשבת וחיישי' שמא תתקרר דעתו מע"ש עד א' בשבת וא"ת א"ה בע"ש דאמרי' גזירה שמא ישחוט בן עוף תיפוק לי' דהא ליכא ב"ד שיושבין בשבת ואוקמינא דהא דאמרי' לא יבעול לא בע"ש משום גזירה אאונסא קאי כדקתני בברייתא וכו' קאמר הא למדת שמקום האונס שאין לחוש לתקנת חכמים בכל יום יש לו רשות לבעול בר מע"ש אע"פ שבתולה נישאת בכל יום ואין חוששין לתקנת חכמים הואיל וב"ד קבועין כל יומא כל היכא דאיכא למיחש חיישי' ואכתי קושיין לדוכתא בע"ש תיפוק ני' משום אקרורי דעתי' ומסת' לן ברייתא בין שלא מחמת האונס בין מחמת האונס קאמר אפי' היכא דליכא למיחש לאקרורי דעתא כגון דידע דל"צ שבדק בקרובותי' א"נ שיש לו ב"ד בא' בשבת ואם יבעול ליל שבת בחד יומא ליכא אקרורי דעתא כדאמרי' בתחלה נישאת ברביעי וליכא לאקרורי דעתא והלכתא אשה נישאת בכל יום האידנא אפי' בע"ש ראוי שתנשא בו אבל בעילתה אינה לא בע"ש ולא במוצאי שבת אפי' היכא דליכא למיחש לאקרורי דעתא גזרה שמא ישחוט עוף אבל בשאר יומי שרי ולא קפדינין אברכה והא דתני בר קפרא בתולה נישאת ביום ד' ונבעלת ביום ה' משום ברכה לית הלכתא כוותי' ולא חיישי' כתנא דמתני' קיי"ל דלא חיישי' משום, ברכה אלא, טעמא משום שקדו דאי חיישי' לברכה היכי קא מר ותינשא בא' בשבת.