ספר העיטור חלק ב נג

כדלעיל אמר רבא בר שילא סח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך שח אין לא שח לא והא שלח ר' אחא משמי' דר"י על תפילין ש"י אומר להניח תפילין ועל ש"ר אומר במצות תפילין אביי ורבא דאמרי תרווייהו לא שח מברך אחת שח מברך שתים כתב רב אלפסי ז"ל חזינין בה"ג טעותא רבה בהא מלתא והלכה כדכתיבנא דלא מברך שתים אלא היכא דשח:

אבל היכא דל שח אינו מברך אלא אחת והכי נמי אשכחן בירושלמי כשהו' לובשן מברך במצות תפילין, ש"מ דאינו מברך אלא אחד לשתיהן וה"נ כתב רבינו האי ורבי' אחא משבח' ואנן תמהין טובא על הא דרבי' אלפסי דהא כולהו רבוותאי כאביי ורבא ס"ל כדכתב איהו ופי' הכי אזלא אם לא שח מברך א' על ש"ר כר"ה דאמר על ש"ר אומר במצות תפילין שח מברך שתים על ש"ר וחוזר ומברך להניח לפי שבתפילין ש"ר צריך לברך ב' ואם לא שח עולה לו על ש"ר:

אבל סח הפסיק חוזר ומברך להניח ובמצות תפילין וה"ה אם אין לו תפילין ש"י ויש לו שתים (ה) מברך להניח ובמצות תפילין ובהלכות המספר בין תפילין ש"י לתפילין ש"ר חוזר ומברך שתים וכן לר' עמרם ריש מתיבתא כשאין לו אלא א' מברך שתים להניח ובמצות תפילין וכן בהסכם ובלקח טוב וכן בכל הגאונים על ש"י מברך להניח ועל ש"ר (מברך) במצות תפילין ומאן דמפרש לא סח מברך א' על ש"י ועל ש"ר כי שח מברך שתים על ש"י אחד ועל ש"ר א' ולא סליק ליה אליבא דהלכתא דהול"ל התם דשח ועוד מדקאמר חוזר ש"מ דחוזר לברכה הראשונה ותו אשכחן בירושלמי בפ' הי' קורא כשהוא מניח ש"י אומר על מצות תפילין כשהוא מניח ש"ר אומר להניח ואע"ג דירו' לאו דוקא דאנן איפכא אמרי' מיהא ש"מ (ו) אמרי' דלא מברך שתים אלא היכא דשח משום דאשתכח בהלכות עתיקא שח בין תפלה ש"י לש"ר אם שח שיחת חולין חוזר עליו מעורכי המלחמה אם בקדושה איש"ר שח אין חוזרין אבל חייב לחזור ולברך על ש"ר שתים מפני שכל תפילין טעונין שתי ברכות אם ברכן א' עולה לזו ולזו ואם הפסיק אפי' בקדושה בטלה ראשונה וצריך לברך שתים על ש"ר והא ודאי טעותא היא דאמר על כל תפלה טעונה ב' ברכות והיינו דקאמר רבי' הלכתא כאביי ורבא ולא שח מברך א' ושח מברך ב' אבל היכא דלא שח מודה דעל ש"י מברך להניח ועל ש"ר במצות תפילין:

חלק התשיעי על שיוריהן אר"ה תפילין כ"ז שפני הטבלא קיימת כשרין עור שלמעלה מד' בתים:

רח"א ב' כשרה ג' פסולה וקי"ל כר"ח אמר רבא הא דאמרי' ב' כשרה לא אמרן אלא זו שלא כנגד זו אבל זו כנגד זו פסולה אית דמפרשי זו כנגד זו שנקרעו ב' בתים הסמוכין זו לזו וזו שלא כנגד זו שנקרעו ב' בתים ובית שלימה ביניהן ואית דמפרשי זו כנגד זו שקרקע של זו ראה קרקע חבירתה וזו שלא כנגד זו שנקרעו העורות זו שלא כנגד זו כדאמרי' בוושט זו שכנגד זו ושלש דפסילי לא אמרן אלא בחדת' כיון דחדתא נינהו ריעותא דשולחא הוה וכמאן דלית' דמי אבל בעתיקא ל"ל בה ואית דמפרשי קרע מחדש מגונה מישן אמר לי' אביי לר"י ה"ד עתיקתא וה"ד חדתא כל היכי דאי מתלית לה בשולקא חלים עתיקא אידך חדתי א"נ כל היכי דכי מתלי במתנא את' אבתרי' חדתא אידך עתיקא אר"פ גרדומי רצועות כשרין ולאו מילתא היא כדפרישנא בחלק רצועות. תניא ס"ת שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזות לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. גרסי' במכילת' מימים ימימה מגיד שאדם צריך לבדוק תפילין א' ביב"ח נאמר כאן ימים ונאמר להלן ימים תהי' גאולתו מה ימים שנאמר להלן אין פחו' מיב"ח אף כאן אין פחות מיב"ח דברי ב"ה בש"א א"צ לבודקן עולמי' שמאי אי' לי' תפילין של בית אבי אבא לרב עמרם אפי' למ' שנה א"צ בדיקה שאויר שולטת בהן ואין מתעפשות אבל אם אין מניחן אלא לפרקים צריכין בדיקה ושמענו מחכמים וזקנים ששמעו מרבן פעמים בשבוע בפ' המוצא תפילין (א) א' רב הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה בודק שתים בשל יד ואחת בש"ר ובש"י:

עשירי:

מתן שכר אר"י תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים שפעם א' גזרה מלכות הרשעה שמד שכל המניח תפילין יפצעו את מוחו והיה אלישע מניח תפילין ויוצא לשוק פ"א מצאו קסדור א' רץ מפניו ורץ אחריו כיון שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו א"ל מה בידך א"ל כנפי יונה פשט ידו ומצאו כנפי יונה ומ"ש כנפי יונה משום דאמתילא כנסת ישראל לכנפי יונה דכתיב כנפי יונה נחפה בכסף מה יונה זו כנפי' מגינין עלי' אף כנסת ישראל מצות מגינין עליהם תפילין צריכין גוף נקי ומפני מה לא החזיקו בהן עובדא הוה בחדא ב"נ דאפקי' גבי חברי' וכפר לי' א"ל לא לך הימנית אלא לאלין שבראשך הימנת ר' ינאי היה לובשן אחר חוליו ג' ימים שהחולי ממרק מ"ט הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי (ב) ירושלמי ריב"ז לא הוו תפילין זועי' מני' לא בקייטא ולא בסתווא וכך נהג ר"א תלמידו אחריו ר' יוחנן בסתווא דחזיק רישי' לא הוה לביש אלא דאדרעי בקייט' דלא חזיק רישי' הוה לבושין תרווייהון אר"ש כל שאינו מניח תפילין עובר בח' לאוין אר"ל כל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר עליהם יחיו ותניא רא"א כל מי שיש לו תפילין בראשו וס"ת בזרועו ומזוזה בפתחו הכל בחוזק שלא יחטא שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק סליק להו הלכות תפילין:

סליק:

שער חמישי:

ברכת חתנים מתוך שלמדו רבותינו שאין החתן זוכה באשתו אלא על ידי ג' דרכים וברכת חתנים א' מהם הוצרכתי ללמד ברכת חתנים חלקתי לד' חלקים ואפרש כ"א וא' כהלכותי' הראשון קידושין כדתנן האשה מתקדשת בש"פ והוא תחלת קנינו שאסורה כהקדש והלכותי' נכתב ובתר דמקדש לה מברך ברכת אירוסין ורבי' אלפסי ז"ל פי' בתשובותיו ברישא מברך והדר מקדש מידי דהוה אכל מצות האמורות בתורה שמברך עליהן עובר לעשייתן (א) ברכת אירוסין מאי היא אקב"ו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות ע"י חופה וקידושין בא"י המקדש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין מאן דלא חתים מידי דהוה אברכת הפירות ואברכת מצות מאן דחתים מידי דהוה אקדושא י"א ברכה זו (ב) והתיר לנו את הנשואות ע"י חופה וקידושין על שם קחו נשים והולידו בנים ובנות שהרי לא מצינו ברכה על ל"ת:

וי"א ברכה בדרבנן היא על ואסר לנו העריו' שאסרו חכמים העריות ושניותיהן שמותרות מן התורה דכתיב והתקדשתם והייתם קדושים קדש עצמך במותר לך ולא נהירא לן דהא קי"ל כל הברכו' כולן בעינין מעין פתיחת' סמוך לחתימת' והא ליכא ומס' עיקר הברכה ופתיחתה אקידושין (ג) שלא מצינו מצוה שזה מקיימה וחבירו מברך עלי' וברכת פירות וברכת מצות חד טכסיס נינהו אלא עיקרה על הקדושה היא אשר בחר בישראל וקדשם במצותיו כדכתי' בפ' עריות והתקדשתם והייתם קדושים בקידוש העריות בקידוש היום שעקרה על הקידוש אשר בחר בהם וקדשם בקדושת שבת ולא על איסור שבת אף זו על הקידוש שקדשם שהפרישם מן הארוס' שלנו שאע"פ שיש בהם קדושה אסורה עליו עד שיהא בה חופה וקידושין. נמצא שיש בהן מעין פתיחה בחתימה ובסוריא מברכין ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו ע"י חופה וקידושין ובעל מתיבתא אומר והתיר לנו נשואותינו ע"י חופה וקידושין בא"י מקדש ישראל וס"א ואסר לנו כל הקרובות והרחוקות הארוסות והנשואות ע"י חופה וקידושין בא"י מקדש ישראל ומנהגא דידן למיחתם ע"י חופה וקידושין ומסתברא כבעל מתיבות דאמר ע"י חופה בקידושין דהא קידושין קודם חופה הן ולפי שהיא בית הסמוך (ד) נהגו לומר וקידושין לק"ח טו"ב ע"כ יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו ולא בארוסתו מכאן סמכו חכמים לומר ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו הנשואות את אביו אנו קרובי אביו את אמו אלו קרובי אמו ומס' לן מאן דמברכי והדר מקדשי מידי דהוה אברכת פירות ואברכת מצות מאן דמקדשי והדר מברכי מידי דהוה אקידושא דבתר דקדיש יומא מקדשי על הכוס ול"ד למצות דהא לא מברך על הקידושין שאין המצוה נגמרת עד הנשואין ואינה על (ה) הקידוש כקידוש היום ודינו כמטבע ארוך שאינו עובר לעשייתן כגון יוצר אור ומעריב ערבים ויש בה פתיחה וחתימה כקידוש. ומנהגא דילנא לברך בתר דקדיש לה וב"ה צצית אית בה טעמא אחרינא דלא מברכינין אמ"ע אלא בדבר שאינו תלוי בדעת אחרים וזה תלוי בדעת אשה והרב המחבר כ' בשם רב אחא מכדי אכתי לא קניא לה אמאי קא מברכי ואסר לנו את הארוסות אלא ליקדוש ברישא והדר לברך וכתב מ"ש מכל המצות הא לטבילה טעמא מאי טביל והדר בריך משום דגברא לא חזי ה"נ עד דמקדש לה לא קניא לה ול"ש מקמי דמקדש ול"ש בתר דמקדש ולית'