ספר העיטור חלק ב נב

מאני ככלי א' דמי אמר רבא גלימא אקומטרי ככלי בתוך כלי דמי בעי מני' רב יוסף מר' יוחנן מאי שיניח תפילין תחת מראשותיו תחת מרגלותיו לא מבעי לי דבזיון הוא ואסור כי מבעי לי תחת מראשותיו אמר ליה הכי אמר שמואל אפינו אשתו עמו מותר ואף על גב דתיובתא דשמואל הלכתא כוותי' מאי טעמא נטרינהו טפי עדיף והיכי מנח להו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והא תניא רבי חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו דמפיק לי' למורשא דכובע לבר אר"ה ברי' לרב יוסף הוה קאימנא קמי' דרבא ואמר לי זיל אייתי לי תפילין אתתי אשכחתינהו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והוה ידענא דיום טבילה הוה ולאגמורי הלכה למעשה עביד וגרסי' בפ' כ"ג. תפילין מן הצד שפיר דמי אמר ר"ח אני ראיתי את רבי שתלה תפיליו מיתבי התולה תפיליו יתלו חייו דורשי רשומות אמרו והיו חייך תלוים לך מנגד זה התולה תפיליו ואסיקנא כי תלה בכיסתי' תלו אבל בתפילין ל"ש ברצועות ול"ש בקציצי אסור. בפ' המקבל (יג) הנושא משאוי על ראשו ותפילין בראשו אם תפילין רוצצות אסור ואם לאו מותר איזה היא משאוי של ד' קבין תנא ר' חייא המוצא זבל על ראשו ותפילין בראשו ה"ז לא יסלקם לצדדין. ולא יקשרם בידו מפני שנוהג בהם מנהג בזיון אבל קושרן ע"ג זרועותיו במקום תפילין משום ר"ז אמרו אפי' מטפחת של לחם אסור להניח על הראש שיש בו תפילין וכמה אמר אביי רובעא דרובעא דפומבדיתא ובפ' הישן (יד) תני חדא ישן אדם שינת ארעי בתפילין אבל לא שינת קבע ותניא אידך ל"ש ארעי ול"ש קבע ותניא אידך בין קבע בין ארעי ל"ק הא דנקיט לי' בידי' הא דנקיט לי' בראשי' הא דפרס סודרא עלה. הא דאמרי' תפילין צריכין גוף נקי שלא ישן בהם שינת קבע הוא דקאמר אבל ארעי (טו) לי' בראשי' ומותר אמר ר"י הנכנס לסעודת קבע חולץ תפילין ונכנס ופליגא דר"ח בר אבא דאמר מניחן על שלחנו וכן הדר לן ועד אימתי אמר ר"נ עד זמן ברכה לרבינו אפרים מדקאמר עד זמן ול"ק לאחר הברכה ש"מ מסלק את השלחן והן עליו ונוטל ידיו ומניחה ואח"כ מברך בהמ"ז ולא ליחוש לתיכף לנט"י ברכה דמצותה עדיף ולא דייק לן אנא דאית למימר מניחן תחנה ואח"כ נוטל ידיו:

חלק הפטור והחיוב מנין הפטורין הם י"א ואלו הן ג' ששנינו במשנתינו נשים ועבדים וקטנים פטורי' מן הק"ש ומן התפילין וגרסי' בגמ' (א) נשים ועבדים מנין שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד מי שאין לו אלא אדון אחד יצא עבד שיש לו אדון אחר קטנים מנין שנאמר למען תהי' תורת ד' בפיך בשעה שהיא רגיל בה גרסי' בפ' (ב) המוצא תפילין תני מיכל בת שאול היתה מנחת ולא מיחו בידה חכמים ולאו משום דס"ל מ"ע שהז"ג היא אנא דס"ל כמ"ד נשים סומכות רשות דאי לא תימא הכי אשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בידה מי איכא למ"ד רגל לאו מ"ע שהז"ג היא אלא ס"ל רשות:

גרסי' במכילתא (ג) למען תהי' תורת השם בפיך לפי שנאמר והי' לך לאות שומע אני אפי' הנשים במשמע והדין נותן הואיל ומזוזה מ"ע ותפילין מ"ע אם למדת במזוזה שנוהגת בנשי' כבאנשים יכול אף תפילין כן ת"ל למען תהי' תורת השם בפיך לא אמרתי אלא למי שהוא חייב בת"ת מכאן אמרו הכל חייבין בתפילין חוץ מנשים ועבדי' מיכל בת שאול היתה מנחת תפילין אשתו של יונה היתה עולה לרגל טבי עבדא של ר"ג הי' מניח תפילין לזכרון בין עיניך מכאן אמרו המניח תפילין כקורא בתורה והקורא בתורה פטור מן התפילין ותשובה לר' שמואל בר חפני חכם פאס ולית הלכתא כהאי מתני' דהא רבנן קשישא דתורתם אומנתם ומנחי תפילין ומברכי עלייהו ואי לאו דחובה היא לא הוה (נ"ל דצ"ל מברכי) ומסת' לן דהקורא בתורה, קאמר ולא בתלמוד וגמרא ואינהו בגמרא עסקו ומחייבו וגרסי' במכילתא ושמרתם את החוקה הזאת שומע אני אף קטנים במשמע והדין נותן הואיל ומזוזה מ"ע ותפילין מ"ע אם למדת על מזוזה שנוהגת בקטנים כבגדולים יכול אף תפילין כן ת"ל ושמרתם את החוקה הזאת לא אמרתי אלא במי שיודע לשמור תפילין מכאן אמרו קטן היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין וקטן היודע להתעטף חייב בציצית ומס' לן דהאי קטן גדול בן י"ג שנה הוא מדגרסי' התם וקטן היודע לנענע חייב בלולב היודע לפרוש ידיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות והוא דגדול הוא מדקתני חולקין ואי קטן ממש הוא הא אמרי' במגילה קטן לא ישא את כפיו וגרסי' ביבמות חש"ו אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות ומזוזה דאמרי' במכילתין שנוהגת בקטן כגדול אי קטן ממש הוא קטן מי מחייב במצות אלא לאו גדול ובמזוזה הוא דחייב אבל בתפילין לא מחייב אא"כ יודע לשמור תפילין ולהתעטף וכיון שיודע לשמור מדאורייתא מחייב ומתני' דקתני קטנים פטורים מן התפילין גדולים שאין יודעין לשמור קאמר ואי' דמפרשי שהגיע לחינוך הוא וחייב מדרבנן ושמרתם את החוקה אסמכתא בעלמא:

הרביעי אבל דאמר ר"ח אמר רב אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין שנא' בהן פאר מדקאמר לי' רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך את היא דמחייבת הא כ"ע פטירי ודוקא ביום ראשון דהוא דאורייתא אבל שאר יומי חייב כדתניא אבל ג' ימים הראשונים אסור להניח תפילין מג' ואילך וג' בכלל מותר ואם בא פנים חדשות אינו חולץ דר"א רי"א ב' ימים הראשונים ומשני ואילך מותר ואם בא פנים חדשות חולץ אמר עולא הלכה כר"א בחליצה וכר"י בהנחה אבעיא להו בשני לעולם חולץ או אינו חולץ ת"ש דאמר עולא חולץ ומניח אפי' מאה פעמים ביום וכן הלכתא:

בירושלמי למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימים שאתה עוסק בהן בחיים ונא ימים שאתה עוסק במתים תנא אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו הה' חתן וכל העוסקי' עמו דת"ר חתן וכל השושבינין (ד) וכל בני החופה פטורים מן התפלה ומן התפילין כו' משום שלא אמר חתן פטור וכל בני חופה חייבין אעפ"י שאינו עוסק במצוה ולא שטרוד פטור כעוסק במצוה דתניא ר' חנינא אומר כותבי סת"מ הם ותגריהם ותגרי תגריהם וכל העוסקים במלאכת שמים פטורים מן הק"ש ומן התפלה ומן התפילין וכל מצות האמורות בתורה לקיים דברי ריה"ג שהי' אומר העוסק במצוה פטור מן המצוה אבל מפרשי ימים והולכי מדבריות חייבים בתפלה כדגרסי' בירושלמי גמ' דמגלה תפלה ומזוזה מי קודם שמואל אמר מזוזה קודמת ר"ח אמר תפלה קודמת מ"ט דשמואל שכן מנהג בשבתות ויו"ט מ"ט דר"ח שכן נוהג במפרשי ימים והולכי מדבריות ו' ז' מנודה ומצורע דאיבעי להו מהו בתפילין ולא אפשוט ואסור (שמיני) חולי מעיים דגרסי' (בפרק כ"ה) אר"י חולה מעיים פטור מן התפילין (תשיעי) מהא דאשכחן בשאילתא ש"מ רבב"ח אר"י לא אפשר לאנוחי תפילין אלא למאן דקרא נביאי וכתובי ות"ת בספר בראשית. בנביאים בס' שמואל בכתובים בס' תהלים ופסוק בכל א' בתלמוד תמניא מתיבתא ואי הוה במשנה שפיר דמי ומסייע לי' לשמואל דאמר שמואל בן ה' שנים למקרא בן יו"ד למשנה והדר בן י"ג לתלמוד אמר רבא והוא דידע לתרגומי בכולהו דכתיב ולמדתם ושמרתם ואם אין לימוד אין שימור:

איתשל לרבינו האי פושעי ישראל בגופן קרקפתא דלא מנחי תפילין מעולם מ"ט זלזלו בהן רבנן דעלמא ואותן שמניחין תפילין אי חיישי' ליוהרא או לא והשיב בא"י דנפיש שמדא ולא יכול לאנוחי אשתכח מנהון בבבל דהוו נהירו טובא והוי שכיחי למיזבן כדאמרינן תפילין בי בר חבא משכח שכוחי ומאן דקבעי ליה לא מחזי כאגרא וליכא למיחש ליוהרא אלא בדבר שאינו חייב אבל תפילין כ"ע מחייבי בהו אטו משום דאחרינא פשעי מאן דלא פשע מחזי כיוהרא אבל גברא צנוע אע"ג דלא ידע בגוף נקי ובחסידות לאו יוהרא היא. לגאון חיגר שיש בידו פרקים ועוסק בהן כל ימיו מהו שיניח תפילין ואין בכל הקהל אחר שיניח תפילין הרי אמרו כל ישראל חייבים לבר מחולי מעיים דבעי לשמור נפשייהו שלא יפיחו:

חלק השמיני הברכה (א) אמר שמואל תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחתן איני והאמר ר"י אמר שמואל כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן אביי ורבא דאמרי תרווייהו מאי שעת הנחתן לאחר הנחתן (ב) ועד שעת קשירתן דהיינו הנחתן כל זמן שלא נקשרו ולא נעשית המצו' ש"מ דאביי ורבא ס"ל כל מצות דקאמר עובר לעשייתן למעוטי אחר עשייתן:

אבל בשעת עשייתן מברך קודם גמר המצוה והכי מס' לן ומוכחא לן והא דגרסי' בסוכה ר"א מסדר ליה אכסא דקדושא והיכי מברך לישב בסוכה הא לאו עובר היא אלא לאו ש"מ דכ"ז שמתעסק בישיבה עובר לעשייתן מיקרי וכן מצאתי בתשו' רבינו אלפסי ז"ל שאע"פ שישב הרי דעתו לישב עוד בסוכה ועובר היא ירוש' מצות מאימתי מברך עליהן רי"א עובר לעשייתן ורשב"ל אומר בשעת עשייתן ואביי ורבא משמע דס"ל כרשב"ל ומיהא שמעינין דכ"ז שקושרין נמי מפני שקושר בהן (ג) קשר של תפילין ומשום דלא תטרד בצלותי' (ד) וקי"ל