ספר העיטור חלק ב נא

תחלואיכי ר"י בן זכאי לא הוו תפילין זייען מיניה לא בקייטא ולא בסיתווא וכך נהג ר"א תלמידו אחריו. בפ' ר"א דמילה כל מנוה שמסרו ישראל עליה בשעת השמד כגון ע"ז היא מוחזקת בידם כל מצוה שלא מסרו נפשם עליה כגון תפילין עדיין הוא מירפא בידם דאר"י תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפי' כו'. א' עולא כל הקורא ק"ש בנא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו ר"ח בר אבין אר"י כאלו הקריב עולה בלא מנחה זבח בנא נסכים:

חלק זמן הנחתן וחליצתן בפ' מאימתי (א) אמר אביי לתפילין כאחרים לזמן הנחת תפילין הלכה כאחרים דאמרי כדי שיראה את חבירו בריחוק ד"א ויכירוהו ירוש' ואי אנן קיימין, אי ברגיל אפי' רחוק כמה חכים לי' ואי בשאינו רגיל אפי' קרוב לגבי לא חכים ליה אנא כי אנן קיימין ברגיל ואינו רגיל כההיא דאזיל לאכסנאי ואתו לקוצן ת"ר (ב) תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחתן כיצד היה משכים לדרך מניחן כדי לשמרן וכשמגיע זמנן ממשמש בהן ומברך ועד מתי מניחן עד שתשקע החמה קסבר לילה לאו זמן תפילין הוא (ג) ומודים חכמים לר"י שאם חלצן ליכנס לבה"כ ושקעה החמה שוב אין מניחן דבעודן עליו מחלוקת ואפילו למ"ד לילה זמן תפילין אין מניחין אר"נ הלכה כר"י א"ד אין הלכה כר"י וכ"ש כרבנן וקיי"ל כת"ק דאמר זמן הנחתן עד שתשקע החמה וכשתשקע החמה זמן חליצתן וקי"ל כאותה מתני' דברכות נשים ועבדים וקטנים פטורים מק"ש מן התפלה ומן התפילין וטעמה בגמ' תפילין מ"ע שהז"ג הוא (ד) בפ"ק דיו"ט היה בא מן הדרך ותפילין בראשו וקידש עליו היום מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו והתניא לבית הסמוך לחומה ל"ק הא דמינטרא הא דלא מינטרא ואסיקנא דמינטרי מחמת כלבי ומחמת גנבי מניחן לבית הסמוך לבית המדרש ודוקא בראשו אבל מחתן בארעא לא דהא מינטרן מחמת כלבי אבל לא מינטרי לא מחמת כלבי ולא מחמת גנבי אפי' מחתן בארעא נמי מכניסן למקום השמור כדתנן המוצא תפילין מכניסן זוג זוג ואוקי' דלא מינטרי כלל בפ' במה אשה יוצאה ולא בתפילין ואם יצא אינו חייב חטאת א"ר ספרא ל"ת אליבא דמ"ד שבת זמן תפילין הוא אנא אפי' למ"ד לאו זמן תפילין פטור מ"ט דרך מלבוש עבדא אר"א כל המניח תפילין אחר שקיעת החמה עובר בעשה קסבר השמר דעשה הוא ורי"א עובר בלאו ואר"א אם לשמרן מותר כדאמרי' לעיל היה משכים לדרך ומתירא שמא יאבדו מניחן. אמר רבינא הוה יתיבנא קמי דרב אשי וחשך והוה מנח תפילין ונסחא דהלכה ולא סליק תפילין א"ל לשמרן בעי מר א"ל אין וחזיתא לדעתיה דלאו לשמרן קבעי אלא סבר הלכה ואין מורין כן. וכתב רב אלפסי וקיי"ל כרב אשי ומסתברא הלכה ואין מורין כן אחליצה קאי דרצה חולץ רצה מניח ואם בא לשאול אומרין לו שיחלוץ אבל לכתחלה אסור להניחן כדאמרי' ומודים חכמים לר"י שאם חלצן לכנוס לביה"כ ושקעה חמה ור"א ור' יוחנן איכא למימר דד"ה דפליגו לכתחלה:

ירוש' (צ"ל המניח) תפילין בלילה עובר בעשה מ"ט ושמרתם את החוקה למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות והא ר' אבהו יתיב ומתני ברמשא ותפילין עליו מצדדין היו (ה) כמין בידו ואית דבעי למימר משמיעני' והיה לך לאות על ידך את שהוא לך לאות פרט לשבתות ויו"ט ולר' עמרם ולר' יעקב דאמר עד שתכלה רגל מן השוק ליתא דהלכה כלישנא בתרא דאמר אין הלכה כר"י וב"ש כרבנן ור"ח ורבא דמצלי באורתא לית הלכתא כוותייהו דהא פליגו וכל כה"ג למיעקרי מהלכתא הוא מאי איכא הא דרב אשי דאמר רבינא הוה יתיבנא קמיה דר"א וחשך ומנח תפילין דקסבר הלכה ואין מורין כן אין אנו עושין בו מעשה וששאלתם ממנהגא דרבנן כך ראינו גאונים ואב"ד ואלופים הראשונים וכל חכמי הישיבה כך מנהג שחולצין עד כימי השמים על הארץ של ערבית ובתשו' כשחולץ ממתין עד עושה שלום או יחלוץ בסדר קדושה כך ראינו כ"ז שהמתין יש לו זכות ובמתיבתא נהגו שכל התלמידין חולצין קודם סדרא כשיושבין במתיבתא כדי להניחן בנרתקן קודם שישבו וכשהן מתפללין בבתי כנסיות ולא לפני רבות' מניחין אותן עד עושה שלום והא דאמרי' שלא יפיח בהן דוקא כשהן בראשו אבל כשהן מונחין בנרתקן לא קאמר ורצועות ש"ר כך ראינו גאונים הראשונים וחכמים הראשונים ששתיהן מטילים אותם לשמאל תניא ושמרתם את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות ימים ימימה ולא כל ימים פרט לשבתות וי"ט דברי ריה"ג רע"א לא נאמרה חוקה זאת אלא לענין פסח בלבד לילה זמן תפילין לית הלכתא כותי' אבל שבתות וי"ט כי נפקא מניה מהאי קרא דתניא רע"א יכול יניח אדם תפילין בשבתות ויו"ט ת"ל והיה לך לאות יצאו שבתות ויו"ט שהן גופן אות ובפ' המוצא תפילין מאן שמעת לי' דאמר לילה זמן תפילין הוא האי תנא דתניא המוצא תפילין מכניסן זוג זוג אחד האיש וא' האשה דברי ר"מ ר"י אוסר בחדשות ומתיר בישנות ע"כ ל"פ אלא בחדשות אבל בישנות לא פליגי ולית הלכתא כוותי' וקי"ל כר"ע וריה"ג דמ"ע שהז"ג הוא ולילה ושבת ויו"ט לאו זמן תפילין הוא:

לגאון ט"ב דגלות עתיקא הוא נתחייב בתפילין וכן מנהג בשתי ישיבות ובחול המועד אין מניחין כשבת ויום טוב:

ביציאת השבת הנכנס למרחץ מקום שב"א עומדין לבושין יש בהן ק"ש ותפלה וכו' ומניח תפילין ואצ"ל שאינו חולץ מקום שב"א עומדין ערומין אין בהן ק"ש ותפלה ודוקא מרחץ ישן אבל חדש מותר (ו) בברכות ת"ר הנכנס לביה"כ חולץ תפילין ברחוק ד"א ונכנס כשהוא יוצא מרחיק ד"א ומניח] דברי ב"ש וב"ה אומרים אוחזן בידו ונכנס ולא יניחם בחור הסמוך לרה"ר ומעשה בתלמיד א' כו' באותה שעה התקינו שיהיה אוחזן בבגדו ובידו ונכנס א"ר יאשי' ברי' דריב"ל הלכה גוללן כמין ספר ואוחזן בבגדו ובידו ונכנס:

אר"נ ובלבד שלא יהא רצועה יוצאה מתחת ידו טפח א"ר יעקב בר אחא אמר רב ל"ש אנא שיש שהות ביום ללובשן אבל אין שהות ביום ללובשן עושה מהן כיס טפח ומניחן אמר רבב"ח אר"י (ז) גוללן כמין ס"ת ואוחזן בידו כנגד לבו ובלילה כשיגנזן עושה כיס כמין טפח ומניחן:

אמר אביי ל"ש אלא בכלי שהוא כליין אבל בכלי שאינה כליין אפי' פחות מטפח מצל ודוקא ביוה"כ קבוע אוחזן (ח) בידו ונכנס אבל ביוה"כ ארעי אוחזן בידו (ט) וס"ת בזרועו ויתפלל ולא ישתין בהם מים ולא יישן בהם לא שינת קבע ולא שינת ארעי כדקתני סיפא שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן ומסקי' אתפילין מ"ט ביה"כ קבוע דליכא נצוצות שרי ביה"כ ארעי דאיכא נצוצות אסור:

וא"ר ששת נ"ש אלא ביה"כ קבוע אבל ביה"כ ארעי חולץ ונפנה לאלתר כשהן בידו וכשהוא יוצא מרחיק ד"א ומניחן איבעי' להן מהו שיכנס אדם לביה"כ קבוע בתפילין להשתין מים בנ"א מים מי חיישי' שמא יפנ' בהם או לא רבינ' שרי רב אחא אסר אתו ושיילוה לרב אחא (י) (נ"ל דצ"ל רב אשי) אמר להו אסור גזירה שמא יפנה בהן ש"מ אסור ליכנס לביה"כ קבוע ותפילין בראשו אפי' להשתין מים וכ"ש בידו דאיכא נצוצות אבל לפנות כשהן בידו מותר דליכא נצוצות ובראשו אסור כדתניא הנכנס לביה"כ קבוע חולץ תפילין ברחוק ד"א ובביה"כ ארעי בראשו מותר להשתין מים דליכא למיגזר שמא יפנה, דהא בביה"כ ארעי לא קתני חולץ תפילין ברחוק ד' אמות אבל כשהן בידו אסור להשתין כדתניא דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן וכן הלכתא:

וכ"פ רבינו אלפסי ז"ל דגריס מהו שיכנוס לביה"כ קבוע להשתין מים כו' וקשה לן ביה"כ קבוע הא תניא הנכנס לביה"כ קבוע חולץ תפילין ברחוק ד"א וגרסי' בשבת אע"ג דמחופין עור אסור משום שי"ן אלא מסתב' לן בביה"כ קבוע לא אבעי' לן ביה"כ ארעי מבעי' לן ומניחן בראשו וכו' וה"ג מהו שיכנס אדם לביה"כ להשתין מים וכו' ואסיקנא אסור בראשו וכ"ש בידו וכן הלכתא:

גרסי' במכות ביה"כ שאמרו אעפ"י שאין בו צואה (יא) והזמינו לביה"כ מבעי' לן ולא אפשיט ולחומר' ואע"ג דקיי"ל הזמנה לאו מלתא הוא ביה"כ שרי (נ"ל דצ"ל אסור) כדאמרינן בשבת שאני ביה"כ דנפיש זוהמא ואפי' חדתא אסור דיש זימון וכן הלכתא תניא חדא (יב) צורר אדם מעותיו ותפילין באפרקסיתו ותניא אידך לא יצור ל"ק הא דאזמני' הא דלא אזמני' כי הא דאר"ח האי סודרא דאזמני' למיצר בי' תפילין וצר ביה אסור למיצר ביה זוזי צר ביה ולא אזמני' אזמני' ולא צר ביה שרי למיצר בי' זוזי וקיי"ל כר"ח דרבה נמי קאי כוותי' כדאמרי' בסנהדרין (יג) הזמנה לאו מלתא הוא כדפרשי בחלק ראשון תניא בית שבו ס"ת או תפילין אסור לשמש בו מטה עד שיניחם בכלי תוך כלי אמר אביי ל"ש אלא שהניחן בכלי שאינו כליין אבל הניחן בכלי שהיא כליין אסור אפי' עשרה