ספר העיטור חלק ב מט

שיהא חריץ השי"ן גדולה עד למטה וכן המנהג ורב דימי אמר כיון דמנכר תו לא צריך ומסת' לן דבש"י נמי איכא שי"ן ובגמ' דשבת איכ' נוסחא דכתיב בהו ואמר אביי ד' של תפילין ויו"ד של תפילין הלמ"מ כדאיתא לקמן ולא נהיר לן:

תנא תפילין מרובעת הלמ"מ אמר רב בתפורין ובאלכסונן בתפירתן למטה ובאלכסון למטה צריכין מרובעות ואית דמפרשין באלכסונן שצריך אלכסונן לחשבון אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשא באלכסונה שלא יהא מרובע ארוך וא"ד באלכסון שהתפירה באלכסון הלמ"מ וא"ד ידקדק בתפירתן שלא ימשך חוט התפירה יותר מדאי שנא יכווצו ויקצר רחבן וא"ד שיהא להן אלכסון ועיגול אין לו אלכסון אר"פ מתני' דעבוד כאמגוזא עגולין שאין להן בית מושב אבל יש להן אעפ"י שהן עגולות כשרה ואשמועינן ברייתא דפסול ודייקינן מינה מדלא משני ר"פ מתני' בדלא מרובעי כלל אבל בריבוע ארוך כשר ואתא ברייתא למיפסלינהו ש"מ דרבוע אריך לברייתא כשרה ופי' באלכסונן כדכי' ומסתבר לן דתפילין ברבוע ארוך כשרין ומדקתני תפלה עגולה סכנה ואין בה. מצוה נתנה בין עיניו או שנתנה על פסת ידו ה"ז דרך המינות ש"מ דתפילה דקאמר בין של יד בין של ראש קאמר ויד נמי צריכה מרובעות ושתיהן שוות כדאמרינן לקמן:

(ו) גרסי' במגילה אין בין ספרים ותפילין ומזוזות אנא שהספרים נכתבין בכל לשון ותפילין ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית הא לתופרן בגידין ולטמא את הידים זו"ז שוין:

בפ' ח' (ז) שרצים כותבין תפילין ע"ג עור בהמה טהורה ונכרכות בשערן ונתפרות בגידן הלמ"מ וגרסי' במכות (ח) חזי לתפילין דבי חביבי דתפירא בכיתנא ולית הלכתא כוותיה והעושה תפילין עושה דפוס מרובע ומביא עור לח מעובד ארכו כדי שיכסה פתח הבתים ומכניסו בדפוס כמש"ל וכותב ד' פרשיות ומניח בראשו קדש וכורכה מאחד כנפי שמע ומניחו בבית ראשון לימין הקורא שהיא שמאל המניח והוא נקרא בית החיצון וסמיך לה כותב והיה כי יביאך וכורכה ומניחה בבית הסמוכה נה ושלישית כותב שמע ומניחה סמוך לפנימית ורביעית כותב והיה אם שמוע והוא בית החיצון לשמאל הקורא ויכרוך אותם בשיער ואח"כ מכסה פתק הבתים באותו קלף הארוך וכופלו מלמעלה ומניח בו מעברתא של עור שיכנס בו הרצועה וסביבו הבתים מעודף הקלף ויתפור התחתון עם העליון ובשמושא רבה בעי למיכרך קמיעי בשערי ואמר רבא ובשערי דתורא כי היכא דמדכר לעגנא ולא יחטא דכתי' המעט מכם עון פעור ומדכריך להו מלרע לעיל ונתפרות בגידן:

ואר"פ ובגידי שור ותריסר תפירי הו"ל לבר מדנפיק ועייל:

ואמר רבא ואי הוה עשרה לא מפסלי:

ואר"פ משמי' אי הוה ארביסר ש"ד דכי מוספת מנשה ואפרים הוי ארביסר ואי נפסקו ב' חוטין בתפרן פסולין ותמיה לן הא דאמרינן בגידן דתורא ובשערי דתורא דהא בכל דוכתא אמרינן אין קטיגור נעשה סניגור ותריסר תפורי ואם נפסקו פסולה מנ"ל:

לרבינו האי כיצד סדר תפירתן מתחיל משמע לוהיה אם שמוע מלמטה ועולה כנגדו לבין הבתים לבית הרצועה ויוצא למטה ונוטה לעד בית הרצועה ויוצא למעלה בין שמע שוהיה כי יביאך ועולה לבין הבתים ויורד כנגדו ובא כלפי יפה ויוצא למעלה משפה ונוטה עד שפה לבין והיה כי יביאך לקדש לי וחוזר ונכנס למטה משפה ונכנס למטה הימנה ועולה לבין הבתים ויורד למקום הרצועה ויוצא למטה וחוזר ועולה לבין הבתים שבין קדש לוהיה כי יביאך ומניח החוט במקומן וחוזר על חוט הראשון ובא לו כלפי שפה אצל בית רצועה ויוצא למעלה מבית רצועה ונכנס למטה הימינו ועולה לבין הבתים שבין שמע לוהיה כי יביאך ומניח החוט במקומו ומניח הפרשיות כסדר קדש לי והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע וחוזר ומהדק ומאחד את התפר ובא לו בחוץ שבין שמע לוהיה כי יביאך כלפי שפה ויורד למטה משפה ועקום ועולה למעלה משפה ובא לו כלפי קדש ובא לו בחוט שבין והיה כי יביאך לקדש כלפי שפה ויורד נמצאו שני חוטין עומדי' עם השפה שבין והיה כי יביאך לקדש אחד מלמעלה ואחד מלמטה ומקיף לימינו בדרך הזו א' מלמעלה וא' מלמטה בקדש לי ד' נקבים ובבית הרצועה ג' ובוהיה ד' ובשפה ג' עד שמגיע בא' מן החוטין למעלה מן השפה שבין והיה כי לקדש והחוט הא' למעלה מן השפה שבין שמע לוהיה כי יביאך וחוזר ומקיף את החוט שבין והיה כי יביאך לקדש לי על החוט שבין והיה כי יביאך לשמע ועושה את שני חוטין כאחד ומכניסן במחט ומוציא בין שמע לוהיה אם שמוע מלמעלה מן השפה למטה ומכניסן בטבלה תחתית בנקב יחד ותוחבין שם:

נמצאת למד מדברי רבי' ז"ל שסדר ההויות אינן באמצע וכן עיקר ומילי דשימושא נא נהיר נן ולתפילין ש"י עושה דפוס מרובע ומביא קלף נח ומניחו בדפוס עד שייבש ומוציאו וכותב ד' פרשיות בקלף א' כסדר הכתוב כל פרשה בדף אחד כדי שיהיה שמע בריש דפא ועל הארץ בריש שיטה ואחר כתיבתן כורכן כנפי שמע וכורכן בשערן ומניחן בדפוס ועושה בו מעברתא ותיתורא כתפילין ש"ר ותופרן בריבועא וכדכתיב בשימושא לש"ר מייתי אעא תרי אצבעי כתרי אצבעין בעל תרין אצבעין ובש"י עץ מרובע אורכא דידיה כחצי אורכא דאצבעי ופותיא דידיה כפותיא דאצבעי וכל ה"מ תמוה לן. ומסתבר דרבינו אלפסי לאקבועי בהלכות מדת קומה לא שמענו ואם רצה קומתן כרחבן פחות או יותר:

הרצועות וקשירתן א"ר יצחק (א) רצועות שחורות הלמ"מ מיתבי אין קושרין אותן אלא במינן בין ירוקות בין שחורות בין לבנות אדומות לא יעשה מפני גנאי וד"א שיאמרו חטטין יש לו בראשו ונתחטטו החטטין ונאדמו הרצועות וד"א אשתו נדה בעל ונתאדמו בדם ורב עמרם בתשובותיו גנאי שדומה לתכשיטי נשים וד"א צרעת קתני מיהת ירוקות ולבנות ל"ק כאן מבחוץ כאן מבפנים מאי גנאי וד"א איכא למא מתהפכה והלכה מבחוץ שחורה הלמ"מ מבפנים מותר בכולן חוץ מאדמימות אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף אפסקא רצועה דתפילין לפנים מן הקשר א"ל מהו למיקטריה א"ל וקשרתם שתהא קשירה תמה בשלימה ולא בפסיקה אלא קשירה נאה. א"ל ר' אחא ברי' דרב יוסף מהו למתפריה ועייל לגויה א"ל פוק חזי מה עמא דבר ובתשובה מהו לתפורי בגידין הכי אמרו רבנן רצועה ליכא תפירה בגוה כלל אלא גונזה אר"פ גרדומי רצועות כשרה אם נפסקו חוץ לקשר ונשתייר מהן כשרה לאו מילתא היא מדאמרינן בני ר' חיא גרדומי תכלת כשרה גרדומי אזוב כשרין התם הוא דתשמישי מצוה אבל הכא דתשמישי קדושה לא למימרא דאית להו שיעורא וכמה שיעורא לרצועה היוצאה מן הקשר א"ל עד כאצבע צרדה גרסינן התם מאי צדדה צרתה דדא מאי היא דגודל צרת גודל והיא אצבע הסמוך לגודל רב כהנא מחוי כפוף אית דמפרשי שיעור הרצועה כמו שיכול לפשוט אמה ולהרחיקו מן האצבע שהוא כפוף ואינו יכול להרחיקו להרחקת אצבע מן הגודל ר' אשי מחוי פשיט בהרחקת גודל מן האצבע שהוא מתפשט הרבה ואמה קרי כפוף וגודל פשוט רבה קטיר להו ופשיט ושדי להו קושרן ומניח השיור אחריו ור' אחא בר יעקב קטיר ליה ומתלית שינה ומשלש הרצועה על ראשו ואינו תולה השיור אחריו מר בריה דר"ה עביד בהדין (ב) לא ארוכות ולא קצרות צרפתי עביד כדידן מחזיר רצועות מלפניו תלויות א' מימין וא' משמאל ואית דמפרשי שיעור הרצועות מן הראש עד אצבע צרדה מחוי כפוף מחוי פשוט אצבע כלו פשוט מסת' לן כפוף ופשוט על הקשירה קאמר רב כהנא מחוי קשר כפוף כעניבא ור' אשי מחוי פשוט לא היה עונבו אלא קשירה הפשוטה של רצועה של שמאל מכניס בתוך רצועה של ימין בקשר התחתון בלבד ורבא קטיר ליה ופשיט ליה דלמא עביד כתרוויהו כופף ופושט ורב אחא קושר ושינה ומשלש הקשר ומר בריה דר"ה עביד הקשר כדידן ירו' ר' זעירא מחוי ליה לר' אבא בר יצחק כפוף א"ל יעבדון כן א"ל והא רבך כפיף ר' זעירא מחוי ר' יצחק חלץ כיצד הוא עושה קושרו שיוכל להלוך בו וחד אמה עינבו בתשו' לגאון שיעור רצועות ברצועה של יד עד ראשי אצבעות ואיזה אצבע כל מה כשהיא כפופה על פסת היד מניח תפילין של יד על קבורת וקושר הרצועה בין קשר לתפילה של יד ומשלשה עד ראשי אצבע כשהיא (ג) פשוטה וזהו כדידן הדין מנהגא בשתי ישיבות רב כהנא עביד רצועה פשוטה על אצבע אמצעית כפופה ר' אשי עביד רצועה פשוטה על אצבע אמצעית שהיא פשיטה עד ראשי האצבע רבא קטיר לי' לרצועה ולא מתלת ולא מצריך לי' השתא עד אצבע לא פשוטה ולא אפי' כפופה אלא מהדק לרצועה בזרועא ופשיט שדי ליה בשימישא אורכא דרצועה דרישא דימינא כי היכי דמטי עד טיבורא ובשמאלא עד חדיא ודידא עד אצבע צרדה והני פירושי לא נהיר לן ומסת' לן מדדייק הגמרא בשיעורא ולא קאמר תינח דדרועא דרישא מאי ש"מ דרישא ודדרעא תרויהו עד אצבע צרדה כפי' דפרישין וכסברא דילן ומנהג עכשיו לקשר הקשר ליכרוך ראש הרצועה ג"פ באצבע האמצעי הקרוי אמה ושיעור (ד) ראש אחר של הרצועה שהקשר בו אריכא בשיעורא ואורך הרצועה של ראש שתי ראשיה ארוכות עד החזה ונותן