ספר העיטור חלק ב מח

הכתב מ"ט מגריס גריסין. ד' פרשיות שבתפילין מעכבות זא"ז ואפי' כתב אחד מעכבין פשיטא לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד והיא תגא דיו"ד קדש לי וה"ה לכולהו תגא דכתבין ובשימושא רבה כתב אלפ"א בית"א ואלו הן ה"ץ ו"ס ש"י ל"מ ע"ת בפרשת קדש בפ"ר הז"ס א"ך דק"א (יז) ב"ה ט"ט בפרשת כי שעטנ"ז ג"ץ במזוזה. ואמר רבא בשימושא של תפילין דלא בדק בהנך אתוואתא פסילי גמירי ה"נ פשיטא דתגין הלמ"מ נינהו כדאיתא בשבת (יח) כשעלה משה למרום מצאו לקב"ה קושר כשרים וכו' ל"צ דאידך דר"י אמר רב כל אות שאין גויל מוקף מד' רוחותיו פסולה (יט) אמר רבה ז' אותיות צריכות ג' זיונין ואלו הן שעט"נז ג"ץ וא"ד הלין דכתבינן בשמושא רבה. וא"ד כלהו. ובתשובת ר' עמרם ריש מתיבתא בתפילין ומזוזה ובכל כתבי הקדש כל מקום שאתה מוצא אות אחת מאלו זיין להן ג' זיונין כדי שיראה בעולם בג' זיונין לג' רוחות ובסוף התשובה אטבא דספרא של ברזל הוא בשני ראשין בשני ידות של ברזל וסופרין מנקבין בו היריעות כדי שיהיה השרטוטין שוין. גרסי' בירושלמי תולין בספרים ואין תולין בתפילין ובמזוזה ודייקינן נמי בגמרא דילן ההיא דאפסקא ליה ה' דהעם וכרעה דו' דויהרוג וא"א דתולין כי לא נשתייר כמלא אות אמאי פסול למחוק ולתלי אלא לאו ש"מ אין תולין והא דאמרינן (כ) נקבה כשר ירכה פסול בתפילין ובמזוזה אבל בס"ת מוחק ותולה וכן הלכתא ומחק לא אשכחינן דפסיל בהו ומוחק וכותב בס"ת. בפ' שבועת העדות יש (כא) שמות שאין נמחקין ויש שמות שנמחקין כו' בפסחים המוחק את השם עובר בל"ת ואזהרה מהכא ואבדתם את שמם לא תעשו כן לה' אלקיכם הכותב את השם אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו היה כותב שתים ושלש שמות ה"ז מפסיק ומשיב הטובל את הקולמוס לכתוב את השם לא יתחיל באותו השם אלא מתחיל באות שלפניו:

בפ' הבונה (כב) וכתבתם כתיבה תמה שלא יכתוב אלפי"ן עיי"נין ועיי"נין אלפ"ין בית"ין כפי"ן וכ"פין בי"תין גימ"לין צדי"ן וצ"דין גמלי"ן דלתי"ן רישי"ן ורישי"ן דלת"ין חי"תין ההי"ן והי"הין חי"תין וכל פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה סתומה לא יעשנה פתוחה כו' או שכתב שלא בדיו או שכתב אזכרות בזהב הרי אלו יגנזו. א"ר זעירי אר"ח (כג) קרע הבא בתוך ב' שיטין יתפור בתוך ג' לא יתפור וה"מ בעתיקתא אבל בחדתי ל"ל בה ולא חדתא ממש הא דעפיצא הא דלא עפיצא דעפיצא שמעובד יתפור שהתפירה מתעקמת (מתקיימות) בו וא"ד עפיצא דמי לעתיקתא ולא יתפור הנ"מ בגידין אבל בגרדין לא והם הנימין שנשתיירו מן הבגד ובנסח' דלן בגרדין ל"ל בה והם דלטור"ש שעושין מן הקלף וכיון דמינו הוא מותר ומסת' להן שהן בגידין עצמן ותו פריק בהן ס"ת ותופרין בגידין לאו דוקא אלא במינן קאמר:

בפ' המוצא תפילין כותבי ס"ת תפילין ומזוזות לא התירו להם להפוך יריעה על פניה אלא פורס עליה את הבגד:

בפ' השולח גט נקטינן ס"ת שכתבו מין ישרף. כתבו גוי יגנז בידי גוי אמרי לה קורין בה וא"ל יגנזו והא דאמרינן כתבו גוי יגנז תנאי הוא דתניא ר"ח אומר ס"ת תפילין ומזוזות שכתבן מין ומסור ועבד ואשה וקטן וכותי וישראל מומר פסול שנא' וקשרתם וכתבתם כל מי שישנו בקשירה ישנו בכתיבה שאינו בקשירה אינו בכתיבה ירו' במגילה הלמ"מ (כד) שיהיו כותבין בעורות בדיו ומסרגלין בקנה וכורכין בשיער וטולין במטלית ודובקין בדבק ותופרין בגידין ושיהיה כותב על הגויל במקום שער ועל הקלף במקום נחושתו ואם שינה פסול ולא יהא כותב חצי על עור וחצי על קלף ואין כותבין ע"ג עור בהמה טמאה אלא ע"ג עור בהמה טהורה:

חלק הנחתן בבתים ת"ר (א) כיצד סודרן קדש ני והיה כי יביאך מימין שמע והיה אם שמוע משמאל והתניא אפכא ל"ק הא מימין הקורא הא מימין המניח והקורא קורא כסדרן ופירשו רבוותא ימינו של קורא (ב) שמאלו של מניח והקורא קורא כסדר הכתוב בתורה מימינו לשמאלו קדש והיה סמוך להן שמע והיה נמצא קדש רואה את האויר מימין הקורא שמע והיה אם שמוע רואה את האויר משמאלו והמניח אינו קורא על הסדר אנא והיה אם שמוע לימינו קדש והיה לשמאלו קורא למפרע מימינו לשמאלו וכסדר משמאלו לימינו ובשמושא עתיקא דילן דאתמר משמיה דאביי ורבא הכין כתוב לכתוב הני ד' פרשיות בקלפי ומהדרא אפי' (ג) לאפי' ומשוי פרשתא קדש לימינו בביתא קמא ופרשתא דסמיך ליה והיה כי יביאך בביתא תנינ' ופרשתא דשמע בביתא תליתאי ופרשת והיה אם שמוע ברביעתא ואמר אביי כו' ובהלכות תפילין עתיק עתיקא פרשה ראשונה מימין הקורא מן קדש לי כל בכור עד סוף פסקא ושמרתם את החוקה בית שני והיה כי יביאך עד סוף פסקא ויהי בשלח:

בית שלישי שמע ישראל עד סוף פרשה בית רביעי והיה אם שמוע עד על הארץ ושמושא דכתיב בהלכות הרב הויות מלגוא אהדדי וקדש ושמע מאבראי תמיה לן טובא ובהלכות דילן אית' דכתיבה כדכתיבה ועוד הקורא אינו קורא כסדר הכתוב בתורה לא מימין לשמאל ולא משמאל לימין (ד) ואי לית' בנסחא דיליה אכתי קשי' לן מ"ש דתפילין ש"ר דבעינין הויות באמצע ובש"י לא דאי כתיב הויות באמצע לאו כסדרן כתיב ועוד דאמרינן תפילין ש"י עושין אותן ש"ר ואם יש לו ב' תפילין תולה עור על א' מהם ומניחן וא"א הא ל"ד דהא בש"ר (שי) בעינין הויות באמצע ובש"י בעינין הויות כסדרן אלא מסתב' לן כדפרישית קדש לימין הקורא שהיא לשמאל המניח והיה לשמאל הקורא שהיא לימין המניח:

וקרוב אני לפסול כל התפילין המונחין הויות באמצע מר' חננאל אמר רב החליף פרשיותיה פסולה כדלקמן ובדקתי בתפילין הישנים מנרבונא ותפילין שבאו מדרעה מתא ומצאתי כדברי:

ובשמושא עתיקא דילן ובהלכות תפילין כך ולא מצאתי הויות מלגוא רק בא' מתשובות רבי' סעדי' שתמצ' קדש ושמע החיצונים רואין את האויר ולאו דסמכ' נינהו ובעינ' דאימא מילתא ומסתפינא מחברי ומרבותא כולהו ואמינ' דהקור' קורא כסדרן ליכא בנוסחא והמניח מניח כסדר והקורא קורא משמאל לימין שכן מצינו באבני אפוד בסוטה (ה) ירו' אית תנא תנא כשם שחלוקין כאן כך היו חלוקין באבני אפוד במילואותם כדי שיהי' כ"ה מכאן וכ"ה מכאן והלא אינן אלא מ"ט בנימין דותולדותם מלא וכו' והלא אינו אלא כ"ג מכאן וכ"ז מכאן אר"י בנימין היה חציו בני מכאן ומין מכאן:

אר' זבידה ויאות מה כתיב כאן ששה משמותם ולא כל שמותם הראשוני' נכתבין מימינו של כ"ג ומשמאל של קור' כו' הראשוני' אין נכתבין על הסדר מפני שיהוד' מלך האחרוני' נכתבין על הסדר הרי שמצינו באבני אפוד שכ"ג שהוא המניח קורא כסדר השבטים מימין לשמאל והקורא קורא אותם משמאל לימין ולפי שלא מצאתי גאון שאמר לא סמכתי בדברי ואמרתי בחלופא באבני אפוד עד יבוא מורה צדק. א"ר חננאל א"ר החליף פרשיותיה פסולות אמר אביי לא אמרו אלא גווייתא לברייתא וברייתא לגווייתא פרשיות שבפנים שאינן רואות את האויר הניח בבתים החצונות שרואין את האויר מבחוץ ובתים החיצונות שרואין את האויר הניח בבתים הפנימים אבל גוייתא לגוייתא שהחליף של בתים הפנימים מזו לזו ונתן של ימין לשמאל כשרה וליתא לדאביי אלא ל"ש הכי ול"ש הכי פסול עד שיהיו הבתים סמוכין זו לזו כסדר כמ"ש ואם החליף אחת מהן פסולין ומפני שבתפילין שבראש יש גמגום בהנחת הבתים ובסידורן מברך על של יד להניח ומניח ש"ר בלא ברכה ועל אבני אפוד שמצאתי יש לי ספק. אר"ה א"ר ההיא תיתורא דתפילין הלמ"מ ובתשובה רב עמרם בר שישנא ריש מתיבתא דמתא מחסיא שילחא עילאי דתפילה של זרוע שלא תאמר תהא כטוטפות שאין לה אלא שילחא אחת אלא צריכה שילחא אחרת כדי שיהי' ש"י זע"ז בגשר הנהר וגשר בל' חכמים תותירא ומעברתא של תפילין זו מעבורת של תפילין שמכניסין בה הרצועות בש"י ובש"ר ומסתב' לן שלא לחלק בין תפילין ש"י לתפילין ש"ר בעשייתן ואין ביניהם אלא שזה בד' בתים וזה בבית אחד:

דהא אמרינן לעיל מי שיש לו ב' תפילין ש"ר תולה עור על אחת מהן ש"מ דכי הדדי נינהו וכי היכא דמעברתא בראש וביד ה"נ תותירא בראש וביד ופי' תותירא הוא גשר והיא העור העודף סביבות הבתים שעובר התפירה עליו לחבר העור של דפוס הבתים עם עור המכסה פתח הבתים שהוא בית מושבן של תפילין ואעפ"י שיוכל לחברן שוה בשוה ולא יעדיף הלמ"מ שיהא בעור לתופרן מכל צד בג' רוחות וברוח הרביעי) הוא המעברתא שהעור כפול בתוכו להכניס בו הרצועות ואית דאמרו מעברתא ותותירא חדא היא וא"ד תותירא עור התחתון שנותנים על פתח הבתים כדי שלא יפולו וליתא דהא בלא"ה לא אפשר ואמר אביי שי"ן הלמ"מ והוא שעושין רשומן ניכר בעור קמטין הדומה לשי"ן כנגד הבתים החיצונים כדכתוב לעיל וצריך שיגיע חריץ למקום התפר של ד' בתים שבין בית לבית והוא ניכר ונחלק כל בית בפני עצמו עד. מקום התפר ולא נהירא לן דמ"ט דאביי במימרי' בשי"ן של תפילין גבי תותירא הל"ל וא"נ לעיל בנותן חוט ומשיחה ביניהן ומסת' לן דאביי קאי אשי"ן של תפילין צריך שיהי' מגיע למקום התפר