ספר העיטור חלק ב מו

מזוזה אדוכסיסטוס למצוה אבל דכתיב על הקלף כשרה ותפילין נכתבין על הקלף וס"ל כרב דאמר קלף הרי הוא כדוכסיסטות מה דוכסיסטות כותבין עליו מזוזה אף קלף כותבין עניו מזוזה וכו' גמירי הלכה למצוה אבל דיעבד כשר ורב דיעבד קאמר ומסת' דרב ורשב"א לא ס"ל הלכה למשה מסיני מזוזה אדוכסיסטות למצוה דמצות מזוזה לכתחילה נמי אקלף ואדוכסיסטות כדתניא ר"מ היה כותבה על הקלף מפני שמשתמרת (ו) ומצוותה נמי בדוכס' כדגרסי' במנחות ר"מ היה כותב' על הדוכס' כמין דף ועושה פרשיותי' (ז) סתומות דאי ס"ל לרב מזוזה אקלף לכתחלה לא (ח) ה"ל כותבה משמע ומשתמרת נמי דקאמר מצותה בכך ותימה (ט) לאפוקי מנתא דרב ה"ה כדוכס' ורב כרשב"א ס"ל לשניה ליה כר' אחא ס"ל כשינויא קמא דקאמר תנאי הוא ותו השתא דאתית להכי מה אהני לן הא כולהו קושיאתה דלעיל ושינויא הכי איתנייהו כדמעיקרא ותו שמעתין דמנחות דאסיקנה לה כתנאי מאי ס"ל דבלישנא קמא דידן לא כרב ס"ל דהא קאמר שינה בזה ובזה פסול אתפילין ואי ס"ל כשינויא בתרא דרב כי אקשי ליה מהא דתניא לשניה ליה הא מני רשב"א אלא ש"מ דרב לא ס"ל הלמ"מ במזוזה והיינו דקאמר השתא דאתית להכי ל"ת דוכס' הרי הוא כקלף ורב דיעבד קאמר וכי גמירי הלכה למצוה והא דתניא שינה פסול אמזוזה והא דאמרי' מורידין עושין דכתיבא אקלף לא ה"ק קלף ה"ה כדוכס' והא דתניא הלמ"מ כו' לאו אמצוה דהא אפי' מזוזה מצותה אקלף ואדוכס' לכתחלה כר"ש ולא ס"ל הלכה אלא בתפילין ורב דאמר קלף כותבין עליו מזוזה לכתחלה קאמר ופלוגתא דת"ק ור' אחא אליבא דת"ק דרשב"א דאמר הלמ"מ תפילין על הקלף מזוזה על הדוכס' אי למצוה אי לעכב ושמעתא דמנחות לא ס"ל כרשב"א דיחידאי הוא אלא כת"ק דרשב"א דאמר תפילין מצותן אקלף ומזוזה מצותה אדוכס' ופליגא ת"ק ור' אחאי לת"ק שינה בזה ובזה פסול אפי' במזוזה לר' אחאי בין בזה ובין בזה כשר וברייתא דקתני מורידין עושין אליבא דר' אחאי (י) מכשר אחדא דהא מדאוקמנא ליה בשבת אתפילין ובמנחות אמזוזה ודרב ליתה ולא לאוקמה הכי אלא אתרווייהו קא מכשר ואנן נמי הכי ס"ל דלית הלכתא כרשב"א דאמר מצות מזוזה אקלף אלא מדפליגו ת"ק ור' אחאי אליבא דברייתא ש"מ הלכה כתנא דברייתא ואם שינה בזה ובזה ר' אחאי מכשר בתרוויהו ות"ק מיפסל בתרווייהו ואי' למי' דהלכתא כת"ק דר' אחאי דת"ק דרשב"א קאי כוותיה במזוזה אם שינה פסול וה"ה לתפילין ואית למי' דהלכתא כר' אחאי דהא ברייתא דדייקינן מינה מורידין עושין כוותיה הל' היא דאע"ג דקי"ל הלכתא מזוזה צריכה שירטוט ותפילין א"צ שירטוט וברייתא קאמר מורידין עושין כוותיהו אי' (יא) שירטוט קאמר דא"צ שירטוט הא שירטט לית לן בה. וא"נ מדפסק גבי שירטוט דאיקום כתנאי הלכתא מזוזה צריכה שירטוט תפילין א"צ שירטוט ולא פסק הלכתא גבי שונה פסול ואוקמה כתנאי ש"מ דהלכתא כברייתא דאמר הא מורידין עושין ולא מיפסל משום טעמא דשירטוט ומאי דגרסי' בירושלמי (יב) תפילין וספרים נכתבין בב' דפין ומזוזה אינה נכתבת אנא בדף א' הא מורידין עושין (יג) וס"ת לא אפשר דהא בשני דפין נינהו אי' למימר מדלא קא נקטי בגמ' דילן ש"מ ס"ל נכתבין בב' דפין ועוד אפילו מזוזה אם כתבה בב' דפין ודבקה כשרה וס"ת שבלה אם דבק פרשה לפרשה בדבק כשרה הא בשני עורות ובשני דפין פסולה ומשום הני טעמי ליכא לאפוקי מהלכתא וכיון דלא איפסקא הלכתא בהדיא נקטי' לחומרא ותפילין על הקלף ומזוזה על הדוכס' ואני אומר שינה בזה ובזה פסול וקלף במקום בשר ודוכס' במקום שיער ואי כתב תפילין אקלף במקום שיער פסולה ואי' מ"ד מדקאמר תנאי הוא משמע דהאי שינויא לאו שינויא היא וכי קתני שינה בזה ובזה לאו אמקום שיער ואמקום בשר קאמר דלא מיפסל אלא אקלף ואדוכס' דפסול אם שינה בין בתפילין בין במזוזה ופרש"י ורבוותא קלף ודוכס' דכשרה ה"מ במעובד והכי מוכח מדגרסי' במגילה על הדפתרא (יד) עד שיכתבנה על הספר ובדין דיליף כתיבה כתיבה כתיב הכא ויכתוב וכתיב התם ואני כותב על הספר בדיו הלכך במזוזה נמי דיליף כתיב' כתיבה על הדפתרא נמי פסולה וקלף ודוכסיסטות דאיתמר בגמ' בעי קמיח ועפוץ ומסת' דעפוץ לאו דוקא אלא עיבוד דומיא דעפוץ ומנהגם לעבד בעפצים ובכמה מקומות מעבדין בהם עכשיו ועבוד שלנו יפה כמותן והיינו דאמרי' בס"ת שנא יתפור ואוקמי דלא עפיצין דכל שיש בו עיבוד אחד אלא שאין העור רך כעיבוד העפצים אין התפירה יפה בו וכ' רבינו שרירא הא דאמרי' גבי ס"ת בקלף איני יודע טעה בו אדם גדול שאמר הוא דלא דייק ולא הו' אלא דייק בלשון חכמים זיפא דלא מליח ודלא קמיח ודפתרא דמליח ודלא קמיח איקרי קלף וק"ל הא מגילה פס לה על הדפתרא דילפינן כתיבה ובתפילין ובמזוזה נמי ליפסול ועוד הא דאמרי' ג' עורות הן וקחשיב דפתרא ושיעורו כדי לכתוב את הגט ואי דפתרא היינו קלף הא אמרי' קלף כדי לכתוב פרשה קטנה שבתפילין אלא לאו ש"מ דקלף לאו היינו דפתרא אלא כדפרי' דקמיח ועפיץ וכ"כ רש"י ז"נ במס' גיטין דקלף קמיח ועפיץ וג' עורות הן וקלף לא איקרי עור ומיהו ק"ל מ"ט קריוה רבנן עור דקתני כותבין על ד' עורות ומניחין הד' בעור אחד דהא ג' עורות אינון ולא ד' ונימא ג' עורות הן וצ"ע והשתא איצטריך לפרושי מהו קלף ודוכס' וגויל ושמעתי שהקלף הנקלף נקרא בלשון יון דוכסיסטות שנגרד ב"פ אחד במקום בשר כמו שגוררין העבדנין ואחד במקום של שיער כגון שגורדין ממנו ולישנא דדוכסוסטות דו שנים כסוסטות גרידה והקליפה שנוטלין ממנו הוא הקלף וכן מצאתי בשם רבי' האי וכותב על הקלף (טו) במקום שיער והם הפנים הקלופים כנגד מקום השיער ועל דוכס' במקום בשר והן הפנים שכנגד הבשר ומזוזה ותפילין נכתבין במקום שנקלף ומנחא בה סימנא כבוד אלקים הסתר דבר ששניהם נכתבין במקום הסתר ולהאי פי' הרוצה לכתוב תפילין גורר מקום הבשר עד חציו שישאר הקליפה וכותב במקום הגרר וכן כותב מזוזות גורר השער כולן וכותב (על) מקום הגרר ורש"י פי' דוכסיסטות שלא נטלה קליפתה העליונה וגויל מעובד העפצים ולא בריר לן פירושא דילי'. ורבוותא פירשו עור שלם שאינו נקלף ומעובד כהלכתא הוא גויל ולשון גויל כדגרסי' (טז) אבני דלא משפיין וכשהוא נחלק לשנים הקלף הוא קלף והקליפה הוא דוכס' לפי שהוא הגרידה השני' וכותב על הקלף במקום בשר (יז) ממש על דוכסי' במקום שער ממש ועל הגויל אינו כותב תפילין אפי' במקום בשר כדאמרי' לעיל תפילין אגויל מי כתבי' והלמ"מ שאין כותבין על הגויל אלא במקום שער כדגרסי' בירושלמי שיהא כותב על הגויל במקום שער ועל הקלף במקו' נחושתו והכי מיסתבר' דאי קלף בקליפה עליונה גבי ס"ת דאמרי' קלף בכמה מניח דוכס' שהיא עב עיקר העור ושואל על הקלף דטפל הי' לו לשאול דוכסי' בכמה ועוד מקום שער ומקו' בשר לאו הכי משמע ומקום שער דהכא כמקום שער דגויל הוא והתם מקום שער ממש הוא שהרי גויל אינו קלף והלמ"מ שכותבין על הגויל במקום שער ועל הקלף במקום נחושתו כדאי' בירושלמי ומקום בשר נמי דאמרי' לאו במקום נחושת' הוא. והלכך במזוזה גורד במקום בשר וכותב במקום שער ממש ובתפילין גורד מקום שער וכותב במקום בשר ממש וחזי' לרבינו בה' תפילין דכתיב בשמי' נרתק תפילין מעור עגל הבר יונק של בן חמשים יום נא מליח ולא קמיח אלא מצה ואכתוב אותו בסוף:

ת"ר ציפן זהב או שתלה עליהן עור בהמה טמאה פסול עור בהמה טהור' כשר אעפ"י שלא עבדן לשמן רשב"ג אומר אף עור בהמה טהורה עד שיעבדם לשמן ומסת' קי"ל כרשב"ג דאביי ורבא דפליגי בהזמנה בפלוגתא דר"ג ורבנן קמיפלגי כדאי' בסנהדרין דאביי אמר הזמנה מלתא בהאורג בגד למת ובתפילין נמי דאם אזמני' אע"ג דנא צר בי' אסור למיצררי פשיטי דאמר כת"ק דאמר ע"ג עור בהמה טהורה אע"פ שלא עבדן לשמן כשרה ש"מ מדאזמני' לעור לתפילין זמני' מלתא הוא (יח) דאמר כרשב"ג דאמר אע"ג דאזמני' בעי' עד דעביד מעשה בגופייהו דהיינו עבדן לשמן וקי"ל כרבא הלכך בעי עיבוד לשמן כרשב"ג וההוא (יט) דאתא לקמי' דר' אבוהו ואמר ס"ת שכתבתי לפלוני גוילים שבו לא עבדתים לשמן כו' ש"מ עבוד לשמן בעי'. נמר רב כהן צדק כולהו רבנן לא עבדי תפילין אלא אקלף מעובד ועור הדפים שבו הבתים בעי נמי עיבוד לשמן ורש"י מפרש פלוגתא דאביי ורבא אליבא דתנאי איפכא דרבא ס"ל כת"ק דלא בעי' עיבוד לשמן ואנן כתבי' מאי דס"ל דכתיבא ועיבוד בעי' לשמן ע"י ישראל או ע"י גוי שיעבדן לשמן ואמר אביי האי קליפה דתפילין צריך למיבדקי' דילמא אית ביה ריעותא