ספר העיטור חלק ב מה

לא ושדר רב צמח גאון היכ' דליכ' אלא אתתא דמהיל וגברא דתפיס לי' לינוק' מברך על המילה דהיכ' דאפשר בעשרה עביד היכ' דאי אפשר (כט) בפחות מעשרה והיכ' דאיקלע שמיני דמילה בתענית' אשכחן רבוות' קמאי דאמרי מברכין על הכוס ומנהגנו הוא להניחו עד מוצאי יוה"כ ואמו של תינוק שות' אותו ואע"ג דאיכ' למימר לטעמי' לינוק' שלא הגיע לחינוך וטפי בטפי אי' למי' דל"צ אלא הכי הוא המנהג מאי אי' לך למימר דלמא משתפך אין מבטלין מנהג ול"נ לן אטו במקום איסור' כי נהגו מנהג מי שבקינין להו והכ' הא איכ' איסור' דכיון דמשתעי ביני ביני מקמי דלטעום בעי לברוכי ברכה אחריתי דהא קמיית' ברכה שא"צ והא עובר משום לא תשא:

ומס' לן ביוה"כ ובט' באב נא מברכין כלל. אכס' ועבדי' בדוכתא דלא שכיח חמר' ולא מצי למי' לטעמי' לינוק' דלית הל' כר' אחא ב"י דלמא אתי למיברך כדאית' בעירובין אבל בשאר תעניות דקי"ל רצו מתענין רצו אין מתענין מברכין אכס' דאע"ג דאמרינן המברך צריך שיטעום הנ"מ היכ' שאפשר אבל לא אפשר יהבינין לינוק' דלטעמי' ונפיק כדגרסי' בפ' ראוהו ב"ד לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אא"כ אוכל עמהן אבל פורס אדם לבניו ולב"ב כדי לחנכן במצות ואעפ"י שהוא אינו אוכל אלא בניו אוכלין מותר ש"מ לכתחלה צריך שיטעום אבל במקום חינוך אי נמי במקום דלא אפשר שרי:

וגרסינן נמי בערבי פסחים אותן בני אדם שקדשו בבית הכנסת ידי קידוש יצאו ידי יין לא יצאו ור"י אומר אף ידי קידוש לא יצאו דאין קידוש אלא במקום סעודה הנא"ה יצאו אע"ג דלא שתי מני' ובפ' בכל מערבין גרסי' גבי יין ביוה"כ לטעמי' ינוקא לית הלכתא כר"א ב"י דלמא אתא למסרך כשהוא גדול והלכה ביוה"כ ובת"ב גזרי' ובשאר תעניות לא גזרי' מברך אכסא ויהבי' לינוקא והא דפריש רי"ץ אבן גאות בהלכותיו חומר בקידוש מבשאר ברכות שבקידוש צריך שיטעום המברך ואם לאו לא יצא וצריך לחזור ולברך אבל בשאר ברכות אע"פ דלא טעים וטעמי' אחרינא יצא מההיא דעירובין ולא דייק לן בין בקידוש בין בשאר ברכות אם טעם א' מהם יצאו כולן בין שיטעמו המברכין בין שיטעמו המסובין והמברך אינו רשאי לדבר עד שיטעום וכשטועם המברך א"צ לטעום שמסובין מיהא לכתחלה צריכין לטעום כדפרישית והא דאמרי' המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא מלא לוגמיו אתא לאשמעינין וה"ה אם טעם א' מן המסובין מלא לוגמיו יצאו כולן אבל בשאר ברכות לא בעי' מלא לוגמיו דקידוש שאני דכתיב בי' זכור זכרהו על היין ואיכא למימר אפי' טעמו כולן מלא לוגמי' יצאו והיכא דאית לי' תרי יהודי למימהל בבי כנישתא מס' לן דכיון דלא אפשר למימהלינהו כחדא גופין מחולקין נינהו וצריכא ברכה על כל חדא וחדא ול"ד לשחיטה דהתם אפשר למישחט תרווייהו כחדא כדגרסי' התם השוחט והתיז שני ראשי' כאחת כשרה אבל הכא לא אפשר. המל את הגרים אומר על המילה והמברך אומר אשר קב"ו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה שמים וארץ וגו' בא"י כורת הברית המל את העבדים אומר על המילה המברך אומר אשר קב"ו למול את העבדים ולהטיף מהן וכו' ומאן דמהיל גר או עבד גדול מכסה ערוותן ומברך על המילה והדר מהיל וכי מתפח מטבילין לי' כתלתא ביממא וכי סליק מברך על הטבילה ורבוותאי קמאי מוקמי לה בטבילת גר אבל שאר חייבי טבילות מברכין מקמי טבילה דהא אמרי' נדה קצה לה ומחייבה לברוכי ותמיה לן היכי מדמי לה לנדה דהא זבין וזבות נדות ויולדת רשאין לקרות בתורה הלכך (מברכין) נדה מברכה ומס' לן דבעלי קריין דעלמא למ"ד דאסור בתורה אסור בברכה מברכין בתר טבילה והכי מוכח בתרומות דתנן ה' לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה האלם והשיכור וערום וסומא ובעל קרי ירושלמי אלם וערום ובעל קרי מפני הברכה שמעי' מהא דבעל קרי אינו רשאי לברך לפני הטבילה והא דתנן בעלייתו אומר על הטבילה בבעל קרי מתוקמא אבל זבין וזבות נדות ויולדות מותרין ברך ומר רב עמרם ומר רב צמח שדרו ממתיבתא התם כמה דאפשר לברוכי בטהרה מברך וטפי עדיף דאפשר לאלתר טביל ומברך אבל לענין תפלה ובהמ"ז א"א לבטולי כל יומי דטומאה הלכך ב"ק ומשמש מיטתו ונדה מתפללין ומברכין בהפרשת חלה ולסברא דידהו ברכת נטילת ידים לאחר (טבילה) נטילה וכ"כ ר' שמואל אבן גמוע בשם רבינו אלפסי ה"מ מקמי דבטלי לטבילותא אבל האידנא נהוג עלמא בהני תלת ובעלי קריין מותרין בד"ת וכי היכי דבד"ת מותרין ה"נ מותרין בברכות דקי"ל כר"י דאמר עשאן בהלכות דרך ארץ אבל רבי' האי אמר בתורה מותר בברכות אסור ומנהג ישראל שאין בעל קרי מתפלל עד שיטבול ירושלמי בפ' יוה"כ אסור באכילה ובשתי' כו' אסור בתשמיש המטה לא כ"ש תפתר קודם שתיקן עזרא טבילת קריין או במקום שנהגו שלא לטבול ש"מ במנהגא תליא מלתא ואנן לא. נהגינין מפני הצינה:

שאלו מקמי רב יהודאי גאון ז"ל המל את העבדים א' מברך או שתים ואמר המל מברך על המילה וצונו למול את העבדים כולל במקום להכניסו בבריתו של א"א:

לגאון עבד שמלו רבו וחזר לגיותו ומכרו רבו ולאח"ז חזר ישראל ולקחו כיון שמלו וטבלו לשם עבדות ישראל פעם ראשונה והכניסו תחת כנפי השכינה אע"פ שחזר לגיותו אינו חוזר לעבדותו וה"ה כישראל מומר שא"צ טבילה אלא מלקות כדאמ' טבל ועלה ה"ה כישראל לכל דבר הלכך אפי' טבילה לא בעי:

לגאון. סריס עבד שנתגייר נכנס תחת כנפי השכינה כאשה ואיתשל מקמי רב יהודאי גאון עבד וקטן ושוטה מטבילין אותו ע"ד ב"ד או לא ואמר כנכרי דמי דא"ר הי' נכרי קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד א"ר אלעזר אר"ח ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי השם וגו':

נשלם שער המילה ובו נשלמו ג' שערים שהם כתב שחיטה ומילה שבח לאל אשר אין לו תחלה ואלו ג' שערים יש בו קשר של תפילין:

וברכת חתנים:

וציצית:

קשר של תפילין והלכותיהן לעשרה חלקים על הקלף ועל הכתיבה ועל הנחתן בבתים ותפירתם ועל הרצועות ומקום הנחתן וחליצתן החייב ושאינו חייב. על הברכה ושיורי תפילין (ורצועותיהם):

החלק הראשון על הקלף ת"ר וכתבתם (א) יכול על האבנים ודין הוא נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה מה להלן על הספר אף כאן על הספר כמ"ש להלן מפיו יקרא אלי ואני כותב על הספר בדיו ואתקש תפילין למזוזה וק"ל ג"ש והא תניא הלכה למשה מסיני תפילין (ב) ומהכא מוכחא לן דרשב"א לא ס"ל ההוא הלכה דלקמן בפ' המוציא (ג) קלף כדי לכתוב פרשה קטנה שבתפילין שמע ישראל ואמר דוכסיסטות הרי הוא כקלף מה קלף כותבין עליו תפילין אף דוכסיסטות כותבין עליו תפילין ת"ש הלמ"מ תפילין על הקלף מזוזה על הדוכסיסטות למצוה ורב דיעבד קאמר והא תניא שינה פסול. אמזוזה. והתניא בזה ובזה פסול תנאי הוא דתניא שינה בזה ובזה פסול ורב אחאי מכשיר ורב דאמר כרב אחאי ר"פ אמר רב דאמר כתנא דבי מנשיא דאמר כתבה על הנייר ועל המטלית פסול על הקלף ועל הגויל ועל הדוכסיסטות כשרה מאי אינימא מזוזה אקלף מי כתבינן אלא לאו לתפילין ולטעמיך תפילין אגויל מי כתבינן וש"ג דתפילין אגויל לא כתבי' וה"ה למזוזה ולקמן פירושא דגויל וקלף ודוכסיסטות נימא מסייעה לי' תפילין וספר שבלו אין עושין מהן מזוזה שאין מורידין מקדושה חמורה לקלה הא מורידין עושין דכתבי' אקלף ומזוזה אקלף מי כתבי' אין והא תניא כתבה על הקלף ועל הנייר ועל המטלית פסול אמר רשב"א ר' מאיר הי' כותבה על הקלף מפני שמשתמרת השתא דאתית להכי לרב נמי לא תימא דוכסיסטות ה"ה כקלף אלא אימא קלף הרי הוא כדוכסיסטות ומה דוכסיסטות כותבין עליו מזוזה ורב כרשב"א ס"ל ובמנחות גרסי' בלישנא אחרינא אהא דס"ת וכו' והתניא שינה פסול אתפילין והא תניא שינה בזה ובזה פסול אידי ואידי אתפילין וכו' (ד) ואידי ואידי שינה בזה ובזה תנאי הוא דתניא שינה בזה וכזה פסול ור' אחאי מכשיר וע"כ דר' אחאי דמכשיר (ה) התם בתפילין ור' אחאי דמכשיר הכא במזוזה ומסת' ר' אחאי מכשיר בתרווייהו כמסקנא דשמעתא ופי' ר' האי ור' אלפסי הלמ"מ תפילין על הקלף מזוזה על דוכסיסטוס והא דאמרי'