ספר העיטור חלק ב מג

הלכך משתשקע החמה אקדיש לי' יומא ואסור בעשיית מלאכה ומס' לן מדמספקא לי' לר' יוחנן אי הלכה כר' יהודה או כר' יוסי ולמוצאי שבת נמי ואסור בעשיית מלאכה עד דשלם ביה"ש דר' יוסי ומשתשקע החמה עד דשלם ביה"ש דר' יוסי ספקא היא ולחומרא ולק"ש עבדינין כרבי יהודה ולמוצאי שבת כר"בי הלכך אי אתיליד ינוקא בע"ש משתשקע החמה עד דשלים ביה"ש דר' יוסי נימול לעשרה ואי אתיליד למוצאי שבת משתשקע החמה מספקא לן אי כרבה אי כרב יוסף ועבדי' לחומרא כרבה דמשוו ליה ביה"ש ונימול לתשעה בפ' יוצא דופן ההוא דאתא לקמי' דרבה א"ל מהו למימהל בשבתא א"ל שרי לבתר דנפק א"ל מידי דלא ידע ההיא גברא דשרי למימהל בשבתא אהדר ליה א"ל אימא לי גופא דעובדא היכי הוי א"ל שמעתן דצייץ ביה"ש ולא איתיליד עד דחשיך א"ל הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוה דאי לאו דהוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוה צייץ דכמה דאיתא במעי אמו פיו סתום וטיבורו פתוח והיא מילה שלא בזמנה ואין מחללין עלי' את השבת ופירש הר"ר שמעון בשם הר"ר יעקב משתשקע החמה לאו בין (יט) השמשות הוא שאינו נראה ברקיע דהא משתשקע החמה עד צאת הכוכבים ד' מילין ובין השמשות לא הוה אלא ג' חלקי מיל אנא משתשקע החמה דהיינו ביאת אורו סמוך ללילה שאע"פ ששקעה החמה יש שהות מעט עד הלילה ובהאי שיעורא דאמרי' כוכב א' יום ב' ביה"ש שלשה לילה ובכוכבים בינונים כדאמרי' והכי אמרינין בחנוכה משתשקע החמה ביאת אורו היא והיינו דקתני משתשקע החמה משמע שכבר שקעו והתם קתני משקיעת החמה מתחלת שקיעתה:

הששי נולד כשהוא מהול דתני' ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא נולד כשהוא מהול דוחה את השבת בש"א צריך להטיף מהם דם ברית ובה"א א"צ אר"ש לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול כו' (כ) שבש"א צריך ובה"א א"צ:

ואתמר רב אמר הלכה כת"ק ושמואל הלכה כרשב"א ר"א, בר אהבה איתיליד לי' ינוקא כשהו' מהול אהדרי' אתריסר מהילא עד דשוי' כרות שפכה אמר תיתי לי דעברי אדרב א"ל אדשמואל לא עבר מר אימר דאמר שמואל בחול בשבת מי אמר והוא סבר ערלה כבושה היא דאתמר רבה אמר חיישינן ורי"א לא חיישי' ודאי ערלה כבושה היא אמר רבה מנא אמינ' לה (כא) דתני' ר"א הקפר בר' אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית על מה נחלקו לחלל עליו את השבת שב"ש אומרים מחללין ובה"א אין מחללין לאו מכלל דת"ק סבר אין (כב) מחללין אטו ר"א הקפר טעמא דב"ש אתי' לאשמעינין דלמא ה"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה ורבוות' קמאי והלכות פסוקות כרב מדקאמר ר"א תיתי לי דעברי אדרב ועוד דקי"ל כרב באיסורי ורבינו אלפסי ז"ל אמר אע"ג דפליגו רב ושמואל בהא קי"ל כשמואל ובתרא' דאינון רבה ור' יוסף ומס' לן כוותי' (כג) מדפליג אליב' דר"ש ש"מ דס"ל כשמואל ועוד גרסי' ביבמות בפ' הערל ור"ע האי תושב שכיר מה עביד ליה לאתויי גר שנתגייר כשהוא מהול וקסבר צריך להטיף ממנו דם ברית וקי"ל כר"ע ומיהו אצטריך לפרושי אי מחללין שבת עלי' או לא וכתב רב אלפס מדגמר רבה דהוא בתרא מהא מתני' דר"א הקפר ש"מ דהלכתא היא ואע"ג דפליג עלי' דרב יוסף קי"ל רבה ור"י הלכה כרבה בר מתלת כרבה דאמר ערלה כבושה היא וצריך להטיף ממנו דם ברית בחול אבל לא בשבת דמספיקא לא מחללין שבתא ובתשובה לר' האי ז"ל כללא של דבר רבנן קמאי הכי אסכימו שצריך להטיף ממנו דם ברית בחול אבל לא בשבת אלא מיהו בנחת צריכה מילתא למיפסקא יפה בידים במראית העין ולא בפרזלא דלא לעייק לי' ואין מברכין על המילה אא"כ נראית לו ערלה וניחזי האיך מלין ליה אם נראית ליה ערלה וממתינין לו הרבה ואין חוששין לשמיני שלא יבא לידי סכנה ומס' לן אע"ג דרבה ור"י הלכה כרבה ה"מ בדיני אבל באיסורי לא דהא בשיראי קי"ל כר"י והא דשומר אבדה נמי הל' כר"י וכ' רבינו שלם דאיכא מרבנן דגמרי מרבוותא קמאי דהל' כר"י בשדה קנין בב"ב אבל בכל תנוי איכא טובא ורב אדא נמי קאמר כוותי' דהא אהדרי אתריסר מהולאי ש"מ דהל' כר"י דאמר ודאי ערלה כבושה היא ורבה דגמר' מיהא מתני' לא גמרה מינה הל' כר"א הקפר דא"כ ל"ל למי' מכלל דת"ק סבר אין מחללין הא ר"א הקפר אליבא דב"ה אין מחללין קאמר ר"א הקפר טעמ' דב"ש אתא לאשמעינין דאע"ג דמשני דלמא ה"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה שנויא דחיקא היא ודלמא קאמר ובגירסא פסיקא גרסי' א"ר יוסף מנא אמינא לה דתניא ר"א הקפר אומר וכו' לאו דת"ק סבר מחללין והכין היא נוסחא דרש"י וגירסא דילי' מכלל דת"ק סבר אין מחללין א"כ ר"א הקפר טעמא דב"ש אתא לאשמעינין ומסת' כר"י ודלמא דקאמר רבה שנויא דחיקא היא ולית הלכתא כר"א הקפר אלא כת"ק דאמר ד"ה מחללין דהיינו רשב"א דאמר ד"ה צריך. להטיף ממנו דם ברית בין בחול בין בשבת ולא נחלקו אלא על גר שנתגייר כשהוא מהול וכיון דפ' הל' כוותי' בנולד כשהוא מהול בגוי נמי הלכה כוותי' דקאמרי' אליבא דב"ה א"צ להטיף ממנו דם ברית כדלקמן ירו' פ' הערל תניא רשבא"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית מפני שהערלה כבושה על מה נחלקו על גר שנתגייר כשהוא מהיל שב"ש אומרים צריך ובה"א א"צ ור"י ב"נ אומר משום ר"ה הל' כדברי התלמוד אתא עובדא קומי רבי ואמר מאן דמתני מפני שהיא ערלה כבושה הדא אמרה ערל ברור ודוחין עליו את השבת ר"א אמר אין דוחין וצריך להטיף ממנו דם ברית:

השביעי גר שנתגייר כשהוא מהול ומס' לן דסגי ליה בטבילה וכ' ר' אלפסי ובעל הלכות דגר אע"ג דאימהל בארמיותא צריך להטיף ממנו דם ברית ועד דמתפח לא מטבילינן לי' ור"ח כ' שאין לו תקנה אבל בניו נימולין ונכנסין בקהל דהא איגייר בטבילה וכגר חשיב להכשיר זרעו אבל הוא עצמו לא ותמוה לן אין לו תקנה דקאמר מאי היא אי ס"ל צריך להטיף ממנו דם ברית וכדעבדי' לקטן שנולד כשהי' מהול ליעבד לי' נמי אי לא צריך טבילה לחודי' סגיא ולא אשכחן תנא דסבר צריך להטיף ממנו דם ברית אלא כרשב"א אליבא דב"ש והא פסיקנא הלכה כשב"א אליבא דב"ה דא"צ אלא ק"ל הא דגרסי' (כד) ביבמות מי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך דר"י רי"א אין מטבילין אותו פרש"י צריך שימול ויטבול שמא ערבי מהול וגבעוני מהול הי' ור' יוסי ור"י הל' כר' יוסי ש"מ דגר שנתגייר כשהוא מהול שנודע שנולד מהול וכיון דגדול הוא ליכ' ערלה כבושה וא"צ להטיף ממנו דם ברית ובטבילה לחודה סגיא וה"ה כאשה וסריס והא דגרסינן ביבמות בגר ערל וידוע שנימול ושמ' לשם הר גריזים מהל או ערבי מהול היא וכיון שמל שלא לשם מצוה צריך להטיף ממנו דם ברית למצוה ולקדשו וטבילה כר"י והא דתני' משוך ונולד כשהו' מהול וגר שנתגייר כשהו' מהול אין נימולין אלא ביום כה"ג הא בגר שמל ואח"כ נתגייר ורבוותאה בגר דאי מהיל בארמיותא קאמר ואי' למימר דר"ח דקאמר אין מטבילין אפילו במילה לית ליה תקנת' דכיון דאימהל בגיותא לשום הר גריזים או לשום ע"ז איכוון ולא מהני' ליה מילה אחרית'. ובירושלמי דשבועות גרסי' המשוך ונולד מהול וגוי שמל ואח"כ נתגייר צריך אח"כ להטיף דם ברית לא נחלקו אלא בגר שנתגייר כשהוא מהול שבש"א צריך ובה"א א"צ ומשמע תרי גווני נינהו אבל רש"י פירש בכ"מ גר שנתגייר כשהוא מהול כגון ערבי מהול וגבעוני מהול והא דר"י משום חששא דגבעוני מהול אידחי' ליה מהא דרשב"א ולהכי מסתייע כדפירש' והא דתניא משוך ונולד כשהוא מהול (כה) דנקט משום טבילה שהיא ביום נקיט לה ורש"י פי' כגון ערבי מהול וגבעוני מהול מסת' דה"ה כאשה וכסריס שנכנסין בטבילה תחת כנפי השכינה:

השמיני משוך דאר"ה דבר תורה משוך אוכל בתרומה ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה וכו' וקטן שעבר זמנו ושאר הנימולין לאתויי מי שיש לו ב' ערלות אין נימולין אלא ביום רשב"א אומר בזמנן אין נימולין אלא ביום שלא בזמנן נימולין בין ביום בין בלילה ותניא אין לי אלא שנימול לשמנה שאינו נימל אלא ביום מנין לרבות לט' לי' לי"א ושאר הנימולין שאין נימולין אלא ביום ת"ל וביום השמיני ש"מ דטעמא דת"ק דדריש ביום ס"ל דכולהו הני נימולין ביום ומשוך נמי אע"ג דמדרבנן הוא אין נימול אלא ביום בראשית רבה:

תני המשוך צריך למול רי"א לא ימול מפני שהיא ערלה כבושה אמרו לפני ר"י והלא הרבה היו בימי כוזיבא ההיא דכתי' המול ימול אפי' ד' וה' פעמים התשיעי יוצא דופן דאמר רבא א"ר אסי כל שאמו טמאה לידה נמול לח' כל שאין אמו טמאה לידה אין נימול לח' שנא' אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה וכ' ר"ח ז"ל שלא בא למעט אלא בן הנכרית שאין אמו טמאה לידה ואם קנאו אין נימול לח' אבל בן בת ישראל ובן הגיורת ובן השפחה בין שהיא משוחררת ובין שאינה משוחררת אמו טמאה לידה דתני' בת"כ ב"י אשה כי תזריע בני ישראל בענין הזה ואין בני