ספר העיטור חלק ב מב

את השבת וכרבנן דגמ' אפי' לר' ישמעאל ור' יוסי ומשום זה אלי ואנוהו ומשום שניתנה תורה שבת לדחות וכולהו ס"ל חוזר ולית הלכתא כרבנן דשתי הלחם:

ירושלמי אר"י בין על ציצין המעכבין בין על ציצין שאין מעכבין חוזר דתנן ר' יוסי אמר יום הראשון שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב לר"ה פטור מפני שהוציאו ברשות כו' אנא דרבוותא פסקו כברייתא ת"ר מהלקטין את המילה ואם לא הלקיט ענוש כרת מני א"ר כהנא אומן וכגון דאתו ביה"ש וא"ל לא מספקית ואמר מספקינא ועביד ולא אשתפך ואשתחם דחבורה היא דעביד פי' מהלקטין לשון לגלות את העטרה מוצצין אר"פ האי אומן דלא מציץ סכנתא היא ומעברין ליה לא שחק כמון בע"ש לועס בשנוי ונותן וביו"ט שוחקין לה כמון ונותנין לה יין ושמן ואלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את העטרה אמר ר' אבינא אר"י בר אבא בשר החופה רוב גובהה של עטרה ואם הוא בעל בשר מתקן מפני מראית העין אמר שמואל קטן המסורבל בבשר רואין אותו כ"ז שמתקשה ונראה מהול א"צ למולו ואם לאו צריך למולו במתניתא תנא רשב"ג אומר כ"ז שמתקשה ואינו נראה מהול צריך למולו וא"ל א"צ למולו מאי בינייהו איכא בינייהו נראה ואינו נראה לת"ק נראה מהול א"צ הא נראה ואינו נראה צריך לברייתא אינו נראה צריך הא נראה ואינו נראה א"צ ומס' לן דשמואל הלכה למעשה אתא לאשמעינין ולאו לאפלוגי אברייית' אתא והלכתא צריך מל ולא פרע כאלו לא מל ביבמות בפ' הערל לא נתנה פריעה לאברהם אבינו שנאמר בעת ההיא אמר ד' ליהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית ודלמא הנך דלא אמהיל דכתיב כי מולים היו כל היוצאים א"כ מאי שוב ומאי שנית אלא לאקשיי' סוף מילה להתחלת מילה מה תחילת מילה מעכבין דתנן אלו הן ציצין המעכבים את המילה כו' ובירושלמי המול ימול מכאן לשתי מילות א' למילה וא' לפריעה וא' למילין וא' לציצין כדברי ר"ע ולר' יוסי דס"ל דברה תורה כל' ב"א נפקא ליה מדר"ש בן פזי חתן דמי' למולות מכאן לשתי מילות למילה ולציצין בפ"ב דע"ז אתמר מניין למילה בנכרי שהיא פסולה שנא' ואתה את בריתי תשמור רי"א המול ימול ואמרי' מאי בינייהו א"ב אשה וקי"ל כר"י ואי ליכא מאן דמהיל ואיכא אתתא מהלה וישראל שמתו אחיו מחמת מילה לא מוהלין ליה ואע"ג דאי לא מהיל כמהול דמי ומהיל לאחרינא כדתנן קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי או"ה קונם שאיני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי או"ה מנין למילה שהיא באותו מקום נאמר כאן ערלתו ונאמר להלן ערלתו מה להלן דבר שהוא עושה פרי אף כאן שהוא עושה פרי דברי ר' יאשיה ר' נתן אומר א"צ ה"ה אומר וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו מקום שניכר בין זכרים לנקיבות דברים שבין בני מזרח לבני מערב בני מזרח מוהלין על המים ונותנין על פניהם בני א"י מוהלין בעפר מן הדא היא דכתיב גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו ובתשובות מר רב כהן צדק במתא מחסיא מנהג למהול במים שלוקין (עליו) ובהם הדם ובכל מיני בשמים ונופל דם המילה על המים ורוחצין בהם כל הנער כלומר זה דם הברית שבין המקום לאברהם אבינו ואתשל קמי רב יהודאי מהו למול ע"ג אפר ואמר שפיר דמי ובלבד שלא יעשה כן בשבת גזירה שמא יביא עפר מבחוץ:

הגדה וכל העם הילודים במדבר בדרך וגו' ר' ישמעאל אומר וכי ערלים שמעו קולו של הקב"ה בהר סיני אלא נימולין היו שלא כתיקון והי' כורתין הערלה ולא היו פורעין לכך אמר הכתוב לא מלו וכשבאו לארץ שנה הקב"ה ליהושע עשה לך חרבות צורים וכן עשה וקצץ כל הערלות ועשה אותן גבעה לכך נא' על גבעת הערלות והיו ישראל מכוסים הם והערלה בעפר המדבר וכשבא בלעם ראה המדבר מלא ערלות של ישראל אמר מי יוכל לעמוד בזכות דם המילה המכוסה בעפר שנ' מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל מכאן התקינו שיהיו מכסין הערלה בעפר שנמשלו כעפר הארץ שנאמר והיה זרעך כעפר הארץ וכן היו נוהגין למול עד שנחלקו לשתי מלכות מלכות אפרים מנעה מהם ברית מילה עד שעמד אליהו ז"ל והיה מתפלל לפני הקב"ה א"ל הקב"ה לא טוב אתה מאבותיך עשו בקש להרוג את יעקב וברח מפניו שנאמר ויברח יעקב שדה ארם פרעה בקש להרוג את משה שנאמר ויברח משה מלפני פרעה שאול בקש להרוג את דוד ברח ונמלט שנא' אם אינך ממלט את נפשך וכתוב א' אומר ודוד ברח וימלט לומר כל הבורח נמלט ועמד אליהו ז"ל וברח מא"י והלך להר חורב שנא' וילך וישת פניו וכו' ושם נגלה לו הקב"ה ואמר לו מה לך פה אליהו א"ל קנא קנאתי א"ל לעולם אתה מקנא קנאתי בשיטים על גילוי עריות דכתיב פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגומ' וכאן קנא קנאתי חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך מכאן התקינו חכמים לעשות כסא לאליהו מלאך הברית שנאמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא חלק השלישי על הנימולין בזמנם ושלא בזמנם ומנינן הראשון שבו דיבר הכתוב ביום השמיני ימול בשר ערלתו והיא בן ט' ובן ז' שנולד כדרכו ודוחה את השבת כדתניא. וביום השמיני ואפי' בשבת:

השני ספק בן ח' ס' בן ט' כדתנן ערלתו ערלה ודאי דוחה את השבת ולא ספק דוחה את השבת ספק לאתויי מאי לאתויי הא דת"ר בן ז' מחללין עליו את השבת בן ח' הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו אבל אם אמו שוחה עליו ומניקתו מפני הסכנה ולא ספק דוחה את השבת מימהל ה"נ דמהלין ממ"נ אי חי הוא שפיר קמהיל אי לא מחתך בשר בעלמא היא ולא נצרכה אלא לר"א דאמר מכשירי מילה דוחה שבת הכא כיון דספיקא היא לא דחי אבל לכ"ע מהלין לי' בשבת בלא ברכה לסברא דרבוותא דאין מברכין על המילה אא"כ יש לו ערלה כבושה כדאמר לקמן בקטן שנולד כשהוא מהול:

הג' בן ח' שאסור לטלטלו ואינו דוחה את השבת ודחינן עד למחר ומוהלין לי' בלא ברכה:

כ' הגאון ינוקא דמית ולא הוה לי' תמניא יומין נהגו גבן דמהולין לי' בביה"ק גרסי' ביבמות תניא איזה בן ח' כל שלא כלו לו חדשיו ר"א סימנין מוכיחין עליו שערו וצפרניו שלא גמרו אבל גמרו אמרין האי בר ז' הוא ואשתהויי אישתהי והיינו ספק דאמרינן לעיל דמוהלין לי' בשבת ממ"נ וקיי"ל כרבי והלכך בן ח' לא מנכר אלא בשערו וצפרניו שלא גמרו אבל כ' בעל הלכות בן ח' שאסור לטלטלו היכא דאינסבא אתתא ומית בעלה וא"נ פרש ולא קריב לגבה וליכא לספוקי דאתיליד לז' וט' אבל ודאי בן ח' הוא ואית דפסקא כמה יומין ולא מעברא והדר מעברא ואית למימר האי בן ז' הוא ומוהלין לי' בשבת דהא קאמרינן מוהלין לי' ממ"נ ולענין אחילו שבתא מספיקא מחללינן דהא אמרי' ספק נפשות להקל הלכך לא משכחת אלא בבתולה דאינסבה ובעל מית בההוא יומא או בהאי ירחא ובן ח' ודאי (יז) איבעל אלא חד יומא וקא מניא יומא מני' ה"ה כאבן ואסור לטלטלו וכ"כ רבינו האי ז"ל וליתא דאכתי איכא למימר אישתהויי אישתהי ובן ז' הוא והלכה כרבי בפר"א תניא רשב"ג אומר כל ששהה למ"ד יום באדם אינו נפל אר"י אמר שמואל הלכה כרשב"ג והא דגרסי' ביבמות סימני סריס ובן ח' אין עושין בו מעשה עד שיהא בן ך' וכתב רבינו אלפסי בתשובה דילי' דליתא. דהא קי"ל כר"ש בר' דרב דימי ברי' דרב יוסף איתיליד לי' ינוקא שכב בגו תלתין יומין הוה כמאבל עליו א"ל צירייניתא בעית למיכל א"ל קים לי בי' שכלו חדשיו הרביעי דחנן ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא נולד בין השמשות דוחה את השבת ותנן נמי קטן לח' לט' לי' לי"א לי"ב לא פחות ולא יותר כיצד כדרכו לח' נולד בין השמשות לט' בין השמשות של ערב שבת לי' ביו"ט שחל להיות אחר השבת לי"א ב' יו"ט של ר"ה לי"ב ותני' בתוספתא דמגלה קריית מגילה ותרומת שקלים מקדימין ולא מאחרין ספק מילה וספק עצי כהנים וחגיגה והקהל וט' באב מאחרין ולא מקדימין לפי שבתוך ח' איננה מצוה ולאחר ח' מצוה בפ' ב"מ ת"ר בין השמשות מן היום ומן הלילה ספק כולה מן היום ספק כולה מן הלילה מטילין אותו לחומרא לב' ימים ואיזהו בין השמשות משתשקע החמה וכ"ז שפני מזרח מאדימין הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון ביה"ש הכסיף העליון והשוה לתחתון זהו לילה דברי ר' יהודה ר' נחמיה אומר כדי שיהלך אדם משתשקע החמה וכו' הא גופא קשיא אמרת איזה בין השמשות כו' אמר רבינא א"ר יהודא א"ש כרוך ותני איזהו ביה"ש משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין יום הכסיף ולא הכסיף העליון ביה"ש הכסיף והשוה לתחתון ליל' ארבב"ח אר"י הלכה כר' יהודה לענין שבת והלכה כר' יוסי לענין תרומה בשלמא הלכה כר' יהודה לענין שבת לחומרא אלא הלכה כר' יוסי לענין תרומה מאי היא אי לטבילה ספיקא היא אלא לאכילת תרומה לא אכלי כהנים תרומה עד דשלם ביה"ש דר"י וקי"ל דמשלים ביה"ש דר"י (יח) ומשלים ביה"ש דר' יוסי וכ' רבי' אלפסי הא דפסק ר' יוחנן הלכה כר' יהודא לא ידענא אי אליבא דר' יוסף אי אליבא דרבה וכיון דלא בריר לן כחד מנייהו פסק עבדינין לחומרא דאיסורא היא וספק איסורא לחומרא ועוד דסוגיין בכולהו תלמודא כל היכי דפליגי רבה ורב יוסף הלכה כרבה בר משדה קנין ומחצה