ספר העיטור חלק ב מא

להי אלא טעותא דנוסחאי היא אלא האי דא"ל ל"ש בין שבות דאי' בי' מעשה לאו אהזאה א"ל אלא ה"ק לי' הא דאמרה אמירה לנכרי שבות וקא מדמית ליה לשבות דהזאה דאסור ל"ש לך בהאי שבות דאמיר' בין שבות דאית בה מלאכה לשבות דלי' בה מלאכה דהא מר לא א"ל זיל אחים דאית ביה מלאכה אלא זיל אייתי ליה מגו ביתא קא"ל דטלטולא לית ביה מלאכה היא דש"מ דכי אמרי' אמירה לנכרי שבות בדבר שהוא מלאכה אבל בדבר שאין בו מלאכה כגון ההי' דאשתפך חמימי לא אמרינן אמירה לנכרי שבות ומילי דברירין אינון ואנן ק"ל מה שאמר אייתי לי מגו ביתאי דהוא שבות דלית ביה מלאכה מהזאה הזאה נמי שבות דלית בה מלאכה וכי היכי דהזאה לא דחי שבת אמיר' לא לדחי שבת ותיובת' דאביי אכתי איכ' ותו בין שבות דאית בה מלאכה הו"ל למימר א"נ ובין אמירה דאית בה מעשה ובין אמירה דלית בה מעשה ותו דלא הו"ל ול"ש לך דהא בבריית' משמע דבאמירה דאית בה מעשה עסקינין והל"ל התם באמיר' דאית בה מעשה והכ' באמירה דלית בה מעשה היא ומדנקיט לישנ' ול"ש לך דבריר' לי' מלת' דשבות דאית ביה מעשה קאמר דהיינו הזאה אלא אי אית' לההיא בריית' דתני' הזאה שבו' ואמיר' שבות אית' וע"כ הכי אי"ל לפרושי אבל לא אשכחן לה ול"ג בספרים הלכך מפרשינן לה בפירוש' דשמעת' ובפירוש' דקמאי כגון ר' אחא ובעל הלכות ובתשובת הגאון דקאמר בתשוב' הכי מעשה חול להעלות מטומאה לטהרה והכי אמירה לנכרי היא ונכרי קא עביד מעשה ולפרושי דרבי' אלפסי צרכי חולין אין נעשין ע"י נכרי בשבת אלא בדבר שאין בו מלאכה אבל בדבר שיש בו איסור מלאכה אפי' מרשות לרשות אסור ואנן כתבינן מאי דס"ל ומכשירין דלא דחי שבת כגון חמין מס' לן הנ"מ מקמי מילה אבל לבתר דאימהיל ולי' חמין מחממין ליה ואפילו ע"י ישראל בשבת דתנן מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה ומזלפין עליו ביד אבל לא בכלי ראב"ע אמר מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת ופי' ר"ח כ"ש ביום א' וביום ב' ואתמר עלה א"ר אבוהו אר"א ואמרי לה א"ר אבוהו אר"י הל' כראב"ע בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו בע"ש בין בהרחצת כל גופו בין בהרחצת מילה מפני שסכנה היא לו וכיון שסכנה היא לו מחממין לו בתחלה בשבת אפילו ע"י ישראל ביום שלישי וכ"ש ביום ראשון לאחר מינה אבל לפני המילה לא מחללינין שבת אלא ע"י נכרי כדפ"ל ומרחיצין אותו לפני המילה ע"י ישראל וכתב רבינו אלפסי משמייהו דרבוות' כולהו שמרחיצין אותו כדרכן בין לפני המיל' בין לאחר המילה בין בחמין שהוחמו בשב' בין בחמין שהוחמו מע"ש ומס' דהאי דקאמרי רבוותא לפני המיל' לאו דמחממין לי' חמין בשב' (חסר) ע"י ישראל מותר כראב"ע הלכך לפני המילה דקאמרינין כדרכן קאמרינן שאם יש לו חמין מרחיצין אותו כדרכו לפני המילה ולאחר המילה אפי' בזמן שהוחמו בשבת ואע"ג דלא שמעי' לר"א דפליג ארבין בלפני המילה ורבין לא שרי כדרכו אלא בזילוף כדיוק' דרבה ור"י מדרבנן נשמע לר"א לא אמרו רבנן לפני המילה יום א' וביום ב' דזילוף ש"מ צריך להברותו לפני מילה טפי מיום ג' דלאחר מילה לר"א נמי דאמר ביום ג' מרחיצין כ"ש ביום ראשון לפני מילה דהכל אצל מילה כחולין הן וצריך לו חמין להברותו ואין לו חמין דוחין אותו כדפריש' וכ' הר"ר אברהם חכם דורינו שמרחיצין כדרכו לאחר מילה דהא ראב"ע לא אשכחן דפליג ארבין לפני מילה ואינהו לא שרו כדרכו אלא בזילוף כדפי' דרבה ור"י ובין למר אין מחמין לו חמין עד לאחר המילה ואם חללו את השבת לפני המילה ואירע בו דבר נמצא מחלל שבת ובפסחים א"ר דאפי' לר"א דאמר מכשירי מילה דוחין את השבת אין מחממין לו חמין לכתחלה ואנן חזי' לרבוותאי קמאי דלא שרי לאחומי חמין קמי מילה ע"י נכרי אבל לבתר מילה מחללין וכולהו רבוות' כגון רב אחא ובעל הלכות ורבי' אלפסי הכי פסקי' דאי אשתפיך חמין לבתר דאימהל מחללין שבת משום סכנת' ובתשו' לגאון ההוא ינוקא דאשתפיך חמימו בשהיו לו חמין מי מטמינים או לא תשובה דודאי ינוקא דאשתפך וכו' עד הזאה מעשה חול היא הכא אמירה לנכרי היא ונכרי הוא דקעביד מעשה הלכך אם היו לו חמין לתינוק מע"ש ונשפכו מפני קיום מצוה שהיא דוחה שבת התירו להביא חמין מחצר אחרת ע"י נכרי לכתחלה בשבת מפני הסכנה דקאמר אתמר כי אתא רבין א"ר אבוהו אר"א הל' כראב"ע בין הרחצת מילה בין הרחצת כל גופו בין בחמין שהוחמו בע"ש בין בחמין שהוחמו כו' וסיומ' דהאי תשובה לא בריר לן דקאמר התירו להחם ע"י נכרי מפני הסכנה ואתמר נמי והיכ' מיית' דלאחר מילה אלפני מילה דהא לבתר מילה אפי' ע"י ישראל מותר והלכך נקטי' דלאחר מילה מחמין ע"י ישראל ולפני מילה ע"י נכרי ומרחיצין אותו כדרכו והכי הלכ' והיכא דאיבדור סימנא א"נ לא שחק מאתמול לועס בשיניו ונותן לא טריף יין ושמן נותן זה בפ"ע וזה בפ"ע:

ת"ר דברים שאין עושין למילה בשבת עושין לה ביו"ט שוחקין לה כמון וטורפין לה יין ושמן אין עושין לה חלוק לכתחלה אבל כורך עלי' סמרטוט בין שבת בין יו"ט אמר אביי אמרה לי אם ההוא ינוקא דל"ל חלוק ליית' בלות' דאית לה סופת' וליעבדו לסופת' לתתאי ועופיפ' לעילאי ואמר אביי אמרה לי אם האי חלוק דימנ' ליפק' לסורטי' מאבראי דילמ' בדיק ליה גרד' מני' ואתי לידי כרות שפכי א"ר אין מונעין חמין ושמן מעל מכה בשבת ושמואל אמר נותנין חוץ למכה ושותת ויורד למכה והל' כשמואל דתניא כוותי' חלק שני על המילה ת"ר האב חייב בבנו למולו ולפדותו:

למולו מנ"ל דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו שמונת ימים וגו' אותו ולא אותה ואם לא מהלי' אבוהו מחייבי ב"ד למימהל אנפשי' דכתיב וערל זכר אשר לא ימול אשכחן מיד לדורות מנ"ל תנא דר"י כ"מ שנאמר צוואה אינו אלא זרוז מיד ולדורות גרסי' במגלה אין קורין את המגל' ולא טובלין ולא מוהלין אלא ביום וכן שומר' יום כנגד יום לא תטבול אלא עד הנץ החמ' וכולן שעשה משיעלה עמוד השחר יצאו ותניא ביום השמיני ימול בשר ערלתו מלמד שכל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצוה שנא' וישכם אברהם בבוקר וכו' והיכא דלא מהלי' ביום ח' מצוה למימהלי בתר הכי ובין בזמנה ובין שלא בזמנה אין מוהלין אלא ביום דתניא אין לי אלא הנימולין (טז) כו' מנין כו' שאין נימולין אלא ביום ת"ל וביום השמיני ימול כלל אר"ע כל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה את השבת וכו' דתניא וביום השמיני ימול אפילו בשבת ומה אני מקיים מחללי' מות יומת בשאר מלאכות חוץ ממילה או אינו אלא אפי' מילה ת"ל וביום אפי' בשבת ות"ר מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה ויו"ט אינה דוחה אלא בזמנה בד מנה"מ א"ר דאמר קרא הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מילה שלא בזמנה דאתי' בק"ו מה צרעת שדוחה את העבודה ועבודה דוחה את השבת ויו"ט שנדחה מפני עבודה אינו דין שיהא מילה שלא בזמנה דוחה אותה ולהכי אתא קרא שלא תדרוש הא ק"ו דההיא לא חומרא דצרעת הוא אלא משום דגברא לא חזי ושבת היא דחמורה כדאמר רבא גופיה לעיל ואצטריך קרא דל"ת צרעת חמורה ורבוותא קהו בהו קהיותא דקשי' להו דרבא אדרבא ועבדו ק"ו אחרינא כר"ן במגלת סתרים מה עשיית אוכל שהיא רשות דוחה יו"ט מילה שלא בזמנה שהיא מצוה אינו דין שתדחה יו"ט וק"ו פריכא היא דאיכא למימר נדרים ונדבות יוכיחו שהן מצוה ואין דוחין יו"ט וליתא אלא כפרש"י וכדפרישית:

בתשובה ישראל שנעשה נכרי ויש לו אשה ישראלית ונולד לו בן בשבת מותר למול בשבת ואין אנו מחזיקין שיעשה מעשה אב ולא עוד שאמו ישראלית שאפשר שילך אחריה וכל שאמרו טמאה לידה נימול לח' בעבדים וכל שכן לישראל:

עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנין עליה אספלנית וכמון לא שחק מע"ש לועס בשניו ונותן כ"צ לאתויי מאי לאתויי הא דתנן המל כ"ז שעוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין את המילה בין על ציצין שאין מעכבי את המילה פורש על ציצין המעכבין חוזר ועל ציצית שאין מעכבין אין חוזר מאן תנא פרש אין חוזר אמרי נהרדעי רבנן דפליגו עלי' דר' יוסי היא מדתנן ד' כהנים נכנסים ב' בידם ב' סדרי' ושנים בידם ב' בזיכין לבונה של לחם הפנים וד' מקדימין לפניהם שנים ליטל ב' סדרים וב' ליטל ב' בזיכין המכניסין עומדין בצפון ופניהם לדרום המוצאים עומדים בדרום ופניהם לצפון רי"א אפי' אלו נוטלין ואלו מניחין הרי אף זו היתה תמיד רבי' אלפסי לא מייתי הא דר"י דמשמע דס"ל הלכה כת"ק ומסתברא כר"י דנימוקו עמו דהא ר' יוחנן מוקי לה כיחידאה ורב אשי נמי כיחידאה וכולהו סבירא דברייתא דאמר פרש לאו הל' היא וסוגי' דגמרא היא מוקים לה דלא כהלכתא אליביה דד"ה משמע דנהרדעי נמי דמוקמי לה אליבא דרבנן דשתי הלחם לאו הל' היא ואפי' פרש ואפילו על ציצין שאין מעכבין דקי"ל כרבנן דפליגי עליה דרבין בפסח דאמר מפשיט את כולו וכרבנן דלבנה דאמרו בין שנראה בעליל בין שלא נראה בעליל מחללין