ספר העיטור חלק ב לח

נעשיהו חול הוא ואין שוחטין אותו ביו"ט ואסיקנא בביצה כוי ה"ט דלא מכסין משום גזרה התרת חלבו ומה"ט נמי אית למימר דלא מברכינן אכסוי בחול וגרסי' התם לא זו בלבד אלא אפי' שחט חי' בהמה ועוף ונתערבו דמן זב"ז אסור לכסות ביו"ט ולמוצאי יו"ט יכסה אם רשומו ניכר ואר"י ב"א נ"ש אנא שאין יכול לכסותו בדקירה א' אבל יכול לכסותו בדקירה א' מכסין ואמר רבא שחט צפור בעיו"ט אין מכסין אותו ביו"ט גלגל עיסה מעיו"ט מפריש חלתה ביו"ט וקי"ל כרבא ופליגא דרבינו אלפסי דפסק כשמואל ואין זה מקומו לפרש:

השוחט חיה ועוף ביו"ט בש"א יחפור בדקר ויכסה ובה"א לא ישחוט אא"כ הי' לו עפר מוכן מבע"י ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה ואפר כירה מוכן הוא לד"ה. ומס' לן לב"ש דס"ל אין מכסין (ב) באפר מוכן לכסות בו צואה ולב"ה דס"ל מכסין, (ג) בין בעפר בין באפר מוכן ור' יעקב ז"ל דפליג בין אפר דאוכלין לאפר דעצים לא ס"ל ואסיקנא פלוגתא דב"ש וב"ה בבא למלוך אבל בדיעבד יחפור בדקר ויכסה וא"ר זריקא אמר רב והוא שיש לו דקר נעוץ מבע"י והא קעביד כתישה אר"ח בר אשי אמר רב בעפר תחוח והא קעביד גומא כר' אבא דר"א החופר גומא בשבת וא"צ אלא לעפרה פטור עליו והכא משום שמחת יו"ט מותר לכתחלה והלכה דלכתחלה אין מכסין אלא בעפר כירה א"נ בעפר תחוח שהכינו מבע"י אבל בדקר נעוץ אפילו בעפר תחוח אין מכסין לכתחלה אבל בדיעבד מכסין ביש לו דקר נעוץ מבע"י בעפר תחוח ודוקא כסוי הדם ודאי ולא לשאר צרכיו אבל הכניס עפר לעשות בו צרכיו מותר לכל צרכיו כדר"י אמר רב דאמר מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בו כל צרכיו דרש מר זוטרא והוא שייחד לו קרן זויות והשוחט לחולה בשבת אין מכסין את דמו אפילו בעפר מוכן ולמוצאי שבת מכסין אותו אם רשומו ניכר ודין פסקא דפסקי' בדקר נעוץ לרבוותא דס"ל דהשוחט חי' ועוף מקולי ב"ה ומחומרי ב"ש אבל לסברת ר' יעקב דס"ל מוחלפת השיטה דאמרי' התם מיהו קא הו"ל ב"ה לקולא ואפי' לכתחלה שוחטין בדקר נעוץ מבע"י בעפר תחוח ותניא השוחט וצריך לדם חייב לכסות כיצד הוא עושה נחרו או עוקרו והיכא דשחיט ולא אשתחיט שפיר פטור מלכסות. כדתנן השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר פטור מלכסות. הלכך צריך למבדק בסי' מקמי דלכסי והשוחט ונמצא טריפה נמי פטור מלכסות דאר"ח בר אבא אר"י ראה ר' דבריו של ר"ש דאמר שחיט' שאינה ראוי' לאו שמה שחיטה בכיסוי הדם ושנאו בלשון חכמים והל' דם חי' לא יכסה אא"כ יבדוק בריאה ומס' לן כי אשכח סירכא ותליא בבדיקה כגון סכינא דחליש פומא דלא בדקי' השתא א"נ אומא לדופן וזולתן לסברא דכתבי' לעיל מכסין אותו בלא ברכה חש"ו ששחטו ואחרים רואין אותן חייבין לכסות בינו לבין עצמן פטורין מלכסות:

ספרי אשר יאכל ישפך יכסו הראוי לאכילה חייב לכסות שאינו ראוי' לאכילה פטור. וכגמרא דילן נמי ור"ש נמי דאמר שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה משום דכתיב אשר יאכל קאמר ועוף טמא טרפה נמי לאו בר אכילה היא ואע"ג דר"ש דריש בהעור והרוטב מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול (ד) לאחר קרוי אוכל התם היא דאשר יאכל קרא יתירה היא דכתיב מכל האוכל אבל הכא ליכ' למידרש אלא הראוי לאכילה תני' שחט חיה ואח"כ שחט בהמה פטור מלכסות:

שחט בהמה ואח"כ שחט חיה חייב לכסות שחט מאה חיות במקום א' כסוי א' לכולן שחט מאה עופו' במקו' א' כסוי א' לכולן:

רי"א שחט חיה יכסה ואח"כ ישחוט את העוף וקי"ל כת"ק ומודה ר"י לענין ברכה שאינו מברך אנא ברכה א' וכ"ש לרבנן שאינו מברך אלא ברכה אחת ואקמייתא מברך על השחיטה ואח"כ מברך על הכסוי והיכא דשחט ואח"כ אתרמי לי' בהמה אחריתי דלא הוה בעידנא דבריך אשחיטה מס' לן דלא בעי מיהדר לברוכי עלה והא דגרסינן בפ' בא לו כהן גדול ולייתי ס"ת אחריתא וליקרו משום ברכה שא"צ משמע דאי מייתי אחריתא לא סגי דלא בריך התם תרתי פרשיות נינהו דלא דמי אבל הכא כולה שחיטה חדא מלתא היא ודעתו על כל בהמה דכוותי' אבל אי מייתי עופא או חיותא דלא הוה בהדי' מעיקרא איכא למימר דבריך זימנא אחריתא דתרי מיני נינהו דהנהו בעי כסוי ולא הוי דעתי' עלייהו מעיקר' ואית מאן דבעי מיהדר ברוכי אפי' בהמה לבהמה והיכי דשחט ושח מקמי כסוי אין משתקין אותו והא דאמרי' אין משיחין על כוס של ברכה התם משום דתיכף לנט"י ברכה היא וא"נ כי היכי ליסח דעתי' מני' ואת' לאשתפוכי מני' אבל הכא לא והיכ' דסח בין שחיטה בעי מיהדר לברוכי מידי דהוה אתפלין דאמרי' סח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך ואיכא דקשיא ליה ברכת כסוי לר"י נהי נמי דכסוי גופא לא הוי הפסקה כדאמרי' אפשר דשחט בחדא ידא ומכסה בחדא ידא ברכת כסוי להוי הפסקה. וניחא להו דהכי קאמר אפשר דשחט בחדא ידא מכסה בחדא ידא כלומר דשחט מיעוטא כ"ש מעופא ובידא אחריתא מכסה דמא דחיותא ומברך על הכסוי וכיון דאתחיל בשחיטה אע"ג ששהה בשחיטה לא הוה הפסקה מידי דהוי אביעור חמץ דאי שח מקמי דניגמור לבערו ל"ב מיהדר ברוכי ולא נהיר לן דהא קתני שחט חיה יכסה ואח"כ ישחוט את העוף אלמא דלא שחט מידי עופא עד דעביד לי' לכסוי ומס' לן כיון דכסוי גופא לא אסוחי דעתיה היא ברכה נמי ענינא דשחיטה היא ולא גרע מן גביל לתורא דלא הוי הפסקה להמוציא ועוד דלא אשכחן רכה דהוי הפסקה דהא קנ"הז לאו הפסקה דינן היא ואע"ג דמשתא וברוכי לא אפשר כ"ש הכא דביני וביני הוא והא שחיט לה לקמייתא ולא הוי הפסקה אלא ברכה שאינה סמוכה לחברתה כלל א"נ בהמ"ז דסליק תכא היא ומוכחא מלתא דאסח דעתיה דאפי' בפסחים לית הלכה כתלמוד דרב דהא יו"ט אחר השבת ואמר רב יקנ"ה ולא היא התם לא מיעקר דעתי' ממשתיא כו' הכא עקר דעתיה ממשתיא ול"פ ולא פריך מכולהו שבתות דעלמא דמברכין ינב"ה ש"מ דאי לאו דעקר דעתיה ממשתיא לא הוה הפסקה אלא כגון קידוש והבדלה שאינן סמוכות זה לזה והכא כסוי סמוך לשחיטה ואפילו קידוש והבדלה כיון דלא עקר דעתי' לא, הוי הפסקה כדאמרי' התם לא עקר דעתיה ממשתיא כדאמרי' חברים שהיו מסובין ועקרו רגליהם לצאת מביהכ"נ כשהן יוצאין אינן טעונין ברכה לכתחלה והא הכא דדברים דטעונים ברכה לאחריהם במקומן היא ואע"ג דתפלה ומשתה בהדי הדדי לא אפשר כיון דדעתו למיהדר בדוכת' לאו הפסקה היא ה"נ כיון דדעתי' למיהדר אשחיטה לא הפסקה היא ואי לאו דמנהגא הוא דאגדתא בלילי פסחים הפסקה היא ונהגו לברוכי ברכת היין אבל כסא ה"א דלאו הפסקה היא וטעמא דאמרי' רבוותא דאגדתא וברוכי בהדדי לא אפשר לאו טעמא היא מידי דהוה אעקרו רגליהן כדפי' ומידי דהו' אשבתות ויו"ט דאמרי' ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון הלכך לא מספקא האגדת' לברכה אלא מודי דמוכחא מילת' דעקר דעתי' והדין סברא דרב כהן צדק ורב יוסף בר מר ורב עמרם קמאי דקמאי דלא מברך בפה"ג אלא על כוס של קדוש וכוס של ברכה אלא דרב נטרונאי ורב שרירא ורב האי לא ס"ל כוותי' והא חזי' ברכת מילה שאומר אחרי' או"א ומבקשים רחמים על התינוק ולא הוה הפסקה ואיכא למימר שיחת חולין הוה הפסקה דעבירה היא בידו כדאמרי' שח שיחת חולין עובר בעשה אבל מצוה למצוה לא הוי הפסקה והלכך השח בין שחיטה לשחיטה חוזר ומברך והיכא דשחיט ולא כיסה וראהו אחר חייב לכסות שנאמר ואמרת לבני ישראל אזהרה לבני ישראל ותניא ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל או ביד אלא בסכין ותניא מי ששפך יכסה ומעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכסה וחייבו ר"ג לתת לו מ' זהובים כסהו ונתגלה פטור מלכסות כסהו הרוח חייב לכסות ארבב"ח אר"י ל"ש אלא שחזר ונתגלה אבל לא חזר ונתגלה פטור מלכסו' ודוק' כשאין רשומו ניכר אכל רשומו ניכר חייב לכסות מדתני השוחט ונבלע דם בקרקע חייב לכסות ואוקימנ' כשרשומו ניכר הא אין רשומו ניכר פטור. דם שנתערב במים אם יש בו מראה דם חייב לכסות נתערב ביין רואין אותו כאלו הוא מים נתערב בדם בהמה רואין אותו כאלו הוא מים ול"ש נפלו מים לתוך דם ול"ש דם לתוך מים לא אמרי' ראשון ראשון בטל דאין דיחוי אצל מצות דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אימתי בזמן שאין שם דם אלא הוא אבל יש שם דם בלא הוא פטור מלכסות וקיי"ל כסתמא דמתניתין וכדפריש ר"י דקס"ד אפי' מקצת דכ"מ ששנה ר"י אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמי' וה"ל דם הניתז ע"ג הסכין ושעל האגפים פטור מלכסות בזמן שיש שם דם אחר והיכא שאין שם דם מכסה אותו מקצת דם וא"צ שיעמוד עד שיתמצה כל אותו הדם ויכסנה אלא משכסה מקצת הדם פטור והיכא שאין שם דם אלא דם הניתז ושעל הסכין גריד ליה ויהיב עפר למטה ועפר למעלה וכן הלכתא במה מכסין ובמה אין מכסין מכסין בזבל הדק ובחול הדק ובסיד ובחרסית ובלבנה ובמגופה שכחשן אבל אין מכסין בזבל גס ובחול גס ולא בלבנה ומגופה שלא כתשן ולא יכפה עליו את