ספר העיטור חלק ב לז

ומאי דכ' בספרים לישנא דתרביצא נינהו ואיכא מנייהו לישנא דלא דמי אהדדי אלא לישנא עתיקא הכי איתא כולהו עופות דרסי לבר מעורב ופרס ועזני' וקאמר ר' חייא עוף שאינו דורס ובא בסי' א' טהור ונילוף מעורב או מפרס ועזני' דלא דרסי ולא מכשירינן להו לא בסי' א' ולא בב' סי' א"כ נשר דכתב רחמנא למילף מני' דאי איכא סי' א' של טהרה ולא דריס טהור טעמא דכתב רחמנא נשר הא לא"ה כו' ואסיקנא תלת' סימני טהרה הניכרין הדרי בכולהו עופות לבר מנשר וחד סי' מהנהו לא משכחת לה אנא או בפרס או בעזני':

אצבע יתירה וזפק נוהגים בכל העופות א' א' אחד דורסין ועורב. תרי מהנך:

ופרס ועזני' חד מהנך ולא דורסין וקורקבן נקלף לא משכחת לה אלא או בפרס או בעזני' סלקא דעתך אמינא ליגמור מני' קמ"ל ואנשי תמרא שהיו אוכלין זרזיר שהוא מין עורב מפני שיש לו זפק ולא תדוק מניה דעורב אין לו זפק כרש"י ז"ל ולסברא דילן דאמרי' דלא דריס לא משכחת לה סי' א' אלא מהנך תרי דאיתנהו בעופות והא דקא אכלי להו משמע דס"ל לאנשי תמרתא דלא מין עורב הוא אלא הבא בסי' א' הוא וטהור ואוכלין אותו במסורת א"נ מצי לומר דעורב אין לו זפק ויש לו ב' סימנים אצבע יתירה וקורקבן נקלף ואלו הדרי בעופות וזפק לא משכחת לה אלא או בפרס או בעזני' ואר"ט היה בקי בהן ובשמותיהן וידע עופות דורסין ושאינן דורסין עוף הבא בסי' הניכר ויודע שאין דורס טהור וכו' בג' ובד' וליכא לספוקי בכולהו עופות לא היה בקי בהן ובשמותיהן ואפי' בקי בכולהון חוץ מפרס ועזני' בסי' א' אע"ג דלא דרס טמא דחיישי' לפרס ועזני' בב' סימנין ולא דריס טהור וה"ה שמכיר עורב וה"ה בסי' א' ולא דריס טהור והיא שיכיר פרס בב' סימנין (טו) טמא דחיישי' לפרס ועזני' וגזרי' דוכתא דלא שכיח אטו דוכתי דשכיחי ואנא אמינא הלכתא עוף הבא בסי' א' טהור וה"מ היא דלא דריס ומעיקרא הכי קס"ד משום דאמינא פסק הלכה פירוש והיא דלא דריס ואעפ"י שאינו בקי בהן ובשמותיהן לא חיישי' לפרס ועזני' אבל בב' סי' ולא דרס חיישי' לעורב ומין עורב עד דאיכא תלתא סי' וכיון דאיכא ג' סי' אע"ג דלא ידעי' אי דרסי אי לא דרסי טהור וח' ספיקות לא ידעי' אי דרסי אי לא דרסי ואי נקלף הוי תלתא סימנים ואי לא הוה ב' סימנין ודלמא מינא דעורב היא והלכך בג' סי' טהרה אע"ג דלא ידעי' אי דרסי בידוע שהוא טהור והיינו דלא אמרי' בג' סי' כלל והיכא דדריס נמי טמא כללא דמתני' והיכא דידעי' דלא דריס בסי' א' טהור דלא חיישי' לפרס ועזניה ולשאר עופות ליכא למיחש דהא דרסי בב' סי' ואע"ג דידעי' דלא דריס טמא דלמא מינא דעורב היא ואי פשוט דלאו מינא דעורב כגון אווזין ומינייהו טהור הדין היא סברא דילן ולסברת הר"ר משה אי ידעי' דלא דריס אפי' בלא סי' א' טהור ובג' סי' טהרה אע"ג דלא ידעי' אי דריס אי לא דריס טהור ובב' סימנין ולא ידעינין אי דריס איכא לספוקי בעורב ובסימן א' נמי איכא לספוקי בכולהו עופות כדרבנן. ולסברת רש"י בב' סימנין ובג' איכא לספוקי בחד ליכא לספוקי היכא דלא חזי' דדריש ור"ח ז"ל כ' עוף הבא בסי' א' קבלנו מרבותינו קורקבן ניקלף תני' ר' אמר גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שהבהמה טמאה מרובה מן הטהורה לפיכך מנה הכתוב בטהורה ועופות טהורים מרובין מן הטמאים לפיכך מנה הכתוב בטמאים ואנן דלא בקיאין בשמותיהן אינן נאכלין אלא במסורת דאמר ר' עוף טהור נאכל במסורת. ונאמן הצייד לומר עוף זה התיר לי רבי ואמר ר"י והוא שבקי בהן ובשמותיהן ורבו שאמרו רבו צייד:

תניא ר"ג אומר דורס ואוכל בידוע שהיא טמא יש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף בידוע שהוא טהור ואצבע יתירה בס' המצות אצבע שהיא למעלה ואינה דורסת רשב"א אומר כל עוף הקולט מן האויר טמא. אחרים אומרים שוכן עם הטמאים טמא ואסיקנא שוכן ונדמה קאמרי' ומצינו שמות לוי"ו עופות טמאים עם הכתוב בתורה ואלו הן כ"ד הכתובים נשר מלך שבעופות והיא אגול"א פרס עזני' די' דאה ובלשון רבותינו די' אילטו"ר עורב והוא שחור כדכתי' שחורות כעורב קירו"ב בלעז עורב עומקו לבן במקצת זרזיר אישטרוני"ל סנונית לבינה אורונד"ילה ובירקותא כ"ע ל"פ דאסירי כ"פ בחוורתי והלכה כרבנן דשרי. יענה תחמס תרגום ירושלמי חטפותא שחף נץ אוסטו"ר בר הדיא מאי בר הדיא שורניק"א בויקרא רבה בפ' אחרי מות הדין בר הדיא צופה מאכלו בי"ח מילין כוס ינשוף שניהם יש להם לסתות כאדם כדגרסי' בפ' המפלת וסמכן במשנה לפי שהן דומין זה לזה תנשמת זו באות שבעופות קאת רחם ואמר אביי למה נקרא שמה רחם כיון שבא רחם רחמים בא לעולם שלך זה השולה דגים מן הים כתרגומו מנרגלי"ז בלע"ז חסידה זו די' לבנה. ולמה נקרא שמה חסידה שעושה חסד עם חברותי'. סגיני"א בלע"ז ויש שקורין גיט"א ואומרים לפי שמשלכת ונותנת מעשר מבני' אנפה דוכיפת שהודה כפות והיא שהביאה שמיר לביהמ"ק כדמתרגם ונגר טורא עטלף והוא שתשמישו בין ביום בין בלילה רטאפינד"א אלו כ"ד שמות הכתובים בתורה ואלו שבלשון רבותינו הם ט"ו דאמר ר"י הנהו שיצי דבי חלפא שרי דבי כברא אסור ס"א דבי כרבא ברד"א דאמר"י שרדא שרי ברדא אסור וסימנך בר מיני' דאר"פ תרנגולא דאגמא שהיא תרנגול דאגמא אסור וסימנך עמוני ולא עמונית דריש מרימר תרנגולא דאגמא אסור דחזוהו דדרסה ואכלה ושמעתי שהיא עוף גלינ"א סג"א שבור אנדרפתא שרי פריץ אנדרפתא פסול וסימנך פריץ רשיעי בוני"א פריא אסור וסימנך פרי"א אמגושא דומזיך זקיף ואכיל שרי סגיד ואכיל אסור וסימנך לא תשתחוה לאל אחר שתיא חמרא אסור וסימנך שתויי יין פסול לעבודה מזגי חמרא אסור בת מזגא חמרא שרי וסימנך יפה כח הבן מכח האב שקוטנא אריכא שקי וסומקי סריין. וכו' זמרזימא גוצי וסומקי אסור וסימנך ננס פסול אריכי שקי וירוקי אסור וסימנך ירוקין פסולין לקני וביטני שרי שקוטנאי ובוטנאי מקום שנהגו לאכול אוכלין שלא לאכול אין אוכלין ול"ק הא באתרא דשכיחי פרס ועזני' הא באתרא דלא שכיחי קקי וקוואקי אסור קקיאתא שריין במערבא מנגדי עלה וקרי לה תחות"א וה' ספיקות הן חיבא היבא סיגא והדריגא ששמא מרדא גיהילני ובר נפחא מאי ספקייהו עופות טהורין קורקבינהו ניקלוף בידא וטמאים אין קורקבן ניקלוף והנהו אין קורקבן ניקלוף אלא בסכין כדפרישנא לעיל ת"ר לכל השרץ השורץ לרבות אפרוחים שלא נפתחו עיניהם כמאן כראב"י דתניא אפרוח שנולד ביו"ט מותר ראב"י אמר אף בחול אסור לפי שלא נתפתחו עיניהם ורבי' אלפסי פסק כרבנן דמותר ואית מאן דפסק כראב"י דמשנת ראב"י קב ונקי ומסתברא לן דלא אמרי' קב ונקי אלא במשנה אבל בברייתא לא ועוד מדפליגו רב ור"י באפרוח שנולד ביו"ט ש"מ בחול מותר אע"פ שלא נתפתחו עיניהם. א"ר יצחק אמר רב ביצה טרפה אסורה אפרוח של ביצת טריפה מותר מ"ט דכ"ז דלא מיסרך לא גביל וכי גביל עפרא בעלמא היא. ותרנגולת שמתה ונמצא בה ביצה בין קלופה בין שאינה קלופה אסורה דגרסי' בעדיות ביצת נבילה אם יש בה בכיוצא בה נמכרת בשוק מותרת ואם לאו אסורה דב"ש וב"ה מתירין ומודים בביצת טריפה דאסורה מפני שהיא גדלה באיסור וביצת עוף טמא אסורה ולא אמרי' פרשא בעלמא דאמר חזקי' מנין לביצת טמאה שהיא אסורה דכתיב ואת בת היענה וכי בת יש לה ליענה אלא מכאן לביצת טמאה שהיא אסורה ותנן היוצא מן הטמא טמא מן הטהור טהור אבל דבש דבורים מותר כדאיתא בבכורו' בפ"א דתני' מפני מה דבש דבורים מותר מפני שמכניסות אותו לגופן ואין ממצות אותו מגופן וה"ה למי רגלים של חמור שהן מותרין ורב ששת דאמר התם תניתוה שהיוצא מן הטמא טמא והני מינא דטמא היא דאמר כר' יעקב כדאיתא התם ומסתברא דיחידאי היא והלכתא כת"ק דסתם מתני' היא דמכשירין דתנן דבש צרעות טהור ומותר באכילה דבש הגיזעין והצירעין מותר לרבנן כדאיתא התם מאן תנא דבש הגזעין והצרעין מותר באכילה דלא כר' יעקב וליכא למיסרינהו למי רגלים משום דבר הבא מן החיה דע"כ לא איבעיא לן התם אלא במי רגלים של חמור אבל מ"ר של אדם מותרין ומ"ר של בהמה טהורה נמי אפי' לר"י דמיא עייל ומיא נפיק ול"ד לחלב וכי היכא דמ"ר הבא מן הטמא טמא דמינא דטמאה ה"נ מן הטהור טהור דמינא דטהורה היא והחכם שאסר מי חלב ומ"ר טעות הוא בידו:

תם ונשלם חלק חמישי החלק הששי כיסוי הדם כיסוי הדם נוהג בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית ונוהג בחיה ובעוף במזומן ובשאינו מזומן ונוהג בכוי מפני שהוא ספק ואית מרבוותא דאמרו לא מברכינין על הספק כדאמרינין בבמה מדליקין. אמר אביי וודאי דדבריהם בעי ברכה דקי"ל כרבא דאמר רוב ע"פ מעשין הן ומש"ה לא מברכינן בדמאי הא לא"ה מברכינן ומברכי נמי (א) אספק מילה כגון ספק בן ז' ספק בן ח' וזולתן ושמיני ס' שביעי דמיתב יתבי ברוכי לא מברכינן ולפי שקראנוהו קדש בברכה ולאחר שעשינוהו קדש נעשהו קול ומסת' דמה"ט נמי לא מבדילינין בשני יו"ט ש"ג דהא רב אסי משום דמספקא לי' אי קדושה אחת הן או שתי קדושות מבדיל אנן דפשוט לן דשתי קדושות הן לא כ"ש דאית לן לאבדולי אלא משום דאחר דעשינוהו קודש