ספר העיטור חלק ב לג

ז"ל ר' נחמי' בר"י דר"י בדק לה בפושרין דקאמר אאיכא ריעותא בדופן קאי ולחומרא וכי קאי אשנוי' דקא משני בשלמא התם בעי בדיקה אמר ל"ג אי איכא ריעותא בדופן תלי' בדופן ובגמרא דיליה הא דר' נחמי' ברי' דרב יוסף בתר רבין בר שבא ודקדקתי בספרים ספרדיים וצרפתים ופרובינסא ובתר דקא משני ומקום רבותא היכי חתיכה דאונא הוא דגרס ר"נ בדק לה בפושרין ואיכא דמתני לה אדרבא ולישנא דגמר' הכי איתא בשלמא התם בעי בדיקה דאי איכא ריעותא בדופן תלי' בדופן וכשרה אלא הכא אי אינקבה האי טרפה ואי אינקוב האי רפה ואי לאו דנפק מפומי' דרש"י ז"ל הוה אמינא אעיקרא דמלתא קאי דאמר א' זה ואחד זה חוששין לה ור"נ בדק לה בפושרין לקולא אי, מבצבצא טרפה אי לאו כשרה ואע"ג דאיכא ריעותא תליא לה בדופן הוא דאוקמוה אחזקה דקיי"ל נשחטה:

בחזקת היתר עומדת:

ירושלמי וחש לומר שמא ניקבו חזקה בני מעיי' כושר והיינו דאמרי' בשלמא התם בעי בדיקה דאי איכא ריעות' בדופן כלומר דאי ידעי' דאיכא ריעותא בדופן כשרה הלכך תלי' במכת דופן וכשרה אלא הכא אי אנקוב האי טרפה. ולפי הספרים רואה אני לבדוק בפושרין ריאה הסמוכה אע"ג דליכא ריעותא וה"ה לכל סירכא דאיכא למתלי במידי דלא מטרפה בי' כגון לשמנוניתא דחזה ולחזה וזולתן דכולהו איתנייהו בכלל ריאה הסמוכה לדופן שלא במקום רבותא לבר מאומא לאונא או מאונא לאונא שלא כסדרן משום דאי אנקוב האי טרפה ואי אנקב האי טרפה ויש לנו להעמיד הספרים ולהוציא מלבן של הצדוקים המפקפקין ואומרים הרי יש מוגמות בינינו שלא ימצא אחת מהן כשרה והן יולדות וחיות ומס' לן דכשרות הן בבדיקה בפשירו וכשהן טריפות מפני שאין בודקין היא. ומצאתי סמך בדברי ר' האי בתשובותיו שכ' אי סביך בבישרא כשרה אבל בגרמא בדקי' לה להתם בדופן סטרין לי' לדפקא בההוא דוכתי' כי היכא דאיתא כולהו דדביקו ריאה ושדי מיא בדופן כי היכי דקיימי ריאה כדלא מפרקא ואי מבצבצא אסרי' לה ואי לא כשרה והרב השיב לפני בזה"ל ועל ההיא דחולין ששאלת דרכי להעמיד גירסות הראשונות וכאשר בספריה' כן בספרינו ובספר רבינו גרשון מאור עיני הגולה שכ' בכ"י וכן פירשתי ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה ר"י משמי' דאבימי אמר אחד זה ואחד זה חוששין לה אמר רבא רבין בר שבא אסברי' לי מייתא סכינא דחליש פומא פי' אשלא העלתה צמחין קאי דאי אהעלתה צמחין נמי דקאי אטו משום צמחין דופן מיגרע גרעו צמחי ריאה אי מתרפאין בכך (ל"ה) אי איכא ריעותא בדופן תליא בדופן ואי לא מחמת ריאה היא וטריפה וה"א רב יוסף בר מניומי אר"נ ריאה שניקבה ודופן סותמתו הא ל"ק כאן במקום רבותא כאן שלא במקום רבותא מקום רבותא היכי חתיכה דאונא ור"נ ברי' דר"י בדק לה בפשורי לקולא. כלומר הא דאמרי' ואי לא מחמת ריאה היא איהו בדיק לה בפושרא להכשירה היכא דליכא רעותא בדופן ולא העלתה צמחין כי הא. דאמר ר"פ לרבינא אתון אהא מתניתו לה אנן אהא מתנינין לה דאמר רבא הני תרתי אונא דסמיכי אהדדי ל"ל בדיקתא להכשיר ור"נ ברי' דר"י בדק לה בפושרין האי מאי בשלמא הכא אי איכא ריעותא בדופן תליא בדופן וכשרה ואי לא טרפה פי' אאי לא טרפה קאי ר"נ ברי' דר"י להכשיר' דאלת"ה לא הו"ל לתלמודא למימר ואי לא טריפה. אלא תלוי' בדופן וכשרה ר"נ ברי' דר"י בדק לה בפושרין לאכשורי אבל התם אי אנקב האי טרפה ואי אנקוב האי טרפה אלא לאו אטריפותא דאוני קאי אלא אריאה. הסמוכה לדופן קאי לאכשורי. ולפי גירסת רש"י זקינינו כך היא מפורשת כדברי ורבי' החמיר לעצמו להחמיר לאחרים ואני איני אומר כן לקולא וליכא קלקולא הי תשובתו והשיבותי לפניו דבנסחא דילן לית בהו ואי לא טרפה והשיב אי ל"ג ואי לא טרפה בסיפא דשמעתא ק"ו דניחא ואי גרסי' ה"פ ואי לא טרפה אי בדקי' לה ומבדקה אלא שלא האריך משום דבעי למימר אבל הכא אי אנקוב האי טרפה ואי אנקב האי טרפה ולהתיר בבדיקת ר"נ ריאה הסמוכה לדופן אני עושה מעשה בבהמה של ישראל אבל לא בשל גוים דאין כאן חסרון דהא רבא גופא דאמר רבין בר שבא אסברי' לי אמר ור"נ ברי' דר"י בדק לה בפושרי ומעשה רב ובלשון מעשה קאמר ולא קאמר ר"נ ברי' דר"י אמר בדק לה בפושרין ודקדקתי לפניו על ענין פשורי שחלקו עלי רבותי דלא ידעינין שיעור פשורי. והבאתי ראי' מהלכות גדולות דאמר בריאה דאוושא מייתי בקייט' משיכלי דמיא קרירי ובסתווא מיא פשורי ונפחי בי' ה"נ בקייטא אית לה בדיקה בקרירותא ובסתווא בפשירי דומיא דקרירי בקייטא והשיב לפני מ"ש בהלכות וכ"כ בשלנו ותלמוד ערוך בידינו בקייטא אע"פ שמעיינות צוננות בקיץ וחמין בחורף כן מעיינות נובעין אבל נהרות המושכין חמין כמו פושרין ופוק חזו והלכך פסק רב יהודאי גאון בחכמתו דפושרין דימות החורף אינן חמין יותר מצונן שבימות הקיץ שעמדו מעט בבית בין של נהרות בין של מעיין שחום הבית מחממתו כמו פושרין דימות החורף ונראה לעינים וראי' לדבר טבילות דכ"ג שמחממין אותו ביוה"כ שהיא רישא דסתווא ובקיץ אפילו הנערים רוחצין וא"צ חימום דפשורי היא מעט אחר דכריסו של תינוק נכוות ויד סולדת בו אלא כמו שבני אדם שותין פושרין ונותנין באזניהם כדאמרי' באין מעמידין הני מיא דצילי מני' לא חמימי ולא קרירי אלא פשירו ורבי' שמואל אבן גמיע בהלכו' ערבי שחיבר אמר דמפרקה לה לסירכא ונפחינין לה אי מפקא זיקא טרפה אי לא עילאה אינקב תתאי לא אינקב וכשרה וה"ר אפרים שמעתי שאמר עליו בשחיטה הקלתה ובמקום רבותא כגון מאונא לאונא כסדרן ואומא לדופן אע"ג דקא מפקא זיקא כשר' ולא עלתה בלבו לשנות המנהג אך אחר שראיתי דעת ה"ר יעקב ז"ל אם הייתי בכנופיא עם רבותי הייתי נוטה לצד היתר משום תרי ספיקי ספיקא דדופן וספיקא דאימר עילאה אינקב תתאי לא אינקב אלא באומא לאונא ואונא לאונא שלא כסדרן דאע"ג דלא מפקא זיקא טרפה אבל אבותינו ואבות אבותינו עשו סייג לתורה והחמירו בדבר ואין לשנות המנהג. ירושלמי אעפ"י שכתבתי לכם סדר מועדות אל תשנו מנהג אבותיכם:

הרת בחיבור הרב אם עולה סירכא מאונא להרת טרפה. ופי' מן הקרומה ארמילי"ש ולא שמענו זה"ל אלא הרת פי' בעל הערוך רחם של בהמה ו' דברים מרפאין את החולה כרוב ותרדין וממוסין יבש והרת וזה אחד מעשר' מקומו' שלא הזכירו רבותינו:

ורד עינוניתא דוורדא ועקרה באות עיי"ן:

זך א"ר מתנה מלאה מוגלא טרפה מים זכים כשר' ואסיקנ' בכוליא אתמר אבל בריאה אפי' מוגלא טרפה ואמרינן עלה מים זכים כשרה לא אמרן אלא דלא אסריח אבל אסריח טרפה והיינו מוגלא ובריאה כשר ובכאן דמליא מוגלא כשרה כ"ש אם יש בעין מוגלא בין דופן לריאה ומחמת המוגלא נדבקה הריאה לדופן בלא סרכ' כשרה אבל מצאתי בה' הרב בין בריא' בין בכוליא טרפה כדאי' בכולי':

חלף אמר רב חמש אונין אית לה לריאה דכי נפח לה אפי' כלפי גברא תלתא מימינא תרתי משמאלא או חסר או יתר או חליף טרפה וחלף תולדה דנקב היא וקיי"ל כוותי' בחלף ויתיר וחסר:

חסר דתנן הריאה שניקבה או שחסרה כגון שחסר מן האונין או מן האומין והיכא דחסרה מבפנים כהא דאמר עולא ריאה שנשפכה כקיתון וכגון מחט שנמצאת בריאה שבאת' דרך סימפון כשרה דקי"ל חסרון מבפנים לאו שמי' חסרון והו' דקיימו סימפונא אבל לא קיימו סימפונא טרפה והיכא דחסרה אומא עצמה חסרון בלי נקב אלא שנפגמה מס' לן דכשרה מדאמר בריאה שנשפכה כקיתון ומותבינין עלה ריאה שניקבה או שחסר' מאי חסרה אילימא חסרה מבחוץ היינו ניקבה ולא קמשני שחסר' גוף הריאה בלא נקב. ש"מ דכשרה היא דאמרי' כך נבראת:

ומדאמרי' נמי חמש אונות אית לה לריאה ואי חסר חדא מנייהו טרפה ואי איתא השתא חסר פורתא מינה טרפה כולה מבעי' אלא לאו דכשרה:

חזה אם עולה סירכא מאומא או מאונא לחזה או לשמנונית החזה נידון כחזה וטרפה וזה אחד מעשרה ושיעור חזה א"ד ב' צלעות בחזה הניתן לבפנים וא"ד חוט א' אדום יש בחזה ומחוט ולמעלה נידון כחזה ומן החוט ולמטה נידן כדופן וכן המנהג בידינו ופעמים שהבהמה שמנה ושמנונית החזה בא עד למטה וכ' הרב שמנונית החזה התולה על החזה נידון כצלעות לדבריו אופה היריעה שבין ב' הדפנות נמי נידון כצלעות וכשרה:

טרפשא דכבדא אם עולה סירכא מאומא או מאונא לטרפשא לכבדא שהי' יותרת הכבד שקורין אובדי"ש טרפה וכן לטרפשא דליב' ולטרפשא דעיננותא שהו' סוף טרפשא דלבא טרפה דכולהו לגבה שלא במקום רבות' נינהו ול"ש סירכא זוטא ול"ש ארוכה טרפה ולא אשכחן פליץ לא בגמרא ולא בהלכות אלא לבעל הדבוק אבל באונא לאומא דרבות' היא ולא מטרפי אלא בטעמא דלמא מפסקי כי ליכא פליץ כשר' אבל במקום דלאו רבותא ל"ש וטרפה וכ' הרב המחבר, היכא