ספר העיטור חלק ב לא

והיינו בתחלת עצם אמצעי וד' מחלוקת בדבר ולא אתברר לן פרושא שפיר. ומיהו קיי"ל כרבה בר"ה אמר רב אסי דאמר עלוי ערקומא דקאי כרב דאמר היכא דפרעי' טבחי ואיהו מחמיר מכולהון ועלוי ערקומא מקום שמתפשטין וכ"פ רבינו אלפס ורש"י ז"ל ועד כמה א"ל ההוא מרבנן מקום שצומתין עד מקום שמתפשטין וכמה אמר אביי עד ד' בטדי דתורא שהן ד' אצבעות קודם שיבלעו בתוך הבשר בדקה מאי אמר אביי בלוטי הוה צ"ה בליעו לא הוה צ"ה אלימא הוו נ"ה קטיני לא הוה צ"ה אשיני הוה צ"ה דכיכי לא הוה צ"ה חוורי לא הוה צ"ה לא חוורי הוה צ"ה מר בר"א אמר כיון דזוגי אע"ג דנא חוורי. ואמרי רבוותא הלכה כמר בר"א בכולהו תלמודא לבר ממיפוך שבועה וחיוורי וסימנך הפך לבן. אמר אמימר משמיה דרב זביד תלתא חיטי הויין חד אלים ותרתי קטיני איפסיק אילימא אזדא רוב בנין ואי איפסקא קטיני הא אזדא רוב מנין מר בר ר"א מתני לקולא והל' כוותיה בעופא שחסר חיטא הוי אי פסק חד מינייהו טריפה אמר מר בר"א הוי קאימנא קמי' דאבא ובדק ואשכח חמיסר הוה חד שאני מחברי' נפצי' ואשכח תרי וקשיא לך בעופא בחד אמאי טריפה הא איכא רוב בנין ורוב מנין וק"ל וכן שנחתכו צ"ה מאי שני' דקא שני' נישני' בניטל:

צלע דתניא נשברו רוב צלעותי' ואלו הן רוב צלעות וי"ו מכאן וי"ו מכאן וא' מכאן וא' מכאן ואמר רב זעירא והוא שנשברה מחציין כלפי שדרה פרש"י ולא מחציין כלפי חזה ומס' לן ולא מחציין שכנגד בני מעיים א"ר בב"ח אר"י ובצלעות שיש בהן מוח עולא בן דנאי אמר נעקרה ברוב צד א' נשברה ברוב ב' צדדין ורי"א בין נעקרו בין נשתברו ברוב ב' צדדים וסוגיין כר"י ודוקא בוכנא ולא אסיתא אבל בוכנא ואסיתא היינו דרב דאמר נעקרה צלע וחולי' עמה טריפה ואוקי צלע וחצי חולי' והוי מי"ח טריפות:

קרום דתנן ניקב קרום של מוח רב ושמואל דאמרי תרוויהו קרמא עילאה אע"ג דלא אינקוב תתאי וא"ל עד דאינקב לתתאי וכן הל' כר' דקאי ר"נ כוותיה דאמר סימנא חיותא דמונח ביה מוחא. וא"ר בב"ח וכנגדן בביצים ניכר והלכך הי מינייהו דאנקוב בלא חבריה חברי' מגין עליו. אריב"ל כל שבקדירה נדון כמוח וקרום שלו במשהו התחיל למשוך נדון כחוט השדרה וברובה מהיכן מתחיל למשוך אר"נ לדידי מפרשי לי משמי' דריב"ל כמין שני פולין מונחין ע"פ הקדרה מן הפולין ולפנים כלפנים מן הפולין ולחוץ כלחוץ:

קורקבן בעוף דתנן א"ט בעוף ניקב הקורקבן ואר"נ אר"י ניקב הקורקבן וכיס שלה קיים כשרה איבעי' להו ניקב הכיס וקורקבן קיים מאי אר"ה ניקב זה בל"ז כשר והיכא שניקבו שניהם זה שלא כנגד זה כשרה דקורקבן כיון דמינח נייחי כדקאי קאי כרב אשי וחלופי בוושט כאיתא התם:

קיבה דתנן ניקבה הקיבה אר"י בר נחמני א"ר חלב שע"ג הקיבה כהנים נוהגים בו היתר כר' ישמעאל שאמר משום רבותינו וקי"ל כר"י ודוקא דאיתרא כלישנא דאמר דאתקשתא כ"ע ל"פ דאסור כ"פ דאיתרא וכיון דמותר היא סותם וקי"ל כרב דאמר חלב טהור סותם טמא אינו סותם ודאתקשתא אסור ואינו סותם והיינו דרבא דאמר רבא שמעת מני' דנחמני תרתי חומצן מבר חומצן בר חומצן סתום חומצא לא סתום וסימנך יפה כח הבן מכח האב וחלב חי' אע"ג דשרי לא סתום דלא מיהדק ולישנא בתרא דאית' בפרש"י דאיתרא כ"ע ל"פ דשרי כ"פ דאתקשת' ליתא בנוסחא דילן וליתא כדמוכח במקום דפלוגתא דחלב בדאיתרא היא ועוד דהא דאמרינין חד סתום וחד לא סתום לא אתי שפיר ללישנא בתרא והלכך ל"ש דאייתרא ל"ש דאתקשתא. אסור לדידן כדאי' באיסור חלב:

ריאה דתנן ריאה שניקבה רב ושמואל ורב אסי אמרו קרמא עלאה וא"ל קרמא תתאי וסימנך כתונא דוורדא דמתנח בי' מוחא קרום התחתון דסוגיין דשמעתין אינקוב עילאה ולא אינקוב תתאי מגין כדאמר רבא דא"ר הא ריאה דאגלידא כאהיני סומקא כשרה אינקב תתאי ולא אינקב עילאה עילאה נמי מגין כדר"י דאר"י האי ריאה דאוושי אי ידעי' היכא אוושי כו' כדאי' באוושה ולא מטרפא עד דאיכא תרווייהו והני רירין דריאה שמתפרקין כשהטבח מכניס ידו ובודק מה"ט הוא דקשרו להו דאמרי' עילאה אינקוב תתאי לא אינקב והיכא דנקבה הריאה ולא ידעי' אי נקבה קודם שחיטה אי לא ר"י ור"א דאמרו תרווייהו מקיפין בריאה ואסיק הל' אפי' מערוגה לערוגה מדקה לדקה מגסה לגסה מאומא לאומא ומאונא לאונא אבל לא מאונא לאומא ולא מאומא לאונ' אית דפרשי מערוגה של ימין מערוגה של שמאל וכן משמאל לימין ורבינו אלפסי פי' מערוגה של בהמה זו לערוגה של בהמה אחרת וה"מ היכא דלא ממשמש ידא דטבחי אבל היכא דמשמש ידא דטבחא תלינן כדלקמן ובתולדת ריאה מצאתי אלפ"א בית"א:

אושא דאר"י האי ריאה דאוושא ולשון אוושה כ"ע כשנופחין אותה משמעת קול כאלו ריח יוצא ממנה אי ידעי' היכא אוושא מותבינן עלה גילא או גדפא אי מבצבצא טרפה אי נא כשרה אי לא ידעי' היכא אוושא בדקי' לה בפושרין אבל בחמימי לא משום דכווצי בקרירי לא משום דמטרפי אבל בדקי' לה בפושרין אי מבצבצא טריפה אי לא כשרה וכתב בעל הלכות דקייטי מייתי משובלא דמיא קרירי בסתווא מיא פושרין ונפחין לה:

אטום א"ר הונא אטום בריאה מייתי סכינא וקרעה לה ומותבינן עלה גילא או רוקא אי מבצבצה כשרה ואי לא טריפה וש"מ דצריך להוציא הריאה לחוץ ולנפחה אחר בדיק' דאל"כ מנא ידעי' והכי איתמר משמי' דגאונים אבל אנן לא ס"ל הכי דאין מוציאין את הריאה לחוץ אלא היכא דאתיליד בה ריעותא:

אונא אמר רבא הנהו תרתי אונא דסריכי אהדדי לית להו בדיקתא וקרום שעלה מחמת נקב הוא שבה ואע"ג, דלא מפקא זיקא טרפה ולא אמרן אלא שלא כסדרן אונא קמייתא, לאונא דסמיכה לאומא אי לעילא או לתתא דדילמא כי רהטי ואזלא א"נ דכי פייעא מתפרקא ההיא סרכא ומפתח ניקבה וטרפה אבל כסדרן חדא לחדא היינו רבותייהו ומסתברא לן אע"ג דמפקא זיקא כי מתפרקי ונפחא לה כשרה דסתימה מעליא היא כחלב טהור שסותם אבל בחבור הרב האוחז בדופן מהפרשות האונות ולמעלה בודקין אותה ופורשין אותה הסירכא מאונה ונפחין לה אי יצא ממנה רוח טרפה וחזינא דכ"מ רבות' כשרה ובין בכולן בין במקצתן מפוצלות ושאינו מפוצלות כשרה בזמן שחתוכן ניכר וכ"פ רב האי גאון בין שנחברין בעיקר ונפרדין בסוף ובין שנחברין באמצע ונפרדין מכאן ומכאן או נחברין מכאן ומכאן ובלבד שיהיו עומדין כשרה:

ובזמן שאין חתוכן ניכר ה"ה כאופתא וטריפה אבל ר"ח כ' כך קבלה בידינו רב מפי רב אפי' סריכו תרתי אונא באמצע ועקרן מפרקן אהדדי טרפה וכ"ש אם הן דבוקות זה על זה או הראשונה עם השלישית דודאי טרפה ורבותינו הגאונים כתבו דכיון דחדא סריכו על חבירתא הוא מרביצה ולא איכפת לן ההוא סירכא דהיינו רבותייהו ומנהגא דילן בין מפוצלות בין אין מפוצלות (כט) אבל זע"ז טרפה ורבינו אלפסי הכריע שאלו הי' כמ"ש ר"ח לא הוה שתיק מני' גמרא ואין לנו כח להחמיר והמחמיר עליו להביא ראי' ובחיבור הרב תרתי אונא ודבוקין להדדי אי דבקו באמצעייהו ומפרשין מהאי גיסא ומהאי גיסא ודאי תרתי נינהו וכשרה ואי דבוקין מראשייהו ומפרשין מסופייהו א"נ איפכא כשרה הנ"מ דלא מפקי זיקא אבל סרוכין מעיקרייהו ועד סופייהו מייתי סכינא חריפא ומפרקינן להן ונפחינין להו אי מפקא זיקא מבינייהו חדא היא וטרפה ואי לא כשרה:

ומסתברא לן אפילו סריכו מעיקרא לסופא אי מראה הפרש ניכר בו כשרה דהא אמרי' האי ריאה דדמי' לאופתא טרפה א"ד דשיעי כאפתא דלית בה חתיכה דאונא הא איכא חתיכה דאונא ומראה הפרש ניכר בו כשרה דלא שיעתא כאופתא ומקום רבותא היא וכשרה והיכא דקיימין זה ע"ג זה מגב האונא לאונא איכא מרבוותא דאמרין כסדרן היא וכשרה וא"ד לאו רבותא ושלא כסדרן היא וטריפה והכנ"מ וכ"פ ר"ח ואומא לאונא נמי איכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מנייהו דמכשרי דהא כסדרן קיימו כתרתי אונא ואיכא מ"ד דרבא דנקט אונא מדלא קאמר האי ריאה דסריכו ש"מ אונא קאמר אומא לא קאמר לפי שאונין עומדין בצד החזה ומתחממין ואין שולט בהם אויר אבל אומא דרווחא אע"ג דרבותא היא דילמא רהטי ומתפרקי טרפה ומאן דמכשיר סבר אומא ליתא בגמרא ואומא נמי אונא מוקי ועוד האי דנקט אונא לאשמעינין דאפי' אונא שלא כסדרן טריפה ועיקר מלתא שלא כסדרן היא ושלא כסדרן באונא לאומא לא איצטריך ועוד טעמא דרבא לאו משום חמימות הוא אלא משום. דכסדרן הוא ועוד אדמיפלגי בכסדרן ושלא כסדרן ליפלגי בין אונא לאומא ואייתי ראי' מדרפרם דאמר האי ריאה דדמי' לאופתא דשוע דל"ל חתיכה דאונא טרפה ומדקאמר ריאה ליכא למימר אונא קאמר אומא ל"ק דעיקר ריאה אומא הוא והיא דלא מנכרי חתיכה דאונא טרפה הא מנכרי כשרה אע"ג דסריכו דאי ס"ד דסריכו נמי טריפה השתא כי מפצלי וסריכו טרפה כי שוע ולא מנכרי כלל צריכא למימר אלא לאו ש"מ כשרה (ל') ותשובתם אע"ג דאומא ליתא בגמר'