ספר העיטור חלק ב ל

גלימא באות ע':

דבק גלוד דבוקה אמימר אסר רב אמי שרי בחד גפי כ"ע ל"פ דשרי כ"פ בתרי גפי וא"ד בתרי גפי כ"ע ל"פ דאסור כ"פ בחד גפי והלכה בתרי גפי אסור כחד גפי שרי:

הכה כולה על ראשה והלכה כלפי זנבה על זנבה והלכה כלפי ראשה אפילו כנגד כל השדרה אין בו משום ריסוק אברים ואי שלים חוטרא אפנגי דגבה חיישי' ואי אית בי' קטרי חיישי' ואי מחיי' אפרקי חיישי' ודוקא דחזינין אבל לא חזינין לא חיישינן זכרים המנגחים זא"ז אין חוששין משום ריסוק אברים ול"ד לרצצתה בהמה שלא מדעת ואע"ג דמדווי וקיימו צמרא בעלמא היא דנקט נה ואי נפל לארעא חיישינין. חול הגס חיישי':

חול הדק לא חיישי':

חיטי וכל מינייהו כגון כסמין:

ויש בו משום ריסוק אברים:

חבט אר"י אר"ש עוף שנחבט ע"פ המים כיון ששט מלא קומתו דיו ולא אמרו אלא ממטה למעלה אבל ממעלה למטה מיא היא דאשפני' ואי מיא קיימו ל"ל בה ואי שבו היוצא וקדמי' הא קדמי' ודוקא שנפל בע"כ:

יראה בג':

כתנא דייק ונפיץ חיישי' דייק ולא נפיץ ל"ח עביד ביזרא אית בי' קוטרא חיישי' דקתא אין בו משום ריסוק אברים דקדקתא יש בו:

לבדי אין בו משום ריסוק אברים פולטא בלע"ז בספרא אחרינא נברא באות נון:

מצא דאר"ה הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין, ואע"ג דליכא מידי למיסרך כשרה דאמרי' אמידי אמדה אנפשה דהאי גדיא דהוי' ליה לכ"ה חזי שערי אפום דנא נפיל מאיגרא לארעא אתא לקמי' דר"א א"ל משום דאמד' אנפשה היא והא נמי אמדה אנפשה נברא אין בו משום ריסוק אברים הוצא לשון נברא ברשתא:

סערי וכל מינייהו כגון שיבולת שועל ושיפון. עף גלימא עיף מיעף אין בו משום ריסוק אברים פשוט יש בו. קטניות וכל מינייהו אין בו משום ריסוק אברים לבד מן הוצא סיברונ"ש וחפצי פישינ"ש וערוך פי' חפצי עפצים שכן ע' מתחלף בחית ואי רמי במנא אית בה:

קטמא נהילו יש בו לא נהילו אין בו. רביא תלתן יש בו:

שרק כללא דמילתא כל מידי דמשרק אין בו משום ריסוק אברים וכל שאין בו משום ריסוק אברים א"צ בדיקה:

תמהתא יש בו משום ריסוק אברים אית דמפרשי טפיט ואית דמפרשי ענין וכן פירש בעל הערוך:

נשלמה אלפא ביתא דינן:

סימן שמעתא דארבב"ח א"ש סימנין שנדלדלו ברובן טריפה ודוקא דאידלדלא אידלדולי א"נ אקפיל אקפילי אבל אפריק אפריקו כשרה דא"ש תורבץ הוושט שניטל כולו מהלחי כשרה ואוקי ברובא ודאי פריק אפריקו:

עצם דתנן נשבר העצם אם רוב בשר קיים שחיטתו מטהרתו ואמר רב למעלה מן הארכובה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו זה וזה אסור למטה מן הארכובה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו אבר אסור ובהמה מותרת ושמואל אמר בין למעלה בין למטה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו אבר אסור ובהמה מותרת והדר בי' שמואל לגבי רב והלכתא כוותי' דרב והלכך מתני' דקתני ואם לאו אין שחיטתו מטהרתו אלמא הבהמה מותרת למטה מן הארכובה היא דאי למעלה מן הארכובה אפילו הבהמה אסורה כרב ונשבר העצם למעלה מן הארכובה ליכא למחשבי' בהדי י"ח טריפות דכיון דאין רוב בשר קיים אין מעלה ארוכה והרי הוא כאלו נחתכו רגלי' מן הארכובה ולמעלה (כז) וצומת הגידין לא מיטרפא בלא ארכובה כדפסקי' לעיל כעולא א"ר הושעיא דאמר כנגדו בגמל ניכר ומס' לן ארכובה דנשבר העצם נמי כנגדו בגמל ניכר הוא שהוא העצם האמצעי דהא בהא תליא ולא מיטרפה בעצם האמצעי אלא אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לא אבר אסור ובהמה מותרת דאלת"ה קשיא הלכתא אהלכתא דהא נחתכו רגלי' בעצם האמצעי פסקינין דכשרה ובנשברה פסקי' כרב דא' לא זה וזה אסור אלא לאו ארכובה דהאי כארכובה דהאי למר כדאית לי' ולמר כדאית לי':

ת"ר נשבר העצם ויצא לחוץ אם עור הבשר חופין את רובו מותר ואם לאו אסור ואמר רב הלכתא בעי' רוב עביו ובעי' רוב הקיפו כלומר שיהי' הבשר מכסה רוב עבי' העצם ולא יהי' מגולה למעוט חללו ושיהי' רוב היקף הבשר שעל היקף השבר קיים ומסקנא עור אינו כבשר שאינו מצרף אלא משלים שאם הוא רוב בשר ומיעוט עור משלים ואם לאו טריפה ובר גוזלא דרכיך מצרף ההוא נשבר העצם ויצא לחוץ דאשתקל קורטבא מני' ואתא לקמי' א"ל מכדי נשבר העצם ויצא לחוץ תנן מה לי נפל מ"ל איתא הלכך אע"ג דאשתקל קורטבא מני' כיון דעור ובשר חופין את רובו כשרה והיכא דבשר מכסה את העצם מעט מכאן ומעט מכאן ואם תצרף הבשר חופין את רובו וכן מתרוסס שהבשר מרודד ואינו עב כמו שהיה וכן מתמסמס אסיקנא אר"י כל שרופא גוררו ואנן דלא קים לן בעינין בשר המתיר שיהי' שלם כמו שהי' ואיבעי' לן ניקב הבשר נקב בלא חסרון וכן נקלף שאינו מחובר לעצם וכן נסדק מהו ואת"ל בלא חסרון כשרה ניטל שליש התחתון הסמוך לבשר ושני שלישים העליונים קיימים מהו ומסקנא טריפה ואיבעי' לן נקדר כמין טבעת ורוב הקיפו מכוסה מהו ופשיטנא מהא דאמר ר"י דבר זה שנו ר' וחכמים מסרטו בעצם ומעלה ארוכה ואר"פ והיא דקנא גרמי' דידי' ור"ח פי' הנהו בעיי' בעצם והמחמיר תע"ב הלכך נשבר העצם יצא לחוץ אם עור ובשר חופין את רובו למטה מארכובה זו"ז מותר ואם לאו אבר אסור ובהמ' מותר' למעל' מן הארכוב' אם עור ובשר חופין אות' זו"ז מותר ואם לאו זו"ז אסור וארכובה גופה (כח) כדעולא אר"י כדפסקי':

עקר שמעת' דא"ר מתני נעקרה צלע מעקרו טריפה ומסקי' צלע בלא חוליא ומסת' לן בלא חוליא לאו דוקא אלא צלע' וחצי חוליא קאמר. דאם איתא רב ושמואל פליגו, בהא דהא אמר רב נעקרה צלע וחוליא עמה טריפה אבל בלא חוליא כשרה וקי"ל כרב באיסורי ולא הו"ל לאתויי האי דשמואל בשב שמעתת' דהא לי' הלכתא כוותי' ועוד ליקשי לי' הא דר"י דאמר בין נעקרה בין נשתברה ברוב ב' צדדין כי היכי דאקשי לרב לעיל מני' אלא לאו ש"מ דל"פ והא דאתיא הא דשמואל לעיל אגב אחרינייתא היא דנסב' וקיי"ל כוותי':

פסק דתנן פסוקת הגרגרת ברובה עד למטה מן החזה וכמה רובא רב אמר רוב עובי' ואמרי לה רוב חללו והלכך בעי' רוב חללו ואי לאו כשרה דהאי פסוקת הגרגרת דאתי לקמי' דרב יתיב וקבדק לה ברוב עובי' א"ל רב כהנא ורב אסי לרב למדתנו רבינו ברוב חללו שדרי' לקמיה דרבב"ח ואכשרי' וזבין מניה בישרא ואע"ג דאורי בה אכשרה דאגמרי' סמך. שמעי' מהכא דאי סמוך אינש אגמרי' אע"ג דאיכא חכם דסבר למטרפי' היכא דלא אסר ליכא למסמך עלה והיכא דנקבה הגרגרת כנפה נקבים בלא חסרון מצרפין לרובא כדאית' כאיסר נסדקה לארכה אמר רב אפי' לא נשתייר בה אלא חולי' מלמעלה וחולי' מלמטה כשרה אמרוה רבנן קמי דר"י א"ל מאי חולי' דאמר רב אלא אימא הכי אפי' לא נשתייר אלא משהו מלמעלה ומשהו מלמטה כשרה בנוסחא דידן א"ד אמרו' רבנן קמי' דר"י אמר ידעין חברי' בבלאי לפרושי כהאי טעמא. ובנוסחא דרב אלפס לא גרסי' א"ד ורש"י נמי ל"ג לה וה"ג אמרו רבנן קמי' דר"י משום דר"י הא דאמרי' משהו למעלה ומשהו למטה ואמר ידעי' חברין בבלאי לפרושי כהאי טעמא והל' אפי' משהו מלמעלה ומשהו למטה כשרה וכ"פ רבינו אלפס ז"ל:

צומת הגידין דתנן וכן שניטל צ"ה ופסקי' לעיל דארכובה וצ"ה בעי' כעולא אמר ר' הושעיא וחשבי' לי' כחד ואלו הן צ"ה ואסיקנא אר"י א"ר היכא דפרעי' טבחא והיינו דרבה בר"ה אמר רב אסי דא' עלי' ערקומא שהיא הבובריקיי"ק