ספר העיטור חלק ב כט

אמר מפרעת' מאי מפרעת' היכא דפרעי' טבחא במערבא אמרי משמי' דר"י בר חנינא כל הכרס כולן כרס הפנימיו':

ואיזה כרס החיצון בשר החופה את רוב הכרס איכא מאן דפסק כרבה בר"ה ואי' מ"ד כריב"ח ומס' כרבה בר"ה (כג) דאי כריב"ח דהא רב אשי ס"ל כוותיה:

לב דתנן ניקב הלב לבית חללו טריפה וקי"ל כין לחלל גדול בין לחלל קטן ואע"ג דקיי"ל חלב טהור סותם האר"נ חלב העשוי ככובע אינו סותם ותרגימא דכרכש' וטרפש' דלבא מרא אמימר תלתי קני הוו חד פריש לריאה (כד) וחד פריש לכבדא דריאה כריאה ובמשהו ככבדא בכבדא דלבא (כה) שהיא חלב שע"ג דופני הריאה דאיתמר קנה הלב ר"א אמר במשהו וש"א ברובא. מר בר רב חייא מתני איפכא דריאה ככבדא דכבדא כריאה ור' אלפסי דכיון דלא איתמר הלכה בהדיא נקטי' לחומרא וכולן במשהו. ואע"ג דא"ש א"ה אמר אבא לא ידע בטריפות ולא כלום הלכה כרב באיסורי ומס' לן כלישנא קמא דהא אמרי' ניקב הקנה למטה מן החזה תדון כריאה וכ"פ א' מן המפרשי':

מסס דתנן המסס וביה"כ שניקבו לחוץ משני צדדין טריפה פי' בעל הערוך מסס איצטומכא ולפי שמעכל את המאכל נקרא כן וי"מ הקיבה שבה המסו וניקבו הקיבה למעלה ממסו וליתא ת"ר מחט שנמצאת בעובי ביה"כ מצד א' כשרה משני צדדין טריפה נמצא עליה קורט דם בידוע שקודם שחיטה וטרפה לא נמצא עליה קורט דם בידוע שהיא לאחר שחיטה הגליד פי המכה בידוע שהיא ג"י קודם שחיטה וכו' למנ"מ למקח וממכר שאם היתה טריפה ברשות מוכר לוקח חוזר בו דמקח טעות היא ונרסי' בפ"ה בבכורות וכן השוחט פרה ומכרה ונודע שהיא טריפה מה שאכלו אכלו ויחזור להן הדמים ומה שלא אכלו הן יחזירו לו את הבשר והוא יחזור להן את הדמים מכרוהו נגוים או הטילוהו לכלבים ישלמו לו דמי טריפה ומס' לן דוקא טריפות דכה"ג דלא ס"ד דלוקח אבל טריפות בריאה דס"ד ושכיח לא הדרי וכאלו התנו דמי ת"ר מעשה ובאת לפני רבי מחט שנמצאת בעובי ביה"כ מצד א' והפכן ומצא עליהן ק"ד אמר ר' אם אין שם מכה ק"ד מנין ההיא גובייתא דהוי מעברא מבי כסא להובלילא סבר ר"א למיטרפה א"ל רב אויא כל הני עיזי ברייתא הכי אית להו ואע"ג דליכא בדידן בדידהו משתכחי ואי משתכחי כשרה. ההיא גובייתא דהוה מעברא מבי כסא לכריסא סבר לאכשורי א"ל רב אויא אטו כולהו בחדא מחותי מחתינהו וטריפה. מסמס תולדה דנפסק החוט דאמר רבב"ח אריב"ל נתהמרך פסול נתמסמס פסול איזה המרכה ואיזה מסמסה המרכה כל שנשפך כקיתון שנעשית כמים בתוך הקרום מסמס כל שמעמידו וא"י לעמוד והיכא דא"י מחמת כבדו אסיקנא בתיקו וטריפה אבל נתמזמז כשר והמרכה ומסמסה מתוך לקות' עומד לפסוק וה"ה כנפסק החוט ואע"ג דאמרי' לעיל מוח זה לא מעלה ולא מוריד. הנ"מ היכא שהעור שלם אבל הכא העור עצמו כמו שנפסק:

מרה דתנן ניקבה המרה ומרה שניקבה וכבד סותמתו כשר ודוקא כבד דרבותא היא אבל ד"א לא הא קושיאתא דאשתכח במרה א"ר אשי כי הוינא בי רב כהנא אמרי' האי ודאי סומפנא נקט ואתאי וכשרה ואע"ג דלא מפקא מרביל היא דרביל להו והנ"מ דדיקלא אבל דזית' מיבזע בזע וטריפה ומס' דדוקא דליתא למריריתא קמן אבל איתא קמן כד ההיא שלימתא כשרה כדפסקינן גבי ריאה דהלכה כרבנן דמכשרו דכל היכא דאיכא למימר סימפונא נקיט ואתאי כשרה כדאיתא בא"ב דריאה ומאן דטרף התם טרף הכא ומאן דמכשיר התם מכשיר הכא והיכא דניטלה המרה מצאתי בשאלתות דבדקי' לה בכבדא אי אית בה טעם מרה כשרה ואי לא טריפה וכן סברת הרב המחבר ז"ל וכה"ג עובדא הוה וקרעי' לכבדא ואישתכח (לכבד) דבליע בגוה ואכשרה אבל ודאי ניטלה המרה וליתא לתלוי' אמרי' מחסר חסר וטריפה איתא לתלוי' ואישתקלי' לה כשרה וכי אשתכחין תרתי מרירותא טריפה דכל יתר כנטול דמי ומס' לן מדאמר ר"פ הלכך בעי' כזית במקום שהיא חיה וכזית במקום מרה. אבל אמרה עצמה לא קפיד מידי ש"מ דנטולה כשרה ועוד שאומרין איל אין לו מרה ואל תתמה שהרי נטלה הטחול כשרה ונקבה טריפה וניטלה הכוליא כשרה ולקותא טריפה ואין לך אלא מה ששנו חכמים, וכ"ת ליתני ניטלה המרה גבי אלו כשרות כדתני ניטלה הטחול ניטלה הכליות הני מיצרך צריכי ניטלה הכליות לאשמעי' טעמא דניטלה הא לקותא טריפה וטחול נמי הא נקב טריפה וכ"ת ליתני נמי ניטלה המרה ודייקי' מינה הא ניקב טריפה ולא ליתנייהו גבי אלו טריפות. האי לאשמעי' פלוגתא (כו) דר"י והל' ניטלה המרה כשרה. ואם נמנא בה שתים נמי כשרה דהא ניטלה נמי כשרה אלא דק"ל ר"י בר' יהודא אומר ניטלה המרה טריפה ויש לנו לסמוך על דברי הגאונים וכיון דאיכא טעמא דמרה ה"ה כאלו לא ניטלה וחכמי צרפת הכשירוהו ואית מ"ד אין לסמוך על הוראה זו דהא תרתי סני' דובי טריפה משום דכל יתר כנטול דמי והו"ל כרס הפנימי שניטלה ואנן נקיבה תנן ולא ניטלה ושני בני מעיים היוצאים מן הבהמה כאחת טריפה משום דכל יתר כנטול דמי ואנן ניקבו הדקין תנן ולא ניטלו. והאי אפקותי' דהוה נפיק מבי כסא לכריבא אכשרה משום דכל הני ברייתא הכי אית להו ובעינוניתא דוורדא נמי אמרי' הכי וקבלה היתה בידם ומשום דאשכחן בטחול דניקב חמור מניטל לא אמרי' הכי בכולהו והיכא דאתמר אתמר וכל היכי דתני ניקב ניטל בכלל. וגם טחול איצטרך לפרושי דהא אמרינין גבי ריאה ניקבה אי שחסרה ומקשי' אילימא שחסרה מבחוץ היינו נקובה וליתני נקובה ש"מ דבכלל ניקבה חסרה אלא היכא דפריש כגון טחול ומשום דחזינין בספרא ניטלה המרה טריפה ענה סמכי':

מרך תולדה דנפסק החוט כדאיתא במסמס:

נפל תנן נפלה מן הגג טריפה ואסור לשוחטה מיד משום ריסוק אברים אבל שהתה מעת לעת ובדקה כשרה דתנן דרסה וטרפה בכותל או שרצצתה בהמה ומפרכסת ושהתה מעל"ע ושחטה כשרה ר"א בן אנטיגנוס אומר א' זה וא' זה צריכה בדיקה ואתה מוצא בו ג' ענינים הא' נפלה מן הגג בלא ידיעה או שהפילה בע"כ ומפרכסת ולא עמדה צריכה לשהות מעל"ע ואפי' שהתה מעל"ע אם לא בדק טריפה. אבל בדק אחר שחיטה ונמצאת שלימה כשרה והיינו דאמרי' נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד כל החלל כולו בחוט השדרה ובבני מעיים אבל בסימנין לא דסימנים קשין הן אצל נפולה:

הב' אם עמדה ואפילו עקרה רגלי' לעמוד ואעפ"י שלא עמדה א"צ מעל"ע אבל בדיקה בעי ואם לא בדק טריפה ואם בדקה ונמצאת שלימה כשרה:

הג' הלכה ואפילו עקרה רגלי' להלוך אפילו בדיקה א"צ וכשרה ואנן האידנא ליכא מאן דבדקה ובעינין הלכה בב"ק בפ' שור שנגח מוכחא דגג דמיתה גבוה עשרה דהאי תורא דנפל לאוריתא דדלאי שחטי' מרי' וטרפי' ר"נ אלמא קסבר ר"נ יש חביט בפחות מי' ואסיקנא דאין חביט בפחות מיו"ד. וסבר מברישא דתורא כמה הוה ד' אריתא דדלאי כמה הוה וי"ו והוה יו"ד וש"מ נפלה מן הגג יו"ד בעינין וכן הלכתא וכ"כ ר' שמעון קיירא אבל רבינו אלפסי פסק כר"נ דיש חביט בפחות מיו"ד ולא סמך אשנוי' דשנינין:

האי אימרתא דהוה בי רב דהוה שדיין כרעי' בתרייתא אמי רב אמר האי שגרינא נקטה לה מתקיף לה רב הונא דלמא חוט השדרה אפסק ואסיקנא הלכה כרב יימר שגרונא שכיח חוט השדרה לא שכיח והלכך אע"ג דאיכא למבדק לא בדקינין ולא חיישי' למיעוט וסמכי' ארובא לקולא וכן. הלכתא והא דאמרי' בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים לא משום נפילה קאמר אלא משום דדמו לרצצתה בהמה ומפרכסת שמתוך שבית הרחם צר נדחק ונתפרק אברי' וכן בית המטבחיים אפילו הפילוהו ממקום גבוה יו"ד אין בו משום ריסוק איברים ומצאתי א' ב':

אבק דאמרי' אבק דרבים יש בו משום ריסוק אברים. אזלא מהדקי קטרי יש בו מרחקי קטרי אין בו:

בית המטבחיים אין בו דהאי תורא דנפל ואשתמע קיל דאנגחותי' על ר' יצחק בר שמואל שקל משופרי שופרי א"ל לא חייש לי' מר משום ריסוק איברים א"ל הכי אמר רב צפרניו נועץ בקרקע עד שמגיע לארץ. ירושלמי אינו דומה נופל מדעת לנופל שלא מדעת ר' יונתן בר אילא ר' אבימי ור' יאשיהו אילין דחבטין תורא בחילי' אין בו משום ריסוק אברים ביומי' לרב פנחס חבטין תורא בחילי' א"ל בחייכון שרינא שרי לי' וערק אמר ברוך שבחר בהם ובדבריהם דאמר אילין דחבטין תורא בחילי' לית בי' משום ריסוק אברים ואית למימר דבית המטבחים דמי לדרסה וטרפה בכותל או לרצצתה בהמה דאיכא למיחש לריסוק אברים ול"ח:

גגב א"ר משרשי' הני דוכרי דגנבי גנבי אין בו משו' ריסוק אברים דאמתנייהו משדו להו אהדרינהו וודאי חיישי' ודוקא דאהדרינהו מחמת יראה:

אבל מחמת תשובה מעליא עבדו: