ספר העיטור חלק ב כח

חסרון שדרה לא דסופו לנקוב החוט ור"נ דאמר כסלע כיותר מכסלע אאם נשתייר בו כסלע קאי וא"נ אאוהלות קאי וחסרון גלגולת בטרפות ליתא דהא דאמרינן כדי שינטל מן החי וימות גבי אדם היא אבל בהמה חיה כל שלא ניקב קרום של מוח. חמר דתנן נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין פסולין ואם אדומין כשרה אר"י משום ר' יוסי בר' יהושיע שיעור יריקתן כשיעור נקיבתן מה נקיבתן במשהו אבל ירוקתן במשהו וסופו לנקוב וה"ה לבהמה שאם נפלה לאור והוריקה טרפה:

והא דנקיט עוף משום דעורו רך וכיוון דנפלה לאור יש לחוש וצריך בדיקה אבל בבהמה ל"צ אבל אם נמצא שהוריקו בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעיה בעי מניה ר"י בריה דריב"ל מריב"ל הוריקה כבד כנגד בני מעים מהו א"ל טרפה ולא יהא אלא נטלה אמר רבא כיון שהוריקה כבד כנגד בני מעים בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעיה ודוקא ראש הכבד התלוי כנגד בני מעיים אבל הוריק' הראש האחר שלא כנגד בני מעיים ה"ה כאלו ניטלה ונשתייר ממנה כזית דכשר אבל לב וקורקבן לעולם טרפה ההי' תרנגולת' דהוה בי ר' יצחק (יט) בר יוסף אתיי קמיה דר' אבהו ירוקין הוה ואכשרי והא אנן תנן ירוקין פסולה א"ל אדומין שהוריקין וירוקין שהאדימו וה"ק קורקבן לב וכבד שהן אדומין והוריקו פסולין שנשתנו בני מעים שהן ירוקין והאדימו פסולין:

אדומין שלא נשתנו וכן ירוקין שלא נשתנו כשרה והלכך אדומין פסולה ירוקה כשרה ההיא תרנגולתא דהוה בי ר' יצחק ב"ר יוסף אתא לקמיה דר' אבהו אדומין הוה וטרפה והא אנן תנן אדומין כשרה לא אמרן אלא בלב וקורקבן וכבד שהם אדומין אם לא נשתנו כשרה אבל אם נשתנו שהוריקו פסולה כדקתני במתני' ירוקין פסולה אבל ירוקין כגון בני מעים אם הם אדומין טרפה והיינו דאמר לעיל אדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו:

(כ) ובנסחא אחרינא תמצא לא אמרו אנא בלב וכבד וקורקבן בעובדא קמא ואדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו בבתרא אמר ר' שמואל בר חייא א"ר מנא אדומין שהוריקו ושלקן וחזרו והאדימו כשרה מ"ט קוטרא סליק בהו אר"נ אף אנו נאמר ירוקין שלא האדימו ושלקן וחזרו והאדימו טרפה מ"ט איגלו בהתיהו נסחא דר' אלפס ירוקין שהאדימו ושלקן וחזרו והוריקו כשרה קיטרא עייל בהו ואר"נ אף אנו נאמר אדומין שלא הוריקו ושלקן. והוריקו טרפה, מ"ט איגלו בהתיהו ואר"א הלכך לא ליכל איניש אלא בשלקא ולא הוא אחזוקי איסורא לא מחזקינין ונוסחא דרבי' דוקא:

ואדומי שהוריקו ושלקן והאדימו וירוקין שהאדימו כהדדי נינהו וכשרה. וכן ירוקין שלא האדימו ושלקן והאדימו טרפה:

טחול דתנן נטל הטחול כשרה וא"ר עוירא ל"ש אלא ניטל אבל ניקב טרפה ולית הלכתא כוותיה ואפי' ניקב כשרה ולא אמרן אלא בקולשא א"נ בסומכיה ואשתייר ביה כעובי דינר זהב דלא איתבזע אבל אינקב כלה טרפה איכא למ"ד חותך כשרה כלשנא בתרא דאמר חותך לחוד וניקב לחוד דומיא דכליות ומסתבר דמקיפין בטחול כי היכי דמקיפין בבני מעים דבני מעים מיקרו כלב וכבד:

טרפחת דתניא היא האם. היא טרפחת היא שלחופית כדאיתא באל"ף:

יצא דתנן יצאו בני מעיה ולא ניקבו כשרה א"ש בר"י ל"ש אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהן טרפה דכתיב הוא עשך ויכוננך מלמד שעשה הקב"ה כונניות באדם וכיון שנהפך אחד מהם אי אפשר לחיות ההוא ארמאה דחזא גברא דנפל מאיגרא לארעא פקע כריסיה ונפקו בני מעיה אתיה לבריה שחטיה קמי' באחיזות עינים אתנגד ואתנח ועיילינהו למעייהו וחייטי לכריסיה ואתסו וה"ה לבהמה וההיא דלא חשבה בי"ח טרפות דכיון דנהפכו הו"ל כחליף דחליף דההיא כחליף דוושט דהוה תולדה דניקב:

כבד דתנן ניטלה הכבד דתנן ולא נשתייר ממנה כלום טרפה ואוקימנא כר"ש ב"ר ולית הלכתא כוותיה דאר"י בר יוסף אר"י הלכה כדברי האומר כזית ואמר ר"פ והא בעינין כזית במקום מרה ובעי' כזית במקום שהי' חי והיא מקום שהיא תלוי' בו אבל במקום אחר טריפה ומתלקט ורצועה ומרודד קיימו בתיקו ולחומרא והתליע הכבד זה הי' מעשה ועל עלי' בני אסי' ג' רגלים וברגל שלישי התירוהו ובעל הל' כ' יבשה הכבד טריפה ולא בריר לן מנ"נ ואם נדלדלה הכבד ומעורה בטרפשא כשרה דהא איכא כזית במקום מרה וכזית במקום חיותא אמר אמימר משום ר"נ תלתי קני הוי חד פריש לריאה (כא) וחד פרש לכבדא דכבדא ככבדא ועד שינטל כלי אבל בנקב לא מיטרפא וכן הלכתא ואית דפסק לחומרא כדאי' בלב ומחטא דאשתכח בחתיכה דכבדא או קופה לבר נקובה נקיב וטריפה דהא לא אפשר למבדקי' וכיון דלא אפשר למבדקי' טריפה דאינקבו הוושט או הדקין ונכנס לכבד ואי קופא לגו דרך סימפונא נקט ואתא וה"מ באלימתא אבל בקלישתא כאותן מחטין שלנו נ"ש קופא לבר נ"ש קופא לגו נקיבו נקיב ואי' למימר מחטא דאשתכח נמי בבישרא באלימתא אי קופא לבר כשרה דמאבראי קאתי. ואי קופא לגו טרפה אבל בקלישתא ל"ש לבר ל"ש לגו טרפה ואע"ג דקי"ל בהמה בחזקת היתר עומדת אפי' היכא דאיכא ריעותא הנ"מ דלא אתחזיק איסורא אבל הכא המחט לפנינו ומחטא דאשתכח בקורקבן כשירה ודוקא דאיתא קמן אבל ניחא קמן טריפה דאמרי' נקבו שניהם זה כנגד זה בסמפונא דכבדא כשרה ש"מ ניקב הכבד כשרה:

כליות דתנן נטלו הכליות ניטל לחי התחתון כשרה ואמר רכיש בר פפא משמי' דרב לקתה בכולי' א' טריפה וכ"ש בשתיהן אמרו במערבא והוא דמטו לקותא למקום חריץ לחוורי דתותי מתני והיא הלובן שבתוך הכוליא והל' כרכיש בר פפא ומסתברא דלובן בכוליא לקותא היא וכל שינוי מראה פוסל בו ולא גמרי' כוליא מריאה שאין מראיהן שווין שהריאה מושכת ללובן ולובן פסול בכוליא וכשר בריאה והא דלא חשיב לי' גבי כשרה בריאה וקחשיב ני' ירוקה אדומה ושחורה משום דלא אצטריך דירוקה אצטריך לאשמעינין ככרתי למוריקא ולכשיתא או לביעותא טריפ' אדומה נמי לאשמעי' ככבדא כשרה כבשרא טריפה שחורה נמי לאשמעי' ככוחנא כשרה אבל לובן לא אצטריך וכשרה ונקב בכוליא כשר כדאמרי' במערבא כל הפסול בריאה כשר בכוליא שהרי נקב פסול בריאה וכשר בכוליא ומדפריש רב עווירא בטחול ולא פריש בכוליא אלא לקות' ש"מ נקב כשר ואפשר נקב בלא לקות' שהלקות' מחמת חולי ונשתנו הכולי' אבל נקב מחמת מכה היא שהכתה בכוליא או מחט שנמצאת בו והדרה ובריא. ועוד דבי רב יוסף מחו בכולייתא וקטלי אתא לקמי' דרבא א"ל וכי להוסיף על הטריפות יש אין לך אלא שמנו חכמים ש"מ דנקב כשר בכוליא והא דאמרי' מאי אהדרו. לי' חברי' לר"י בר חנינא נשפך לארץ מרירתי וכו' דאלת"ה יפלח כליותי ולא יחמול ה"נ דמשמע נקב פסול דמ"ל נקב גדול ומ"ל נקב קטן לא אמר שהקב"ה מורה חצים בכליותיו ומפלחם אלא מחמת נגע וחולי ששלח בכליותיו מוליקין ומפלחין ולקות' פסול היא. וכ"פ ר' אלפסי ז"ל פסול בריאה כשר בכוליא נקב פסול בזה ובזה לקותא אמרו במערבא כל דפסול בריאה כשר בכוליא שהרי נקב פסיל בריאה וכשר בכוליא וכ"ש כשר בריאה כשר בכוליא מתקיף לה ר' תנחומא כללא הוא והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא וכ"ת ה"ק כשר בזה. פסול בזה ופסול בזה כשר בזה והרי מים זכין דכשרין הכא והכא ומקמי' שניא ק"ל אמאי לא אותב מלקות' דפסול בזה ובזה אלא אי איתמר הכי איתמר יש כשר בזה ובזה מים זכים פסול בזה ובזה לקותא כשר בריאה ופסיל בכוליא מוגלא פסיל בריא' וכשר בכוליא נקבי מים זכים לא אמרן אלא דצלולי אבל עכורי טריפה ודצלולי נמי לא אמרן אלא דלא אסריח אבל אסריח טריפה ומסתברא דהא פלוגתא בכוליא קאי דאי עכורי:

א"נ אסריח היינו מוגלא ובכוליא פסול ובריאה כשר ומים זכים ממש כשר הכא והכא וכ' המחבר דאי אשתכח דם בכוליא כשר' ולא משוו ליה כמים עכורים ולא כמוגלא דדם (כב) בריתי' היא ולא לקותא הקטנה כוליא בדקה עד כפול בגסה עד כענב' בינונית ובשאלה לרב האי כפול נמי בבינונית משערין וכפול עצמו כשר ומס' דאנן לא בקיאינן בשיעורא נקטי' לחומרא ובעי' כפול גדול ואי משתכחי תלתא כוליא א"נ ליכא אלא חדא כשרה ותניא נמי את שתי הכליות לא בעלת ג' ולא בעלת אחת ומדפסלינהו לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ול"ד ללקתה בכוליא דהתם בשתים נבראת ולקתה באחת אבל הכא אמרינן כך נבראת:

כרס דתנן כרס הפנימי שניקבה איזה כרס רבה בר"ה