ספר העיטור חלק ב כז

דשלחה קמא משהינין להו אי הדרי טענן שריין ואי לא אסירן וחלב טרפה נמי אסור דתנן כשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה ואע"ג דההיא משנה ראשונה היא כדפרישית בבב"ח גמרינן מינה דחלב היוצא מן הטרפה שאינו בתוך הקבה אסור אר"י א"ר בדרוסה עד שיאדים בשר שכנגד בני מעים נתמסמס הבשר רואין אותו כאילו אינו כלומר נתאכלו בשר הירך שלא כנגד החלל רואין כאילו ניטל מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה טרפה ה"ד נתמסמס אר"ה אר"י דר"י כל שהרופא גורדו ורבי' אפרים כתב אות מ"ד לענין דריסה קאמר דאי אשכחן בשר כנגד בני מעים דנתמסמס אע"ג דלא האדי' כמי שאינו דמי וליתא דהו"ל למימר בידוע שהוא דרוסה אלא לענין בשר החופה את רוב הכרס קאמר דקי"ל בין ברוב קרוע בין ברוב ניטל ועלה קאמר נתמסמס כאלו נטל אר"נ נקובה בקוץ עד שתנקב לחלל אעפ"י שאין אנו רואין נקב בבני מעים טרפה דחיישינין שמא נקבו ומסת' דוקא קוץ דלא מנתר אבל נקב בעלמא לא בדרוסה עד שיאדים בשר כנגד בני מעים בסימנין עד שיאדימו סימנין עצמן בין וושט בין קנה דריסתן במשהו מ"ט זיהורי מקלי קלי. הכאה דתנן הכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אותה טרפה:

ויש לחוש שמא ניקב קרום של מוח ואינו ניכר וחולדה דנקיט כ"ש חתול נץ ונמיה:

ודוקא היכא דליכ' למיחש לדריסה שנגע בראשה ולא בחללה:

א"נ ביד (טו) שאין דריסה אלא ברגל רב ושמואל דאמרו תרויהו תבדוק מכניס ידו לתוך המוח אי מבצבץ ועולה טרפה ואי לאו כשרה י"מ מניח אצבעו בצד הנקב ונועץ אצבעו שם אם נקב קרום של מוח המוח עולה ומבצבץ מן הנקב ואם אין המוח מבצבץ בידוע שלא נקב קרום של מוח וי"מ מכניס ידו לתוך פיה ובודק אם מבצבץ ועולה טרפה ואם לאו כשרה והא דאמר לוי כל טרפו' שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף יתר עליהן עוף נשבר העצם אעפ"י שלא ניקב קרום של מוח אוקמוה בעוף של מים הואיל וקרומו רך ומדנקיט עוף ומשני לשנויה ש"מ שאם הכתה בהמה א' על ראשה לא תליא לאיסורא ואפי' בדיקה ל"צ דעור קרו' הבהמה קשה הוא והלכתא בודקה לחולדה ביד רב שזבי בדק בשמשא ר"א בר יעקב בדק בגילא דחיטתא:

וושט דתנן אלו טרפות בבהמה נקובת הוושט ותנן נמי גבי עוף נקיבת הוושט ופסוקת הגרגרת ותנן כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף ואמר רבה קרום שעלה מחמת מכה בוושט אינו קרום והא דקאמר לקמן נקב פסול מפני שהיא שותת נסתם פסול מפני שהוא מוליד:

וזהו פסול שחוזר להכשירו ואמר עלה זהו למעוטי קרום שעלה מחמ' מכה בריאה ה"ה לקרום שעלה מחמת מכה בוושט דאינו קרו' ומסת' דהי נו דוקא בריאה ובוושט דאינו קרום אבל בעלמא סתומה היא:

ואמר רבא ואיתימא ר' יצחק ואיתימא רבי יהושע בן לוי:

גגו של זפק נידון כוושט במשהו הכי אמר אביי כל שנמתח עמו ותורבץ הוושט דינו כוושט במשהו אבל לשחיטה לא דקי"ל כרב מתנא דאמר לא תציתו להנהו כללא דכייל יהודא אחי משמיה דשמואל הכי אמר רב וושט נתנו בו חכמים שיעור מכלל דתורבץ הוושט לאו מקום שחיטה הוא כדפי' בשער ראשון:

אמר עולא ישב לו קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא ולית הלכתא כוותיה מידי דהוה אספק דרוסה דאפסקא הנ' דחוששין וה"נ חוששין ודוקא ישב אבל נמצא לא דכלהו עיזי ברייתא הכי אית להו קוצי אכלין הבריא י"מ ניקב מל' וברא אתהן בחרבותם וי"מ נקב והבריא ורבי' אלפסי נקב וברא ונקב. ואמר רבה וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפני' למנ"מ לספק דרוסה דאמר וושט נקיבתו במשהו דריסתו במשהו ובוושט אינו ניכר האדמומית אלא מבפנים שהוא לבן אבל מבחוץ אדום ואין טפה אדמומית ניכרת בו ואם עוף הוא בודק הקנה תחלה ושוחטו כדאמרי' בפ' השוחט ואח"כ בודק את הושט ואם בהמה שוחטה ובודקה מבפנים אם יש בה קורט דם פסולה ואם לאו כשרה ולא חיישינין דלמא במקום דם שחטה דמנכרא מילתא אבל בחשש נקב חוששין וה"ה דהו"ל למימר לספק נקב כההיא דהשוחט:

זפק דתנן אלו כשרות בעוף ניקבה הגרגרת או שנסדקה הכתה חולדה על ראשה מקום שאין עושה אותה טרפה ניקב הזפק ר' אומר אפי' ניטל וקי"ל כר' אבל בתשובת הגאוני' מדקאמר גגו של זפק נידון כוושט ש"מ דלית הלכתא כר' דאמר אפי' ניטל דהא איכא מקום דאפי' נקב בלבד טרפה. ואע"ג דהא מלתא לאו ראיה היא לגמרי מיהו תמוה לן היכי קאמר הל' כר' הא רבים. פליגו עלי' במתניתין ואע"ג (טז) דאיכא למימר כיון דנפי' לא חזיא בהו רבנן איכא למימר דסתם מתני' יחידאה היא ולהני (יז) דקבעי כרבנן מספקא לן אי קריעה הוה כנטל או לא ומדחזינן בנקרע ואיבעיא לן ברוב קרוע או ברוב ניטל הא ברוב קרוע לא. איכא למימר דשרי. חוט דתנן נשברה השדרה ונפסק החוט שלה טרפה ותניא חוט השדרה שנפסק ברובא דברי רבי ר' יעקב אומר אפי' ניקב ואר"ה אין הלכה כר"י וכמה רובו רב אמר רוב עורו ואמרו לה רוב מוחו והלכתא רוב עורו ואעפ"י שמוחו נפסק אם רוב עורו קיים מוח זה לא מעלה ולא מוריד נתמרך או נתמסמס שנשפך כקתון או שמעמידו וא"י לעמוד פסול נתמזמו כשר והיכא שא"י לעמוד מפני כובדו כלהו קיימו בתיקו עד היכן חוט השדרה אר"י על בין הפרשות כנגד הירכים מתחיל והולך ומתפצל לכמה פיצולין עד סופו ואסיקנא עד אחת טרפה כ"מ שנפסק בשדרה עד בין הפרשה הראשונה, טרפה נפסקה בין השלישית כשרה בין השניה א"י א"ד עד ולא עד בכלל ובין ראשונה בכלל א"י בעי ר"פ פי פרשה מהו וכיון דמספקא לן עבדינן לחומרא וכ"מ שנפסק עד בין פרשה שניה ופי פרשה ופרשה עצמה טרפה ובין שלישית כשרה בעיפא ר' ינאי אומר עד האגפים ור"ל אומר למטה מן האגפים:

חיצון דתנן כרס הפנימי שנקבה או שנקרע רוב החיצונה רי"א בגדולה טפח ובקטנה רובא ומסת' מדסיפא לפרש רישא נמי לפרש וא"ר בנימין בן יפת אר"א לא גדולה גדולה ממש ולא קטנה קטנה ממש אלא כל שנקרע בה טפח ולא הוה רובא זהו ששנו בה בגדולה טפח רובא ולא הוה טפח זהו קטנה ברובא והל' כר"י ואמר מר גניבא א"ר אסי נקדרה כסלע טרפה שאם תמתח תעמוד על טפח ואמר ר' חייא ב"א לדידי מפרשי לי מניה דגניבא אסכרא דנהרדעי כסלע כשרה כיותר מכסלע טרפה וכמה כגון דעיילו תלת קשייתא בצפא בדוחקא בלא צפא ברווחא:

חלוף תולדה דוושט דאמר רבא ב' עורות יש לו לוושט החיצון אדום והפנימי לבן ניקב בזה ולא בזה כשר למנ"מ דאי חלוף טרפה ושניהן נוטלין ממקום שראוין להיות ואין לך נקובה גדולה מזו ומסת' דוקא חליף אבל שניהם אדומים שניהם לבנים א' מהם לקה וחבירו מגין עליו והו"ל כניקב זה בנא זה וכשר ואית מ"ד בין שניהם אדומים בין שניהם לבנים טרפה והיכא דנקבו שניהם זה שלא כנגד זה קיי"ל כרב אשי דהוא בתרא כיון דאכלה ביה ופעיא ביה זימנא דמתרמי אהדדי וטרפא וחליפא בקורקבן כדאי' בק' וחליף נמי בריאה כדאיתא בא"ב דיליה. חלטית שמעתתא מדאמר שמואל הלעיטה חלטית טרפה מ"ט מנקבו ליה למעייהו ותולדה דנקבו דקין היא ודקא קשי' לך אחוזת דם והמעושנת והמצוננת ושאכל הרדופנא ושאכלה צואת התרנגולין וששתתה מים הרעים הלעיטה חלתית פלפלא אכלה סם המות כשרה הכישה נחש או שנשכה כלב שוטה מותר משום טרפה ואסור משום סכנת נפשות חלתות אחלתות ל"ק הא בעלין הא בקרטין סם אסם לא קשי' מתני' דמותר משום טרפה ואסור משום סכנה בסם אדם בריתא בסם דידה:

חסר דתנן כמה חסרון בשדרה בש"א כלה בגלגולת בש"א כמלא מקדח ובה"א כדי שינטל מן החי וימות וגרסינן בבכורות יתיב ר"ח וקמיבעיא ליה כדי שינטל מן החי בכמה הכי א"ש כסלע ואוקימנא התם כר"נ ב"י דאמר סלע נחונית הויא כמקדח גדול והיינו שיעורא דב"ש דאמרו כמלא מקדח וסלע סתם זוטר מיקדח סתם וכדי שינטל מן החי לב"ה כסלע סתם. (יח) וב"ש לחומרא וב"ה לקולא ואר"י א"ש וכן לענין טרפה ופירש"י דאשדרה ואגלגולת קאי והא דאר"נ כסלע כיותר מכסלע אב"ה קאי דאמרו כדי שינטל מן החי דהיינו כסלע ואם חסרה הגלגולת כסלע טרפה אעפ"י שלא ניקב קרום של מוח ומתני' דאלו כשרות דקתני נפחתה הגלגולת כשרה. בפחות מכסלע אבל כסלע טרפה וסופו לנקוב ועליו סמכתי וקבעתי לה אות ומס' דהאי וכן לטרפה לא קאי אגלגולת וכל היכא דלא נקיב קרום של מוח כשרה כסתמא דמתני' דקתני נפחתה הגלגולת כשרה ומדבעי גבי גרגרת עד כמה תחסר ולא נקיט גבי גלגולת ש"מ דלית ביה גבול אחרינא אלא קרום ועוד דהו"ל למפרך בריש פירקן והא איכא חסרון שדרה וגלגולת ואי משום דסופו לנקוב קרום של מוח לא אחשבה