ספר העיטור חלק ב כה

ולמעלה בכ"מ שיפסיק (שם) טרפה וכן שנטל צ"ה בלא ארכובה וכן ארכובה בלא צ"ה דלא חזינן דהדר ביה רב לגבי עולא ומסת' לן כפסקא קמא דכי היכא דהדר בי' רב ממילתא קמייתא משום קושיא דאם נחתכו קתני ה"נ הדר ביה מבתרייתא משום טעמא דמן הארכובה ולמעלה קתני ועוד דהו"ל ר"ח ועולא תרי לגבי חד דהא ר"פ מתני' אר"י א"ר א"ר חייא כוותיה דעולא מסתברא והלכך אפי' בעצם האמצעי דהיינו כנגדו בגמל ניכר בכ"מ שיפסיק אפי' נשבר ונחתך כלו מן הבהמה וצ"ה קיימין כשרה אבל בעצם הג' נחתך פסול ונשבר כשר ודווקא היכא דרוב בשר קיים אבל אין רוב בשר קיים אפי' נשבר ולא נחתך טרפה כדפסקינן בנשבר העצם וכן הלכתא והיינו דל פריך (מצ"ה) בריש פירקא מצ"ה אמאי לא חשבה בי"ח טרפות משום דבהמה שנחתכו רגליה לא מטרפה אלא בצ"ה וחדא היא ובאות עי"ן נפרש אם נשבר העצם ולא נחתך מן הבהמה אם שחיטה מטהרתו או לא:

אם דתנן נטלה האם שלה כשרה ותניא מעשה בר' סימאי ור' צדוק שהלכו לעבר שנה בלוד ושבחו באונא והורו בטרפות כר' בזפק ואיבעיא לן להיתרא או לאיסורא ואע"ג דקיימא בתיקו אפ"ה כשרה דהא בכמה דוכתא חזינא להיתרא. כסתם מתני' ובריתא דתניא נטלה שלחופית שלה כשרה ועוד תניא מעשה בפרה של בית מנחם שנטלה האם שלה והאכילה ר"ט לכלבים ובא מעשה לפני חכמים והתירוה אמר להם תודוס הרופא שאין פרה וחזירה יוצאה מירושלים (ה) שאין חותכין האם שלה שלא תלד:

בית הכוסות דתנן המסס ובית הכוסות שניקבו ופי' המסס בוקא דאטמא שמעתתא דאמר ר' מתנא בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טרפה וה"מ דאיתאכל ניביה אבל לא אתאכיל ניביה כשרה דקיי"ל כר"י דאמר אלו טרפות דוקא והא דאר"י א"ר שמוטת יד בבהמה כשרה שמוטת ירך בבהמה טרפה היינו בוקא דאטמא דקיי"ל טרפה ושמוטת ירך בעוף נמי טרפה. וכן הלכתא דקיי"ל כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף ועוד שהרי הלכה רווחת בישראל שמוטת ירך בעוף טרפה:

בשר דאמר רבא בשר החופה את רוב הכרס ברובא (ה) בעי רב אשי ברוב קריעה או. ברוב ניטל תיקו ואפי' קריעה טרפה וכ"ש ניטל ומסתברא לן הניחא למאן דפסק הלכתא בכרס הפנימית שניקבה כמ"ד איזה כרס החיצון מפרעתא כרבה בר"ה:

אבל למעלה אפילו נקרע כשרה אא"כ נטל ולא ס"ל הא (ו) דרבה בר רב שילא בקריעה (ז) ולא בנטל וכי"ח טרפות אלא למ"ד הלכתא כבני מערבא דאמרו בשר החופה את רוב הכרס (ח) אם נקרע רובא טרפה היינו דרבה בר רב שילא אמר שמואל ובציר להו. ומסת' כרבה בר"ה ודרב אשי ליתא דאי ברוב קריעה קריעה תרי אונין וחשבינהו כחד ובצרו להו. אלא בשר החופ' ברוב נטל היא ושנקרע רוב החיצונה מפרעתא. והו"ל י"ח טרפות ורבי' אפרים סמיך אהא דרב אשי כדלקמן:

גלגולת דאמר רבה בר רב שילא אמר רב מתנא א"ש נעקרה צלע מעיקרה טרפה גלגולת שנחבסה ברובא בעי ר' ירמיה ברוב גובהה או ברוב הקיפה תיקו ולחומרא ובין ברוב גובהה ובין ברוב הקיפה טרפה ואעפ"י שלא ניקב קרום של מוח ואי ליכא רובא כשרה דכיוון דלא מיחסרי לא שליט ביה אוירא ואם חסרה הגלגולת כסלע לבית חללה דהיינו כדי שינטל מן החי וימות פירש"י ז"ל דטרפה כדאיתא בחסר והתם כתבינן מאי דס"ל:

גלידה דתנן הגלידה ר"מ מכשיר וחכמים פוסלין וכבר העיד על א' ר' ספרא ור"י בן הגדגולה שפסולה וקיי"ל כל עדות הלכה היא ואם נשתייר בו כסלע כשרה הכי אר"י א"ש עפ"י כל השדרה כלה ומסקנא כרוחב סלע ע"פ כל השדר' ר"א בן אנטיגנוס משום ר"א בן ינאי מקום טבורו ובנוסחא דר' אלפסי משום ר' ינאי רבב"ח אמר ראשי איברים:

בעי ר' ינאי מר' ישמעאל ניטל מקום השדרה וכולו קיים מקו' טיבורו וכולו קיים נטלו ראשי פרקים וכלו קיים מהו תיקו ולחומר' אמר רב כל העור מציל בגלידה חוץ מעור בית הפרסות ר"י אמר אפי' עור בית הפרסות בעי ר"ז עור הפרסו' מהו שתציל וכ' רבי' אלפסי ז"ל דכיוון דכלהו ס"ל עור בית הפרסות אינו מציל הו"ל ר"י יחיד ולית הלכתא כוותיהו וכן דשמואל ודר' ינאי ורבב"ח כלהו ס"ל אין עור מציל בגלידה אלא עור מיוחד אע"ג דרב ור"י קיימו בחדא שיטתא הו"ל תרי לגבי תלתא. והו"ל כיחיד אצל רבים וא"א ניעבד כרב ור"י דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי ושמואל ור"י הלכה כר"י דרבו הוא הא קי"ל ר"י ור' ינאי הלכה כר' ינאי דרבו הוא והלכך הא מלתא ספיקא הוא ונקטינין לחומרא כשמואל ובעינן דאישתאר בה רוחב סלע ע"פ כל השדרה ואם ניטל כל השדרה ורובא קיים טרפה. ובנסחא דילן לא אשכחן אלא ר"א בר' ינאי ומסת' לן מדבעי ר"ז עור בית הפרסות מהו שתציל ש"מ דס"ל כל העור מציל והלכך רב ור"י ור"ז כלהו בחדא שיטה קיימו וקי"ל כוותיהו:

גף אר"י אמר רב שמוטת גף בעוף טרפה חיישינין שמא תנקב הריאה ושמואל אמר תבדק ובנסחא דר' אלפס וכן אמר ר' יוחנן ופסק הל' כר"י ובנסחא דילן הל' כרב דקיי"ל כוותי' באיסורי וחיישינין ול"ל בדיקה ומהכא מסת' דכל היכא דתניא חיישינין לית לה בדיקה כגון גבי דרסה והתם פירש"י פי' דוקא ודוקא שמוטת גף אבל נשב גפה כשרה כדתנן נשתברו גפיה נשתברו רגליה נמרטו כנפיה כשרה שמעתי שר' אלדד הדרה חמיר בפרק שלישי של גף הנשבר שהוא פסול בעוף. ונא מסת' דנשתברו גפיה קתני ולא קמיפליג בין שני לשלישי מיהו צריך לבדוק בעוף עצמו אם הוא בריא ומשלשה איברים שבו אם נשתברו ויצאו לחוץ ואין עור ובשר חופין אותו האבר אסור והעוף כשר כדאמרינן בנשבר העצם למטה מן הארכובה והאבר עצמו אסור והאבר מותר לב"נ ואין בו משום ולפני עוור לא תתן מכשול דהא לישראל לית ביה אלא משום פריש כדאיתא בפ' בהמה המקשה ובשר בשדה טרפה לא תאכלו להביא אבר ובשר המדולדלין בבהמה חיה ועוף ואמר ר' ששת אין בהם אלא משום פריש והלכך לגוי שרי לכתחלה:

גרגרת כדאיתא באות פ' בפסק. דקין דתנן נקבו הדקין וכל נקב משהו ותניא רשבג"א בני מעיים שנקבו וליחה סותמה כשרה ולית הלכתא כותיה אמר רב שימי מקיפין בבני מעים אי אנקבו ולא ידעינין אי מקמי שחיטה או לאחר שחיטה נקבוה לאחר שחיטה ולדמויה אי דמו לההיא דבתר שחיטה הוא כשרה ואי לא טרפה ואי אתמשמש קמא ממשמשין ליה לבתרא דהנהו בני מעים דאתא לקמא דרבא אקפינהו ולא אידמו. קם רב משרשיה משמשינהו ואידמו א"ל מנ"ל הא א"ל כמה ידא משמשה בהא מקמי' דליתו למר א"ל חכים את בטרפות כר"י ומסת' לן דמקיפין בלב וקורקבן דאינהו נמי בני מעים אקרו כדאמרינן גבי נחמרו בני מעיה לא אמרו אלא גבי לב וקורקבן וכבד. אמר רב חלב טהור סותם טמא אינו סותם. ואם נקבו הדקין וחלב הדרי דכנתא סותמן כשרה וריש מעיא באמתא דבעי גרידה שהיא חלב טמא אינו סותם ואר"נ חלב העשוי ככובע אינו סותם אמרי לה דכרכשתא ואמרי לה דטרפשא דליבא וכרכשתא היא חלחולת הנקראת טבחיא ואם נקבה שנא במקום הדבוק וחלב שלה סותמה טרפה אמר ר' זעירא חלחולת שנקבה כשרה הואיל וירכים מעמידות אותו וכמה אמר ר"א אר"י מקום הדבוק ברובא שלא במקום הדבוק במשהו ור"י אמר מקום הדבוק אם נטל כלו כשרה והוא דנשתייר בה כדי תפיסה וכמה אמר אביי כמלא ידא דתורא וכדפריש ד' אצבעות והל' כר"נ ואפי' נטל מקום הדבוק במשהו בשאר דקין אמר"נ האי הדרא דכנתא דאינקוב וחבריה חבריה מגין עלה וכשרה הני תרתי סניא דיבי דאתא לקמיה דר"ה וטרפינהו דכל יתר כנטול דמי ואי שפכי להדדי חד היא וכשרה וסניא דובי קורין אותה בודי"ל רת"ב. ורש"י פירש בוד"יל קרשט"וינא העיד ר"נ בר אושיעא ריש טבחיא דציפורי על שני בני מעים היוצאין מן הבהמה כאחד טרפה כגון שיש הדרה דכנתא לכל אחד ואחד ושתיהן יוצאין מן הקבה וכנגדן בעוף כשרה בד"א שיוצאין בשני מקומות אבל יוצאין ממקום אחד וכלין עד כאצבע כשר' וקי"ל כמ"ד והוא דהדרי וערבו וכלין עד כאצבע למעל' קאמר (דהדר) חוזרין ומתערבין בתוך רוחב אצבע לממלה אבל אם היו שניהם מתפצלין אין מתחברין עד כאצבע מלמט' סמוך לנקב בית הרעי טרפה ובעינן שיהיו מחוברין בתוך רוחב אצבע והדין פרישה דרבוותא ונסחא דיליה כנסחא דילן דכוין עד כאצבע למטה והלכך אי לא הדרו וערבו כלל סמוך לנקב ויש להן ב' מקומות ליציאתו טרפה ויש גמגום למ"ד הדרו וערבו (ט) אל דמר למטה ומר למעלה אבל בנוסחא דינן ספרדית בנסחא דר' שמעון קיירא גרסינן כלין עד כאצבע למעלה דמ"ד והוא דהדרי וערבו ששניהם מפוצלין (י) מלמטה כאצבע סמוך לנקב בית הרעי וכשרה ולמ"ד לא הדרי וערבו שאינן מתחברין כלל אלא למעלה סמוך לקבה עד כאצבע ויש להן ב' מקומות לבית הרעי. ומעשה בא לפנינו