ספר העיטור חלק ב כד

ארבעים או"ב אין לי אלא אותו ואת בנו אותו ואת אמו מניין כשהיא אומר לא תשחטו הרי כאן שנים הא כיצד א' שוחט את הפרה וא' שוחט את אמה וא' שוחט את בנה שניים האחרונים חייבים והלכך ל"ש כי שחט אמה ברישא והדר שחט את בנה ל"ש כי שחט בנה ברישא והדר אמא חייב ול"ש כי שחיט להו לתרוייהו חד גברי ול"ש שחיט להו (לתרווייהו) תרי גברי חד שחיט לברא וחד שחט לאמא חייב מדכתיב לא תשחטו שחטה ואת בתה ואת בת בתה סופג שמונים וקיי"ל כרבנן וחזינא לי' לגאון דאמר מאן דשחיט או"ב ביום א' הראשון מותר והשני משהין אותו עד לערב ואי במה זה מלקי ני ולא אכיל מבשר' עד לאורתא ומסת' דגאון קנסא הוא דקניס דגרסי' בפ' כ"ה או"ב ליתסר דהא תיעבתי לך הוא ומשני מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה הא מכלל דלהדיוט שרי ש"מ לאלתר שרי:

שנים שלקחו פרה ובנה זה שלקח ראשון ישחוט ראשון תוספתא הלוקח מבעה"ב הוא קודם לבעה"ב שמתחלה לא לקחו אלא ע"מ כן ובד' פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיע אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט ואלו הן עיו"ט האחרון של חג ועיו"ט ראשון של פסח וערב עצרת וער"ה וכדברי ר"י הגלילי אף בעיו"כ בגליל אר"י אימתי בזמן שאין לו ריוח אבל בזמן שיש לו ריוח א"צ להודיע וקיי"ל כ"מ שאר"י אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים תנא אם לא הודיעו הולך ושוחט ואינו נמנע דכיון דאיכ' איסורא אודועי הו' מודע לי' כדאמ' בפ' הלוקח בהמה מן השוק ודוקא ד' פרקים אלו אבל שאר ימות השנה נא ובשאלתות דרב אחא אם תגר הוא אינו חושש רי"א אף המוכר את האם לחתן ואת הבת לכלה צריך להודיע בידוע ששניהן שוחטין ביום א' בד"פ בשנה משחיטין את הטבח בע"כ אפי' אם מת מת ללוקח אבל בשאר ימות השנה אם מת. מת למוכר ומפרש טעמא דבד"פ אלו העמידו דבריהם על ד"ת בשאר ימות השנה מת למוכר משום דמשיכה קונה משום גזרה דשמא יאמרו ש"מ משיכה קונה אפי' גבי אונסין ואי איתניס למוכר איתניס כרבי' אלפסי בהזהב יום א' האמור באו"ב היום הולך אחר הלילה את זו דרש ר"ש בן מנסיא נאמ' בבראשית יום א' ונאמר באו"ב יום א' כו' רי"א כיום המיוחד בשבת ויו"ט שהיום הולך אחר הלילה ומה יום א' טעון כרוז אף זה טעון כרוז:

לגאון עגל או שה או גדי שנשחט ביומו והבן נתערב באחרות ואין ידוע אי איזה הוא מכניסין אותן למקום א' ומנה אותן וטורדן וכל דפריש מרובא פריש והשנים הנותרים אסור לשוחטן עד למחר ובפ' כ"ה גרסי' ונכבשינהו ונבדרי כל דפריש מרובא פריש וא"ר גזרה משום קבוע והא פליגא על גאון ואי' למימר חולין מקדשים לא גמרי' בבכורות הלוקח בהמה מן הגוי הלוקח בהמה מניקה מן הגוי הבא אחריו בכור מספק. מפני שמרחמת אעפ"י שאינה יולדת רשבג"א הדבר בחזקתו פי' דודאי פטור מן הבכורה אבעי' להו הדבר בחזקתו קאמר אא"כ יולדת ודאי זהו בנה הא אילד חיישי' לרחומי בן אחר דלא דידי' א"ד דידה מרחמא דלא דידה לא מרחמא נ"מ למילקי משום או"ב א"א דלא דידה היא לא מרחמא לקי א"א חיישי' לרחומא לא לקי ולא איפשוט ולחומרא הענין הג' מחוסר זמן שאינו ראוי ליגע כגון אם על בנים דתנן לא יטול אם על בנים אפי' לטהר בו את המצורע שלחה וחזרה שלחה וחזרה חייב לשלחה כל פעם שכנפי נוגעים בהן ואם היו אפרוחין מפריחין או ביצים מוזרת פטור מלשלח ועוף טהור שרובץ על ביצה עוף טמא פטור ואווזין ותרנגולין שקננו בפרדסים וכן יוני הרדיסאות פטור מלשלח וראוין הן לשחיטה וגרסי' בפ' כ"ה שלוח הקן לחסור לא אמרה תורה שלח לתקלה ש"מ אם שחט מותר:

החלק הרביעית על הטריפות שאינם ראוים לשחיטה ובכללן י"ח טריפות ובפרטן ל"ב כיצד י"א מיני נקובים הם הריאה ותולדתו וושט ותולדתו קיבה מרה דקין כרס הפנימיות המסס וביה"כ קרום של מוח ניקב הלב לבית חללו ניקב הטחול אלו בכלל א':

ב' מיני נטילה ניטל הכבד וניטלו צומת הגידין וב' פסוקת נפסקה הגרגרת או חוט השדרה בכלל ג' ובפרט ט"ו. ט' במשנה ריאה שחסרה. נחתכו רגלי'. גלודה. חרותא בידי אדם נקרעה רוב החיצון נפלה מן הגג נשתברו רוב צלעותיה דריסת זאב חסרון שדרה ואינה דומה לריאה שחסרה שריאה מבפנים ושדרה מבחוץ ושש בשמעתא בוקא דאטמא לקתה בכוליא דילדול סימנין נעקרה צלע גלגלת שנחבסה בשר החופה את רובי הכרס הרי במנינם ל"ב וכללם י"ח תנא דר"י בין החיה הנאכלת בין החיה אשר לא תאכל אלו י"ח טרפות שנאמרו לו למשה בסיני ח"י היא י"ח וה' היא מנין עשרה בהמות מסרתי לך ג' ברשות וז' שאינם ברשותך שור שה כשבים ושה עזים ברשותך איל צבי ויחמור אקו ודישן ותאו וזמר שאינם ברשותך ואחלקם לאלפ"א בית"א ואפרש הן והלכותיהן שיהיה השוחט שוחט דבר הראוי לשחיטה ומי שאינו בקי בהן אינו ראוי למנותו טבח על הציבור וצריך שידע ענייני שחיטה לפיכך הוצרכנו לפרש העניינין ואלו הלכות טריפות. איסר דתנן אלו כשרות בבהמה נקבה הגרגרת או שנסדקה עד כמה תחסר רשבג"א על כאיסר האיטלקי אמר זעירא אתון דלא מתחמו לכון שיעורא שיערו כדינר קרדינאי. אמר אביי והיא כפשיטי זוטרתא דמשתכח ביני פשיטי רבתאי דפומבדיתא אמר ר' אבא לעילא מיני הוה קאים בר נפחא ובעי מיני דינר קרדינאה מהו לשעורי ביה טרפה ובעי' למיקם מן קדמוי ולא שבקני וא"ל שב בני שב אין בעלי האומנות רשאין לעמוד בפני ת"ח בשעה שעוסקים במלאכתם ואנן דלא מתחזי לן שיעורא אזלינן לחומרא אר"נ כסלע כיותר מכסלע כאיסר ביותר מכאיסר וכאיסר עצמו טרפה אלמא קס"ד עד ולא עד בכלל. וה"ק עד כשרה ולא עד בכלל וה"ק עד כאיסר טרפה אמר ר' חלבו אר"ה נקבים שאין בהן חסרון מצרפן לרובא דאר"י א"ר נקבה כנפה מצטרפת לרובא שיש בהם חסרון מצרפן לכאיסר ואם נקבים אלו שיש בהם חסרון היא בעוף אר"ש בר נחמיני לדידי מפרשא לי מניה דר"א מקפלו ומניחו ע"פ הקנה אם חופה רוב הקנה טרפה ואם לאו כשרה כלומר חותך למטה מן הנקבים ומן הצדדים וקופלו ומניחו ע"פ הקנה ואם בין הנקבים והשלם חופה רוב הקנה טרפה (א) ואעפ"י שבנקב אין השלים רוב וסימנך דעביד כנפיא נפחתא טרפה אר"נ כדי שיכנוס איסר לרחבו וכגון שלא ניטל הפחת אנא תלוי ועומד וכשמחזירו על הקנה הוא סתום כגון דלת במזוזה ורבי' אלפסי ור"ח פירשו נפחתה נקב מפולש שיש בו חסרון כגון ניקב הקנה משני צדדין בנקב מפולש וניקבה הגרגרת בכאיסר תולדה דפסיקת הגרגרת היא דאין לך פסיקה גדולה מזו ומש"ה לא חשיב לה בי"ח טריפות מידי דהוה אתולדות ריאה וכיוצא בה:

ארכובה דתנן בפ' בהמה המקשה בהמה שנחתכה רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה טרפה (ב) לא אמרו אלא רגל אבל יד אפי' ניטל ואין לה אלא ג' כשרה דתנן בעלת ה' רגלים או אין לה אלא ג' ה"ז מום ופסול לגבוה הא להדיוט שרי ואר"ה ל"ש אלא שחסר ויתיר ביד אבל חסר ויתיר ברגל טרפה מ"ט כל יתר כנטול דמי והיינו דאמר שמינית יד בבהמה כשרה וכן אין בו דין צומת הגידין אר"י א"ר למטה למטה מן הארכובה למעלה למעלה מן הארכובה באיזה ארכובה אמרו בארכובה הנמכרת עם הראש עולא א"ר אושעי' כנגדו בגמל ניכר שתמצא שלש פרקים ברגל וארכובה הנמכרת עם הראש היא עצם הראשון שחותכין עם הפרסות ודבוק לערקומא שעליו צומת הגידין והיא עצם קטן הדבוק לאמצעי ואותו האמצעי הוא בגמל ניכר ושלישית היא הקולית שקורין אושמד"ינר ובראשו בוקא דאטמא ואמר רב אם נחתך עצם הראשון הדבוק לערקומא בכ"מ שיפסק ויחתך כנו כשרה ואם נחתך למעלה ממקום שדבוק לערקומא בכ"מ שיפסק טרפה עולא א"ר אושיעא כנגדו בגמל ניכר שארכובה עצם האמצעי לערקומא ממלמטה וקולית מלמעלה ואם נחתך עצם האמצעי בכ"מ שיפסיק בנא צומת הגידין כשרה (ג) ולרב טרפה ולמעלה מחובר עצם האמצעי סמוך לקולית ולמעלה טרפה. וכן שניטל צומת הגידין עצם האמצעי בלא צומת הגידין הכשרתי עם צומת הגידין לא הכשרתי שבתחלת עצם האמצעי ולמעלה היא כ"ח צ"ה כדאיתא לקמן בצומות ואל תתמה שהרי חותכו מכאן ומתה ותותכו מכאן וחיה וכנגדן בעוף ג' פרקים ודינן כבהמה דאמר רב עלה וכן בעוף וקיי"ל כל הטרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף ומסת' דכן בעוף דאמר רבא נחתכה רגליה ה"ה נשבר העצם למעלה מן הארכובה ואין רוב בשר קיים, טרפה כבהמה ונשתברו רגליה דכשרה לגבי עוף דווקא למטה מן הארכובה ואצטריכא לאשמעינין דאע"ג דגבי עוף אין ידים לסמוך בהן כבהמה לא מטרפה בנשתברו רגליה למטה מן הארכובה אבל רבותינו צרפתים ז"ל פירשו נשתברו רגליה למעלה מן הארכובה ולא יצא עצם לחוץ והאי צנא דאנכירי דבדקה רבא בצ"ה ואכשרי נחתכו לגמרו בעצם האמצעי ונמצא הגידין קיימין ואכשרי' כפסקא דרבינו אלפסי דפסק כעולא א"ר אושיעא וארכובה בלא צ"ה כשרה ואפי' נחתך עצם האמצעי במקום שאין שם צ"ה וכן בתחילתו בלא צ"ה כשרה ואות (ד) דפסקו כלישנא דרב לחומרא ומסוף עצם הראשון