ספר העיטור חלק ב כב

דנשחטה בחזקת היתר עומדת עד כו' ואפי' אנן דבדקינן הריא' היכא דלא אפשר סמכי' אחזקה ורובא דאלת"ה כיון דקיי"ל כשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה כיון שכני' במעים היכא אכלה חלב בהמה אלא לאו ש"מ היכא דלא אפשר סמכי' ארובא והא דרמי בר אבא דאמר הפשט ונתוח בעולה וה"ה לקציבא וחציבא מיקטע רגליהון דרשיעייא חומרא בעלמא היא דהא אפשר למבדקי' ודלמא משתכחי טריפה אבל לא אפשר סמכי' ארובא וכך השיב רש"י ז"ל אבל רבי' יצחק הלוי השיב ריאה לאו בכלל בני מעיים מדאמר רב שימי בר חייא מקיפין בבני מעיים ור"י מקיפין בריאה ותו דאמר אין מחזיקין דם בבני מעיים כו' ודווקא הדרא דכנתא אבל כנתא גופא לא ש"מ לב וכבד וריאה אינן בכלל בני מעיים והא דאמר נשחטה בחזקת היתר עומדת אטריפות דל"צ בדיקה קאמר אבל אנן דבדקינן בריאה בחזקת איסור עומדת ולא דמי דההיא בחיים בחזקת היתר קאי ורחמנא שריא ורמי בר חמא דאמר קודם הפשט וניתוח כגון שפתח הבהמה ובדק אותה והרוצה לאכול מן הבהמה קודם שתצא נפשה בשבדק קאמר הא לא בדק ספק איסורא היא ולחומרא ואנן תמי' עלי' נהי דריאה לאו בכלל בני מעיים היא וכיון דנשחטה הבהמה בחזקת היתר עומדת והכל בכלל וכיון דלא אפשר לבודקה לוקמ' אחזקה וליתכשר ותו כיון דליתא קמן ליהוי כזאב שנטל בני מעיים דאמרי' נטל הא ליתנהי ש"מ מלתא פסיקתא היא ולא איצטריך חזקה דר"ה ומס' לדמוי' לההיא מחטא דאישתכח בחתיכה דריאה דאסיקנא הם הכשירו דידעין מאיזה טעם הכשירו אנן מאיזה טעם נכשיר מי אית לן ריאה קמן דידעי' דילמא אי אית ריאה קמן הוות מנקבה. דאמרי' דרך וושט נכנסה ואמאי לוקמה בחזקת היתר וליתכשר' ונימא דרך גרגרת נכנסה וסימפונא נקיט ואתא. דהא תלי' בזאב אלמא כיון דאי איתה לריאה קמן צריך בדיקה משום ריעותא דמחט כי ליתא קמן ולא מצי למיבדקי טריפה השוחט את המסוכנת רג"א עד שתפרכס ביד וברגל כו' רא"א די' אם זנקה אר"ש אף השוחט בלילה ובשחר השכים ומצא כותלים מלאים דם כשרה שזנקה כמדת ר"א וחכ"א עד שתפרכס ביד וברגל או עד שתכשכש בזנבה אחד בהמה דקה וא' בהמה גסה בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה פסולה שאינה אלא הוצאת נפש בד"א שהיתה בחזקת מסוכנת אבל היתה בחזקת בריאה אפילו אין בה אחד מכל הסימנים הכל כשרה ה"ד מסוכנת אר"י א"ר שמעמידין אותה ואינה עומדת ואפילו אוכלת פקעיות ור"ה ברי' דרב שלמיא אמר אפילו אוכלת קורות ואמר רבא פרכוס שאמרו בסוף שחיטה אבל בתחלת שחיטה לאו כלום היא וצ"ע הא דפרכוס דר"א היינו זינוק בתחלת שחיטה היא כדמוכח רבינא ואית למימר דה"ל כרבינא אלא דאזיל לחומרא ואמר רבא הלכ' כהא מתני' דתניא בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה פסולה הד"א ביד אבל ברגל בין פשטה ולא כפפה בין כפפה ולא פשטה כשרה וה"נ אם היתה (כפופה ופשטה כשרה) פשוטה וכפפה כשרה בד"א בדקה אבל בגסה בין ביד בין ברגל בין כפפה ולא פשטה בין פשטה ולא כפפה כשרה ועוף אפילו לא רפרף אלא בעינא ולא כשכש בזנבו ה"ז פרכוס ומנ' מדקאמר קמ"ל וכו' ושני לי' עוף ולא שני לי' כשכוש זנב אתא לאשמעי' דלא (טו) הים כשכוש ש"מ דאפילו פרכוס דכל שאינו עושה דברים שהיתה עושה הוי פרכוס אבל עמי קלא ושותתות אסורה:

וכל פירכס שאינה עושה דברים שמתה עושה ולא חזי' לרבוותא להני מילי וכתבי' מאי דס"ל בפ"ב דע"ז אר"נ בר אבא א"ר חייא גסה ה"ה כבהמה דקה לפרכוס. ומסוכנת מותר לקנותה מן הגוי ולשחוט לכתחלה כדתנן בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא כדי שלא יאכל כזית צלי מבע"י ממנה והאוכל מותר לשחוט לכתחלה דלא מחזקי' ריעותא:

כדמוכח בר"ג דהמביא:

תשובה להגאון בהמה מסוכנת והיא של גוי מותר לישראל לשחטה וליקח ממנה בשר ומותר לישראל ללקחה מן הגוי ולשחטה ולמכרה לישראל. דכיון שהבהמה של גוי עודה בחיים ולא נולדו בה סימני טריפה א' זה וא' זה מותר:

החלק השני הכשר הבשר והוא למעלה בראש הספר:

החלק הג' מחוסר זמן שאינו ראוי לשחיט' והם על שלשה ענינים האחד מחלוקת רשב"ג ורבנן רשב"ג אומר כל ששהה ז' ימים בבהמה אינו נפל שנאמר והיה שבעת ימים תחת אמו ואיפסקא הלכתא כוותי' אי לא שהה ספקו אסור ואסור למישחט עד אורתא דתמניא. אנא היכא דקי"ל דכלו חדשיו:

וכ' רב אלפס כלו לו חדשיו לא אפשיט שפיר אי יולדת למקוטעין או לא וכ"ש בן ז' לגסה ובן ג' לדקה כדאמר בפ' המפלת בעוברין שהוא אסור בן ד' דקה ובן ח' לגסה ממנו ולמטה אסור הלכך למ"ד יולדת למקוטעין בן ז' ומחצה כלו לי חדשי' ולמ"ד אינה יולדת למקוטעין אפי' בן ט' חסר יום א' אסור עד ח' ימים וכ' רב אלפס הא דאמר ח' ימים בבהמה אינו נפל ה"מ לקרבן אבל לאכיל' באורת' דתמני' כדאמרי' (א) ר"פ ור"ה בר"י דר"י איקלעו לבי רב אידי בר אבין ועביד להו עגלא תלתא ביומא דשבעא וא"ל אי תרתיחו לי' עד אורתא הוה אכלינין ומס' דכתי' והי' שבעת ימים תחת אמו הא והלאה שמיני בלאחר שמיני דכתיב ביום לילה לקדושה יום להרצאה ור' אלפסי נמי ה"ק אלא דלישני הכי הוה בהלכותי' וה"פ הנ"מ דבעי ח' ימים כלומ' שיכנוס ביום ח' לקרבן דהא לא חזי לקרבן מעליא עד יום ח' ולאו טעמא דאינו נפל משנכנס היום דנפל אזדא לי' אלא משום דיום בעי' לקרבן דכתיב ביום צוותו אבל לאכילה משעת' דאורתא דתמניא אזדא לי' נפל ומותר דמקצת היום ככולו וקדוש הוא מאותה שעה כדגרסינן בזבחים לילה לקדושה וכיוצא בה נמי קאמרי רבי' בפסח ה"מ בשאר יו"ט אבל בפסח לא דקבא מליגנאה לפסחא וראוי אף לקרבן כלו לו חדשיו לאכילה מותר בתוך ז' לקרבן אסור עד יום ק' וגוי דזבן בהמה לישראל לא מהימן למי' בר תמניא יומא היא דכ"ד שיש בו או"ה אין הגוי נאמן כדאיתא ביבמות לדבריך גוי אתה ואין עדות לגוי ואמרי' נמי גוי שאמר פירות הללו של עזקה הן של ערלה הן לא אמר ולא כלום שאינו אלא להשביח את מקחו ואפילו מסל"ת לא מהימן. וכיון דלא ידעי' אי שהה אי לא שהה וקיי"ל כרשב"ג דאמר נפל מן הגג או אכלו ארי ומת ובא לפנינו ולא ידעי' בי' מידי חד ספיקא היא ספק חי ספק מת אסור והיינו ספק כלו ספק לא כלו ורובא ליכא למימר דכולן בחזקת איסור עומדת הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא עד שיודע לך במה נכשרה ואיכא מ"ד הבא לפנינו מן העדר דכל דפריש מרובא פריש ורובא דהתירא נינהו ואיכא למימר דלא אמרי' דכל דפריש מר"פ אלא בדבר שאין לו מתירין אבל בדשיל"מ כגון זו כל צדדי לחומרא דאי' לך למנקט נקטי' ורועי בהמות אומרים עד ל' יום הוא עומד בטיבורו מכאן ואילך הוא נופל ומשנפל מותר ואי זבן מישראל ולא הודע הולך ושוחט כדאמרי' לקמן באותו ואת בנו וכדאמרי' בבכורות בלוקח בהמה מישראל וא"י אם בכרה אם לאו דקי"ל כר"י דאמר חולין ודאין דכיון דאיכא איסורא אודיע הוה מודע לי' ואי הוה מודע לי' נאמן דקי"ל ע"א נאמן באיסורין היכא דלא אתחזק איסורא כגון ח' ספק חלב ספק שומן ומס' דוקא דליכא סהדי אחרינא דקמכחיש לי' אבל אי איכא סהדי אחרינא דמכחיש לי' לאסור הא איתחזק איסורא בע"א והו"ל ספיקא איסורא והא דאמרי' כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי כאן שנים במקום דאתחזק איסורא הוא אבל ע"א דנאמן באיסורין לא האמינוהו אלא משום דליכא חזקה דאיסורא ומש"ה סמכי' עלי' לאיסורא ולהיתרא ואי איתחזק אע"ג דלאו דבר שבערוה הוא לא מהימן להתירא אע"ג דשתיק לי' אלא היכא דיש בידו לתקן כגון תרומה ומעשר וניקר הבשר וכיוצא בהן ואי איתחזק התירא היכא דקמכחיש לי' לא מהימן חד סהדי לאיסורא אבל אי שתיק מהימן וה"ה לאמר א"י מהימן כדאמר בהאומר לחבירו אמר לו ע"א אכלת חלב ונטמאו טהרות וכו' טעמא דאמר לא הא שתיק מהימן וה"ה לאמר א"י דאי אתא ליתני א"י וכ"ש לא אלא לאו ש"מ לא הוי הכחשה עד דאמר לא אכלתי ולא נטמאו ואשתו זנתה בע"א אע"ג דשתיק לא מהימן דקיי"ל כרבא דאמר אין דבר שבערוה פחות משנים ואפי' איתחזק (ב) התירא אבל במקום (ג) מהימן אפי' איתחזק איסורא מיהו אם אשתיק לצאת ידי שמים אמרי' לי' אי מהימן לך כבי תרי אפקה אי לא לא והנ"מ היכא דסהדי מסהיד מלתא דלא רמי' עלי' כגון דלא עסיק בי' כגון נטמאו טהרותיך ואכלת חלב וכל הני דאמרן אבל מלתא דרמי' עלי' ואיהו עסיק כהנהו דהניזקין שאמר לו טהרות שעשיתי עמך וכגון שא"ל כתבתי' לשמה וגוילין לא עבדתי לשמן אע"ג דקמכחיש לי' היכא שבידו לאסור נאמן היכא שאין בידו לאסור אי אשכחי' בשעתי' וא"ל מהימן ואע"ג דקמכחיש לי' ואי לא אמ"ל בשעתי' והדר אשכחי' לא מהימן אלא היכא דשתיק דגרסי' התם הי' עושה בטהרות וא"י טהרות שעשיתי עמך וכו' א"נ ואסיקנא מ"ש רישא מ"ש סיפא אמר אביי כל שבידו לאסור נאמן ורבא אמר כגון דאשכחי' ולא א"ל וכו' ורבא לא פליג עלי' דאביי אלא אסיפא דאין בידו דס"ל לרבא אע"ג דאין בידו עכשיו אי אשכחי' וא"ל בשעתי' מהימן לא א"ל בשעתי' לא מהימן ומשום דחזינא לרבוותא סברא אחרינא כתבינין הכי מאי דס"ל:

הענין השני מחוסר זמן שהוא אסור מה"ת. כגון ואת בנו כדכתיב אותו וא"ב לא תשחטו ביום א' ואם שחט מותר באכילה כדגרסי' בפ' כ"ה אותו וא"ב לאסור. ומשני מדאיצטריך רחמנא מחוסר זמן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי והכי מסת' לן ולקמן לגאון סברא אחרינא ותנן אותו ואת בנו נוהג בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית ואינו נוהג אלא