ספר העיטור חלק ב כא

בי' (ד) דכי גמיר שחיטה בחצי סי' גמיר או ברוב גרגרת או בין סי' לסי' בבהמה. אבל במיעוט לא גמרי' וכאן כמו דלא שהה דמי (ה) ופסול והחליד במיעוט סי' נמי הכי מפרשי לי' והכי מסת' לן ולההא דפרש"י קשי' תוספתא דתניא שחט א' או רוב א' בעוף אעפ"י ששהה לזמן מרובה וגמרה שחיטתו כשרה הדרך השני דרסה כדתנן התיז את הראש בב"א פסולה שלא הוליך והביא והיינו דאמרי' לעיל קרא למאי אתא דלא לשווי' גיסטרא אבל גיסטרא בהילוך והביא לא מפסלא. דתנן הי' שוחט והתיז ראשו בב"א אם יש בסכין מלא צואר כשרה וקי"ל מלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר וי"מ דלא לשוי' גיסטרא דל"צ לשוי' גיסטרא אלא ישחוט הסימנין בלא שחיטה ולא דייק לן הי' שוחט והתיז שני ראשים בב"א אם יש בצואר מלא צואר וחוץ לשני צוארים כשרה בד"א שהוליך ולא הביא אבל (ך) הביא ולא הוליך כו' פרשתי בחלק הסכין (ץ) מנה"מ דכתיב חץ שחוט לשונם תר"י ושחט אין שחיטה אלא משך וכה"א זהב שחוט וכה"א חץ שחוט לשונם הדרך השלישי חלדה:

דתנן החליד את הסכין בין סי' לסי' תחת השני ופסקו ר' ישבב או' נבלה. ר"ע אומר טריפה אר"י א"ר החליד את הסכין בין סי' לסי' ופסקו טריפה ואפילו מלמעלה למטה דעביד כדרכה דשחיטה פסולה תחת העור כשרה בי רב אמרי תחת העור איני יודע איבעיא להו תחת מטלית מהו תחת צמר מסובך מהו תיקו ומדקמבעי' אליבא דרב ש"מ הלכתא כבי רב ובכולהו מספקא לן ופסולה וכ"ש החליד במיעוט סימנים דקם ליה בתיקו ופסיל רבא הוה בדיק ליה גירא לרב יונה בר תחליפא ושחט בה עופא בהדי דפרח ודלמא עביד חלדא דחזיא לגדפי דמפרסי' בה"ג מאי תקנתי' לשויא לסכינא עלוי' פתיא ולפקח קלי ולא לדלאי מצואר הבהמה ולבדקה לסי' דלמא פסקינן וליהדר ולשחוט מעילאי לתתאי וש"ד ובתר דשחיט ליחזי אי בזיע קניא או וושטא טריפה ואי מישתכח קושיתא או צינורתא לדחויי בפומא דסכינא לעילא או לתתא ולישחוט החליד במיעוט סי' במיעוט קמא היא דומיא דתחת העור ושהה במיעוט סימנין במיעוט קמא כדפרישית:

הדרך הרביעי הגרמה:

כדתנן השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא (צוואר) החוט ע"פ רובה אבל שחט מיעוט והגרים פסולה העיד ר"ח בן אנטיגנוס על מגרמת דר"י בר יהודה דכשרה ומגרמת פסולה כגון ששחט משפוע כובע ולמעלה ופי' רבי' האי כר"ח ואיכא נמי נוסחאי דכתיב בהו הכי והלכתא כר"ח ב"א דקם לי' ר"נ בשיטתי' דר"נ אכשר משפוע כובע ולמטה ואמר לי' כמאן לא כרבנן ולא כר"י בר יהודא וא"ל אנא לא חילוק ידענא ולא בילוק ידענא אנא שמעתא ידענא דאר"ח ב"א אר"י משום ריב"ל משפוע כובע ולמטה כשרה (ח) לר"י כר"י דר"י בר"י כשרה ור"ח בא' ומשפוע כובע ולמטה כשרה והיינו שייר בחוטי שייר מקצתן לצד הראש דהו"ל מטבעת הגדולה ושפוע כובע היא למעלה מטבעת הגדולה ככסוי א' שמונח עפ"י הטבעת הגדולה ויש בה מעט בשר מצד זו ומצד זו ונקראים חוטי והתחלתם למעלה משפוי כובע וסופן למטה בתוך שפוי סמוך לטבעת הגדולה ור' אפרים דוקא דיעבד אבל לכתחלה בעי למישבקינהו לכולהו חושי בהדי רישא וכמה שני ק"ל הא דגרסי' בפ' הגוזל (ט) ההיא מגרמת דאתא לקמיה דרב טרפא ופטרי' לטבחא מלשלומי פגע רב כהנא ורב אסי בההוא גברא א"ל עביד לך רב תרתי ואסקי' תרתי למעליתא דלא אכלך ספק איסור. ופרש"י דמספקא לן אי הל' כר"י בר יהודה או לא. ואחמיר עלי' וטרפי' כרבנן קשיא ההיא עובדא וקשיא דרב אדרב דהא רב ושמואל דאמרי תרווייהו הלכה כר"י בר"י והשתא חזינין דאיתשל ההוא קושיא במתיבתא ושדרי לרב ספוקי מספקא ליה אי הוה מלא חוט ע"פ ובא אי לא ומש"ה טרפי' דדלמא מיעוט היה אבל אי מיפשיט פשיט לי' דרובא הוה הוה מכשיר ורב כשמעתיה הוא דעביד אבל אנן ס"ל הלכתא כר"ח וכדפסקי' תני' בתוספתא כל הקנה כשר לשחיטה מטבעת הגדולה עד כנפי הריאה התחתונה אמר רבא ותחתונה שהיא עליונה כשמעמידה הטבח ובלבד שלא תיאנס אפי' היא עצמה אלא כדי שתפשוט צוארה ותרעה ואם אנס ושחט פסול וכן הלכתא כ' א' מן המפורשים בהגרמה ב' שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש בין הגרים שליש ושחט בין שלישים בין הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש מספקא לן דלמא ס"ל כרבנן טרופאי דמטרפו בכל חד מנייהו ולחומרא. ומסת' שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש הל' כר"י דאמר כשרה דקאי ר"נ כוותיה דאיקלע ר"נ לסורא בעי מניה שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש הלכתא כרב מהו:

אמר כר"א בר מניומי דאמר שחיטה העשוי' כמסרק כשרה וכיון דהלכתא כוותיה בהא היכא דהגרים שליש ושחט ישליש והגרים שליש נמי הלכ' כותי' וטריפה דבעי' רובא בשחיטה דא"כ מפסדת לי' לקמייתא (י) כדאמרי' ותו דיתיב ר' אבא אחורי' דרב (יא) וקאמר שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש מהו שחיטה כשרה הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש פסולה וא"כ הגרים שליש ושחט ב' שלישים כשרה דלא גרע משחט שליש והגרים שליש ושחט שליש ואע"ג דאמרי' לקמן כגון דנקיט מראשו ואיגרים (יב) עד דמטי תתאי וכדר"ה אמר רב אסי דאמר הגרים שליש ושחט שני שלישים פסולה ואי' דמייתי סייעתא מההוא תורא (יג) דאתחילה שחיטה בתורבץ הוושט וגמרה בוושט עצמו ואי נא דס"ל כמ"ד במשהו לא הוה מיטרפא אליבא דשמואל דאמר לאו מקום שחיטה היא ואמר התם תורא בין לרב בין לשמואל שרי ש"מ הגרים שליש ושחט ב"ש כשרה ואפשר לומר דל"ד לשמואל נהי דלאו מקום שחיטה היא בוושט מיהו דינו כקנה והגרמה (יד) מיפסלי ביה מידי דהוה אחצי קנה פגום באלו טריפות למעלה דחזו שחיטה עד כמה עד כדי תפישה ופירשו רבנן כדי שיתפוש בשתי אצבעותיו אית מ"ד ד' אצבעות למטה עד כמה עד כדי שישעיר הוושט הדרך החמישי עיקור דתנן שחט את הוושט ופסק את הגרגרת או פסק את הגרגרת ושחט את הוושט או ששחט א' מהן והמתין לה עד שמתה ר' ישבב אמר נבלה ר"ע אומר טריפה והודה לו ר"ע ותניא שחט את הוושט ונמצאת הגרגרת שמוטה וא"י אם קודם שחיטה נשמטה או לאחר שחיט' נשמטה זה היה מעשה ואמר כל ספק בשחיטה פסולה נמצאת גרגרת שמוטה ושחוטה וא"י אם קודם שחיטה אם (לאחר) לאו כשר א"א לשמיטה שתעשה שחיטה. ור' יוחנן אמר יבא ויקיף אר"נ לא אמרו אלא שלא תפס בסימנין אבל תפס בסימנין ושחט אפשר לשמיטה שתעשה שחיטה ופסולה. בפ' אלו מפנין אמר אביי האי מאן דשחט תרנגולא ליכבשינהו לכרעי' בארעא. א"נ נידלינהו מידל דלמא מקפיל להו לטופרא בארעא ועקר לסימנין תני רמי בר יחזקאל אין עיקר סימנין בעוף כתב א' מן המפורשים לית הלכתא כוותי' דהא תני' בפירקן דלעיל שחט את הושט ונמצאת הגרגרת שמוטה וא"י אם קודם שחיט' נשמטה אי לאחר שחיטה נשמטה זה הי' מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה אלמא יש עיקור סימנים בעוף דעוף הכשרו בסי' א' ואי קשי' לך מתני' ותריץ הא כמ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה וכיון דלא איפסקא הלכתא קיי"ל בש"ת הלך אחר המחמיר ומס' הלכה כרמי בר יחזקאל וכרבינא דאמר לא אמר רמי ב"י אלא במליקה אבל בשחיטה יש עיקור דקיי"ל כרבינא דהוא בתרא:

ירו' מ"ד יש שחיטה לעוף מ"ה וישטחו להם שטוח וישחטו להם שחיט השוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה רש"י ה"ה דאפי' לכתחלה ומשום דבעי למתני המולק מן הצדדין דאפי' דיעבד תנא רישא השוחט ומס' כיון דאוקימנא למתני' בשלא החזיר לכתחלה צריך לשחוט בסי' עצמן אבל בדיעבד כשר והא דתנן השוחט מן העורף שחיטתו פסולה שלא החזיר הסימנין לאחורי העורף. אבל החזיר הסימנים לאחורי העורף ושחט שחיטתו כשרה והיכא דשחט את הקנה ונקבה הריאה ואח"כ שחט את הושט כשר' דאר"ל שחט את הקנ' ואח"כ נקב' הריא' כשר' ואמר רבא לא אר"ל אלא בריא' הואיל וחיי הריא' תלוי' בקנ' אבל בבני מעים לא והלכתא כוותי' והכין שדרי ממתיבתא ואם שחט את הקנה ונקבו בני מעיים בין סי' לסי' טרפה דיש טריפות לחצי חיות ומס' ה"ה שחט את הוושט ונקבו בני מעיים כשרה דחיי בני מעיים תלויין בושט ואם שחט את הושט ונקבה הריאה טריפה ולא חזינן לרבוותא מידי בהא מילתא ולא בריר לן כרב אלפסי מ"ט לא אית' להא דר"ל והיכא דנשחטה הבהמה ואתיליד בה ריעותא כשרה כדבעי מני' רב אדא מר"ה בא זאב ונטל בני מעיים מהו נטל הא ליתנהו אלא נטלן והחזירן כשהן נקובין מהו מי חיישינין שמא במקום נקב נקיב או לא א"ל אין חוששין שמא במקום נקב נקיב דקי"ל נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיוודע לך במה נטרפה ודייקא רבוותא דה"ה אם בא זאב ונטל את הריא' ולית' קמן למיבדקה כשרה וליכא פלוגתא בין ריאה לספיקא אחרינא. דריאה בכלל מעיים הוא מדלא קאמר דקין. ועוד דהא ריאה גמרי' מנייהו כדקאמר אי נקיב לי' ריאה היכא דמשמשי ידא דטבחא תלי' או לא תלי' הלכתא תליא דהא תליא בזאב ובריאה תליא