ספר העיטור חלק ב כ

דלמא איתרמי טרפה:

ואנן לא ס"ל דלא מחזקינין ריעותא כדאיתא בסוף זה השער:

ודוקא סכין טרפה אבל סכין כשר' מותר לשחוט בה מידי דהוה לדם הסימנין הנבלעין בבשר דסגי ליה במליחת הבשר ורש"י פי' דדם ל"ל שמנונית ולא בלע כלל וק"ל הא דגרסינין בפ' כ"ה, א"ש סכין ששחט בה אסור לאכול בה רותח. צונן א"ל בעי הדחה וא"ל לא בעי הדחה. ובחלק הכשר הבשר נפרש. איכא דמוכח מדפסקינין הל' דסכין טרפה אפי' בצונן אלמא כרבב"ח קי"ל. דאמר בסכין ש"ג מדיח. דאי כרב דאמר קולף משום דביה"ש רותח אי משום דוחקא דסכינא ה"נ אמר בחמין. ומסקנא דל"ד התם סכין דאיסורא:

הכא דהתירא ופליגו אי בלע בשר אי לא דרב דאמר מדיח צונן בצונן הוא ורבב"ח סבר צונן לתוך חם הוא וקולף. אבל סכין דהתירא אי בלע מאיסורא לא איירי ואתא לאשמועינין בסכין ששחט בה טרפה ח"א בחמין וח"א בצונן דסכין לא בלע אפי' ע"י רותח בה"ג וקשה הוא לבלוע אא"כ משתמש תדיר באיסורא כגון סכין ש"ג וקי"ל כרב בסכין ש"ג וקולף ובסכין טרפה מדיח וכן הל' וסכינין דשוחטין בה בעי למיהוי מלא צואר וחוץ לצואר מלא צואר הנשחט. דתנן אם יש בסכין מלא צואר שחיטתו כשרה. וקי"ל מלא צואר וחוץ לצואר מלא צואר בד"א בזמן שהוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך אבל הוליך והביא אפי' כ"ש אפי' באזמל כשרה אית מ"ד אפי' כ"ש חוץ לצואר. וליתא מדקא מבעיא לן א"ד מלא צואר וחוץ לצואר משהו וא"א מאי איכא בין הוליך והביא בין הוליך ולא הביא ותו מדקא מבעיא ליה מחטא מאי ש"מ כ"ש ממש קאמר באזמל כשרה אר"א באזמל שאין לו קרנים אבל באזמל שיש לו קרנים מיבזע בזע ומחטא דאישכפינא כשרה מדקתני כ"ש וכ' ר"ח דהא דתנן אפי' כ"ש אפי' באזמל כשרה בעוף מדקאמר צוארו דק וכ"כ רבינו אלפסי ז"ל:

הג' בנשחט הנחלק לששה חלקים הראשון בהכשר שחיטה עצמה ת"ר מנין לשחיטה מן הצואר שנא' ושחט ממקום ששח חטהו ותנא מייתי לה מהכא דכתיב זאת תורת הבהמה והעוף באיזה תורה שיותה בהמה לעוף לומר לך מה עוף הכשרה מן הצואר אף בהמה הכשרה מן הצואר תני בר קפרא זאת תורת הבהמה והעוף ולכל נפש החיה הטילו הכתוב לעוף בין בהמה לדגים לחייבו בב' סי' א"א שכבר הוקש לדגים לפוטרו בלא כלום א"א שכבר הוקש לבהמה הא כיצד הכשירו בסי' א' גרסי' בספרא החי' הרומשת במים אלו דגים וכל הנפש השורצת על הארץ אלו חגבים וכי היכא דדגים לאו בני שחיטה מדכתי' אסיפה דידהו במקום שחיטה חגבים נמי לאו בני שחיטה נינהו דבתר דגים כתיבו ובפ' דם שחיטה בברייתא גרסי' דם דגים וחגבים שכולן היתר ומאי כולן היתר דלא בעי שחיטה וכיון דלאו בני שחיטה נינהו בין מתים בין חיין מותרין ודלא כר' סעדי' דאמר מתי אסורין ורבינו האי השיב עליו ור"ן אתי' סייעת' דגרסי' בתוס' דתרומה אוכל אדם דגים וחגבים בין חיין בין מתין ואין חוששין דריש עובר גלילא בהמה שנבראת מן היבשה בשני סי' דגים שנבראו מן המים בולא כלום עופות שנבראו מן הרקק בסי' א' השוחט א' בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה ורובו של א' כמוהו רי"א עד שישחוט את הוורידין חצי א' בעוף וא' וחצי בבהמה שחיטתו פסולה ורובו של א' כמוהו דקאמר דיעבד אבל לכתחלה לא א' בעי אתמר אר"נ או וושט או קנה ר"א בר אהבה וושט ולא קנה וקיי"ל כר"נ דהא אתמר כוותי' ועוד ההוא בר אווזא דהוי בי רבא דאתא כי ממסמס קועי' דמא אמר רבא היכא נעבד נשחטי' והדר נבדקי' דילמא, במקום נקב קשחיט אלא אר"י נבדוק לקנה ונשחוט לקנה אלמא א' קאמר או האי או האי ש"מ ומסת' ממסמס קוע דמא כגון דאשתכח ריעותא בקנה דאיפגם דאיכא למיחש לריעותא דוושט אבל לא חזינין ריעותא בקנה לא תלי' נקב בוושט אע"ג דאשתכח דמא בעור ול"ב בדיקה רי"א עד שישחוט את הוורידין:

גרסי' בברכות א"ל ר' יהושע לברי' הזהרו בוורידין כר"י אמר ר"ח לא אמרו אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כא'. אבל בבהמה הואיל ומנתחה אבר חבר ל"צ דטעמא דר"י משום דם ותני' כוותי' דר' חסדא כו' ומאי עד שישחוט כלו' עד שחיטה אבל שלא בשעת שחיטה לא דקריר ודוקא נקיב שלא בשעת שחיטה קריר אבל חתך אפי' שלא בשעת שחיטה שפיר דמי דהא חוטין שבלחי אסורין משום דם דגרסי' בפ' הזרוע אי לצלי מידב דייב אי לקדרה כיון דחתך ומלח להו שרי, ואר"א וורידין לר"י מנקבן בקוץ והם כשרה ואם שהה בהם ודרס בהם כשרה וכן הלכתא והל"ג הני מיזרקא דבהמה צריך למחתכינהו בהדי סימנא דבהמה נמי זמנין דצלי לה כחדא (א) וצריך ובתשו' הגאונים הל' כת"ק ולית' לדר"י ממילא לית' לדר"ח ולא דייק לן חצי א' בעוף וחצי וא' בבהמה שחיטתו פסולה אתמר רב אמר מחצה על מחצה אינו כרוב ומסיק דכ"ע מחצה ע"מ אינו כרוב ופלוגתא לענין פסח אתמר וכן הלכתא והיכא דשחיט שני חצאי סימנים בעוף נעשה כמי ששחט חצי א' בעוף ופסולה אר"י א"ש הטבח צריך שיבדוק בסימנים לאחר שחיטה לא בדק מאי אר"א בן אנטיגנוס טריפה ואסורה באכילה במתניתא תני נבלה ומטמאה במשא אית מ"ד היכא דאתילד בה ריעותא אחרינא (ב) דהא אמר ר"ה בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת סיפא מתוקמא דאיתילד ביה ריעותא ולא דייק לן דרישא דאיתיליד בה ספק בשחיטה הוא ואוקמה אחזקה ה"נ לא ידע אי שחט שפיר או לא ואוקמ' אחזקה:

ואע"ג דלא איתיליד בה ריעותא אסורה דקי"ל כר"ח דאמר בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה. אר"י אמר רב השוחט בשנים ושלשה מקומות שחיטתו כשרה אמריתא קמי דשמואל אמר לי דבעי שחיטה מפורעת וקי"ל כרב דהל' כוותי' באיסורי ועוד דההוא תורא דאשתחיט בב' וג' מקומות על ר' יצחק בר שמואל ושקל משופכי שופכי:

וכ"פ רובא דרבוותא ואית מאן דפסק כשמואל וליתא:

ופי' רב אחא ור"ן ז"ל שנים או שלשה מקומות כגון שהתחיל מימין הצואר במיעוט הסימן וגמר במקום א' משמאל הצואר ולא שהה שיעור שהיה בין ששחט כנגד שחיטה הראשונה בין שלא כנגדה:

א"נ כגון ג' בני אדם ששחטו בצוואר א' זה שחט ברביע שנים וזה שחט ברביע שנים ואין זה מגיע לזה מצרף זע"ז כאלו הוא במקום א' ונמצא רוב שנים וכן בעוף כשרה דקי"ל כרבי והיכ' דליכא בחד מנייהו שיעור שחיטה פליג:

אבל אי' בי' שיעור שחיטה לחד מנהון ד"ה כשרה:

אר"י א"ש כל טבח שא"י הלכו' שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואסיקנא כגון ששחט לפנינו ב' או ג"פ שפיר. מ"ד הא אתחזק קמ"ל ודוקא דידעי' דלא גמיר אבל סתמא רוב מאש"מ הן כדפרישית לעיל:

ואלו הן הלכות שחיטה:

הדרך הראשון שהיי' דתנן נפל סכין והגביהו נפלו כלים והגביהן שהשחיז את הסכין ועיף ובא חבירו ושחט אם שהה כדי שחיט' אחרת פסולה ואם לאו כשרה ואסיקנא איתמר כדי שחיטת בהמה לבהמה ועוף לעוף ושמואל אמר אפי' מבהמה לעוף:

וכן אר"י:

ואע"ג דרב ור"י הלכה כר"י דריב"ח קם ליה כוותי' דאמר כדי שיגביהנו וירביצנו וישחוט דקה לדקה וגסה לגסה ממילא שמעינין ועוף לעוף וה"ל תרי ותרי ועבדינין לחומרא כרב דאמר כדי בהמה לבהמה ועוף לעוף (ג) אבל לבהמה כשרה:

וכן הלכתא אבל רבי' אלפסי פסק כשמואל ור"י דהו"ל תרי ואין דבריו של א' במקום שנים ואר"י השוחט בסכין רע אפי' כל היום כולו שחיטתו כשרה:

ודוקא דלא שהה כלל:

בעי רבא שהיות מהו שיצטרפו ולא איפשט ולחומרא:

ואי שהה תרי ותלתא זמני בחדא שחיטה ואיכא בכולהו שיעור שחיטה פסולה:

והיכא דשהה במיעוט סימנין נמי קם לי' בתיקו ולחומרא:

והאי מיעוט סימנים:

אית דמפרשי ליה מיעוט בתרא דושט ודקנה פסולה:

ואע"ג דשני לעיל שחט חצי גרגרת ושהה בה כדי שחיטה אחרת וגמרה כשרה ואוקי ואכשרה:

ממ"נ אי מחצה ע"מ כרוב הא עביד ציה רובא:

אלא אי עביד רובא בכשרות בלא שהיי' ל"ח לשהיי' דמיעוטא:

האי שנוי' דחויא היא דקמדחי ליה וטעמא משום דמחצה ע"מ אינו כרוב ובשחיטה קמיית' לאו מידי עביד:

והלכך שהה בקנה במיעוט קמא לאו מידי עביד מידי דהוי אחצי קנה פגום. ואי, שהה בוושט אפי' במיעוט קמא נקובתו במשהו טריפה. אבל במיעוט בתרא בין בקנה בין בוושט מיטרפא:

וכ' רש"י ז"ל שמעי' מהא דהיכא דשחיט רוב סימנין והניח הבהמה ושוהה למות לא יבא אח"כ וישחט המיעוט בתורת שחיטה אלא יכה בסכין על הצואר או ימתין עד שימות:

ואנן לא ס"ל הכי:

דהיכא דשהה במיעוט בתרא לא קמב"ל:

דודאי כשרה דהא שחיט רובא ול"ל בקנה במיעוט קמא כשרה. ובמיעוט בתרא טריפה:

דכיון דשחט מה לי בסכין מה לי בד"א והכי תניא בתוספתא שחט א' או רובא בעוף אף על פי ששחט לזמן מרובה כשרה אלא במיעוט קמא קמבעי' ושהה במיעוט קנה לא קמב"ל מידי דהוי אחצי קנה פגום כדאמרן שחט חצי גרגרת ושהה בה כדי שחיטה אחרת וגמרה כשרה ובוושט קמב"ל מי אמרי' כיון דשהה הו"ל כנקובת הוושט ובמשהו או כיון דשחיטה קאתי' לה לאו נקב היא דלא שהה כשיעור שהיי' נא מיטרפא בי' דהו"ל כמאן דלא שהה ה"נ כי שהה במיעוט קמא לא מיטרפא