ספר העיטור חלק ב יט

לא ישחוט לכתחלה ואם שחט שחיטתו כשרה. בסרנא דמיא בכ"ר דיעבד אין לכתחלה לא בכ"ש אפי' דיעבד נמי פסולה חוץ ממגל קציר והמגורה ת"ר סכין שיש בה פגימות הרבה נידן כמגורה פר"שי ואפי' כולן מסוכסכות וקייימא ארישא דסכינא נידן כמגורה שעוקץ פגם ראשון מחלשת את העור והבשר:

והפגם שני בא לסימן וקורע ושאין בה אלא פגימה אחת אוגרת פסולה ומסוכסכת כשרה. ומסת' דכולן מסוכסכות והוליך ולא הביא ה"ה כשוחט במגל קציר דרך הליכתה דכשרה והכא באוגרת הוא דקאמר ואם יש ב' או ג' פגימות ה"ה כמגל לענין נבלה ואם יש בה פגימה אחת אוגרת פסולה ואסורה באכילה אבל מטהרתה מידי נבלה ה"ד אוגרת וה"ד מסוכסכת אוגרת משתי רוחות כשתוליך הצפורן על הסכין מראש הסכין עד סופה או מסוף הסכין לראשה אוגרת בה מכל צד פסולה אוגרת כגון שתחגור בו צפורן מסוכסכת מרוח א' הצפורן אוכל מרוח א' והשני החלק במשחזת ופריך משני רוחות מפני שעוקץ הראשון שהוא כלפי ראש הסכין בהליכתה מחלשת עור ובשר ועוקץ השני כלפי שוחט קורע ונוקב מרוח אחת נמי חורפא מחלשת מורשא בזע דקיימא ארישא דסכינא עוקץ הפגומה עומדת בראש הסכין למעלה וכשמגיע לעוקץ לא נחלש העור והבשר ובהוליך ולא הביא אבל עומדת באמצע הסכין אפי' הוליך ולא הביא פסולה וכן בראש הסכין והוליך והביא או הביא ולא הוליך פסולה וכן הלכתא והכי אסיקנא אמרת משמי' דרבא מסוכסכות פסולה והא אמר רבא מסוכסכות כשרה ל"ק כאן שהוליך ולא הביא כאן שהוליך והביא ה"ה דאי' לי' לשנויי כאן בראש הסכין כאן באמצע הסכין ואית דמפרשי דקיימא ארישא מורשא קיימי ארישא חורפא אקתא אבל הפגומה בכ"מ שעומדת קאמר וכשהוליך ולא הביא לא פגע במורשא דליבזע אלא מורשא קמא דמחליש וליכא מורשא בתרא דבזע וה"ה אי קיימא מורשא אקתי' דסכינא והביא ולא הוליך לא מפסלי אבל בהוליך והביא א"נ דקיימא ארישא והביא ולא הוליך ואסיפא בהוליך ולא הביא פסולה וא"ר ג' מדות בסכין הא' אוגרת פסולה אפי' דיעבד ומסוכסכת ועומדת באמצע הסכין ה"ה כאוגרת ופסולה בין הוליך ולא הביא בין הביא ולא הוליך לפי' קמא ולפי' בתרא כדפרישנא וכן עומד בראש הסכין בהוליך והביא ב' מסוכסכות לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשרה בהוליך ולא הביא בעומדת בראש הסכין אבל הוליך ולא הביא באמצע הסכין פסולה כדפרישנא ולפי' קמא אי קיימא מורשא ארישא בהוליך ולא הביא א"נ אסיפא בהביא ולא הוליך כשרה ג' עולה ויורד מותר לכתחלה כגון שיש בה פגימה גדולה והחלקה העוקצין והסכין נמוך באמצע וסכינא חריפא דמיא לסאסאה כשרה לכתחלה במערבא בדקו לה במיא נותן מים בחודו של סכין ואם יש בו פגם שוטחין ואין הולכין ע"פ כולה בנהרדעי בדקו לה בשמשא רב ששת בדק לה בריש לישנא אר"פ צריכה אבישרא ואטופרא ואתלת רוחותי' תוספתא וה"מ דצריכה האי בדיקותא היכא דחזי חשש פגימה. דצריכה שמא וצריכה בדיקה הא לא חזי בה בעיני' מידי ל"צ בדיקה כלל ובמערבא נמי דבדקו ומנסי בדבר שצריך נסיון הוא דעבדו. ובדיקת סכין ההוא גופי' מה"ת שצריך בדיקה הוא דקאמר רחמנא והא דאמר ר' זירא ליבן שפוד ושחט בה שחיטתו כשרה לא אתי' לה רבינו אלא משמע דקיי"ל כר"פ ור"א וכולהו אמוראי דאמרי צריכה אבישרא ואטופרא ואתלת רוחותי'. ולא אמרינן ביה"ש מרווח רווח ואיכא למימר הא דאמר רב זירא דיעבד הוא ולא חיישינן לצדדין אבל לכתחלה כיון דאפשר למיבדקי צריך בדיקה וליכא לדחוי' שמעתא דלא פליג בה חדא עלה. השוחט במגל קציר דרך הולכה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ודוקא לטהרה מידי נבלה אבל באכילה לא ואם לא בדק הסכין לפני השחיטה ולאחר שחיטה נמצאת פגומה פלוגתא דר"ה ור"ח דאיתמר השוחט בסכין ונמצאת פגומ' אר"ה אפי' שיבר בה עצמות כל היום כולה פסולה חיישי' שמא בעור נפגמה ור"ח אמר כשרה אימר בעצם נפגמה דעצם ודאי דפגים עור ספק פגים ספק לא פגים והו"ל ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי והל' כוותי' דר"ה בשלא שיבר בה עצם וחיישי' שמא בעור נפגמה וכתב רש"י אפי' בעוף לחומרא האי דקאמר אבא מרי ורבינו ז"ל דלא בדיק לפני השחיטה תמה אני טובא משום דלאכילה (ג) אמינא דט"ס היא והכי היא אם לא בדק אחר השחיטה ונמצאת פגומה כלומר כשנבדק ע"י אחר או הוא בעצמו ידע שמצאו פגום וזהו סברתו שאומר לאחר מכאן דלאחר שחיטה לחודה ל"צ למיבדק דכולי האי לא אפשר בעיני' ואם לא בדק לפני שחיטתו אמאי תלי' בעור לר"ה ולר"ח בעצם המפרקת ואפי' בשובר אמאי תלינין בעצמות הא סתם כל סכין פגום היא ומקמי שחיטה היא פגום ותו להוי ספק פגום ספק לא פגום וכל ספק בשחיטה פסולה ומנ"ת דסתם כל סכין פגום היא דתני' מדאמרי' גבי משומד ודלמא בסכין פגומה וליכא מידי בהאי מלתא בין משומד לאחר ועוד מן בדיקת סכין מ"ה אלמא אם לא בדק טריפה והלכתא כוותי' בששבר. והלכתא צריכה בדיקה בין כל חדא וחדא ואם לא בדק ונמצאת סכין פגומה כל מה ששחט טריפה ואפי' בקמייתא דהוי עובדא וטריף ר' יוסף עד תליסר חיותא כר"ה דאסר מקמייתא דחייש לעור. והאי שנוי' דקאמר ר"ח לבר מקמייתא ליתא דאי כר"ח ממאי דמתלי תלי' ממאי דבעצם דקמייתא איפגם דלמא בעצם דבתרייתא איפגום הלכך אפי' קמייתא אסורה וכן הלכתא ודוקא בשוחט בסכין ונמצאת פגומה הא ליתא קמן ולא בדק לאחר שחיטה כיון דמקמי שחיטה בדק לי' בחזקתן קאי דע"כ לא איצטריך בדיקה אלא היכא ששחט אחרינייתא אבל בחדא לחודה דל"צ דלא מחזקי' ריעותא דאי איתא ל"ל למימר ונמצאת פגומה לימא השוחט בסכין ולא בדק ותו דר"א גבי משומד אמאי אי לא בדק בודק סכינו אחריו אבל היכא דבדיק מתחלה ל"צ למבדק רב כהנא דמצריך בדיקתא בין כל חדא וחדא כי היכי דלא לפסול קמייתא הוא דעביד אבל בחדא לחודה לא מצריך ותו כי שבר בה עצמות אמאי כשרה הא לא בדק לאחר שחיטה ודלמא מקמי דשבר איפגם אלא לאו ש"מ ל"צ. ואיכא דמצריך בדיקה ולנ"ה ואם נמצא עצם דמפרקת פגום והסכין נפגם מעלי' מעשה נשאלתי והשבתי כיון דדרך שחיטה נפגם ל"ד לשיבר בה עצמות ופסולה ורבותי חלקו עלי ושאלתי פי הרב ר' יעקב והשיב אר"נ סכין של ע"ז מותר לשחוט בה מקלקל הוא ואסור לחתוך בה מתקן הוא ופעמים שאסור במסוכנת ופעמים שמחתך מותר באטמי ודוקא שלבנה באור כדמוקי בגמ' וה"ה בהגעלה אלא ליבון בסכין שמשתמש ע"י האור והגעלה בסכין קטן כדאית' בירושלמי בפ"ג דע"ז הסכין שפה אר"א הדה דתימא בסכין קטן אבל בגדולה צריכה ליבון וליבון שאמרו שיהי' ניצוצות נתזין ממנה אתמר השוחט בסכין ש"ג רב אמר קולף רה"א מדיחו וכ' ר' אלפס הלכתא מדיח ולקולא ואיכא מאן דפסק כרב ולחומרא. ומסתברא כרב ולחומרא דהלכתא כרב באיסורי. וקולף בין לל"ק דקס"ד ביה"ש רותח בין ללישנא בתרא דאמר צונן דאגב דוחקא דסכינא בלעה. ומיהו לכתחלה לא ישחוט השוחט קאמר ומסת' דוקא ב"י אבל לא ב"י לא בעי קליפה דקי"ל נטל"פ מותר דתניא וכולן שבשל בהן עד שלא געיל מותר לכתחלה אסור משום קדירה ב"י ואיכא דק"ל למ"ד מדיח לא (ד) שאגב דוחקא דסכינא בלע מ"ש מקישות דתנן צנון שחתכו אסור לאוכלו ברותח ודוקא צנון אבל קושית גריר ליה לבי פסקי ולא סגי ליה בהדחה ה"נ ליבעי גרידה אית דמפרשי גרידה בעלמא היינו הדחה אלא דגבי קושית לא שייך הדחה דפגים לה. ומסתב' קושית ואבטיח שהוא דבר לח ומימיהן מדיחין הסכין ומפליטין טעם הבשר מש"ה בעי גרידה אבל דבר יבש לא כגון שוחט בסכין ש"ג והדומה לו בהדחה סגי והיכא דבעי למישחט לכתחלה אי סכין קטן הוא שלא נשתמש בו באור מגעילין ברותחין כדאמרינין בפסחים הני סכינא דפיסחא היכא עבדינן להו ופריש להו ר' יעקב בקטנים ואי גדול היא בעי ליבון כדאמרינן לעיל בסכין של ע"ז ותנ"ה בתוספת' הסכינין והשפודין והאסכלאות מלבנין באור ולהאי פי' בסכין ש"ג ד' ענינים טהרה הגעלה וליבון ושיפה ובסכין של היתר בהדחה וגרסינן בע"ז הסכין שפה והיא טהורה ונועצה יפה בקרקע ובמקום קשה ובכשאין בה גומות ואר"ה לאכול בה צונן אבל לחמין בעי הגעלה או ליבון וסכין שיש בו גומות אפי' לצונן לא סגי ליה בשיפה ור' יעקב אמר אפי' נשתמש בו באור ואינו רוצה להשתמש בו אלא בחמין בהגעלה סגי:

שכל מה שיש לו לפלוט ע"י חמין פליט בהגעלה ואעפ"י שעדיין יש בו מן האיסור:

ומסת' מדגרסינן הני סכינ' דפסחא ולא אמר סכינא דארמאי ש"מ דהני פשיט' להו דליבון בעי דדרכן להשתמש באור נינהו:

כדקתני בתוס':

אבל בפסח מיבעיא ליה אי מדמו ליה לנותר דאר"א התם כיון דהתיר' בלע בהגעלה סגי:

ואע"ג דאיסורא פליט ליתא לאיסור בעינא וה"נ ל"ש א"ד כיון דחמיר איסורא לא גרע מגעולי גוים ובעי ליבון וא"ל אביי דבעי ליבון משו' חומרא דחמץ:

ואסיקנא אידי ואידי ברותחין ובנותר אבל בגעולי גוי' צריך ליבון לעולם בגדולים ובקטנים שיפה:

ושני מינין בסכין אסור ליבון ושיפה:

וב' מינין בסכין היתר הגעלה והדחה:

סכין ששחט בה טרפה:

פליגו בה ר' אחא ורבינא ח"א בחמין. וח"א בצונן. והלכתא אפי' בצונן ואי איכא בליתא דפרסא ל"צ. ואי שחט בה דיעבד לא בעי אלא הדחה:

ואיכ' דשחיט ובעי' אחרינא איכא מאן דבעי בליתא דפרסא בין כל חדא וחד'