ספר העיטור חלק ב יח

משום ה"ט נמי איתא אלא דרש"י פירש (יד) וחיישי' לקולא והמבשל לחולה בשבת מותר לבריא באומצא וכגון שהיה לו חולה מבע"י דלית ביה מוקצה. וצרפתי אמר כיון דקי"ל בשבת כר"ש דל"ל מוקצה אע"ג דנא הו"ל חולה מותר (טו) ובמסת' כיון דבמוקצה מחמת איסור הוה הלכה כר"י כדגרסי' בפ' מי שהוציאו פליגי בה רב אחא ורבינא ח"א בכל השבת הלכה כר"ש לבד ממוקצה מחמת מיאוס וח"א במוקצה מחמת מיאוס נמי הלכה כר"ש לבד במוקצה מחמת איסור וקי"ל בכל דוכתי רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא כרבינא לקולא וכן פי' רבי' האי ז"ל והמבשל לחולה בשבת אסור לבריא גזרה שמא ירבה בשבילו אבל משום מוקצה ליכא דהא ראוי לכוס. וש"מ חטים שנטחנו ע"י גוי ביו"ט לית בהו משום מוקצה אר"י א"ש הטבח צריך שיהא לו ג' סכינים. א' ששוחט בה. וא' שמחתך בה בשר:

ואחד שמחתך בה חלבים ואמר ר"י א"ש ת"ח צריך שילמוד ג' דברי' כתב שחיטה ומילה:

רב חנינא משמי' דרב אמר אף קשר של תפילין וברכת חתנים וציצית ואידך הני שכיחי וכל אדם בקי בהן וכתב רגילין נפרש שידע לאמן את ידיו בכתיבה ור' יעקב פי' שידע לעשות ולכתוב שטרות:

והואיל ונפיק מפומייהו יסדתי שם (מעשי') כתב השטרות וקצת מהלכותיהן בחיבור ספר זה:

אין שוחטין לא לתוך ימים ולא לתוך נהרות ולא לתוך הכלי. אבל שוחט לתוך אגן של מים עכורין אבל שאין עכורין לא. דאמרי' לבבואה קשחיט:

ואם רצה לשחוט בתוך הכלי נותן עליו עפר או מים ושוחט וכן נהגו:

היה מהלך בספינה ואין לו מקום לשחוט מוציא ידיו חוץ לספינה ושוחט ודם שותת ויורד על דופני הספינה:

ובה"ג מאן דמסגי בספינה. ובעי למישחט חיותא אסור לקבולי דמא במנא ואיתלי' לי' דוכתי במכותא למישחט לגניה עלי גודא דספינתא. וכד שחיט לה לא ליזול שחיטת דם בחד זימנא בגוייהו (טז) דגודא דמחזי כמאן דשחיט לשרא דימא אלא ברישא נפל דמא. ואי שחט להדיא לגו מיא אסור למיכל מהאי חיותא אין שוחטין לגומא כל עיקר משום בחוקותיהם לא תלכו:

והרוצה לנקר חצירו עושה מקום חוץ לגומא ושוחט ודם שותת לגומא ובשוק לא יעשה כן כדי שלא יחקה את המינין ואם עשה כן צריך בדיקה אחריו ומסקנא דשמעתא מיהו דלית הלכתא כרב דאמר כ"מ שאסרו חכמים משום מראית עין אפי' בחדרי חדרים אסור.:

דסתם מתני' מחלוקת בברייתא היא וסתמא טובא דלא כרב. וה"ג בירו' (יז) בכלאים מתני' פליגו עלי' דרב פשתן שצבעה בחרת לא יעשה ממנה אימרה מפורסמת בכרים ובכסתות מותר:

מתני' פליגו על רב נתפזרו מעות לפני ע"ז נא יהא שוחה ומלקטן שלא יראה כמשתחווה לע"ז ואם הוא מקום צנוע מותר מתני' פליגי על רב פרצופין שהן מטילות מים בכרכים לא יתן פיו על פי' שלא יהא כמנשק לע"ז ואם הי' מקום צנוע מותר מתני' פליגא על רב אין שוחטין לתוך גומא אבל עושה אדם גומא בתוך ביתו:

ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין:

מתני' פליגו על רב ביב שהוא תמיד תחת רה"ר אין שופכין מים לתוכו בשבת:

ותני עלה אם היה מזחילין מותר בעינות גשמי' (יח) צינורת מקלחין אסור:

ותני בר קפרא אם היה מקום צנוע מותר אלין פליגו על רב ולית להון קיום. ושמעי' מכולהו דלית הלכתא כרב וגבי צינור שעלה בו קשקשין שמיעכו ברגלו בצנעה בשבת ואינו חושש:

אבל ר' אלפסי מיהא דע"ז כדאית' במס' שבת. ב"ה פסק בהאי מתני' וא"כ קשיא הלכת' אהלכת' ואנן כתבינן מאי דסבירא לן:

השני שוחט סכין:

אמר ר"ה מנין לבדיקת סכין מ"ה שנ' ושחטתם בזה ואכלתם:

ואר"י לא אמרו להראות סכינו לחכם אלא מפני כבודו של חכם מדרבנן וקרא אסמכת' בעלמא, ואי לא סר סכינו קמי חכם ר"ה אמר משמתינין לי' רבא אמר מעבירין אותו ומכריזין על בישרי' דטרפה הוא ורבינא אמר אי לא נמצאת סכינו יפה ממסמס לי' כפרתא דאפי' לנכרי לא מיזדבן ומסת' דרבינא מוסיף הוא כלומר בנמצאת סכינו, יפה משמתינין ואי לא מעבירין ומכריזין וממסמיסן ליה כפרתא ואי' מ"ד דרבינא ס"ל בנמצאת סכינו יפה פליגי דהיכא דלא נמצאת סכינו יפה לא קאמר רבא דמכריזין דטרפה דאפי' לנכרי לא מיזדבן אלא אפילו בנמצאת סכינו יפה אמר מעבירין לי' ולא נהיר וכ"כ רב אחא הא דנמצאת סכינו יפה:

הא דלא נמצאת סכינו יפה ממסמס ליה כפרתא והאי דאחמור רבנן בבדיקת סכין משאר הוראות כגון בדיקת הריאה וכיוצא בה משום דילמא אתי לזלזולי וכו' דאפשר לאשתמוטי בבדיקות אבל מילי אחרינייתא לא אפשר לאשתמוטי:

ועכשיו אין תלמיד חכם מקפיד על כבודו שכולם ראשים בעיניהם ואין ראוי לשמתו ולהעבירו אלא אורויי מורי לי' ואי עביד עביד:

השוחט במגל יד בצור ובקנה שחיטתו כשר' הכל שוחטין לעולם שוחטין בכל שוחטין חוץ ממגל קציר והמגירה ושינים והצפורן מפני שחונקין בפ' א"צ מהו להראות סכין לחכם רב מרי ברי' דרב בוסא שרי לרבנן אסרו וקי"ל כרבנן ופירשו קמאי שמא יוליכנו חוץ לתחום להראות לחכם ורש"י משמע דדמי לדין ואין דנין ביו"ט וסכין שנפגם מעיו"ט אסור לתקנו ביו"ט מותר לתקנו דקי"ל כר"י דאמר כתיב היא וכתיב לכם ול"ק כאן במכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט כאן במכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט וכ' ר' אלפסי ז"ל סכין שעמדה מותר לחדדה ביו"ט. ה"מ דפסקה אגב דוחקא ודוקא אגב רחייא אגב דיקולא אבל משחזת לא ומסת' אגבי דיקונא דאמרי' משחזת של עץ. ואגב רחיא משחזת של אבן ובין של עץ ובין של אבן מותר. דהל' כר"י ואין מורין כן והלכתא אם מצא סכין יפה ושחט והכין שדרי ממתיבתא ששאלתם אין משחיזין (א) וקאמר ד' לישנא אמר ר"פ ל"ש אנא משחזת של אבן וכו' לקולא וא"ד לחומרא ואית דמתני להא אסיפא אבל משיאה ע"ג חברתה ואר"י א"ש לקולא ולחומרא לית הלכתא כהדין לישנא אלא מותר לחדד הסכין אפי' בשל אבן כר"י דמתיר במכשירי א"נ דקאמר דהשחזה דלא כר"י וקאמר לי' רבא לר"ח דרשי' משמך דהל' כר"י א"ל וכו' ואף ר' יוסף דקא מעבר אפומא דרחייא מכל אלין טעמא ליתא למתני' השוחט במגל יד בצור. מגל יד יש לו שני פיות צדו א' כסכין וצדו א' כמגל השוחט דיעבד אין לכתחלה לא בשלמא במגל יד דלמא אתי למיעבד באידך גיסא ש"מ מיהו סכין שנעבד בה פגימה אעפ"י שנשתייר בה שיעור אסור לשחוט בה לכתחלה דהא הכא איכא גזירה אאידך גיסא כ"ש הכא דבההיא גיסא גופה איכא למיגזר ואי איכא עלי' בלתא דפרסא שרי וצור וקנה לכתחלה לא ורמינהו בכל שוחטין בין בצור בין בקנה ואסיקנא מתני' בתלוש ולבסוף חיברו ור' היא דא"ר כהנא השוחט במחובר לקרקע ר' פוסל ור"ח מכשיר ופלוגתייהו במחובר מעיקרא ר' פוסל דיעבד ור"ח מכשיר אפי' לכתחלה והאי דקמיפלגי בדיעבד להודיעך כחו דר' דהל' כוותי' ובכל שוחטין בין בצור בין בקנה בתלוש וד"ה שוחטין לכתחלה ובכל שוחטין בין בתלוש בין במחובר לר' חייא ולית הלכתא אלא כר' ומנא תימרא דשני לן בין מחובר מעיקרא ובין תלוש ולבסוף חברו דתני' השוחט במחובר לקרקע שחיטתו כשרה נעץ סכין בכותל ושחט בה שחיטתו כשרה וכו' הי' צור יוצא מן הכותל או שהי' קנה עומד מאליו ושחט בה שחיטתו פסולה קשיא רישא אסיפא אלא לאו ש"מ שאני בין מחובר מעיקרא בין תלוש ולבסוף חיברו לענין שחיט' מאי ולא איפשטא אליבא דר"א היא דאמר לענין הכשר זרעים תנאי היא (ב) אליבא דר"פ לא אשכחן תלוש ולבסוף חברו דהוה מחובר ולענין שחיטה לא קמבעי' לי' וסוגיין כר"פ ואתה מוצא ג' דרכים הא' בתלוש שוחטין לכתחלה ואפי' שן תלושה וצפורן חלושה דאמר רבה בר"ה שן תלושה וצפורן תלושה מותר לשחוט בה לכתחלה והא דתנן חוץ ממגל והמגירה והצפורן והשנים מפני שהן חונקין שן אשן ל"ק הא בחדא הא בתרתי צפורן אצפורן ל"ק הא בתלושה הא במחוברת בתלושה שוחטין לכתחלה הב' תלוש ולבסוף חברו לכתחלה לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשר' כדתנן נעץ סכין בכותל ושחט בה שחיטתו כשרה. וא"ר ענן ל"ש אלא כשהסכין למעלה וצואר בהמה למטה אבל הסכין למטה וצואר בהמה למעלה ל"ח שמא ידרוס ודוקא בהמה אבל עוף דקליל אפי' סכין למטה וצואר למעלה ודוקא תלוש ולבסוף חברו ואין בו יניקה אבל אילן מח בר ע"י יניקה לא אקרי תלוש ולבסוף חברו דהא אפלגי בה בפ' כל הצלמים אי הוי מחובר אי לאו ואע"ג דתלוש ולבסוף חברו לענין ע"ז הוי תלוש הג' מחובר מעיקר' דאפי' דיעבד שחיטתו פסולה והא דקאמר בקנה שוחטין לכתחלה אוקמי' בסימנא דאגמא שקורין בוד"א אבל בקרומות של קנה לא דתני' ה' דברים אמרו בקרומות של קנה אין שוחטין בה וכו' ירו' מפני שרוח רעה שורה בהן והלכך אם שחט שחיטתו כשרה וי"מ מפני שמעלין קרדומות חדין ונוקבין ודיעבד נמי פסול' השוחט במוכני שחיטתו כשרה והתני' פסולה נ"ק הא בסרנ' דפחרא הא בסרנא דמיא ואיבעית אימא הא והא בסרנא דמיא ול"ק הא בכח ראשון הא בכח שני והלכתא בסרנא דפחרא