ספר העיטור חלק ב יז

דמותר לכתחלה:

וה"ה כשוחט בלילה ואבוקה כנגדו כדתניא שכור מקחו מקח וממכרו ממכר. כללו ש"ד ה"ה כפקח לכ"ד ודוקא שלא הגיע לשיכרותו של לוט אבל הגיע ה"ה כשוטה לכ"ד ואפי' דיעבד שחיטתו פסולה ושוטה כדאי' במס' חגיגה היוצא יחידי בלילה והלן בביה"ק והמקרע כסותו ותניא, נמי איזה שוטה זה המאבד כל מה שנותנין לו וקי"ל כר"י דאמר אפילו בא' מהן והוא דקעביד לי' דרך שטות וקטן עד י"ג שנים ויום אח' לזכר ויב"ש ויום א' לנקבה תני' ר' הושעיא בר זעירא דמן חבריא זרק סכין לנועצה בכותל, והלכה ושחטה כדרכה. ר' נתן מכשיר וחכמים פוסלין הוא תני לה והוא אמ"ל הל' כר' נתן. והא בעי' מוליך ומביא שהלכה ובאה כדרכה. וה"ה אם יש בסכין כמלא צואר חוץ לצואר בהוליך ולא הביא סגי כדאי' לקמן אלא דרבותא אתא לאשמעינן דאע"ג דליכא בסכין שיעורא. והבאתו מכח כח שריא ודוקא זרק דאתא מכח גברא אע"ג דלית בי' כוונה אבל נפלה סכין ושחטה אעפ"י שהלכה ובאה כדרכה פסולה כדתני' וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל שחיטת נכרי נבל' ומטמא במשא ואפי' אחרים רואין אותו ושחיטתו כראוי פסולה דלא גרע מכותי נבלה אין איסור הנאה לא וקיי"ל אסורה באכילה אבל בהנאה מותרת דהוה כר"י ופליג עלה דר"א דלא אמרי' סתם מחשבת כותי לע"ז ול"ח שמא מין הוא:

דאמר ר' חייא בר אבא אר"י גוים שבח"ל לאו עע"ז הם אלא מנהג אבותיהן בידיהן וה"מ דלא שמעינין ליה דחשיב:

אבל שמעי' אסור בהנא' ומסת' אע"ג דיי"נ מזבח גמרי' כדאי' בפ"ב דע"ז ה"ט דסתם יינן אסורין בהנאה וסתם זבח מותר משום דגזרי' על סתם יינם משום חתנות ואסרוהו בהנאה ביי"נ דלא למשוך בתרייהו דמשום חששא דיי"נ דהו' מיעוט' לא אסיר סתם לכ"ע מ"ד אגבינות (ג) בי' אינוקי לרבנן ומשום חתנות הוא דאסור כדאמרי' על יינם משום בנותיהן אבל הכא ליכא למיסר סת' דהא איכ' הרחק' מאיסור נבל' דאורייתא ופת נמי משום דלא אשכחן בי' ע"ז כדאשכחן ביי"נ ישתו יין נסיכם ושלקות נמי משום ה"ט לא אסרו בהנאה. והשוחט לנכרי אע"ג דשמעי' דחשיב מותר בהנאה דזה עובד וזה מחשב לא אמרי' דאר"י א"ש הל' כר"י ועובדא נמי דההיא טייעא דאמר להו דמא ותרבא לדידן וכו' ומסתב' אע"ג דלא אכיל מני' ישראל כיון דשחיטה ראוי' היא בעי ברכה בשחיטה וכסוי דע"כ ל"פ גבי כיסוי אלא בשוחט לע"ז והשוחט ונתנבלה בידו דלא ראויה אבל ראויה בעי ברכה והיכא דשחט סי' א' ישראל וסי' א' נכרי פסולה אלא אפי' שחט סי' א' נכרי וסי' א' ישראל שחיטתו פסולה שהרי נעשה מעשה טריפה ביד נכרי והיכא דשחט נכרי חצי קנה וגמר ישראל שחיטה ע"י שלא נעשה מעשה טריפה ביד נכרי כשרה מידי דהוה אחצי קנה פגום. ואפי' למ"ד ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף בהא מודו מדגרסי' בפ"ב דחולין לא נחלקו אלא כגון ששחט מיעוט סימנין בחוץ וגמר בפנים ולא קאמר כגון ששחט מיעוט סי' בחוץ וגמרו בפנים ש"מ כשרה לכ"ע אבל וושט אפי' שחט נכרי כ"ש ומירק ישראל פסולה אפי' למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף. וה"ג בתוספתא ישראל ששחט ומירק נכרי שחיטה ע"י שחיטתו פסולה שחט בה שנים או רוב שנים שחיטתו כשרה נכרי ששחט ומירק ישראל שחיטה ע"י שחיטתו כשרה שחט דבר שאינו עושה אותה טרפה ובא ישראל וגמרו מותר באכילה ישראל ונכרי שהיו אוחזין בסכין ושחטו אפי' א' מלמעלה וא' מלמטה שחיטתו כשרה וכן הלכתא:

השוחט בלילה וכן הסומא ששחט שחיטתו כשרה ואוקי כשאבוקה כנגדו אבל לכתחלה לא ישחוט שמא (ד) ישחוט רב שחיט שחיטה כשרה כשאבוקה כנגדו שוחט לכתחלה כדתנן לעולם שוחטין בין ביום ובין בלילה והשוחט בשבת וביוה"כ אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה ואוקי בשוגג כר"י דאמר בשוגג יאכל למ"ש במזיד יאכל לאחרים ולא לו רב חנן בר אמי כי מורי רב דריש כר"מ כי דריש בפירקא דריש כר"י משום ע"ה ש"מ לית הל' כר"י הסנדלר אלא כר"י ומסת' האי דמורי כר"מ דסתם מתני' כר"מ במעשרות דתנן המעשר בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל וסתם מתני' ומחלוקת דברייתא הלכה כסתם מיהו כי דריש בפירקא דריש כר"י (ה) ורבינו אלפסי ותשו' הגאון דאייתי ראיה מרב אחא ורבינא דפליגו במעשה שבת וקי"ל כדברי המקיל ומעשה שבת דרבנן ליתא דא"כ היכא מקשה ולמ"ד מעשה שבת דרבנן מ"ט דרבנן דפטרי (ו) והאר"י הסנדלר מעשה שבת דאורייתא ס"ל וכי פליגו אליבא דר"י הסנדלר פליגו ומסת' דאליבא דד"ה פליגו (ץ) דמ"ד מעשה שבת דאורייתא דכתיב כי קודש היא לכם אלא לר"י מחללין אמרת ולא לאחרים כדכתיב בסיפא דקרא כל העושה בו מלאכה ור"מ נמי דריש ושמרתם את השבת כי קודש היא בשבת היא קודש ולא בחול והאי דפריש טעמא דר"י ולא פריש טעמא דר"מ ור"י (ח) משמע דשנוי' דשני ס"ל כר"י הסנדלר ואיצטריך ליה טעמא דר' יוחנן למוכח שחיטה שאינה ראויה ומעשה שבת דאורייתא דאי דרבנן שחיטה ראויה היא וכיון דכי דריש רב בפירקא דריש כר"י משום ע"ה הלכה כר"י אבל בירו' גרסי' לישנא אחרינא שמואל כר"י הסנדלר רב כי הוה מורי בחבורתא מורי כר"מ וכדהוה דריש בציבור' מורי כר"י הסנדלר אמר ר' שמואל בר ביסנא ב"ר יוסי בנו של ריב"ב (ט) הוה לן דתני ר' ישמעאל בנו של ריב"ב כ"ד חייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת ועשאן בין בשוגג בין במזיד אסור ומשמע דהירו' ס"ל הל' כר"י הסנדלר וכ"כ רבינו שרירא ע"כ ל"פ רב אחא ורבינא אלא דמס' דאורייתא ומס' דרבנן. אבל תרווייהו ס"ל דאסור הלכך הלכה כר"י הסנדלר וכ"פ רבינו הגאון ז"ל ואי לא דמסתפינא מרבוותא הוה גרסי' בגמרא דילן כי דריש בפירקא דריש כר"י הסנדלר ור' יהודא (י) טעמא היא בספרא כי היכא דאמינא בההיא דכתיב בפ' במה מדליקין הלכות הקודש תרומה ומעשרות והקדש הן הן גופי תורה ונמסרו כו' שהיא טעות בספרים (יא) ולישנא דבני מערבא הכי איתא הלכות הקודש וחטאת והכשרות הן הן גופי תורה ונמסרו לע"ה הלכות הקודש דתניא אם אמר הפרשתי לתוכו רביעית קודש נאמן חטאת דתנן הכל נאמנין על החטאת הכשרות דתניא ועל כולם ע"ה נאמן לומר טהורין הן והא בפ' מכשירין ובגמ' דילן תניא נאמן ע"ה לומר פירות הללו לא הוכשרו וטעו הסופרי' בין הכשרות ומעשרות ובהאי נוסחא נמי טעו והלכך הל' כר"י הסנדלר לגרסת הירושלמי ולגירסת דילן כר"י וחזינן מאן דפסק בשוגג כר"י ובמזיד כר"י הסנדלר משום דרב אחא ורבינא אליבא דר"י הסנדלר וליתא ואנן כותבין מאי דס"ל מה שכתבתי למעלה דרב אלפסי פי' כר"י הסנדלר נראה כי ט"ס היא דהא וודאי בפ' כירה כר"י פסק והדין עמו דבתר דקי"ל דרב אחא ורבינא הלכה כדברי המקיל דפלוגתא דר"מ ור"י הסנדלר ור"י בשל סופרים וקי"ל דבשל סופרים הלך אחר המקיל ור"י הסנדלר ליתא וכר"מ לא פסק דר"מ ור"י הלכה כר"י אפי' בברייתא כדמוכח בפ' אעפ"י ואע"ג דרב מורי להו לתלמודא כר"מ ואשכחן סתמא דמעשרות כותיה ליכא למסמך עלייהו (יב) דהתם בפ' מי שהוציאו ל"ל האי כללא דר"מ ור"י הל' כר"י מאי אמרת הך סתמא דמעשרות הא אשכחן סתמא אחרינא בהשוחט בשבת אליבא דר"י ואפי' לר' כדקאמר התם ונסבין חברייא למימר דר"י היא וההיא דר' חייא בר אבא בפ' כירה דדריש כר"מ אימר לא שמיע ליה דיוקא דסתמא דחולין למימר ר"י היא. ועוד בעירובין דאיהו נמי לא ס"ל האי כללא דר"מ ור"י הלכה כר"י אלא מטין ס"ל. ובפי' הגאונים הפרש בין הל' למטין ונראין ור"י בן מגש לפירושם בפ' יש נוחלין מעתה קורין טעות על הרב ונתבררו במה שביררו ובשבת וביוה"כ אסורין באכילה ביומא ולמ"ש בכ"ש ומ"ש ר"ת דאפי' מבשל ל"ב בכ"ש והיכא דאתמר אתמר והיכא דלא אתמר לא אתמר ליתא והבאתי לי ראי' מהא דגרסי' בפ"ק דשבת לא תמלא אשה קדרה עססיות ותרמוסין וכו' ואם עשו כן למ"ש אסורין בכדי שיעשו והכא ליכא איסור אלא גזרה שמא יחתה בגחלים הלכך אתו לי' איסור' בדבשיל דאורייתא בעי' בכדי שיעשו (יג) כר' יעקב מדנקט ר"פ בכ"ש ברישא ביש מאותו המין במחובר לקרקע דאי איתא דבעי' בכ"ש בסיפא הו"ל למתני והא דתנן במכשירין מצא בה ירק למכר אם רוב נכרים לוקח מיד אם רוב ישראל ימתין עד כדי שיצא ממקום קרוב התם נמי איסורא דאורייתא הוא באיסור תלישה והבאה מר"ה והוצאה מרה"י לר"ה ולפי דפירש רבינו אלפסי גבי חלילי אא"כ שהה במ"ש שיעור שיבואו ממקום קרוב