ספר העיטור חלק ב טז

מומר הכל שוחטין ואפילו ישראל מומר לאכול נבלות לתאבון וכדרבא דאמר רבא מומר לאכול נבלות לתאבון ישראל בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו ואע"ג דעלתה בקושיא בכולן ששחטו הלכה כרבא דהא מסייע לי' מתני' דלקמן הכל שוחטין ואפי' כותי ואפי' ישראל מומר ומסקנא מומר לאותו דבר ושנויא מומר לע"ז וכדרב ענן ליתא דהא איתותב ועוד דקי"ל דחמורה ע"ז שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה וה"ה לחילול שבת בפרהסיא ומדרב ענן ליתא לשנויא דשני' מעיקרא שנויא היא והלכתא כרבא ומומר לאכול נבלות לתאבון מותר לאכול משחיטתו וה"ה מומר לאכול חלב ודוקא בדק אבל לא בדק נא, דמטרח לא טרח ואיהו נמי לא מהימן ואם לא בדק ונמצאת סכינו יפה מותר ואי ליתא לסכין אפי' אחרים רואין אותו שחיטתו פסולה ודוקא לתאבון אבל להכעיס מועד לנבל הוא ואפי' נמצאת סכינו יפה אסור והיכא דאחרים רואין אותו אית מ"ד שחיטתו כשרה ומסת' כיון דמועד לנבל הוא ה"ה כשחיטת כותי ונכרי דאפי' ישראל עע"ג פסולין וע"כ ל"פ רב אחא ורבינא במומר להכעיס ח"א מין היא וח"א מומר הוא ה"מ לענין יי"נ ולענין מורידין ופליגו במומר בדבר אחד אי הוה מומר לד"א או לא אבל במומר להכעיס דכ"ע מומר היא לאותו דבר כרשע דחמס שהוא רשע לעדות ממון:

החמישי פריש רבינא כל המומחין אעפ"י שאין מוחזקין שיודעין בו שיודע הלכות שחיטה אבל אין יודעין בו שיודע הלכות שחיטה לא ישחוט ואם שחט בודקין אותו אם יודע הלכות שחיטה מותר ואם לאו אסור דנ"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן:

הששי לישנא בתרא דאמר ה"ק הכל שוחטין כל המוחזקין שוחטין מוחזקין אעפ"י שאין מומחין, כגון ששחט לפנינו שתים ושלש פעמים ולא נתעלף אבל אם לא שחט ב' ג"פ לא ישחוט ואם שחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשרה דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן:

א' מרבוותא מאן דפריש כל"ק דרבינא וכ' ר' אלפסי ז"ל היכא שראה א' ששחט ואזל לי' לעלמא ולא ידעי' אי גמיר אי לא גמיר שחיטתו כשרה דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן דתניא לקמן הרי שמצא תרנגולת שחוטה בשוק או שאמר לשליח צא ושחוט והלך ויצא ושחט חזקתו שחוט אלמא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן ואי ק' לך הא דאר"ה בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה התם כגון דאתיליד ביה ריעותא כלומר בהמה בחיי' בחזקת איסור אמ"ה עומדת ואם נולד בה ספק ריעותא ול"ד לספק שהה ספק דרס דאמר כל ספק בשחיטה פסול דודאי לא דריס דרוב מומחין:

ומסת' ראה דקאמר רבי' לא דייק דהיכא דראה א' ששחט ואזיל לי' לעלמא אפי' ללישנ' קמא דרבינא דבעי מומחין כשרה כדגרסי' וכולן ששחטו אהאי אילימא אחש"ו עלה קאי אלא אשאין מומחין בבדקו אותו סגי דליתא קמן למיבדקי וכי אחרים רואין אותו ואיתא לקמן ולא ידעי' אי גמיר אי לא ללישנא קמא דרבינא מומחה בעי ואעפ"י שמוחזק בודקין אותו וללישנא בתרא לא בעי וכיון דמוחזק לא צריך למבדקי':

ואע"ג דאין אחרים רואין אותו שחיטתו כשרה וא"כ ל"ל ראה:

ודקאמר רבי' דאזיל לי' לעלמא ל"ל דס"ל רוב מאש"מ הן אפי' איתא קמן קאמר מדאמרי' כולהו כרבינא לא אמרו להך לישנא דאמרת מומחין אין שאין מומחין לא רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן כלומר ל"ת אם שחט בודקין אותו דאפי' איתא קאמר ל"צ למבדקי ומדאמרי' נמי בלישנא בתרא דרבינא אם שחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשרה ש"מ מדאמר הכי תו לא צריך בדיקה ואע"ג דאית' קמן מיהו מסת' כמאן דפ' מומחין הן וסוגיא דשמעתא הכי אזלי דאמר רב ראה א' ששחט אם ראהו מתחלה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור ופרכי' ה"ל אי דידע בי' דגמיר ל"ל ראה אי דידע דלא גמיר פשיטא אלא דלא ידעי' אי גמיר אי לא גמיר לימא רוב מצוין א"ש מומחין הן מי לא תניא מצא תרנגולת שחוטה בשוק חזקתו שחוט ש"מ מלתא פסיקתא הכי היא ועוד דר"נ קאי כוותי' דאמרי' אר"נ ב"י לא דכ"ע רמ"א מומחין הן ובבית כ"ע ל"פ וכו'. והלכך היכא דשחיט ולא ידעי' אי גמיר אי לא אע"ג דאיתא קמן ל"צ למיבדקה והא דאר"י א"ש כל טבח שא"י הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואוקים כגון ששחט לפנינו ב' ג"פ דוקא דידעי' בי' דלא גמיר ואע"ג דמוחזק אסור דזימנא דישהה וידרוס ולא ידע אבל אי לא ידעי' ביה אי גמיר אי לא קי"ל רוב מצוין א"ש מומחין הן ודק"ל לרבי' הא דקי"ל בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה כיון דרובא דאורייתא אזלי' בתר רובא ובכשרות נשחטה וסמוך מיעוטא לחזקה ל"ל דכיון דרוב מומחין הן ליכא חזק' דאיסור' וליכא למיסמכינהו אהדדי דהא בתר שחיטה אזלי חזקת דאיסור אמ"ה דאי בתר שחיטה אשכחן חזקה הל"ל סמוך מיעוטא נחזקה אלא השתא דנשקשה ל"ל הכי ואיצטריך לברורי אי בעי' מוחזקין אי נא ודהא רבינא ס"ל מומחין הן בעי' מוחזקין ורבינו אנפסי לא פי' אי הצ' כרבינא כנישנא בתרא או נא ומסת' דהלכת' כרבא ואביי ורב אשי ורבה כר עולא דס"ל מומחין ולעלופי לא חיישי' כדאמרי' במסקנא דשמעתא כולהו:

כרבינא לא אמרי להך לישנא דאמרי מומחין אין שאין מומחין לא רוב מומחין הן להך לישנא דאמר מוחזקין אין שאין מוחזקין לא לעלופי לא חיישי' הלכך מומחין ומוחזקין הן ואפילו ליתא קמן דליבדקי כשרה ותו גרסינן בראה אחד ששחט ה"ד אי דידע דנא גמיר לימא רוב מצוין א"ש מומחין הן ש"מ דלא בעי' מוחזקין (והא דאר"י א"ש כל טבח שא"י ה' שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואוקי כגון ששחט לפנינו ב' ג"פ דוקא דידעי' ביה דלא גמיר ואע"ג דמוחזק אסור דזמנין דשהה ודרס ולא ידע אבל אי לא ידעי' ביה אי גמיר או לא רוב מצוין א"ש מומחין הן ודקשיא לי' לרבי') והלכך אי משתכח חיותא או עופא ולא ידע אי אישתחיט שפיר כשרה דרוב מצוין אש"מ ומוחזקין הן ודוקא בעיר שרובה טבחי ישראל כדמוכח בפ' אלו מציאות אבל בעיר שרובה גוים לא. ודוקא דאישתכח בביתו דישראל אבל באשפה אסור כדגרסינן הרי שאבדו לו גדיו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטין ר"י אוסר ור"ח מתיר ומסקנא בבית כ"ע ל"פ דשרי באשפה שבשוק כ"ע ל"פ דאסור כ"פ באשפה שבבית וכו' ומסת' דהל' כר"י וכדתי' ר"נ ורבינו יעקב דאמר אבדו דוקא דמאן דשחטו סבר יאוש בעלים היא אבל מצאו אימר דבעה"ב היא ואזרקי' לא דייק לן מדתני רישא הרי שמצא תרנגול שחוט בשוק והא דקתני אבדו אורחא דמלתא קתני. וגרסי' נמי מצא גדי שחוט בין טברי' לציפורי והתירו וכו' ואתה מוצא בהלכה ד' דרכים הא' ידעינין דגמיר אע"ג דלא מוחזק מותר לשחוט לכתחלה ולעלופי ל"ח כדרבה בר עולא וכרבא וכרב אשי דפליגו אדרבינא:

השני ידעי' בי' דלא גמיר אע"ג דמומחה אסור לאכול משחיטתו מדר"י א"ש ואוקים ששחט לפנינו ב' ג"פ מ"ד הא אתחזק קמ"ל וקי"ל כוותיה ואי' מרבוותא דאמר לית הלכתא כוותיה משום דפסק הלכתא כל"ק דרבינא דאמר מוחזקין אעפ"י שאין מומחין ולאו מלתא היא כדפרישת:

הג' לא ידעי' אי גמיר אי לא אי מומחה אי לא לכתחלה לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשרה ואפי' אית קמן לא בדקי' דרוב מאש"מ ומוחזקי' הן כדפרישית הד' ידעי' ביה דלא גמיר ואמרי' רואין אותו מתחלה ועד סוף שחיטתו כשרה ואם לאו שחיטתו פסולה מר' חייא בר אשי אמר רב ראה א', ששחט אם ראהו מתחלה ועד סוף שחיטתו כשרה ואם לאו שחיטתו פסולה ואסקי'. דידע דלא גמיר וכגון ששחט לקמן חד סימן שפיר דאמרי' האי איתרמוי איתרמי לי' ואידך שמא שהה שמא דרס ולא מתכשרי אא"כ ראהו מתחל' ועד סוף וכן הלכתא. ונשים ועבדים שיודעין ה"ש שוחטין לכתחלה דתנן כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה שהשחיטה כשרה בנשים ובעבדים ובטמאים ובלבד שלא יהא טמאים נוגעים בבשר ואעפ"י שאין אחרים רואין אותן חוץ מחרש שוטה וקטן דאפי' דיעבד שחיטתן פסולה ואם אחרים רואין כשרה דיעבד אבל לכתחלה אפילו אחרים רואין אותו אין שוחטין כדגרסי' שמא קלקלו לא קתני:

אלא שמא יקלקלו אמר רבא זאת אומרת אין מוסרין להם חולין לכתחלה כלומר אפילו אחרים רואין אותם:

ודוקא שא"י לשחוט אבל יודע לשחוט ואחרים רואין אותה שוחטין לכתחלה כדתני' בסוכה קטן היודע לשחוט אוכלין משחיטתו:

אמר ר"ה והוא שגדול עומד ע"ג וחרש שאמרו דוקא שאינו שומע ואינו מדבר כדגרסי' חרש שדברו חכמים בכ"מ זה שאינו שומע ואינו מדבר:

ותניא מדבר ואינו שומע זה חרש שומע ואינו מדבר זה אלם:

זה וזה ה"ה כפקח לכל דבריהן. והלכך מדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר. לכתחלה לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשרה (א) כדגרסי' בברכות מחלוקת בק"ש. אבל בשאר מצות ד"ה יצא:

וחנ"ה לא יברך בהמ"ז בלבו:

ואם בירך יצא:

וגרסינן בתרומות חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה השיכור והערו' והאלם והסומא ובעל קרי (ב) וגרסי' בירושלמי ערום ובעל קרי מפני הברכה ואית מ"ד מדבר ואינו שומע שוחט לכתחלה ולא נהיר:

וערום ובעל קרי אין שוחטין לכתחלה מפני הברכה והאידנא דבטלי לטבילותי' בעל קרי שוחט לכתחל' ואפי' לרבוות' דאמרו לא בטלו לטבילותי' אלא לד"ת אבל לתפלה לא:

ומס' דטבילתא במנהגא תליא מלתא כדגרסי' בירו' ואתינא לה בשער מילה ושיכור אית דמדמו לי' לסומא ולכתחלה לא ישחוט ומסת'