ספר העיטור חלק ב טו

אפי' בקדרה עם בשר וכתשו' צרפתי ומליחה לא מהני לכחל דם אשכחן דנפיק (מניה) במליחה אכל חלב לא אשכחן אבל בעל הלכות משמע דמהני ליה מליחה כדכתיבנא לעיל וצ"ע. בשר בהמה טהורה וחלב בהמה טהורה אסור לבשל ואסור בהנאה בשר ב"ט וחלב ב"ט וחלב בהמה טהורה מותר לבשל ומותר בהנאה ת"ר (כה) המבשל במי חלב פטור מי חלב אינה כחלב ומסתברא לן דמי חלב היא אחר שעשה ממנה הגבינה שמנהג היא שמרתיחי' נסיובא (דחלבה) ומוציאין מקפה עבה ויש שקורין אותה טיוק"א ובלשון ערכי אלנקא"ש אבל נסיובא דחלבה חלב היא וכיון דאנפקה רחמנא לאכילה בלשון בישול כי היכי דאבישול לא לקי אאכילה לא לקי ומיהו איסורא דרבנן איכא דא"א בלא צחצוח חלב:

דם שבשלו בחלב העצמות והגידין הקרנים והטלפים שבשלן בחלב פטור:

גרסי' בפ' האיש מקדש (כו) המקדש בערלה בכלאי הכרם בבב"ח בפטר חמור אינה מקודשת מסרן וקידש בדמיהן מקודשת בב"ח מנ"ל דתני לא תבשל ג"פ א' לאיסור אכילה וא' לאיסור הנאה וא' לאיסור בישול וקי"ל דכל איסורין דאסורי בהנאה לכתחלה אסורין למכרן ואם מכרן דמיו מותרין שאין לך תופס את דמיו אנא ע"ז ושביעית וכדאי' בחולין (כז) חמצן של ע"ע לאחר הפסח מותר מיד. מפני שמחליפין ופרש"י דוקא לאחר אבל לעצמו אסור. דא"כ מצינו דמים לחמץ בפסח ותנן האוכל תרומת חמץ בפסח פטור מן התשלומין ומדמי ענים ואי' למימר דאפי' לעצמו מותר וליכא פלוגתא בין קידושין להנאה אחריתי דהא יי"נ שכרו מותר דומיא דמכרן וקידש בדמיהן אלא שקנס הוא שקנסו חכמים בפועלים וביי"נ כדאי' בגמ' דהשוכר את הפועלים ותרומת חמץ בפסח דפטור כיון דס"ל דהיא גופא איסור הוי דבר הגורם לממון לאו כממון דמי ודומי' דהאוכל חמץ של הקדש במועד לא מעל דפלוגתא בדבר הגורם לממון ונוסחא בספרים התם בנוסחי עתיקי:

קיבת הנכרי ושל נבילה אסורין להעמיד בעור הקיבה אם יש בה בנ"ט ה"ז אסורה (כח) כשרה שינקה מן הטרפה קבתה אסורה וטרפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת (שקיבתה) מפני שכנוס במעי' אטו קיבת נכרי לאו נבילה היא אר"ה בלוקח גדי מן הגוי עסקינין חיישי' שמא ינק מן הטריפה וכו' אנא חיישי' שמא ינק מן הטמאה הא לטריפה לא חיישינן. דקיימא לן הלוקח בצים מן הגוים אין חוששין לא משום נבלות ולא משום טריפות דוקא טריפות דלא שכיח:

אבל טמאה דשכיח חיישינן:

והיינו דפריך התם גבי ביצים וניחוש שמא של עוף טמא דאע"ג דמיעוטי דעופות טמאים נינהו. הא שכיח דהא שכיח גבייהו:

ואע"ג דשנוי' דר"ה ליתא ואדשמואל סמכינין שמואל בהא מודה אלא משום דקשיא להו א"ה דידן נמי דנא קמתרץ הכי ול"ש דידן חיישינן לטומאה כדאמרינן באומר של עוף פלוני וטהור היא מיהו האידנא ליכא למיחש דלא שכיחי ומסת' לן דכי מחזקינן איסורא במלתא דשכיח במלת' דנא שכיח לא גזרי'. ומה"ט לא חיישי' בשמן ודבש של גוים משום קדרה ב"י משום דסתם כליהן אינן ב"י כדאמרי' בקורט של חלתות ושמואל אמר חדא קתני קיבת שחיטת נכרי נבילה ואסורה ואוקי קודם חזרה אבל לאחר חזרה קיבה שלהן מותר דפירשא בעלמא היא דאמר ר"ש מפני מה אמרו גבינות של גוים אסורה מפני שמעמידין בעור קיבת נבילה אבל קיבה גופא פירשא בעלמא היא דתנן שאל את ר' יהושע מפני מה אמרו גבינות ש"ג אסורה מפני שמעמידין אותה בעור קיבת עגלי ע"ז והא כשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסור' קודם חזרה היא:

וסיפא דקא פסיק טריפה שינקה מן הכשרה קיבת' מותרת לאחר חזרה וה"ה לכשרה שינקה מן הטריפה דכשרה ומשנה לא זזה ממקומה (כט) ירו' כשרה מן הטרפה קיבת' אסורה כמשנה ראשונה טריפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת כמשנה אחרונה. והלכתא אין מעמידין בעור קיבת נבלה אבל מעמידין בקיבת נבלה בקיבת שחיטת נכרי ובקיבת כשר' שינקה מן הטרפה וכ"ש בקיבת טריפה שינקה מן הכשרה. מ"ט חלב הכנוס בעור קיבה פירשא בעלמא ולישנא דהלכות היא. ועור קיבת נבלה דקאמר ל"ד וה"ה בעור קיבת כשרה שחיטה כדקתני במתני' המעמיד בעור הקיבה אם יש בה בנ"ט ה"ז אסורה ומלתא דשמואל נקט דקאמר מפני שמעמידין אותו בעור קיבת נבילה ושמואל לא הו"ל כעור קיבת שחוטה דהא שחיטת נכרי נבלה היא ופסק רש"י ז"ל דפ' חלב הנמצא קרוש בעור הקיבה שמולחין אותו איסור גמור היא מדקתני מתני' כשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה דש"מ דלא פירשא היא אלא חלב גמור ותניא נמי קיבה שבשלה בחלבה אסורה לא דייק לן דההיא משנה ראשונה הוא כדפרישית ומוכח בירושלמי וכדאיתא בע"ז דאיסורי הנאה שרי פרשנוהו והלכתא מותר להעמיד בקיבה גופא אעפ"י שנמלח:

וגבינות הגוים אינן אסורי אלא לשמואל מפני שמעמידין בעורה ולר' ירמי' לפי שא"א בלא צחצוח חלב שהוא אסור משום חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו ואיכא למיחש לחלב טמא דקאי ביני נטפי ושמואל ור' ירמיה וכולהו אמוראי דפליגי התם בע"ז מר אמר חדא ומא"ח ול"פ מר כי אתרי' ומר כי אתרי' ושמעתי בספרד נותנין אותו בתוך יורה רותחת ובתוך שומן חזיר וכל היכא דאיכא למיחש לחדא מהני חיישי' ואע"ג דהאידנא ליכא למיחש בהני חששא ולא לחזור שהיא חד מנייהו ואנן מיעוטי אנן ואיכא דוכתי דשכיחי ואכתי באיסורא דרבנן קיימא:

ועוד שהרי לא עמד ב"ד לבטלה דקי"ל כל דבר שבמנין צריך מנין:

ירו' בסנהדרין פ' דיני ממונות בזה"ז מהו ר' ירמיה סבר למימר בטל דבר בטלה גזרה ר' יוסי סבר מימר לעולם (הגזרה במקומה (עומדת) עד שיעמוד ב"ד ויחזור ויבטל ומיהו לא בעי גדול בחכמה ומנין) כיון דבטל דבר. והכא לא עמד ב"ד לבטל והגזרה במקומה וקי"ל כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו והחמא' מחלוקת בני בבל ובני א"י אנשי מזרח מתירין ובני מערבא אוסרין אותה מפני חלב שחלבה גוי ואין ישראל רואהו ואין בידינו מנהג ואיסור איני רואה והמחמיר תע"ב (ל) ירו' חלב למה אסור ארב"ל משום תערובת חלב בהמה טמאה רב אסי אומר משום גלוי ויעמוד משום ארס העומד דאמר מר ג' מיני ארס הן כו' ומשמע דהיינו פי' דקאי ביני נטפי דגמ' בגבינה וגבינה וחלב אסור משום גלוי ור' ירמי' דאוסר משום דא"א בלא צחצוח חלב כלומר דאסור משום גלוי דהיינו ארס דביני נטפי והאומר מי חלב ומי רגלים אסור משום ולא תאכל הנפש עם הבשר טועה הוא דחלב דפריש מותר ואפי' בחלב מהלכי שתים משא"כ בדם והאוכל גבינות הגוים היום עובר אדרבנן ומקרי עבריינא, ופורץ גדר ישכנו נחש. אבל מותר לתת ולשאת בהן כדגרסי' בירושלמי במרובה ובשבועות פ' ז' כ"ד שאסור ד"ת אסור לעשות בו סחורה הרי חמר למלאכתו הוא גדל והרי גמל למלאכתו היא גדל. ר' הושעיא נסב יהיב בהדין מוכיח. ר"פ נסב ויהב ובהדין חלתותא. וגרסי' התם ציידי עופות ודגים שנזדמנו להן טמאין מוכרן רי"א אף מי שנזדמנו לפי דרכו ליקח ומוכר ובלבד שלא תהא אומנותו בכך וחכמים אוסרין וקיי"ל כחכמים אע"פ שאין אומנותו לכך ונזדמנו לו אסור ליקח ולמכור בהן לכתחלה ואלו שנושאין בסחורתן כותלי דחזירי והנושא ונותן בחלבים אסור. וכ' גאון מאן דהו"ל עיזא וחלבה ושחטה ואשתכח טריפה אסור למיכל מההיא חלב ודוקא דידע דמקמי דנחלב הוה טריפה כדאמר הגליד פי המכה בידוע שהוא ג' ימים קודם לשחיטה וכגון טריפה בידי אדם מן הארכובה ולמעלה אבל טרפה בידי שמים כגון בבני מעיים בההוא ודאי לא אמרי' דאימר השתא דאיטרפה וחלב כשר הוא ומותר. בריך רחמנא דסייען שער שני הלכות שחיטה הנחלק לג' חלקים ג הראשון שוחט אדם:

השני שוחט סכין:

השלישי בנשחט והיא סידר לו' סדרים הראשון הכשר שחיטה עצמה השני הכשר הבשר מאיסור דם וגיד וחלב ובכ"ח השלישי מחוסר זמן שאינו ראוי לשחיטה:

רביעי על הטריפות שאינן ראוין לשחיטה:

חמישי סימני בהמה חיה ועוף הנשחטין:

ששי כסוי הדם הראשון שוחט אדם הכל שוחטין ושחיטתן כשרה חוץ מחש"ו שמא יקלקלו את שחיטתן וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן, כשרה ופרשנו בגמ' בו' דרכים הא' בחולין שנעטה"ק ולא אצטרוכי לן לפרושי אליבא דהלכתא הב' והג' פירשו אביי ורבא בכותי לאביי בישראל עע"ג מותר לכתחלה לרבא אפי' יוצא ונכנס ואע"ג דתניא כוותייהו ליתא כדגרסי' א"ר חנן אמר ר' יעקב בר אידי אמר ריב"ל משום בר קפרא ר"ג וב"ד נימנו וגמרו על שחיטת כותי ואסרוהו ואפי' ישראל עע"ג קבלי' מיני' ר"ז ואפי' רב אמי ור' אסי דאכלו אחר גזרה חזרו וגזרו עליהם דר' יצחק בר יוסף שדרי' ר' אבוהו לאתויי חמרא מבי כותאי אשכחי' ההוא סבא אמר לי' אין כאן שמורה הלך ר"י בר יוסף וסיפר דברים לפני ר' אמי ור' אסי ולא זזו משם עד שעשאום נכרים גמורים וכן הלכתא ודין כותי הכי כתב ר' אלפס פ"ק דגיטין ה"ד פרשה רב אשי בישראל