ספר העיטור חלק ב יד

דעביד לריחא דומיא דקטורת דהמריח בה פטור אלא שמעל וכל הני כפת חמה וחביות פתוחה דאסרו אבל מידי דלאו לריחא עביד קי"ל כמ"ד ריחא לאו מנתא הוא וכ"פ רב אלפס ז"ל ודיוקא דדייק שצ או דיעבד אין לכתחלה לא. נא דייק לן דהא בת תיהא לכתחלה היא ותו כי פריך מיהא דא"צ שני פסחים כא' לישני דהתם לכתחלה הוא דקאמר ופת שאפאה דיעבד היא וטעמא דקאמר משום שיש לו מתירין הוא נ"ד נינ"מ דעלמא דהתם היא גופא אסור והיא גופא אית ליה היתר משא"כ בפת דבאפי' לחודה (כא) לכתחלה איתא בירושלמי. וה"ג התם מהו לצלות ב' שפודין א' של נבילה וא' של בשר שחוטה רב"א אסור ושמואל אמר מותר ש"מ לכתחלה קאמר ודוקא בתנור ג' ואין ביניהם כלום אבל כעין ב' קדירות כגון ב' שפודין והפסק בנתים תל גחלים או אפר באמצע ד"ה מותר וכיון דפת שאפאה עם הצלי בתנור אסור הלכך אסור לאפות עם הבשר בתנור כגון אלו הקיט"ראש והטיט שמגלה אבל אותן המכוסות בבצק מותרת לכתחלה דהו"ל כעין שתי קדרות מיהו הרחקה בעי שמא יבקעו ויגע בפת ויאכל בלא קליפה דהא גזרי' לאנוחי כדא דמנחא אכדא דכמכא כדפי' לעיל ור' יצחק הלוי אסר אפי' לאפות מולייתא שלנו דלמא דייב שומנא בפת ואתי למיכלי' בחלב מהאי דאין טשין את התנור באלי' כדלעיל גרסינן בפ' כ"ה יתיב רב כהנא וקאמר קערה שמולח בה אסור לאכול בה רותח לחם צונן שחתכו בסכין מותר לאכלו בכותח ה"ג ר"ח ור' אלפסי מ"ט אמר אביי האי איסורא בלע האי התירא בלע סוף סוף התירא דאתי לידי איסורא היא אלא אמר ר' האי אפשר למטעמי דהתירא בלע והאי לא אפשר למטעמי דאיסורא בלע ואי אכיל בה רותח קולף וכן הלכתא ואית למידק מינה דסכין שחתך בה בשר טעים ליה אי ליכא טעם בשר מותר לחתוך בו גבינה וכן נמי קערה של בשר דאיכא למיטעמי אבל חתך בסכין דאיסורא דליכא למיטעמיה אסור לאוכלו ברותח וקולף וגירסת דרש"י צנון שחתכו בסכין מותר וא"א להאי גירסא קשי' אביי אדאביי דלקמן פסקינין הלכתא דחזקי' משמי' דאביי צנון שחתכו אסור לאכול בכותח אתמר דגים שעלו בקערה אסור לאוכל בכותח ושמואל אמר מותר לאכלן בכותח אית דמפרשי דגים רותחין שעלו בקערה של בשר צוננת א"נ עלו בקערה רותחת וכגון שטועמן ויש בהן טעם בשר אבל צונן וצונן בהדחה סגי ואית דמפרשי דגים מבושלין ואינן בני הדחה ומסקי' אמר חזקי' משמי' דאביי הלכתא דגים שעלו בקערה אעפ"י שיש בהם טעם בשר מותר לאכלן בכותח דנ"ט בר נ"ט היא. לפי שלא קיבלו טעם מגוף האיסור אלא מן הקערה שקבלה טעם מן הבשר וה"ה דמותר לאוכלן בגבינה אבל כותח בקערה של בשר אסור דלאו בר נ"ט הוא וצנון שחתכו בסכין אסור לאוכלו בכותח אית דמפרשי אע"ג דנ"ט בר נ"ט היא אגב חורפי' בלע טפי והו"ל כחד טעמא א"נ משום דסכין גוף האיסור היא שדרכו להיות עניו שמנונית ולחם צונן שחתכו בסכין דמותר משום דאפשר למיטעמי הלא"ה אסור לאו נ"ט בר נ"ט היא דסכין גוף האיסור היא ש"מ דלא אמרי' בכל דוכתי דנ"ט בר נ"ט מותר דהא רב איקלע לבי רב שמן בר אבא (כב) וחש בעיני' ואותו שייפא עבדו לי' וחוורא תמן בו בישולא ויהיב טעמא דמרירתא ור"ח גרם נ"ט בר נ"ט בדגים עצמן מותרין הן וטעמא דהיתר היא ועכשיו בכותח אינו אלא נ"ט אבל לאכלן עם הגבינה אסור ולהך סברא מותר לאכול כותח בקערה של בשר הלכך ללישנא קמא תבשיל שאין בו בשר שנתבשל בקדירה חולבת או של בשר מותר לאכול תבשיל אחריו או של בשר או של חלב בלא קנוח הפה ונט"י ודוקא נ"ט בר נ"ט דבשר עצמו מותר וטעם היתר מש"ה מותר בחלב אבל נ"ט בר נ"ט דנבלה דהיא גופא איסורא אסור לעולם וצנון דאסור לאוכלו בכותח דוקא צנון דאגב חורפי' בלע ואסור לאכול עד שיוטל את מקומו כדאמרי' גבי נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו אבל אבטיח וקושיות גריר לי' לכל פסקי' אליבא דמ"ד דס"ל בעלמא אגב חורפי' דסכינא בלע הוה קולף אליבא דמאן דלא ס"ל גרידה כ"ד דהיינו בהדחה בעלמא אבל הכא לא שייכה הדחה ומסת' קערה דאיכא בשמעתין ב"י הן הא לאו ב"י מותרין לאכלן בכותח קלופי דליפתא שרי קלחי דסלקי אסור. ואי חתך בהו דליפתא מעיקרא והדר, חתך דסלקא ש"ד בעא מני' ר"ד בר יוסף מר"נ מהו לאנוחי כדא דמילחא בהדי כדא דכמכא א"ל אסור דחלא מאי א"ל שרי מ"ט האי איתא לאיסורא בעיני' ש"מ דכל היכא דאיכא למיגזר גזרינין גרסי' בפ' כ"ש אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה כיוצא בו אין טשין את התנור ואי עבדינהו כעין תורא שרי פרש"י דבר מיעוט חדא כעין תורא ורבי' אלפסי פי' אי שני בהו ועבדינהו כעין תורא שרי:

הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו הא מתני' וגמרא דילן חזי' פלוגתא ביני רבוותא. רש"י אוקמא לצלי ולכתחלה בעינן (כג) או שתי וערב כדאמרי' א"ל ר"א לשמעי' קרע לי ואנא איכול ונוסחא דינן דלא בעי שתי וערב אנא לקדירה אבל לצלי בקריעה אחת סגי לכתחילה ואם לא קרעו לצלי מותר כלישנא קמא ולקדירה אפי' אין בה בשר בעינין קריעה ש"ו וט"ב ואם לאו אסור בין ללישנא קמא בין לל"ב:

והאי דאמרי' כחל בס'. היכא דנא קרעו ובישלו בהדי בישרא נ"ד דאפי' בלא בישרא אסור ואית דאמר פירושו דספרי היא דהא דאר"נ אוקי לה בחלי לצלי קאמר ולכתחילה היא דשרי בלא קריעה ומתני' בקדירה בבישול קאמר. וכחל שבישלו בחלבו מותר ליכא לאוקמי בקדירה ודיעבד דס"ל אינו עובר עליו ואסור ולצלי הוא דקאמר ופסק דילי כל"ק דרב וצלי בקריעה אחת מותר לכתחלה ואם לא קרעו כלל מותר ולקדרה לעולם אסור דיעבד אי לא קרעו ש"ו וט"ב ור' יעקב ז"ל אסרו בצלי בדיעבד אם לא קרעו כלל ומתירו לבשלו לכתחלה בקדרה בקריעה אחת בלא בשר. ובדיעבד בקדרה עם בשר וה"פ הכחל קורעו לבשלו בקדירה:

ומפ' בגמ' ש"ו לא קרעו אלא קריעה אחת שתי או ערב ובשלו עם בשר בקדרה אינו עובר עליו ומותר וה"ל כנ"ק והא דתנן כחל שבשלו בחלבו מותר בשלו בקריעה א' קאמר ואמר ר"א לשמעי' קרע לי ואנא איכול הא קמ"ל דנ"ב ש"ו אלא לקדרה בהדי בשר ומתניתן בבשר קמיירי אבל בלא בשר אי לצלי אפילו לכתחלה מותר בקריעה אחת ואם לא קרעו כלל אסור לעולם והא דר"נ בשל בלא בשר ובקריעה אחת הוה והתיר לאכילה ורבי' אלפס ז"ל משמע דס"ל לצלי מותר לכתחלה בלי קריעה וה"פ הכחל קורעו ומוציא את חלבו ובגמ' מפרש כיצד קורעו והתם מוכח או באפי נפשיה או בהדי בשרא לא קרעו כלל אינו עובר עליו וללישנא קמא אינו עובר עליו ומותר ותניא כוותי' כחל שבשלו ולא קרעו מותר:

(כד) כיצד קרעו אר"י קורעו ש"ו וט"ב ומוציא את חלבו בכותל אר"א לשמעי' קרע לי ואנא אוכל וקמ"ל דל"ב ש"ו אלא לקדירה בהדי בשרא ומתני' דקתני קורעו ומותר בלא בשר קאמר ובקריעה אחת ור"י לא אמתני' בלא בשר פליג ללישנא קמא אינו עובר עליו ומותר לל"ב אסור. ובא"ג דל"ב יש"ו וט"ב. כלומר דליתא לדר"י. א"נ לקדרה עם בשר אשמעינן דסגי בקריעה ולהאי לישנא קדרה עם בשר וקדרה עם לא בשר כי הדדי נינהו ומיהו מתני' בלא בשר קאמרי ואי לא קרעו כלל מותר אבל עם בשר ולא קרעו כהלכתן אסור ואי' למימר דעם בשר בעי ש"ו בלא בשר או שתי או ערב ור"נ דאמר זוקי לה כחלי בקדרה בקדרה בנא בשר קאמר וג' מחלוקת בדבר ר"נ מתיר לבשל כחל בקדרה בלא בשר לכתחלה בלא קריעה כלל ומתני' דקתני קורעו בקדרה עם בשר קאמר ואינו עובר עליו ואסור וברייתא דקתני כחל שבישל בחלבו בקדרה מותר אפי' לכתחלה בקדרה בלא בשר דאי בקדרה עם בשר אפי' דיעבד בלא קריעה אסור ולל"ק מתירו דיעבד ובלא בשר כדקתני כחל שבשלו מותר ולל"ב אסור אפי' דיעבד בלא קריעה ורבוותאי כולהו פסקו כל"ק והלכך צלי מותר לכתחילה בלא קריעה ובקדרה עם בשר אסור אפי' דיעבד בקריעה אחת ועלה אמרי' כחל בששים היכא דלא קרעה ובשלה בהדי בשרא אבל בקריעת ש"ו וט"ב מותר לכתחלה בקדרה בלא בשר ואם בשלו ולא קרעו כלל מותר ואי לאו דרבוותא פסקו נ"ק ה"א מסת' כל"ב דהא כי סליק ר"א אשכחי' לזעירא וא"ל איכא תנא דתנא לי' רב כחל וכו' ור' יוסף בר' אבא דאמר כחל של מניקה שנטלה כולהו משמע דס"ל כל"ב דרב ומיהו כחל של מניקה הוא דאסור אבל שאינו מניקה מותר ובעל הלכות פליג אכולהו סברא דרבוותא דכתבינן והכין כ' היכא דקרעי' לכחל וחתכי' ומלחי' ושדי' בקדירה שיש בה בשר לכתחלה לא לשדיי' ואי שדיי' מותר והמחמיר תע"ב דהא בסורא מחמרי ולא אכלי כחלא דריש מרימר הלכתא בין כבדא בין כחלא תותי בשרא עלוי בשרא דיעבד אין לכתחלה לא וש"מ שמותר לצלות כחל בשפוד שצלו בו בשר ואיכא דיליף מהכא דכחל שקורעו וט"ב אסור לבשלן בקדרה שאכלו בו בשר לכתחלה אבל דיעבד שרי דהא הכי לכתחלה אסור עלוי בשרא ואין נראה התם צלי היא וליכא קריעה כלל א"נ או שתי או ערב דכיון דלא קרעו כהלכתו יש בו חלב אבל היכא שקרעו ש"ו וט"ב לא נשאר בו כלום דא"כ אפי' לקדרה חדשה בלא בשר ליתסר דהא חלב שחיטה אסור מדרבנן אלא לאו ש"מ בהכי לית ביה חלב כלל ומותר