ספר העיטור חלק ב יג

חייב מלקות בחצי שיעור וה"ה בכ"ש) וה"ה בכ"ש לר"ש אמר רב כיון שנתן טעם בחתיכה חענ"נ ואוסרת כל החתיכות כולה ואסור דס"ל לרב אפשר לסוחטו אסור כר"י ופסק רש"י כרב בתרווייהו ורב אלפסי פסק כרבה בב"ח דאמר חתיכת נבילה וחתיכת של דג טמא עד שתתן טעם ברוטב ובקופה ובחתיכה דאפשר לסוחטו מותר ומסת' לן דאפשר לסוחטו אסור ודקי"ל רב ושמואל הלכה כרב באיסורא ור"י ור"ל קי"ל כר"י ותרווייהו ס"ל דאסור אבל מין במינו (ס"ל לעיל) פסקינין לעיל מאי דס"ל (אסור):

הלכתא טפת חלב שנפלה על החתיכות אתה מוצא ה' ענינים הענין הא' אם ניער את הקדרה מתחלה ועד סוף ויש בה חתיכה אחרת לד"ה אינו אסור עד שתתן טעם ברוטב ובקופה ובחתיכות ואם אין בו טעם לא חיישי' לשמא לא ניער יפה יפה הב' לא ניער לא בתחלה ולא בסוף ונפל בחתיכה וחתיכה רובה ברוטב ומיעוטה מגולה החתיכה שקבלה טעם אסורה ושאר החתיכות מותרות דמבלע בלע מפלט לא פלט והיינו רישא דמתני' דקתני כיון שנתנה טעם בחתיכה החתיכה עצמה נעשית אוסרת וכן בכל איסורין שבתורה:

הג' אם ניער את הקדרה בסוף הרוטב והחתיכות עמה חתיכה ענ"נ דאפשר לסוחטו אסור ואי ס"ל כר' (יהודה) אוסרת כל החתיכות אפי' הן אלף ומסברא דילן אליבא דרבנן בס' חתיכות כמותה בטלה וצרפתי שאמר דלא אמרי' אפשר לסוחטו אסור אלא בבב"ח (יג) ובשא"מ לא ברור לן טעמא. הד' בין במינו בין שלא במינו ואפי' לר"י היכא דאיכא רוטב רכה בתוך החתיכות ויש בו ס' באותו חתיכה שקבלה האיסור משליכה ומותר הכל דקי"ל כל מין ומינו ודבר אחר סילק את מינו כאלו אינו ושא"מ רבה עליו ומבטלו אבל עבה ה"ה כבשר וקי"ל (כחזקה דילן רואין בפ"ג דע"ז) (בע"ז ד' ע"ג דאמרי' מצא מין את מינו) ואית למימר בדבר המתערב ל"ל רואין כגון יין ומים וכגון ההיא דבכורות בהלוקח צמר מעם הארץ דאמר ר' ירמי' ל"ש אלא לטבל פתו אבל נקדרה מצא מין את מינו וניער וצ"ע ואית מ"ד דהא דאמרי' סילק את מינו כאלו אינו למאן דאית לי' קאמר ה"ה והיכא שלא נתן טעם בחתיכות היתר וסילק את האיסור.. לא אמרי' חתיכה עצמה הסמוכה לה נ"נ מאיסור משהו לאסור כל החתיכות מפני שהן מינה כדמוכח בפ' ג"ה חתיכת נבלה וחתיכת דג טמא שנתערבה עם החתיכות דאוקים אמורא ודריש כיון שנ"ט בחתיכות ואי"ל הכא במאי עסקינין בשקדם וסילקן כלומר סילק חתיכת האיסור קודם שקבלו טעם האיסור והניח האחרות שהיו עמה ש"מ היכא שלא נותן טעם בחתיכה הסמוכ' נה לא אמרי':

כיון דאיסורא דרבנן היא לא אמרי' חענ"נ וכ"כ ה"ר יעקב חתיכת חלב שנפלה בקדרה שיש בו רוטב ורוטב יתיר אעפ"י שיש ברוטב לבטל חתיכת האיסור כדין מין במינו וד"א צריך שיהא (יד) ברוטב היתר לבטל הרוטב שבלעה חתיכת איסור. דמה שבלעה ופלטה הוה רוטב נבלה ואם יש שם חתיכת היתר ששים ברוטב ממה שבלעה איסור נימא סליק רוטב היתר שהיא מינו והחתיכות היתר שא"מ רבה על רוטב איסור ומבטלו:

כדגרסי' אמר רב בשר אסור וחלב מותר ופרכינן חלב נבלה הוא ואוסר כל היורה (בחלב שבלע הבשר ופלט) ומשני כגון שנפל ליורה רותחת וסלקא קודם דניח' יורה אלמא אי ניחא יורה אסורה:

איתמר כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב אמר רב בשר אסור. וחלב מותר:

וכגון שנפלה ליורה רותחת.:

ומה שהבשר בולעת מן החלב:

שוב אינה פולטת:

עד שתניח מרתיחתה. וקודם שתניח קדם וסילק את הבשר:

אבל אינה רותחות וסילק א"נ רותחות ולא סלק את האיסור:

בולע הבשר מן החלב:

ונעשית כזית נבלה. ואחר שבלע איסור ונח מן הרתיחה פולט מה שבלע והו"ל חלב נבלה בחלב היתר:

וס"ל לרב אפשר לסוחטו ומין במינו לא בטיל ודוקא בשר שבתוך יורה שוב אינה פולטת מה שבולע' כדאמר מבלע בלע מפלט לא פלט אבל היא עצמה פולטת השמנונית ובלעה ממין אחר שבתוכה בין רותחות בין אינה רותחות דהא מעשים בכל יום שפולטת כשהיא רותחות שאם תתן ירקות או בשר שמן בקדרה:

מיד ישתנה מראית המים שבתוכה וכן כל רותחין מבליעין את הפלוט שחוצה לו ומפליטין את הבלוע אבל מה שבולעת שוב אינה פולטת:

עד שתנוח מרתיחתה. והלכתא כלי איסור שנשתמש בכ"ר מגעילין ברותחין ומפליטין איסור שבלע דופני הכלי והאסור שפולט שלא בזמנו היא ומקמי דמטו זמן אסורא בטל הוא מיד:

ובתשוב' הגאוני' היורה הגדולה מגעילה ברותחין ומכשירה ושוטפת בצונן ומפליטה בחמין תחלה ואח"כ מרתיח בה מים רותחין בלי שיעור ומגעיל בה יורות קטנות וסכינים ועץ פרור. שאלו צריך להגעילן בכ"ר ויזהר שלא יניחו המים מן הרתיחה.:

שאם ינוחו יאסרו להגעיל בהם כלים ומעלין ושוטפין בצונן. וכ"כ הר"י אבן גיאות ז"ל בשם רב הינאה. וכ' שמגעיל א' צריך לסלקו קודם שיניח מן הרתיחה ולא להניח עד שתנוח ויכול להגעיל כלי איסור בתוך יורה גדולה של איסור ולבסוף יגעילה ויקיפנה בשפתה שפה של טיט וישפכנה כשהיא רותחת בשם ר' יעקב אין להגעיל אלא בקדרה שאינה ב"י:

ואין להגעיל אלא במי היתר:

ואית דמפרשי כי נייח הדר פליט:

כשהוא שבע מלבלוע פליט כדאמרי' ניחא דגים והדר פלטו עופות:

ובהגעלה צריך נמי שישהה הכלי עד שיהי' שבע ויפליט האיסור:

וקשיא ליה לר' יעקב ז"ל אפי' קדם וסלקו נמי:

אמאי חלב מותר שמא שבע הי' ופליט ועוד הגעלה נמי מנא ידעי' שהוא שבע מלבלוע והדר פליט:

ומפרש לה כדמפרשי' ואי' דאמר כשהיא רותחות אינה פולטת איסור שבכלי עד שתניח מרתיחה וכל הגעלה אינה כלום עד שתניח כי בעת רתיחתה אינה פולטת כדאמרי' כגון שנפל לתוך יורה רותחת:

דמיבלע בלע מיפלט לא פליט אבל כי נח הדר פליט:

כדפי' (טו) בפ' כ"צ אתמר חם לתוך חם אסור:

חם לתוך צונן קולף:

דאדמיקר לי' בלע צונן לתוך צונן:

ואפי' צונן לתוך חם אי ההיא משהו הוה (לא בעי אלא קליפה זה א"מ) (כגון פת שנאפה עם מונייתא דאיסורא ונטף מרוטבן תחת הפת אבל נטף מרוטבן על הפת הו"ל כאלו נפל מרוטבו על החרס וחזר עליו דיוטל את מקומו:

ודוקא כשהוא חם אבל צונן קולף) דומיא דסיכה דמשהו בעלמא עבדו לי' (טז) כדאמרי':

סכו בשמן של תרומה אם חי הוא ידיחנו ואם צלי הוא יקלוף את החיצון וצונן בתוך צונן דמדיח דוקא שלא מלחו אבל מלחו אסור. דאמר שמואל מליח ה"ה כרותח ובעי קליפה וה"מ מליח שאינו נאכל מחמת מלחו:

אבל נאכל מחמת מלחו צאו רותח היא (יז) כההיא בר יונה דנפל לכדא דכמכא דאית ביה לב ומלח ונאכל:

ושריא רב אחא מפשרונייא וה"מ חי' אבל צלי בעי קליפה ולא אמרן אלא דלית בי' פילי:

הלא"ה אסור:

ולא אמרן אלא דלא תבלי' בתבלין אבל תבלי' בתבלין כלו אסור ומסת' מדנקיט ה"מ חי' כו' גבי ההוא עובדא דההיא בר יונה הכא במס' חולין:

ובפסחים:

ולא אמרן גבי צונן בתוך צונן:

ש"מ דלא אמרינן צלי צונן בעי קליפה אלא בכדא דכמכא שיש בו מלח אבל צונן בתוך צונן דעלמא בהדחה סגי:

ודוקא צלי צונן דמחמת חמומיתא דנורא יבש ובלע שפיר:

אבל מבושל צונן לא:

ואית מ"ד ה"ה למבושל ומסתברא לן צונן בתוך צונן דוקא צונן שנגע (בטהור) בגוף האיסור:

אבל צונן שנגע בצונן שבלע מגוף האיסור:

כגון בשר היתר שהניח בקערה של איסור לא בעי הדחה והא דפליגי בסכין ששחט בה דאמר צונן אמרי לה בעי הדח' א"ל ל"ב הדח' ומשו' דבשחיט' איכא חמימות' כ"ד והא דקמ"ל דל"ב הדחה משום דסכין קשה לבלוע וקשה לפלוט והשוחט בש"ג למ"ד ביה"ש צונן מה"ט מדיח משום שמנונית שעליו כדאמרינן בצונן שחתכו בסכין וגבי סכין טריפה דאמר דבעי הדחה בצונן משום דבשחיטה דבעי למישחט אית ביה חמימות כ"ד אבל אם היה רוצה לחתוך בו ד"א אפי' הדחה לא בעי והא דאמר טבח צריך שיהא לו שני כלים שלמים א' שמדיח בו בשר וא' שמדיח בו חלבים משום דגוף איסור החלבים יש בו (יח) אמר רב בשר שחיטה שמן שצלאו עם בשר נבלה שמן מותר דריחא לאו מלתא היא עביד לוי עובדא בגדי וד"א וכ' רב אלפסי פלוגתא דרבוותא אית מאן דפסק כרב ואית מאן דפסק כלוי ומסק' כלוי (יט) דרבא קאי כוותיה בע"ז בבת תיהוא דריחא לאו מלתא היא ומתניתין דהרודה פת חמה ונותנת ע"פ החביות של יין של תרומה דאמר רשב"ל (כ) פת חמה וחביות פתוחה כ"ע ל"פ דאסור דמשמע ריחא מלתא היא בההיא אפי' לוי מודה דאסור אלא דרב סבר בשר שחיטה שמן שצלאו עם בשר נבלה כחיש כפת חמה וחביות פתוחה דמי ולוי סבר כפת צוננת וחבית פתוחה דמי הלכך קם ליה רבא כר"מ ולוי כר"י והלכתא כר"י והא דתני רב כהנא פת שאפו עם הצלי בתנור אסור לאכלו בכותח וההיא ביעותא דאטוי בהדי בשרא ואסרה למיכל בכותח ומסת' לן ד"ה היא כיון דתרי מילי נינהו כפת חמה וחביות פתוחה נינהו והא דגרסי' בפסחים בהנאה הבאה לו לאדם בע"כ דקי"ל כרבא דאמר אסור אפי' בלא אפשר וההיא נמי בע"ז אבל מעוטרת בוורד והדס דקמתהני מריחא אסור התם במידי