ספר העיטור חלק ב יב

שבישל בה עכשיו:

וממין הראשון א"י לבשלו שהרי האחרון אינו בטל ואין לו תקנה אלא שבירה. ומסת' מדגרסי' קדרה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב:

ואם בישל בנ"ט:

מדלא איירי בקדרה ש"מ בדליכא נ"ט החלב והקדרה מותרת ומבשל בה חלב דכיון שהיא בטל במה שבקדרה בטל היא:

ונשאר בדופני הקדרה משאר האיסור דרובא טעם חלב ומיעוטי טעם בשר והרי הוא כמשהו ע"י תערובות דרבנן:

ואזלי' בתר רובא דחלב ומה שבפנים אינו עושה בב"ח שתהא איסורו במשהו שהרי אין בו טעם. והלכתא מבשל בה בשר ומבשל בה חלב לכתחלה ואם לא בשל מתחלה בשר אלא תבשיל אחר ובישל בה חלב עכשיו שניהן שוין ומבשל בה איזה שירצה וכף חולבת שהגיס בה קדירה של בשר אם אינה ב"י התבשיל מותר והקדרה מותרת:

ואם היא ב"י ליעבד בהו הגעלה ובכ"ח לא מהני הגעלה דאינו יוצא מידי דפיו לעולם ואי לא דמסתפינ' מרבוותא אמינא אפי' כ"ח בקדרה דלא ב"י כיון דמדרבנן הוא דאסור. מגעילה ג"פ וכדגרסי' בירושלמי דתרומה קדרה שבישל בה תרומה מגעילה ג"פ ודי' אמ"ר בא ואין למידין ממנה לענין נבנה א"ר יוסי קשותה קומי ר' בא תרומ' בעון מית' ונבלה ב"ת ואת אמרת הכין א"ל כמ"ד מאליהן קבלו את המקשרו' ר' יוסטא בעי קומי ר' מנאה תנינא אם הרכינה ומיצס ה"ז תרומה ואת אמרת הכין א"ל כאן ע"י האור. הוא נגעל ש"מ דלמ"ד מאליהן קבלו את המעשרות דמדרבנן נינהו בהגעלה ג"פ סגי ה"נ בהכי סגיא ואע"ג דאין מבטלין איסור לכתחלה דוקא לאכילה הא לא"ה מותר הלכך מגעילה בחמין כדי שלא יהא בה טעם ומה"ט מותר להגעיל סכין אסור ברותחין וליתן מים כדי ששים היוצא ממנו כדי שיבטל ולא יצטרך הגעלה לקדרה ואע"ג דקי"ל דכ"ח אינו יוצא מידי דפיו לעולם אינו יוצא בהגעלה אחד קאמר ככלי מתכות א"נ טעם אין בו משהו יש, בו לעולם דאל"ת כיון דנטל"פ מותר מדאורייתא לכתחלה מפני מה אמרה תורה וכל כלי חרס אשר תבושל בו ישבר ה"ז מותר למחר בשעברה צורתה ועוד דאי לאו טעם דאין עושין כבשונות בירושלים הוה מהדר לי' לכבשן ש"מ דיוצא מידי דפיו ש"מ כדפירשית וגרסי' (ט) בירושלמי קדרה שבשל בה חמירא לא יבשל בה מאותו המין לאחר הפסח ולאחר ג' ימים תבשילין בשלא מינן מינן כו' ובהכי מפרשי האי גמרא דילן אמ"ר קדירות בפסח ישברו ואמאי לשהינהו לאחר זמן וליעבד בהו שלא במינן וקשי' להו לרבוותא שלא במינן נמי מי יימר בהו במשהו דילמא נ"ט היא ואפי' נטל"פ ואפי' בקדרה דלאו ב"י לכתחלה ליתסרי וכ"ת דחמץ בפסח לא מחזקינן לי' אלא משהו הא אין מבטלין איסור לכתחלה ופר"ת אפי' אי ס"ל כמ"ד נטל"פ אסור פריך דאי ס"ל דמותר הו"ל למקשה לישהנהו חד יומא והוה משני לי' גזרה משום ב"י אלא דעדיפ' מיני' פריך דאפילו ס"ל אסור. לישהנהו עד לאחר הפסח דהא בליעת הקדרה משהו חשיב לי' ואע"ג דקאמר אסור לכתחלה ה"מ בדבר שהוא בעין כגון סאה תרומה אבל בליעת קדרה לא אמרי' והא דאמר קדרה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין ההיא משום דילמא יהיב טעמא ולאו אדעתי' אבל חמץ משהו חשיב לי' ומסת' לן דהכי פריך וליעבד בהו שלא במינו כלומר לאחר ג' תבשילין מותר דלי' בי' טעם ומשני דלמא עביד להו במינו כלומר לאחר ג' וס"ל לרב במינו במשהו והא איכא משהו וכי לא גזר רב שלא בזמנו שלא במינו אטו מינו ה"מ חמץ דחמץ דעלמא אבל בקדרה גופא אי שרית לי' למיעבד שלא במינו אתו למיעבד במינו גזר ואע"ג דבמינו נמי בקדרה דלאו ב"י א"א דלא פגמה פורתא הנ"מ תבשיל שעברה צורתה אבל חמץ לא פגום היא ש"מ דקדרה שנבלע בה איסור משהו אפי' שלא ע"י תערובת מותר לבשל בה לכתחלה כל איסורין שיש בהן בנ"ט כיון דלית בי' טעם כעיקר דאורייתא ולית בי' משום איסור א"מ איסור לכתחלה אבל איסורא דבמינו במשהו שלא במינו בנ"ט אסור לבשל משום דילמא אתו למיעבד במינו ודוקא שלא ע"י תערובות אבל ע"י תערובת דרבנן לא גזרו בהו ומותר לכתחלה וה"נ אשכחן בקערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה בשר רותח והיכא דאיכא קפילא דטעים לי' ליכא עם אע"ג דאית בה איסור משהו מותר לאכול בה רותח לכתחלה וכן נמי דגים שעלו בקערה ולית בהו טעם בשר מותר לאכול בה רותח ש"מ משהו דלית' בעיני' מותר לכתחלה והדין היא סברא דילן:

טפת חלב שנפלה על חתיכת בשר. אם יש בה טעם באותה חתיכה אסור ניער את הקדרה אם יש בה בנ"ט באותה קדרה ה"ז אסור הא מלתא לא אתי' לה רב אלפס ולא בריר לן סברא דילי' אי משום דקתני בע"ז בכ"ח במשהו התם אחר שנעשה בב"ח היא וחתיכה בחתיכות היא דהוי דבר שבמנין ולא בטיל ואוסר בכ"ש. גרסי' במשניות כלומר בכל מה שהן חתיכות אוסרות כמה חתיכות אבל בב"ח ה"ה בנ"ט ככל איסורין שבתורה וכן הלכתא אמר אביי חולין ד' ק"ח ע"א ש"מ טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא דאי ס"ד דרבנן וכו'. וא"ל רבא דרך בישול אסרה תורה ופרש"י ז"ל דרבא ס"ל דרבנן. ור' יוחנן נמי במס' ע"ז הכי אית ליה וקאמר טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו ובג"ה קאמר לא נצרכא אלא לטעם כעיקר דמדאורייתא חד בתרי בטיל ואמרי' הא דגרסי' לרבנן ליתן טכ"ע ור"ע דיליף מגעולי נכרים אסמכתא בעלמא היא א"נ געולי גוים חדיוש היא להיתר מצרף לאסורין ומסת' דכולהו ס"ל טכ"ע. והנ"מ שאכל כזית איסור בטעמו אבל לא אכיל כזית איסור וכגון כזית שנימוח בתבשיל ולא אכלי כולי. והיינו טעמו ולא ממשו פליגי בה אביי ורבא דלאביי היא בכלל טכ"ע דאורייתא דגמרי' מבב"ח לרבא אינו בכלל בטכ"ע וטעמו ולא ממשו פטור. ור' יוחנן נמי ס"ל כרבא דהא ר"י דאמר כר"ע כדאי' התם ור"ט יליף טכ"ע מגעולי גוים ורבא (י) נמי דלא מצי למימר דס"ל געולי גוים חידוש היא דהא קי"ל בנטל"פ מותר אף בגעולי גוים כדפי' הלכך כולהו ס"ל טכ"ע דאורייתא ולוקין עליו דהא דאמר רבא לא נצרכו אלא לטכ"ע דבקדשים אסור ה"ה לחולין והאי דקאמר גלי רחמנא בחטאת דמשמע דבחטאת לטכ"ע אתא הא ליתא כדאמרי' בפסחים דחטאת להיתר מצטרף לאיסור אתא אע"כ כיון דהיתר מצרף לאיסור (אתא) גבי חטאת כ"ש טכ"ע וליכא למיגמר זרוע בשילה מינה דשרי והא דקשיא לר' יעקב מהא דאמרי' בזבחים (יא) בפ' דם התערובת דאמר ר"ל הפיגול והנותר שבללן זה כזה פטור ואמרי' התם ש"מ נ"ט ברוב לא דאורייתא ומתיב רבא עשה עיסה מחיטה (ושעורה כו') ומן האורז כו' עד אדם יוצא בה י"ח בפסח ש"מ דס"ל לרבא נ"ט ברוב דאוריית' ולוקין עליו מדלא משני נהי דמדאורייתא היא ויוצאין בה בפסח אבל מילקא לא לקי מסתב' הנ"מ בנ"ט ברוב כיון דרובא (דאורייתא) איסורא היא נ"ט נמי דאורייתא היא ולקי ור"י נמי הכי ס"ל. כדמוכח בירושלמי דר"י מחייב אכל נ"ט דעלמא דרובא דהתירא אע"ג דאיכא טעם לא לקי כר"י דאמר טעם ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו ור' יעקב מחק הספרים ואמר לא נצרכו אלא להיתר מצטרף לאיסור והא דר"י מוקי במין במינו והא דזבחי' בשא"מ וחמור מין בשא"מ ממין במינו ואנן כתבינן מאי דס"ל (ומאי) ודמסתברא לן שאתה מוצא איסורו בשבעה דרכים:

נ"ט ברוב:

והיתר מצטרף לאיסור וטעמו וממשו:

וטעמו ולא ממשו:

וטעם כעיקר וחצי שיעור:

וערוב הא' נ"ט ברוב איסור והיתר שנתערבו ויש בו רוב מן האיסור ומיעוט מן ההיתר ושניהן ניכרין ואכל כזית מן האיסור עצמו אלא שאכלו מעורב כגון בפיגול ונותר שכללן זב"ז וכגון מצה ומרור שכרכן זב"ז רי"א חייב ור"ל אמר פטור ש"מ דנ"ט ברובא וטעמו ולא ממשו תרתי מילי נינהו דנ"ט ברוב לר"י חייב וטעמו ולא ממשו פטור הב' היתר מצרף לאיסור רובו מן האיסור ולא אכל אלא כזית בין איסור והיתר א"א בלא טעם ודכ"ע אין היתר מצרף לאיסור אלא בנזיר מחלוקת ר"ע ורבנן אבל ר' יעקב אומר שאין בו טעם:

הג' טעם כעיקר כזית איסור שנימוח בתבשיל ואינו ניכר האיסור כלל ואין בו ממש אלא טעם ואכיל כזית איסור בטעמו (יב) וה"ג בירו' א"ר זעירא כל נ"ט אין לוקין עליהן עד שיטעום, טעם ממשו של איסור. ובנזיר אפילו לא טעם. אמר ר' אלעזר כל נ"ט אין איסור והיתר מצרפן ובנזיר איסור והיתר מצרפן מתניתין מסייע ליה לר' זעירא כזית יין שנפל לקדרה אכל ממנה כזית פטור עד שיאכל את כולה על דעת' דר' אבא כיון שאכל ממנו כזית חייב והיינו דאמר גבי מקפא וגבי נזיר ששרה פתו ביין מ"ט משום דהיתר מצטרף דמשום טעם כעיקר ליכא למימר דהא לא אכיל כזית מן האיסור הד' טעמו וממשו:

ה"ד כגון שאכל כזית איסור בלא תערובת בין בב"א בין בזא"ז והא שאר"י כל טעמו וממשו לוקין עליו הה' טעמו ולא ממשו כזית שנימוח ולא אכיל אלא טעמו אבל לא אכל ממשו שהרי לא אכיל כולו ואין לוקין עליו (ס"ד) הו' ערבוב מחלוקת ר"א ורבנן ב' דברים הניכרים. ורובן היתר ואכל כזית איסורא אלא שאכלו מערב רוב מן ההיתר ומיעוט מן האיסור וקי"ל כרבנן דאמרו ועל אי ערובו ולא כלום אבל ר"י אבן גיאות פסק הלכתא כר"א ולא דייק לן:

הז' חצי שיעור דאתמר ר"י אמר חצי שיעור אסור מן התורה וקי"ל כר"י דתניא אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה כו' וחצי שיעור שאינו בעונש יכול שאינו באזהרה ת"ל כל חלב ש"מ דחצי שיעור (אין) לוקין עליו ומסת' לן דוקא חצי שיעור בלא תערובת אבל ע"י תערובת מותר מה"ט (אעפ"י שיש בו חצי שיעור אין לוקין עליו דהא קי"ל בכל איסורין שבתורה