ספר העיטור חלק ב יא

לבשר ושהיה לבשר וגבינה אבל בלילה צריך נט"י וקנוח הפה ועוף וגבינה א"צ שהיי' לבשר וגבינה ולא קינוח הפה ונט"י לגבינה ובשר ת"ר בש"א מקנח ובה"א מדיח ואסיק בש"א מקנח וה"ה מדיח ובה"א מדיח וה"ה למקנח. והלכתא צריך להדיח פי' במים או ישתה ויקנחנה בפת או בכל מידי כדאמרי' בכל מידי הוה קנוח לבר מתמרי קמחא וירקא בעא מני' רב אסי מר' יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה, א"ל ולא כלום. והאר"ח אכל גבינה מותר לאכול בשר בשר אסור לאכול גבינה אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר ולא כלום. ור"י בין בשר וגבינה שלפניו קאמר ודוקא לענין שהיה שאם אכל גבינה מותר לאכול בשר באותה סעודה בקינוח בין ביום בין בלילה. ונט"י בלילה ואם אכל בשר צריך שהיי' וכן הנכתא:

א"ל ר"א בר יוסף בשר שבין השיניים מהו. קרי עני' הבשר עודנו בין שיניהם והלכתא אפינו שהה. אם חושש ובשר בין השנים צריך להוציאה אמר מר עוקבא אנא להאי מנתא חנא בר חמרא לגבי מר) אבא הוה אכיל בישרא האידנא נא הוה אכיל גבינה עד למחר כי השתא ואנא בהאי סעודתא נא אכילנא בסעודתא אחריתי אכילנא והלכתא אסור לאכול גבינה בתר בשר. אפי' בקינוח עד ו' שעות כשיעור דשתי אינש מיא מסעודתא לסעודתא ואי שהה כה"ג לא בעי קינוח וליכא קינוח בשמעתא אלא לבשר בתר גבינה והא דאר"נ אמצעי' רשות. נא אמרן אלא בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה חובה (ה) דמשמע מדלא קאמר בין גבינה לתבשיל. דשרי למיכל גבינה לבתר בשר ההיא רשות וחובה אתי לאשמעינין ובין תבשיל לגבינה שלפניו קאמר וא"נ בגבינה בתר קאמר שאם בא לאכול גבינה בסעודה אחרת חובה ליטול ידיו:

ולא מהני תנאה דקי"ל נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה בו וא"נ בין תבשיל (ו) ובשר ולא אכיל הבשר ומדלא מבעיא ליה לרב אסי שהיי' בין גבינה לבשר בכמה ש"מ דלית לי' שיעורא אלא כשיעור' דסעודתא אחריתי והדין סברא דר"ח ורש"י ורבינו אלפסי ז"ל פירש אכל גבינה מותר לאכול בשר בקינוח באותה סעודה ובנט"י:

אכל בשר אסור לאכול גבינה באותה סעודה עד שיקנח ויטול ידיו:

ומר עוקבא דלא אכיל עד סעודתא אחריתי חומרא בעלמא הוא דעביד וכ"כ בתשובת הגאון אכל בשר מותר לאכול גבינה לסעודתא אחריתי וה"מ בחסידי אבל אין מקנחין ומחוורן ידן ופומן ואכלין אכל גבינה שרי למיכל בשר בלא קינוח הפה ובלא נט"י ה"מ בדחזי לידיו בדלא מטנפין והיינו דקאמ' אבל בין תבשיל לגבינה חובה:

וקאמר נמי וכמה ישהה בין תבשיל לגבינה ולא כלום שא"צ שהיי' אפי' כדי קינוח:

ורב יצחק בר משרשי' דאכיל בשר בתר גבינה לא עביד קינוח דאי איתא דעביד כי מקשי לי' עוף אין בשר וגבינה לא לישני לי' נהי דבשר וגבינה בעי קינוח ונט"י גבינה ובשר בקינוח סגי ואיהו קינוח עביד ואי משום הכי לא קשיא חדא דלגבי נטילת ידים לא שייך פלוגתא בין בשר לגבינה.. וגבינה ובשר דכי אהדדי נינהו ועוד גבינה בתר בשר דנא סגי לי' אלא בשהיי' וע"כ האי דקאמר עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא ל"ד וגבינה ובשר קאמר ומיהו מסתיי' כקמאי מדקתני אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן מכלל דבשר וגבינה נאכלין בקינוח הפה ובנט"י ועוד שהיי' מנ"ל דלא מתני' תניא ולא אבעיא מבעיא לן אלא כמה ישהה בין גבינה ובשר ולא כלום הו"ל למבעי' כמה שיעור שהיי' בין בשר לגבינה אלא לאו ש"מ דב"ש וב"ה בין בשר וגבינה היא ושהיי' מדת חסידות היא ומחמרי בה כדמחמרי בה חומרא בג"ה ובדם ובב"ח והגדת עשר תעשר מסייע להו דאמר התחילו המלאכים אומרים רבש"ע לא אמרי' לך שלא תתן להם תורה א"ל הקב"ה תינוק הגמול בישראל מקיים יותר מכם יוצא מבית הספר אם היה לו לאכול בשר וחלב אינו אוכל עד שירחוץ ידיו מן הבשר ואתם כשבאתם אצל אברהם אכלתם בשר וחלב כא' שנא' ויקח חמאה וחלב ובן הבקר לכך נא' לך כתוב הדברים וסמיך ליה לא תבשל גדי בחלב אמו ואע"ג דאיכא למימר תינוקת דוקא אבל גדולים בעי שהיי' דאלת"ה קינוח מיהו בעי אלא לאו ש"מ תינוקת דוקא אפ"ה ליכא לאדחויי צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת ובלבד שלא יהא נוגעים זה בזה ואם הי' נוגעים זב"ז בעי הדחה כדאי' לקמן חם קולף צונן מדיח ואי שרית לכתחלה דלמא אכיל בלא הדחה ש"מ כגון להעלות בשר היתר צונן בקערה דאיסורא צונן אסור לכתחילה דילמא אכיל בלא הדחה ודוקא בשר מבושל דלאו אורחיה בהדחה דמתני' דקתני בשר וגבינה בשר מבושל הוא. אבל במידי דאורחיה בהדחה כגון בשר חי וזולתן שרי לכתחילה דאלת"ה היכא מזמנין לגוי וסכין לי' חמרא בכסא דילן הא לכתחילה בעי הדחה אלא לאו ש"מ במידי דאורחי' בהכי שרי לכתחילה ומנהג היא דיהבי בי' עפרא בתר דשתי גוי מני' וכיון דצ"בצ בעי הדחה צריך למרחק שלא יהא נוגע בשר בלחם שאם נוגע בו אסור לאכול עמו גבינה וכן שלא יגע גבינה בלחם ולא יאכל בשר במפה שאכל בו גבינה אלא איסור ליכא הרחקה מיהו בעי. רשבג"א אף שני אכסנאים אוכלים על שלחן א' זה בשר וזה גבינה דאין חוששין והוא דאין מכירין זא"ז אבל מכירין זא"ז אסורין ותנ"ה שנים שנכנסו לפונדק א' זה בא מצפון וזה בא מדרום אוכלין על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששין. ולא אסרו אלא בחפישה אחת ופרש"י לא אסרו להעלות גבינה ובשר על השלחן אלא בשלחן א' שלחן א' ס"ד אפי' בב' שלחנות כשמכירין זא"ז אסורין אימא כעין תפיסה א' שקריבין זא"ז ואין היכר בנתים ובהפסק בנתים בשני מפות או הפסקות אחרות בנתים מותר וכן המנהג:

בפ' כ"ש אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסורה עד שיוסק התנור ואם הוסק התנור מותר אפי' בתנור של חרס ש"מ דאע"ג דקי"ל בכ"ח שאינו יוצא מידי דופיו לעולם בהסקה ע"י האור היכא דליכא למיחש חייס דלמא פקען כגון בתנור מותרין ובזבחים דפריך וליהדרינהו בכבשן ומשני לפי שאין עושין כבשונות בירושלים היינו משום דכהנים זריזין הא לא"ה אסור ואיכא למיחש חייס עלייהו ותניא קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בנ"ט ודוקא בקדרה ב"י דהוא לשבח הא לאו ב"י קים להו לרבנן כל תבשיל שעברה צורתה בדופני הכלי בלילה אפי' בב"ח לפגם היא ותניא א' נטל"פ וא' נטל"ש אסור דר"מ רש"א לשבח אסור לפגם מותר וגרסי' בסוף גמ' דע"ז וכולן שבישל בהן עד שנא הלבין תנא חדא מותר. ות"א אסור צ"ק הא כמ"ד נטל"פ אסור הא כמ"ד נטל"פ מותר ומסת' ג' מחלוקת בדבר כדמוכח בפסחי' ר"ע יליף טעם כעיקר מגעולי גוים דקסבר געולי גוים לאו חידוש היא דנא חסרה תורה אלא קדרה ב"י דלשבח. וכל נטל"פ מותר בין בגעולי גוים בין בשאר איסורין כר"ש דאמר גבי יין וש"מ לשבח אסור לפגם מותר ורבנן סברי געולי גוים חידוש הוא דקדרה ב"י א"א דלא פגמה פורתא בגעולי גוים היא דאסור לפגם הא בשאר אסורין מותר ור"מ סבר א' לפגם וא' לשבח אסור דגמרי' מג"ע די"ל קדרה ב"י א"א דלא פגמה פורתא ולאו חידוש היא ובכל איסורין נטל"פ (ן) מותר וליתא לדרבנן דאמר נ"ט בגעולי גוים אסור דהא אמרי' בשמן ודבש של גוים למאי ניחוש לה אי משום געולי גוים נטל"פ ומותר וגבי חלתות נמי אמרי' ש"מ נטל"פ מותר אפי' בג"ע כר"ע וכן הלכתא וכל כלי גוים לפגם ולא מחזקינין איסורא דילמא ב"י נינהו וכל מה שנתבשל בכליהם בלא הגעלה מותר בדיעבד ובפת ש"ג אין בו משום געולי גוים אלא משום בישול שהוא אסור משום חתנות (ח) ואיבו מנחות לי' ואכיל לי' אבר מצרי ולא שמתי לי' ובירו' חשיב לי' בהלכות עממים וגבי חמץ ש"ג חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח גרסי' ה"ה (דאפי') דבאכילה שרי ובירו' גרסי' הא באכילה אסור מתני' מקום שנהגו שלא לאפות פת ש"ג ש"מ דבמנהגא תליא מלתא ורבינו יצחק אבן גיאות ז"ל שאמר במקום שנהגו לאכול מותר מאי היא דישראל מסייע באפייהו לא בריר לן דאם איתא דסייע באפייהו לא תליא מלתא במנהג ותו דהל"ל מתני' דלא סייע והא דגרסי' בשבועות פ"ח ועוד אמרו לפניו אומר הי' ר"א האוכל פש"ג כאוכל בשר חזיר א"ל שתוקו לא אמר לכם מה שר"א אומר שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק הכהן קבצו כל הקהל אל היכל ד' והביאו ג' מאות כהנים וג' מאות תינוקת וג' מאות ס"ח בידם והיו תוקעים והלוים משוררים ומנדים את הכותים בסוד שם המפורש ובכתב שנכתב על הלוחות ובחרם ב"ד העליון ובחרם ב"ד התחתון שלא יאכל אדם מישראל פת כותי מכאן אמרו כל האוכל פת כותי כאלו אוכל בשר חזיר כו':

ושלחו את החרם אצל ישראל שבבבל ועוד הוסיפו עליהן והיינו דאמרי' פתו פת כותי ולא אמרי' כפת נכרי:

במקום שנהגו (היתר) מותר והמחמיר תע"ב. והלכתא בב"ח וכל איסורין שבתורה נטל"פ מותר בדיעבד אבל לכתחלה אסור לבשל משום גזרה דקדרה ב"י:

אם בישל בשר בקדרה של חלב ב"י ויש בו ס' מותר המאכל והקדרה עצמה:

אית מ"ד מבשל ב"י ממין שבישל עכשיו:

כיון שהבישול מותר טעם הראשון בטל והקדרה מותרת נמי:

ואית מ"ד כיון דקי"ל כ"ח אין יוצא מידי דפיו לעולם טעם הראשון אינו יוצא לעולם ואין יכול לבשל בו לכתחלה ממין