ספר העיטור חלק ב קיז

הכנענים. מפני שידן כידו אבל מזכה היא ע"י בנו ובתו הגדולים ע"י עבדו ושפחתו העבריים וע"י אשתו ובפ' בתרא (ב) דנדרים רמיא מהא דתניא ואילו שאין זכין להן בנו ובתו הקטנים ועבדו ושפחתו הכנענים ואשתו ומוקמי' לה בשיש לה חצר באותו מבוי עסקי' דמגו דזכי לנפשי' זכי נמי לאחריני הלא"ה לא מהני זכי' דיד אשה כיד בעלה ומס' דע"ת נמי לא מהני זכיית אשתו. ההיא סמיא דהוה מסדר תעניתא קמי' דשמואל יומא חד חזיא דהוה עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דלא אותבי' ע"ת א"ל סמוך לדידי לשנה חזי' דהוה קעציב א"ל אמאי עציבת דלא אותבי ע"ת א"ל פושע את. לכ"ע שרי לדידך אסור שאתה רגיל להניח. ואשתקד לא הנחת ואמרתי יזכור ויניח ועכשיו פשעת שהיה לך לזכור מדאישתקד ולא היה דעתי עליך ולא על הפושעים ולא על המזידי' כדאמרי' אבל היה לו להניח ולא הניח פושע היא ת"ר יו"ט שחל להיות בשבת לא מערבין לא עירובי תחומין ולא עירובי תבשילין וכן הלכה אמר ר' חייא בר אשי אמר רבא מניח אדם עירובי תחומין מיו"ט לחבירו ומתנה ואמר רבא מניח ע"ת מיו"ט לחבירו ומתנה מ"ד ע"ת עירובי תחומין לא דמחזי כמאן דקני ביתא בי"ט. והלכה כרבא סברא לרבי' אלפסי ה"מ עירובי תחומין דמקנא ביתא אבל ע"ח דבטול רשות היא מניח ביו"ט ראשון (ג) ומתנה וצ"ע. דכל כמה דלא מבטל רשות מקנא היא ואפילו האידנא דידעי' בקבוע' דירחא בשני יו"ט של גליות דמתרמי חמשה למעלי שבתא מניח ומתנה דב' קדושות הן אבל בשני יו"ט של ר"ה מי אמר וכ' רבי' אפרים כי מתני' דוקא דאי' לי' מידי דבשיל מאתמול אבל לכתחלה אסור ומסת' אי אדכר מצפרא מקמי' דבשיל כ"צ אע"ג דל"ל מידי מאתמול. ולימא הכי ברמשא אי האידנא יו"ט הוה האי בישולא ליהוי ליומא דהאידנא ואי לא לעירובי תבשילין דלמחר וא"נ אדכר בתר דאכיל סעודתי' ואשתייר לי' מההיא בישולא מתנה עליו ואי אקלע יו"ט חמשי ומעלי שבתא ואנח ע"ת לא מצי למיפא ביומא דחמשא לשבתא דשבות קרובה התירו ע"י עירוב שבות רחוקה לא התירו ושמא יו"ט היא ואין אופין מיו"ט לשבת:

ואיכא מ"ד דהאידנא ל"צ. ול"ד לן. דאתי לזולזולו ביו"ט שני כמנהג אבותינו ת"ר אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול באמת אמרו ממלא אשה קדרה בשר ואע"פ שא"צ אלא חתיכ' אחת ממלא נחתום חביות של מים אע"פ שא"צ אלא לקיתון אחד אבל לאפות אינו אופה אלא צרכו. רשב"א א' אף ממלא את התנור פת שהפת יפה בשעה שהתנור מלא אמר רבי הלכה כרשב"א לר"ח הלכה כרבותא ובלבד שלא יערים וכשם שאסור לבשל מיו"ט לחול כך אסור לבשל מיו"ט לחבירו ומס' יום ראשון קודם אכילת שחרית יכול להרבות בבישול כרשב"א אבל לאחר מכאן א"י לבשל כלומר אוכל ממנה כזית ומה שהותיר יהיה לליל שני דאין הערמה גדולה מזו והיינו דתניא מי שהניח ע"ת ה"ז אופה ומבשל ומטמין ואם רצה לאכול את עירובו הרשות בידו אכלו עד שלא בישל ה"ז לא יאפה ולא יבשל לא לו ולא לאחרים כיצד יעשה מקנה קמחו לאחרים ואחרים אופין ומבשלין לו אבל מבשל היא ליו"ט ואם הותיר הותיר לשבת ובלבד שלא יערים וכיון שכן אסור להעריב בבישול יו"ט לחבירו שמא חול היא והא דתניא בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא כדי שיאכל ממנה כזית צלי התם משום פסידא דממונא גמר בלבו לאכול כזית (ד) גופי' הערמה היא גרסי' בפ' אלו עוברין (ה) אתמר האופה מיו"ט לחול ר"ח אמר לוקה רבה אמר אינו לוקה. אמרי' הואיל וקים לן כרבה וה"מ לענין מלקות אבל לכתחלה אסור כדתניא אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול ומיהו לגבי מצוה כגון מיו"ט לשבת שרינין לכתחלה משום הואיל והאידנא אצריכוהו רבנן ע"ת כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לחול או משום ברירה שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליו"ט וגבי הפסד ממונו כגון בהמה מסוכנ' אמרי' הואיל ושרינין לכתחלה. והא דקשיא לרבוותא מהא דגרסי' בפרק שני שעירים (ו) בשחיטה חוץ מחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי אלמא מודה ר"ח במחוסר מעשה לא אמרי' הואיל בפ' תמיד (ז) נשחט אמרינן לחומרא דאית ליה הואיל אפי' היכא דמחוסר מעשה התם טעמא אחרינא היא דכתיב אל פתח אוהל מועד לא הביאו הראוי לפתח אוהל מועד חייב עליו בחוץ שאינו ראוי לפתח אוהל מועד אינו חייב עליו. וכיון דמחוסר מעשה אינו ראוי לפתח אוהל מועד ואסיקנא התם הא דר"ח ורבה מחלוקת ר"א ור' יהושע היא דאפיי' דקאמר ר"א שרי לאפותה. סבר אמרי' הואיל ואי בעי מפריש מכל חדא וחדא ור"י סבר לא אמרינן הואיל ואסור לאפותה ועובר על לא תעשה כל מלאכה ורבה כר"א ור"ח כר"י ולאו היינו הואיל דאמרי' ברישא דהלכתא התם. ההיא לענין איסורא בחמץ דר"א אומר מוזהרין עליו בב"י וב"י אמר הואיל ואי בעי מתשיל עלה ומסת' הואיל ולא קרא עליו שם ור' יהושע סבר ל"א הואיל ואינו חמץ שמוזהרין עלי' וההיא פלוגתא ל"ד לפלוגתא דרבה ור"ח דר"א דאמר הואיל לחומרא היא ודרבה לקולא ור"י נמי דלית ליה הואיל משום טעמא דתוספתא היא דתניא א"ר יהושע אני אכריע כשאני עושה בידי נמצאתי עובר על ל"ת והרי הוא בידי כשאני מניח כמותו שהיא נמצאתי עובר על ל"ת שאינו בידו גופויי' דמי לפלוגתא דאמוראי ופסקו רבוותאי כרבה דאית לי' הואיל כר"א וחיותא דר"פ ליתנייהו. דתניא ר"א הלכה כר"א ר' יצחק אומר הלכה כבן בתירא והלכה כר' מחבירו. ורבי' אלפסי משמע דס"ל הואיל קמאי והואיל בתרא חד ולא מסתבר. איבעי' להו מי שלא הניח ע"ת היא נאסר וקמחו נאסר א"ד היא נאסר ואין קמחו נאסר למאי נ"מ לאקניי' קמחא לאחרים. אי אמרת אין קמחו נאסר ל"ל לאקניי' מאי ת"ש מי שלא הניח ע"ת ה"ז לא יאפה ולא יבשל ולא יטמין לא לו ולא לאחרים כיצד יעשה יקנה קמחו לאחרים ואחרים אופין ומבשלין לו ש"מ היא נאסר וקמחו נאסר ש"מ. ומס' דאחרים שלא הניחו אופה ומבשל למי שהניח דשלוחו של אדם כמותו ואיבעי עבר ואפה מאי ואתי למיפשט מהא דתניא אבל הוא מבשל ליו"ט ואם הותיר הותיר לשבת ובלבד שלא יערים ואם הערים אסור ודחי' שאני הערמה דאחמירו רבנן טפי ממזיד ור"נ בר יצחק אוקמוה אליבא דחנניא דאזיל לחומרא בע"ת וליתא לחנניא אלא כב"ה דאמרו מניח אדם תבשיל אחד ועושה בו כ"צ. ומיהא שמעי' דאופין על פת. ולהתבשיל מדקאמר ב"ה עושין בו כ"צ וב"ה אמאי דאמר חנניא קאי וחנניא אין אופין אא"כ עירוב בפת קאמר ואם איתא דפת ד"ה היא חנניא למאי איצטריך פת אלא לאו בפת נמי פליגו. והלכתא כר' יהושע אופין ומבשלין על המבושל והלכתא אם נאכל הפת אופה על התבשיל ועבר ואפה ולא אפשיט. ויש מחכמי הדור שאמרו ע"ת דרבנן כדאמרי' בפסחים מדאורייתא צרכי שבת נעשין ביו"ט ורבנן היא דאצטריך וכו'. וירושלמי נמי ה"ג את חמי מדבר תורה הוא אסור וע"ת מתירין אמר ר' אבוהו בדין היה שיהיו אופין מיו"ט לשבת אם אתה אומר אף הוא אופה ומבשל מיו"ט לחול והלכה עבר ואפה מותר. בש"א ב' תבשילין ובה"א תבשיל א' אכלו או שאבד לא יבשל עליו לכתחלה ואם שייר ממנה כ"ש סומך עליו לשבת. מתני' דלא כההיא תנא דתניא רשב"א אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על שני תבשילין שצריך לא נחלקו וכו' על דג וביצה שעליו שבש"א תבשיל א' ובה"א ב' תבשילין ואמר רבא הלכה כתנא דידן ואליבא דב"ה נקטינין אמר אביי נקטינין התחיל בעיסתו ונאכל עירובו ה"ז גומר:

מחלוקת טו בתוספתא יום טוב שחל להיות בשבת בש"א מתפלל ח' ואומר של שבת בפ"ע ושל יום טוב בפני עצמו ובה"א מתפלל ז' מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת השם באמצע ר"א אומר אף חותם בה מקדש ישראל והזמנים אמר רב יוסף הלכה כר' וכדמתרץ רבינא אליבא דב"ה ת"ר שבת שחל להיות בר"ח או בחול המועד ערבית שחרית ומנחה מתפלל ז' ואומר מעין המאורע בעבודה וכן הלכה ובמוספין מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע רשב"ג ור' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אמר כ"מ שהזקיק לז' מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע ואר"ה אין הלכה כאותו הזוג אלא כת"ק דר"א. ובמוספין מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת וחותם מקדש ישראל וראשי חדשים דמדקא מקשינין בפרק תפלת השחר מקדש ישראל וראשי חדשים ש"מ יו"ט ור"ח וחוה"מ כי הדדי נינהו וכן הלכתא:

מחלוקת טז חל להיות באחד בשבת בית שמאי אומרים מטבילין את הכל מלפני השבת בית הלל אומרים כלים לפני שבת ואדם בשבת. דכ"ע כלים בשבת לא מטבילין מ"ט ר' יוסף אמר משום סחיטה ורב ביבי אמר גזרה שמא ישהא ותניא כוותיה דרב ביבי כלי שנטמא בעיו"ט אין מטבילין אותו ביו"ט גזרה שמא ישהא ירושלמי כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט"ב בין ביוה"כ א"ר חנינא סגן הכהני' כדי בית אלקינו לאבד עליו הכהנים טבילה אחת בשנה דריש ר' לוי כר' חנינא סגן הכהנים ואדם בשבתות שכן אדם טובל לקריו בשבת אבל ביוה"כ אסור לטבול:

מחלוקת יז בש"א מביאין שלמים ואין סומכין עליהם אבל לא עולות ובה"א מביאין שלמים ועולות וסומכין עליה'. יה"ר מלפניך שתשיב עבודת ביהמ"ק לתוכה במהרה בימינו אמן: