ספר העיטור חלק ב קטו

מותר ומחלוקת בשיש להם ציר באמצע מ"ס גזרינן באמצע אטו מן הצד ומ"ס לא גזרינן ירושלמי א"ר יוסי בר בון כשאין שם פתח (א) משתמש דרך הפתח וא"ר חייא ומחזיר היא ובלבד שלא יחזור כל צרכו:

מחלוקת ט בש"א אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את הס"ת לר"ה וב"ה מתירין ירושלמי הא נטול אסור ר' שמואל ברי' דר' יוסי בר בין אפילו גדול מותר וליידא מילה תנן קטן להודיעך כחו דב"ש. עד היכן היו מחמירין. ואסיקנא מדלא קמיפלגי באבנים ש"מ בהוצאה שלא לצורך פליגו דב"ש דלא אמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך כלומר שלא לצורך אוכל נפש אלא צורך גופי' ביו"ט ויש בו צד מצוה כגון קטן למולו ולולב למצוה. וס"ת לקרות בו וגדול לצורך רבים כגון ר"פ וילתא דשרי ר"נ למיפק משום דביעתא. וכגון כלים לצורך יו"ט. והבערת חמץ דאמרי' מגו בפ"ק דפסחים אבל הוצאת אבנים דלית בהו צד מצוה אסור והשוחט עולת נדבה והמבשל גיד הנשה בחלב אינו לוקה דאמרי' מתוך ולכתחלה אסור דלית בי' צד מצוה. ודכ"ע עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליו"ט ירושלמי תנו ולא המפתח וב"ה מתירין הדא דתימה במפתח של אוכלין אבל במפתח של כלים לא והא רבי אבהו יתיב ומתני ומפתח של פלטרין בידי' פלפלין הו"ל בגוה בתוספתא יוצא אדם במפתח שבאצבעו לרה"ר ואינו חושש. בפ' א"צ אין הסומא יוצא במקל ולא הרועה בתרמילו ואין יוצאין בכסא א' האנשים וא' הנשים ואם רבים צריכין לו מותר וסמכו רבותיי על דברי אחי שקיא דאמר אנא כתפתי' לר"ה משילא להונא ומהונא לשילא. ובלבד שלא יכתף באלינקי. ור"נ דשרי לילתא למיפק באלינקו משום דבעיתא. ירוש' בגמרא דאין מוציאין ר"ה הורי לאתתי' דריש גלותא למיפק בכסא א' האנשים וא' הנשים ואפילו תלמוד אינו טועה בדבר זה ור"ה טעו. מישא בר ברי' דרב יהושע מטעין בסדיני' מיעל מידרש בציבורא תוספתא בשבת לר"ח יוצאין במוך ובספוג שע"ג המכה ובלבד שלא יכרוך עלי' חוט ומשוחה יוצאין בקלופת שום ובבצל שע"ג המכה ואם נפל לא יחזור. ואצ"ל שלא יתן לכתחלה יוצאין באגוד של גבי המכה לקושרו ומתירו בשבת אספלנות שפרשה מן האגוד מחזירו עם האגו' יוצאין באספלנו' ובמלוגמ' וברטיה שע"ג המכ' ואם נפל לא יחזו' ואצ"ל לכתחל' בפ"ג דעירו' ת"ר רטי' שפרש' מע"ג המכ' בשבת מחזירין אותה בשבת רי"א הוחלקה למטה דוחק' למעל' למעל' דוחקה למט' ומגלה מקצת רטי' ומקנח פי המכה וחופה וחוזר ומגלה מקצת רטי' ומקנח פי המכה ורטי' עצמה לא יקנח מפני שממרח והממרח חייב חטאת אמר ר"ח מחלוקת שפרשה ע"ג כלי אבל פרשה ע"ג קרקע אסור להחזירה א"ר יהודא הלכה ב"ר יהודא פסק רבי' אלפסי דלית הלכתא כותי' והא רב אשי דהיא בתרא עבוד עובדא כת"ק דאמר מר בר רב אשי הוה קאימנא קמי' דאבא נפלי ליה אבי סדיא ואהדרה א"ל לא סבר לה מר להא דר"ח דהא מחלוקת שפרשה ע"ג כלי אבל פרשה ע"ג קרקע אסור א"ל לא שמיע לי' כלומר לא ס"ל ומס' רב אשי ס"ל מחלוקת ע"ג קרקע אבל ע"ג כלי ד"ה מותר. ודר"ח לא ס"ל דר' יהודא ס"ל והלכה כר' יהוד' ע"ג קרקע:

וכן מצאתי לרש"י וברייתא במדינה קמיירי וכ"פ כגון שפירשה שלא מדעת אבל פרשה מאתמול וא"נ הזיד והחליף בשבת ד"ה לא יחזור כסתם מתני' מחזירין רטי' במקדש אבל לא במדינה הר"ר לוי שפירש דברייתא במקדש מיירי וליתא דא"כ רב יהודה דפסק הל' כר' יהודה הלכתא למשיחא היא:

מחלוקת י' בש"א אין מוליכין לכהן חלה ומתנות ביו"ט בין שהורמו מאמש בין שהורמו ביו"ט תנא א"ר יוסי ולא נחלקו ב"ש וב"ה על המתנות שמוליכין לא נחלקו אלא על התרומה שבש"א אין מוליכין ובה"א מוליכין א"ר א"ש הלכ' כר' יוסי ודוקא הרמו מאמש אבל ביו"ט אין מפרישין אפילו ליתנו לכהן בו ביום כדאיתא בפ' משילין וב"ש דאסרו להוליך שמא יפרישנה לכתחלה ביו"ט ויוליכנה וכ"פ רב אחאי. אושפזיכני' דרבה בב"ח הוה ליה אסורייתא דחרדלא א"ל מאי לפריכינהו האידנא ומיכל מנייהו כו'. תנינא מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביו"ט והא דתניא המולל מלילות מעיו"ט למחר מנפח על יד ואוכל אפילו בקנון ואפילו בתמחוי אבל לא בטבלא ולא בנפה וכברה. ה"ה דאפילו ביו"ט ואיידי דתני מע"ש תנא סיפא מעיו"ט כיצד מולל אביי משמי' דרבא אמר חדא אחדא ורב אדא משמי' דאבימי אמר חדא אתרתי. רבא אמר כיון דקא משני אפילו חדא אכילהון. כיצד מנפח אר"א מנפח בידו אחת ובכל כחו:

מחלוקת יא בש"א תבלין נידוכין במדוך של עץ ומלח בפך ובעץ פרור ובה"א תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן ומלח במדוך של עץ תניא אר"י לא נחלקו ב"ש וב"ה על הנודוכין שנידוכין כדרכן ומלח עמהן לא נחלקו אלא לדוכה בפ"ע שבש"א בפך ובעץ פרור לצלי אבל לא לקדרה. ובה"א לכל דבר אפילו לקדרה ובכדרכה במדוך של אבן דס"ל להאי תנא דמלח ל"ב שינו' לב"ה ור"י א"ש דאמר כל הנודוכין נודוכין כדרכן ואפילו מלח כההיא תנא ס"ל וכן הלכה ופלוגתא דר"ח ור"ה דמפרשי טעמא דמלח בעי שינוי אליבא דת"ק דמתניתין היא ואפילו ידע מאי קדרה בעי בישולא לא בעי שינוי ויש מחכמי הדור פלוגתא דר"ח במלח מאי טעמא בעי שינוי לא מסתייע ונקטינין לחומרא ומס' כדפרשתי (א) א"ל ר"ח לרב אחא ברדלא כי דייכת אצלי' וה"מ מלח דבעי שינוי כל דהו אבל תבלין לא בעי אצלוי מדקאמר רב ששת שמע קול בוכנא אמר האי לאו מגו ביתאי ודלמא אצלויי אצלוי דשמעי' דהוה צייל קלי' ש"מ תבלין ל"ב אצלויי והכין איפסקא הלכתא לקמן:

ת"ר אין עושין טוסני ואין כותשין במכתשת ולימא אין כותשין במכתשת אי אמר הכי ה"א הנ"מ במכתשת גדולה אבל במכתש' קטנ' ש"ד קמ"ל אין עושין תיסני אפי' (בקטנ') ואין כותשין שאר כתישות במכתשת גדולה. והא דתני' (ב) אין עושין תוסני לא במכתשת גדולה ולא במכתשת קטנה אסקה רבא הא לן והא להו לבני ארץ ישראל אין כותשין כלל דאי' להו פריצותא דעבדי לבני בבל כותשין בקטנה וגרסי' בפ' יו"ט ג' דברים ראב"ע מתיר וחכמים אוסרין פרתו יוצאי' ברצועה שבין קרני' ומקרדין את הבהמה ביו"ט ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהם וחכמים אוסרים ת"ר איזה קרדום ואיזה קרצוף וכו' וקי"ל כראב"ע דס"ל כר"ש דאמר דבר שאינו מתכוון מותר ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהן וחכמים אוסרים ומס' פלפלין כתבלין כדתנן בתוספתא דביצה וה"מ במדוך של אבן אבל ברחים שלהם כטחינה היא:

ותניא אין בורין ואין טוחנין כו' והא דגרסינן בפ' ר"א הני פלפלא מדוך חדא חדא בסכינא שרי תרתי אסור כו' איכא דמוקי לה בשבת ואיכא דמוקי לה ביו"ט וכ' רבי' אלפסי ז"ל מס' כמאן דמוקים לה בשבת והכי מס' דתבלין ביו"ט לא בעי שינוי כלל:

מחלוקת יב הבורר קטניות ביו"ט ב"ש אומרים בורר אוכל ואוכל ובה"א בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי אבל לא בטבלה ולא בכברה רי"א מדיח ושולה ותניא רג"א מחלוקת כשפסולת (א) מרובה על האוכל אבל אוכל מרובה על הפסולת נוטל את האוכל ומניח את הפסולת. פסולת מרוב' על האוכל מי איכא מאן דשרי לא צריכה דנפישו בטירחא וזוטר בשיעורא. נוסחא דר"ח מחלוקת כשאוכל מרובה על הפסולת אבל פסולת מרובה על האוכל דנפיש בטירחא וזוטר בשיעורא. ד"ה בורר את האוכל ומניח את הפסולת. ירוש' תניא אין בוררין ואין טוחנין והבורר והטוחן בשבת נסקל ביו"ט סופג את הארבעי'. והא תנן בורר כדרכו בקנון ובתמחוי, א"ר חנינא ר"ג היא דרג"א אף מדיח ושולה והתנן של בית ר"ג שוחקין את הפלפלין ברחים שלהם ומותר לטחון ואסור לברור אר"י ב"ב לא הותרה טחינה כדרכו מנין שאין בוררין ואין טוחנין ואין מרקדין ר"ל אומר כל מלאכה לא תעשה בהם עד ושמרתם את המצות. ר' יוסי בעי כלום למדנו לתבשיל אלא מכאן ר' יוסי לא אמר כן אלא אמר משום ר"ש ת"ל אך אשר יאכל לכל נפש היא לבדו יעשה לכם עד ושמרתם את המצות. כלומר מלישה ואילך מותר תני חזקי' ופליג אך הוא לבדו הרי אלו מיעוטין הרי שלא יקצר ולא יטחון ושלא ירקד ביו"ט. ומה"ט אסרו תלישה וצידה אע"פ שא"א לעשות מעיו"ט והותרה שחיטה ואפי' ובישול ולא משום טעמא דפירש"י בר"פ א"צ וכך שמעתי מאדונינו אבינו ז"ל גרסי' בפ' א"צ ת"ר אין שונין קמח ביו"ט משום ר' פפוס ור"י אמרו שונין ושוין שאם נפל לתוכו צרור או קיסם שונין וכן הלכה שונין גרסי' בפ' ר"א דמילה אין מסננין את החרדל במסננת של חרדל ואין ממתקין אותו בגחלת:

א"ל אביי לרב יוסף ומ"ש מדתנן נותנין ביצה במסננת של חרדל התם לא מחזי כבורר הכי מחזי כבורר ואין ממתקין אותו בגחלת והא תניא ממתקין לא קשיא כאן בגחלת של מתכת כאן בגחלת של עץ א"ל אביי לרב יוסף ומ"ש מבושרא אגומרי התם לא אפשר הכא אפשר א"ל אביי מהו לגבן א"ל אסור ומ"ש מלישה התם לא אפשר הכא אפשר כלומר אפשר לעשותו מאתמול ותו דאמרו נהרדעי גבינה ב"י מעליא אפי' בת