ספר העיטור חלק ב קיד

יהושע ואר"פ הלכה גוי שהביא דורן לישראל אם יש מאותו המין במחובר לקרקע אסורין ולערב אסורין בכדי שיעשה. ואיכא פלוגתא ביני רבוותא איכא למ"ד לערב יו"ט ב' אסורין בכ"ש. כדי שלא יאמר לגוי ביו"ט ראשון לך והביא לי ביו"ט הלא"ה מותר כדין ביצה. וההיא בר טביא במסכת עירובין (ו) ואמר רב אשי ההוא לא אתצידי איתצד אלא מחוץ לתחום אתא ה"ק דאי הוה מתציד לא הוה אכלי ביו"ט שני מהאי טעמא אי איקלע שני יו"ט בחמשי ומעלי שבתא אי אתי פירות מחוץ לתחום ביו"ט ראשון אסורין עד מוצאי שבת. שמא יאמר לך והביא ליו"ט שני או ליום השבת ואיכא דיהיב טעמא משום דאתקצאי לביה"ש אתקצאי ליומא השני (ז) ואיכא רבוותאי דאמרו ערב ראשון קאמר. ובשני יו"ט של גליות בשני מותר מההיא בר טביא דאיתצד ביו"ט ראשון ואשתחט ביום טוב שני. ור"נ ור"ח דאכלי ורב ששת לא אכיל הדר בי' וטעמא דמיגו ליתא דלא אמרינן מיגו אלא היכי דאיהו גופי' אקצייהו לבין השמשות כגון סוכה דחזיא לבין השמשות דאי אית ליה סעודתא בעי למיתב בגווה למיכל אבל הכא הא לא אקצייהו ומשום ספיקא היא דאסור ביה"ש דהא ביצה בשני יו"ט של גליות נולדה בזה מותרת בזה:

ול"א מיגו. הלכך לערב ראשון קאמר אע"ג דלאו בר עשיי' וטעמא דגזרה שמא יאמר לו לך והבא לא אשכחן. ואי אית' דהכי הוא לא הוה שתיק גמרא מני':

ואם יש מאותו המין במחובר לקרקע דאמרי' אסור אפילו בטלטול קאמר כדאמרי' בני יומן מי שרי בטלטול ומס' אע"פ שיש באותו המין במחובר וידוע וניכר שלא נתלש אותו היום מותר כההיא ליפתא. דגרסי' חזי' דהא מכמשא אמר הא ודאי מאתמול עקורה מאי אמרת מחוץ לתחום אתא הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר וכ"ש הא אדעתי' דגוי אתי שרי להו רבא למיזבן מנייהו כיון דחזי דמפשי ומייתי אסר להו ושמעינן מהא שלוקחין מחנווני הרגיל אצלו ואם אין מאותו המין במחובר לקרקע בתוך התחום מותרין ולא חיישי' למוקצה לתמרא בעסקא וכיוצא בהן ופי' רבי' אלפסי משום דלא מחזקינין איסורא ול"ד לספק מוכן דאמר התם מוקצה היא אבל הכא לא ומס' משום דס"ל אין הגוי צריך הכנה כדגרסי' בירושלמי (ח) רבא ור"ש ברבי ח"א הגוי צריך הכין וחד אמר הגוי א"צ הכין ולא ידעי' מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דרב מבעי' אותי קומי ר' חמא רבי' והא א"ל הן מהוויתה וא"ל שרייתה הוה והוינא אכיל מני' תאנין הוי דו אמר אין הגוי צריך הכין וחד תלמיד מרב סימא אזל לאנטרס אייתן לי' דורמסקנא ואכל חד תלמיד דריב"ל וכו'. חוץ לתחום אסור הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ופירש"י ז"ל לישראל עצמו אסור שמא ישלח בשבילו אבל ישראל אחר לא ידע. וליכא למיגזר ול"ח שמא יאמר לגוי לך והבא לי מחוץ לתחום בשביל ישראל אחר דאין אדם חוטא ולא לו ומס' דאם איתא להאי טעמא לא הוה שתיק מני' וטעמא דמלתא משום דקים לן דנכסי גוי אין קונין שביתה ומשום גזירת בעלים דגוי אטו בעלים דישראל הי' דקני שביתה כדאיתא בפ' בכל מערבין הלכך לאותו ישראל אסיר דחשבינין לי' בעלים אבל לישראל אחר לא גזור ושמעתי בשם הר"ר יצחק בן מרן לוי וה"ה לגוי שהדליק או שמילא בשביל ישראל או עשה להם כבש בשבת מותר לישראל אחר ואין ההפרש לזה בין שבת ליו"ט. ולא מס' לן אלא מבחוץ לתחום. וכ"ד רבינו אלפסי כדאיתא בתשובותיו. ואי לאו דמסתפינא מחבריא. אמינא פירות הבאין מחוץ לתחום לישראל אחר מותרין לגמרי ולאותו ישראל אסור חוץ לד' אמות ובתוך ד"א מותרין דהו"ל כמו שהוציאו גוים או רוח רעה שיש לו ד"א ואסור דקאמרו (ט) בתוך ד"א היא. וגמ' דבני מערבא דגרסי' התם בסוף מסכת דיו"ט וה"ג התם. ר"א אלו ואלו שנכנסו לתחום משחשיכה מותר לשחוט. ואלו הן מדבריות הגדילות באפר א"ר זעירא הדא אמרה כלי הבא מחוץ לתחום משחשכה מותר לטלטלי. ר"ש בר כרסנא בשם רב אחא ובלבד בד"א כהדא גמליאל זוגא איקרי חד סרקיי כמהין אחא שאיל לרב מונא וא"ל קבלין בגו מורגיין דידך ואכלין בתוך ד"א מורגיין לשון שכינה ש"מ אפי' בישראל הבא בשבילו מותר בד"א ויש מחכמי הדור שפי' הירושלמי קבלם בשביל שכניך והאכילם בד"א. ומיירי כשאינה מוקפת העיר דליכא למימר כל העיר כולה כד"א דמיא. אבל למי שנשתלחה אסור אפי' בתוך ד"א ולא מסתברא ובחוץ לתחום ל"ב בכדי שיעשה אלא איסור מלאכה דאורייתא דא"כ ר"פ דאמר במחובר לערב אסורין בכ"ש אסיפא דכולה מלתא הו"ל למימר אבל רבי' אלפסי אסר בגוי שהביא חלולין אא"כ שהה במיו"ט בכדי שמביא ממקום קרוב דס"ל בחוץ לתחום בעינן בכ"ש. וכן פי' בתשובותיו ואנן כפי' רש"י מפרשינן לה דהו"ל למימר ימתין כדי שיביא ממקום קרוב כדאיתא במשנה הסמוכה לה במכשירין. וזו תשובת רבי' אלפסי ז"ל כל מה שעשה הגוי לעצמו ואין בו חשש שמא ירבה בשבילו כגון הדלקת הנר וכבש דנר וכבש לחד ונר וכבש למאה מותרין לאלתר ומה שעשה הגוי אדעתי' דכ"ע עשה. ולא ייחד לו וכן אם עשה לעצמו ויש לחוש שמא ירבה בשבילו לערב אסורין בכ"ש כגון גוי שהביא חלולין וכגון דברים המתלקחים בכל יום וכגון דברים הבאים מחוץ לתחום אבל שעושה גוי בשביל ישראל לבד אסור עולמות כגון קבר וארון ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית וזה שאמרו עשו (י) לו קבר עשו לו ארון יקבר בו ישראל פרכינין ה"כ נימא בכ"ש. ואמר עולא בעומד באסרטיא שהוא רה"ר וכל עובר ראה את המת ואח"כ ראה את הקבר ויודע שאותו הקבר לאותו מת נעשה וכן הארון מוטל על אותו הקבר וידוע כי בשביל אותו הגוי נעשה לבד ולאו אדעתי' דכ"ע ול"צ בכ"ש ואם בשביל ישראל לא יקבר עולמות ואפי' נקבר בקבר א' ולימים נצרך לקבור באותו קבר שנאסר עלי'. וזה שאמרו בנכרי שהדליק את הנר ומילא מים להשקות בהמתו אם בשביל ישראל אסור ל"ת הא לערב מותר שבין בשבת בין לערב אסור וזה שלא אמר עולמות שהיא דבר שאינו מתקיים (יא) במעשה שבת לא יאכל עולמית והיא דבר שאינו מתקיים בשביל שאמרו יאכל במוצאי שבת לאחרים ולא לו לפיכך אמר לא יאכל עולמית וכל זו התשובה צ"ע. ופי' דפריש בעומד באסרטיא ל"ד לן וכי פריך ה"נ לימא בכ"ש אלא יקבר בו עולמות ואמאי לימא בכ"ש כדאמרי' בעיר שישראל וגוים דרין בתוכה בעיר שרובה ישראל ימתין בכ"ש. בעומד באסרטיא שמא יאמרו ישראל עשאו או סייע בו. מחלוקת ו בש"א אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר וב"ה מתירין ירושלמי הא דאמרי' שלא לקצב עליו בשר אסור הדא הוא דאמר ר' אבא חיננא בר שלמי' בשם רב מודים חכמים בזיירה ומיזרה לבוכנא. בי זירה דו עציר בי' ובוכנא דכתות בי' ואמר אביי לא נצרכ' דאפי' תברא גרמי חדתא שרי ולא חיישי' לאמלוכי נשוין שאם קצב עליו בשר שאסור לטלטול ודוקא מחמה לצל אבל לצורך גופו ולצורך מקומו מותר:

מחלוקת ז' בש"א אין נותנין את העור לפני הדורסין אא"כ יש עמו בשר וב"ה מתירין ירושלמי ושוין שלא ימליחנו ושוין שמולחין עליו צלי אמר אביי ל"ש אלא לצלי אבל לקדרה לא פשיטא לצלי תנינן מ"ד אפי' לצלי כעין קדרה אסור קמ"ל דשרי. כ"א ובהלכות פשיטא. הא קמ"ל דאפי' לצלי בקדרה אסור. ודוקא ששחטו ביו"ט אבל שוחטו מעיו"ט אסור דטעמא משום דהתירו סופן משום תחלתן היא. ת"ר אין מולחין את החלבים ואין מהפכין בהם משום ר' יהושע אמרו שוטחן ברוח ע"ג יתידות וקי"ל כלישנא בתרא אין הלכה כר' יהושע אר"י א"ש מולח אדם כמה חתיכת בשר אע"פ שא"צ אלא חתיכה אחת ר"א בר אהבה מערים ומלח גרמי גרמי ירושלמי מלח הכא ומלח הכא:

עד דמליח להו כולה. ומס' על מליחת הבשר ולא על מליחת העור:

ור"ח פירש הי' מולח ע"ג העור מעט מעט תוספתא אין מרגילין ביו"ט ואין מרגילין בבכור ובפסולי המוקדשין עושין כל צרכי מילה דברים שאין עושה בשבת שוחקין לה כמון וטורפין לה יין ושמן רשב"ג אומר ובלבד שלא יקרע לו סמרטוט בתחלה:

מחלוקת ח בש"א אין מסלקין את התריסין ביו"ט וב"ה מתירין אף להחזיר. מאי תריסין אמר עולא תריסי חניות ודוקא חנות משום דהתירו סופן משום תחלתן אבל דבתים ד"ה אסור דקי"ל יש בנין בכלים ויש סתירה לכלים וזוקפין את המנורה דב"ה דחוליות היא וליכא בנין כדברירנא התם. והא דגרסינן בשבת עייל שופתא בקופינא דמרה חייב משום בונה. מס' דכי אמרי' יש בנין ואין בנין כגון שהי' הבנין מחחלה ונתפרק וחוזר הבנין כמו דלת שידה תיבה ומגדל כדאיתא בשבת אבל בנין כלים מחדש בנין היא. ואית דמפרשי כי אמרינן אין בנין בשני כלים זעג"ז שדרך בני אדם לעשותן תחתונים שנים ושלישים. וכן זקופת המנורה ביו"ט אבל בכלי א' ד"ה יש בנין כרב ויראים אמרו הא דקאמר משום בונה לאפוקי דלא מחייב משום מכה בפטיש ואסיק אביי למתני' בשיש להם ציר מן הצד ד"ה אסור בשאין להם ציר כל עיקר ד"ה