ספר העיטור חלק ב קיג

או בא מחוץ לתחום. א"כ בצים ודאיכא למימר דאתילדה ביומי' דאסור למשקל מני' כדגרסי' גוי שהביא דורן אם יש באותו המין במחובר לקרקע אסור. וה"ה דבר שנעשה בו איסור מלאכה האסורה לישראל ומסתברא דאפי' חנווני גוי קאמר (טז) דאי משום טחינ' הוי ראוי לכוס ולית בי' משום מוקצה כדאיתא בפ"ק דחולין ואפי' לאכול פת הנאפ' בשבילו התירו הגאונים היכא דליכא למיחש שמא ירב' בשבילו ומשום שנאפ' בעצי מוקצה נמי ליכא למיגזר דלא אמרינן יש שבח עצים בפת אלא באיסור הנאה ומשום ביצה דאתילדו ביומן נמי לא חיישי' דלא אתחזיק איסורא. אבל במחובר חיישי' דאתחזיק. ועוד הא ק"ל אין הגוי צריך הככ"י גרסי' בפ' בתרא הבהמ' והכלים כרגלי הבעלים (יז) המוכר בהמתו לגוי או לרוע' הרי אצלו כרגלי הבעלי' ואוקמי בשני רועים שיש שם רוע' א' דלא קנה שבות' אצל רוע' ומסר' לאחר ביו"ט שעדיין רשות הבעלים עלי' אבל אין כאן אלא רוע' א' אע"פ שלא נתנ' לו אלא ביו"ט ה"ה כרגלי הרוע' ירושלמי מתני' בשנתנו לו ביו"ט אבל מסר' לו בעיו"ט כרגלי הרוע' בשיש שם רוע' א' ה"ה כרגלי הבקר. ת"ר שנים ששאלו חלוק א' זה לילך בו שחרית לבית המדרש וזה לילך בו ערבית לבית המשת'. זה עירב לצפון וזה עירב עליו לדרום מהלך לדרום כרגלי מי שעירב עליו לצפון כו' מצעו עליו את התחום ה"ז לא יזיזנ' ממקומ' נ"א ואם מצוי היא. ופשוט. אתמר שנים שלקחו חבית ובהמ' בשותפות. כלו' מעיו"ט וחלקוהו ביו"ט אמר רב חביות מותרת ובהמ' אסור'. ושמואל אמר אפי' חביות אסור' וכן מיפלגי בבריר' שמואל סבר אין בריר' ורב סבר בריר' ובהמ' אסור'. משום דקא ינקו תחומין מהדדי. ומקשינן לרב לאיסור מוקצ' לא חששו לאיסור תחומין חששו ושתיק רב. ור"ח ורבי' אפרים פירשו שלקחוהו בשותפות ביו"ט. ותמיה לן דהא תניא הלוקח בשר מן הטבח ביו"ט כרגלי המוכר ואסיק מה הוה עלה. ר' יוחנן אמר אין בריר' ורב הושעיא אמר יש בריר'. ודריש מר זוטרא הלכ' כרב הושעי' דיש בריר' כרבנן ופי' רבי' אלפסי קם לי' רב ורב הושעי' בחדא שיטתא וכיון דקאי רב כרב הושעי' הלכ' כרב ומסתברא מדלא אמר הלכתא כוותי' דרב ש"מ דליתא לדרב ורב הושעי' פליג עליו. דרב הושעי' אפי' בהמ' מותרת קאמר וטעמא דרב משום דקא ינקי תחומין מהדדי ליתא דהא שתיק רב וכן הלכתא א"ש שור של פטם הרי הוא כרגלי כל אדם ושל רוע' ה"ה כרגלי אות' העיר וכתב רבינו אפרים ומספקא מלתא בגמרא אי איתא דשמואל אי לא משום דקשיא שמואל אדשמואל בשנים שלקחו בשותפות חביות ובהמ' דהא קסבר אין בריר' ופי' מתני' דשחטו מעיו"ט וחלקו לא נתנו אלא ביו"ט ור"ח פי' שחטו ביו"ט וכיון שדרכו למכור סלקו מרשותו והעמידו ברשות הלוקח ומוליכו אפי' לעיר אחרת ע"י עירובו. השואל כלי מעיו"ט ה"ה כרגלי השואל וקיי"ל דהא דאר"י השואל כלי מעיו"ט אע"פ שלא נתנו לו אלא ביו"ט ה"ה כרגליו ביו"ט ה"ה כרגלי משאיל. אע"ג דרגיל ושאיל מכי' אמרי' דלמא משכח אינש אחריני ושאל מני' ולא ינתן לחבירו לא אייתי רבי' אלפסי ז"ל דליכא עולי רגלים:

מחלוקת ד אין מוליכין את הסולם משובך לשובך אבל מטהו מחלון לחלון דברי ב"ש וב"ה מתירין אמר רב ענן (א) מחלוקת בר"ה אבל ברה"י דברי הכל מותר. איני והא אמר ר"י אמר רב כ"מ שאסרו חכמים מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור תנאי היא דתניא שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם ר"א ור"ש אוסרין ורבי' אלפסי פס' כר"י במס' שבת וליתא לדרב ענן. ואפילו ברשות היחיד פליגי והל' כב"ה. ואנן פסקי' בשער שחיטה דליתא לדר"י והבאתי ראיה מירושלמי ועוד מדאמרינן במועד קטן אהא דמקבלי קבילית לא אמרן אלא ביו"ט אבל בחוה"מ אסור משום דאיכא אינשי דאזלו התם ש"מ במקו' מראות עין אסור אבל שלא במקום מ"ע מותר וכן באבל התירו מלאכ' בצנעה בתוך ביתו וכן צינור שעלה בו קשקשים ממעכו ברגלו בצנעה בשבת ואיכא מילי טובא כדאי' התם וללישנא בתרא דרב חנן בר"ה אסור ברה"י מותר ורבי' אפרים פס' כלישנא קמא (ב) דרב חנן. ובר"ה ד"ה אסור אבל שדרו ממתיבתא שתי לשונות דרב חנן בר אמי בדרבנן היא ועבדין לקולא ובסולם של עלי' להוליך ובהטי' סולם של שובך הלכה כרב (ג) חייא בשתיהן. ותניא אר"י בד"א בסולם של שובך אבל בסולם של עליי' ד"ה אסור ר' דוסא אומר מטהו מחלון אל חלון ואסיקנא בעובדא דר' חייא מאי דקא שרי ת"ק בסולם של שובך והוליך קאמר ר' דוסא אומר בסולם של שובך מטהו מחלון לחלון איכא למימר הלכה אסורה אבל של עליי' אפי' הטיי' אסור וס"ל לר"ד לא נחלקו ב"ש וב"ה בשל שובך דאסור לא נחלקו אלא להטותו ובשל עליי' אפי' הטיי' אסור ומס' דהלכה כר"ד דר' חייא ובני ר' חייא כר' דוסא ס"ל. ורבי' אלפסי לא אייתי הא דר"ד כלל והלכתא כר' דוסא:

מחלוקת ה בש"א לא יטול אא"כ נענע מבע"י ובה"א עומד ואומר זה וזה אני נוטל וקשי' לרבוותאי מה דקס"ד בריש פירקן דב"ש ל"ל מוקצה דהא תרווייהו אית להו מוקצה ומסתברא דגוזלין דמדבריות נינהו שהן עושין לפרוח בכ"מ וכגרוגרות וצמוקים דמי אבל מוקצה דפליגו (א) ר"י וב"ה כר"ש. אמר רב חנן בר אמי מחלוקת בבריכה הראשונה דב"ש גזרו דלמא אתי לאמליכו וב"ה סברו לא גזרינין אבל בבריכה שניי' ד"ה עומד ואומר זה וזה אני נוטל ורבי' אלפסי לא אייתי להאי זימן שחורים ומצא לבנים לבינים ומצא שחורים שנים ומצא שלשה אסורין שלשה ומצא שנים מותרין בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורין ואם אין שם אלא הן הרי אלו מותרין. ואפי' זימן שחורים ולבינים והשכים ומצא שחורים במקום לבינים ולבינים במקום שחורים לא אמרי' איתהפוכי אתהפיך אלא אמרי' הנך אזלי והנך אחריני נינהו ב' ומצא ג' אסורין דממ"נ אי אחריני נינהו כולהו אסורין אי הכי נינהו איכא חד דמעלמא דמערב בהו בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורין לימא מסייע לר' חנינא דאמר רוב וקרוב הלך אחר הרוב כדאמר אביי (ב) בדף אמר רבא הכא בשתי קינין זו למעלה מזו עסקינין ולא מבעי' קאמר לא מבעי' זימן בתחתון ולא זימן בעליון כלומר לפני הקן היא העליונה. וה"פ זימן בתוך הקן בא' מן הקינון ולא זימן בחברתה ואפי' זימן בעליונה ולא זימן בתחתונה בתחתונה ומצא בעליונה שהיא לפני הקן ולא מצא בתחתונה אסורין. דאמרי' הנך אזלו לעלמא והני סריכי סריך ושליקו. וכ"ש זימן בתחתונה ולא זימן בעליונה אסורי הנך אשתרבובי אישתרביב ונחתין אבל בתוך הקן ומצא לפני הקן מותרין (ג) דרוב וקרוב הלך אחר הרוב וליתא לדר' חנינא והני נמי דגרסי' בריש (פירקן) גמרא בא"צ מתוקמא בשני קינין זו למעלה מזו כרבא ויש מחכמי הדור דאמר אליבא דרבא סייעתא כר' חנינא התם וליתא ואף ע"ג דרבא דחי להא דר' חנינא הלכה כר' חנינא. דרבא גופי' בלא יחפור ס"ל כר"ח דאמר רבא ש"מ מדר"ח תלת והא חדא מנייהו דרוב וקרוב הלך אחר הרוב כדאי' התם וכ"פ רב אחא. וגרסי' התם אר"א בר שמעון מודים ב"ש וב"ה על שזימן בתוך הקן ומצא לפני הקן שאסורין בד"א ביוני שובך ויוני של עליי' ובצפרים שקננו בטפוחים ובבריכה אבל באווזין ותרנגולין ויוני הרדסיאות וחיה שקננה בפרדס מותרין וא"צ זימן:

וצפור דרור צריך לקשור בכנפי' כדי שלא תתחלף באמה והמקושרין והמנענעין בבתים בבורות בשיחין במערות ובאילנות אסורות שמא יעלה ויתלוש והמקושרין והמנענעין בכל מקום אסורין משום גזל וחי' שקננה בפרדס דא"צ זימן וזו עדות שהעידו שמעיהו ואבטליון ודוקא בה אבל אמה צידה מעליא בעי ולא מהני זימון לרבי' אפרים יוני שובך ויוני עליי' דמהני זימן בגוזלים קטנים דומיא דחי' שקננה בפרדס דאוקים בה אבל גדולים לא מהני זימון. דהא אמרי' הצדן חייב דהא פרחין ואזלין לעלמא. ומס' דל"ד לחי' דחי' צידה מעליא בעי ואינה ניצודת אלא בטורח גדול ואינה ניטלת בלא צידה משמע מדקאמר צידה מעליא בעיא ולא קאמר צידה בעי (ד) אבל יוני שובך ויוני עליי' אע"ג דצדן חייב מהני בהן זימן ונוטלין הן בלא צידה וגרסי' התם א"צ דגים מן הביברים ביו"ט ואין נותנין לפניהם מזונות אבל צדין חי' ועוף ונותנין לפניהם מזונות. רשב"ג אומר לא כל הביברין שוין זה הכלל המחוסר צידה אסור שאינה מחוסר צידה מותר ה"ד מחוסר צידה כל שאומרים הבא מצודה ונצודינו (ה) מיתר שהרי באות לכלובן בערב ויוני שובך ויוני עליי' וצפרים שקיננ' בטפיחים אע"פ שבאות לכלובן בערב הצדן חיב לפי שאפילו כשהן בכלוב צריכין לרבויי מצודות חיות ועופות ודגים שעשאן מבעיו"ט לא יטול מהם ביו"ט אא"כ ידוע שנצודו מעיו"ט וחסורי מחסרי וה"ק ר"ג מתיר ומעשה בגוי שהביא דגים לר"ג ואמר מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל הימנו אר"י א"ש אין הלכה כר"ג ואיכא דמתני' לה אהא דתניא:

ספק מוכן ר"ג מתיר ור' יהושע אוסר אר"י א"ש הלכה כר'