ספר העיטור חלק ב קיב

ירד מומחה ויראה אם יש בו מום יעלה וישחוט ואם לאו לא ישחוט רש"א כל שאין מומו ניכר מעיו"ט אין זה מן המוכן ואסיקנן כגון דנפל בי' מום עובר מבעיו"ט והו"ל מום קבוע ביו"ט מה דתימא כיון דדעתי' עלוי' נשחטי' קמ"ל וקא מיפלגי ברואין מומין ר"י סבר רואין מומין ביו"ט ור"ש סבר אין רואין מומין ביו"ט וקי"ל כר"ש והו"ל כגרוגרת וצימוקים כדאית' בשבת (ז) אמי ורבינא חזא בוכרא דבי נשיאה וביו"ט לא הוה חזי אתא וא"ל לר' אמי אמר להו שפיר עבוד דלא חזי אינו והא"ר אמי גופי' הוה חזי:

ר"א ביו"ט הוה חזי ולמחר שיולי משאל היכי הוה עובדא כהא דההיא גברא איתי בוכרא לקמי' דרבה אפניא דמעלי יו"ט הוה יתיב רבא וקחייף רישי' בהדי דקא חייף דל עיני' וחזי מומה. א"ל זיל האידנא ותא למחר כי אתא למחר א"ל היכי הוה עובדא:

א"ל הוה שדיין שערי בהך גיסא דהוצי בהדי דעיילו לרישא למיכל בזעתי' קניא דהוצי לשפתי' א"ל דלמא את גרמת ליה ומנא תימרא דגרמה אסור דתנא מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יהיה בו מנין שלא יגרום לו ע"י דבר אחר שלא יביא בצק או דבילה ומניח על גבי האוזן כדי שיבוא כלב ויטלנן ת"ל כל מום אמר מום ואמר כל מום ירוש' אתא עובדא קומי רב אשי וסבר מימר ר"י ור"ש הלכה כר"י אתיא רב הושעי' מתני' דבר קפרא ותנא חכמים אמרו כל שאין מומו ניכר מעיו"ט ולא הכיר בו מומחה אלא ביו"ט אין זה מן המוכן וקבלה וחזר בו בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה ומעשה ששאל את ר"ט עליו ועל החלה שנטמאת ואמר לא יזיזם ממקומן (ח) אוקרי זעירא בבהמת קדשים ובמסוכנת וד"ה אפילו לר"י דכ"פ ר"י ור"ש כשהיתה חולה מבע"י אבל מסוכנת דעתי' עלוי' ומש"ה היא שריא דמסוכנת מודה ר"י ובעלי חיים שמתו מודה ר"ש וסתמא דהא מתני' אפילו ר"י וכן הלכתא ונוסחא עתוקא במסוכנת וד"ה וי"מ ד"ה למר ברי' דרב יוסף ומר אבימי משמי' דרבא ואליבא דר"ש ואית דל"ג וד"ה ופירוש קמא מסת' והכין פי' ר"ח ז"ל אין נמנין על הבהמה לכתחלה ביו"ט מאי אין נמנין אין פוסקין דמים לכתחלה ביו"ט. היכי עביד אמר רב א מביא שתי בהמות ומעמידה זו בצד זו ואומר זו כזו תנ"ה לא יאמר אדם לחבירו הריני עמך בסלע ובשתים אלא הריני עמך למחצה לשליש ולרביע ירושלמי הא להוסיף מוסיפין היה חמשה נעשין עשרה ר"י אומר שוקל אדם בשר כנגד כלי או כנגד קיפוץ. וחכ"א אין משגיחים בכף מאזנים כל עיקר אר"י א"ש אפילו לשמרן מן העכברים והיא דתליא בתריטא. ואסר מפני מראות עין וליתא לר' חמא ור"ש בר' (ט) דהא שקלי מנא כנגד מנא ביו"ט דקי"ל כרבנן דאמרו אין משגיחים בכף מאזנים כל עיקר. אר"י א"ש טבח אומן אסור לשקול בשר ביד. ירושלמי מפני שידו כליטרא. אלא חותך בסכין ונותן לזה ולזה וכן אסור לשקול בשר במים. ואר"י א"ש אסור לעשות בית יד בבשר ובידא שרי ואמר"י מותר לעשות סימן בבשר כהא דרבה בר"ה מחתך להו תלת קרנתא ואין משחיזין הסכין ביו"ט אבל משיאה ע"ג חברתה אר"ה ל"ש אלא בהשחזה של אבן אבל בהשחזה של עץ מותר וכן הלכתא ואיכא תרי לישנא בגמרא ומס' כלישנא קמא לקולא של אבן אסור לחדדה אבל להעביר שמנותה מותר מכלל דחברתה אפילו לחדדה מותר ומאן תנא בהשחזה אסור דלא כר"י דתניא אין בין יו"ט לשבת אלא א"נ בלבד ר' מתיר במכשירי א"נ ואסיקנא הלכתא כר"י ואפילו בהשחזה של אבן מותר לחדדה. ואין מורין כן מיהו אפילו לרבנן בהשחזה של עץ או ע"ג חברתה מותר לחדדה ומורין כר"ה. אר"ה ברי' דרב יוסף הוה קאימנא קמי' דרבא והוה מעבר סכינא אפומי' דדיקולא וכו' וחזינא לדעתי' דלחדדה עבוד והאי דלא קאמר ליה משום דקסבר הלכה כר"י כלישנא קמא ואין מורין כן ואמר אביי קאימנא קמי' דמר והיה מעבר סכינא אפומי' דרחי' וא"ל לחדדה או להעבר שמנונית' וחזיתא לדעתי' דלחדדא עביד והאי דלא קאמר לי' משום דסבר הלכה כר"י. ואין מורין כן. כדי שלא יזלזלו אף במכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט אמר רב יוסף סכין שעמדה מותר לחדדה ביו"ט וה"מ דפסקה אגב דוחקא ופי' ר"ח ורב אלפסי ז"ל דוקא אגב רחיא או אגב דיקולא אבל השחזה לא וטעמא משום דאין מורין כן כדפרישית והיכא דלא פסקא אגב דוחקא שוי' למנא ואסר. וק"ל אמאי נקוט סכין שעמדה לימא משחיזין את הסכין ביו"ט ומסתברא דמתניתין איירי בסכין שנפגם אבל עמדה מותר לחדדה. היכא דפסקא אגב דוחקא דלא תיקן הוא ואפילו במשחזת לד"ה וה"ג אחד סכין שנפגם ואחד שפוד שנרצם באנו למחלוקת ר"י ורבנן וכו' להנוסחא דר"ח. אבל בנוסחא דרבוותא ל"ג הכי. דריש רב חייא ואיתימא רב יוסף א' סכין שנפגם ואחד שפוד שנרצם וא' גריפת התנור ביו"ט באנו למחלוקת ר"י וחכמים דתניא אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש ר"י מתיר במכשירי אוכל נפש מ"ט דת"ק דא"ק היא ולא מכשיריו ור"י א"ק לכם לכל צרכיכם ואידך הא כתיב לכם לכם ולא לגוים ואידך הא כתיב היא כתיב היא וכתי' לכם ול"ק כאן במכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט כאן במכשירין שא"א לעשות כן מעיו"ט ולרבי' אפרים לכם ולא לגוים לא אצטר' לי' דהשת' מכשירין שא"א לעשותן לדידן אסור משו' טרחא טרחא דגוי לכ"ש והלכך אם נפגם הסכין מעיו"ט או נרצם השפוד ונקטם ראשו החד ד"ה אסור כדתנן אין מתקנין השפוד ואין מחדדין אותו נפגם ביו"ט או בעיו"ט והי' טרוד ולא תיקן בעיו"ט מחלוקת ר"י וחכמים אבל סכין שעמדה מחרופת' ד"ה מותר לחדדה כדפרישית איבעי' להו מהו להראות סכין לחכם רב מארי בר ביזנא שרי ורבנן אסרי ופירשו רבותאי שמא יוליכנו חוץ לתחום להראותו. ורש"י פירש דהו"ל דן את הדין א"ר יוסף ת"ח רואה לעצמו ומשאילה לאחרים (י) אר"י שפוד שנרצף ונתעקם אסור לתקנו ביו"ט ואע"ג דיכול למפשט לי' בידו. דלמא מתקן ליה בקורנסי' אית דמפרשי משום טירחא דלא צריך. ומ"ס אפילו לר"י קאמר וכגון שנרצף מעיו"ט ואשמעי' אע"ג דפשיט בידי' אסור וא"נ צריך לתקן בקורנס קאמר אבל בידו מותר ואר"י א"ש שפוד שצלו בו בשר אסור לטלטלו ביו"ט. אמר רב מלכיו ושומטו ומניחו בקרן זויות:

ואמר רב חייא בר אשי אמר רב והיא שיש עליו בשר. רבינא אמר אע"פ שאין עליו בשר מידי דהוה אקוץ בר"ה וכן הלכתא:

גרסי' בפ' המביא (יא) אין שוברין את החרס ואין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין תני ר' חייא אם א"א לו לאפות אא"כ גרפ' מותר:

דביתהו דר' חייא נפל לה אריחא בתנורא ביו"ט א"ל אנא רופתא מעליא בעינא א"ל רבא לשמעי' טוי בר אווזא ואזדהר מחרוכא א"ל רבינא לרב אשי. א"ל רב אחא מהיצל דמר שרקין לי' תנורא ביו"ט א"ל אנן ארקתא דפרת סמכינין וה"מ היא דסמכי מאורתא (יב) אמר רבינא וקיטמא שרי פר"ח שאינו בר גיבול. ואר"נ אבנים של בית הכסא מותר לצדדן ביו"ט. ת"ר מולגין את הראש ואת הרגל ומהבהבין אותו ואין טופלין לו בחרסות ולא באדמ'. ואין גוזזין אותו במספריים שלו ומתקנין את הקורניס ואת העכבייתא ומסיקין ואופין ומחמין חמין באנטוכי ואין אופין בפורני חדש' שמא תפחת. לר"ש קיירא דוקא הראש והרגלים אבל גדיא כול' לא מלגינן דאפשר לאשלוחי משכי'. ול"ד לן דהא הראש והרגלים נמי אפשר אלא מנהגא נקט ובאתרא דנהיגו בגדיא נמי שרי. ת"ר אין נופחין במפוח אבל נופחין בשפופרת ואין מתקנין את השפוד ואין מחדדין אותו בשנרצם מעיו"ט ואפי' לר"י ואין מפצעין את הקנה (יג) לצלות בו צלי אבל (מפצעין) את האגוז במטלו' ולא חיישי' שמא תקרע לא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר בשר אבל שוחט הא ומחלק ביניהם היכא עבדי רבה ור' יוסף אמרי תרטא ופלגא דתרטא. בכר"ש אמרו חלקא ופלגא דחלקא. פומבדיתא אמרו אזינקא ופלגא אזינקא. מתא מחסיא ריבעה ופלגא ריבעה אומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה אבל לא במד' מאי אבל לא במידה אמר רבא שלא יזכיר לו שם מידה אבל אם הי' לו כלי העומד למדה ימלאנ' דדרכא דאינש דמקרבא חמרא במנא דכולא ושתי. והלכתא כרבא ותמי' לן דרבי' אלפסי ז"ל כ' אבל אם הי' כלי עומד למדה ימלאנ' (יד) וליתא אדברי' ר"ח לרבנא עיקבא ודריש לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו ביו"ט אבל קודר היא קב או קבים ואינו חושש. ונחתום מודד תבלין ונותן לתוך קדירתו שלא יקדיח תבשילו. א"ר האש' מודדת קמח ונותנת לתוך עיסת' כדי שתטול חלתה בעין יפה ושמואל אמר אסור והלכתא כותי' אומר אדם לחנוני תן לי בצים ואגוזים במנין שכן דרך בעה"ב להיות מונה בתוך ביתו ת"ר הולך אדם אצל רועה הרגיל אצלו ואומר לו תן לי גדי א' או טלה א' אצל טבח הרגיל אצלי ואומר לו תן לי כף א' או ירך א' אצל פטם הרגיל אצלו ואומר לו תן לי תור או גוזל א'. אצל נחתום (טו) הרגיל אצלו ואומר תן לי י' בצים וה' אגוזים וי' אפרסקמון וב' רמונים ואתרוג אחד ובלבד שלא יזכיר שום מקח רשב"א אומר ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח. פיר"ח סכום מנין יאמר יש לך אצלי נ' אגוזים תן לי עכשיו נ' אחרים הרי יש לך ק' וכן פי' רבי' אלפסי ורש"י פי' סכום מקח דמים. וכ' בעל הלכות דוקא חנווני ישראל אבל חנווני גוי במידי דאית במחובר א"נ כגון קמחא דאיכא למימר דאיטחן ביו"ט