ספר העיטור חלק ב קי

(ו) דגרסי' בירושלמי דאיתפלגו שירי פתילה שירי מדורא שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליק ביו"ט. רב ור' חנינא תרווייהו אמרין אסור. ר' יוחנן אמר מותר א"ר מונא קומו ר' יודן מה איכפת לן פתילה לגבי ביצה. א"ל מן מה דאנן רמיין רבנן מדמין לה הדא אמרה הוא הדה היא הדה. ומעשה בא לידינו בספינה שבאה מחוץ לתחום בשבת והתרתי היהודים לצאת ביו"ט שלאחריו ולהיות כבני העיר דהא קי"ל שבת ויו"ט ב' קדושות הן והכנה ליכא דלא מיקרי הכנה אלא כשמכין ביו"ט דבר שאינו מן המוכן כגון מוקצה ונולד והני דגרסי' בירושלמי כגון יציאת התחום שאינו מוכן רק ע"י עירוב ובהנחת עירוב היא ההכנה אבל הזמנה אחריתי לאו הכנה היא ואפילו מערב ומכוין בלבו יציאת התחום כגון מערב ברגליו בשני דמכוין ואזיל להכנה א"נ בפת היכא דלא צריך לי' למימר מידי שמעיו"ט קרא לו שם עירוב אע"ג דקמכוין ליציאת התחום לאו הכנה היא כדאמרי' בעירובין מי סברת סוף היום קונה עירוב תחלת היום קונה לעירוב ושבת מכינה לעצמה ואפי' מכין בפה דבר הראוי כגון קונה שביתה להיותן כבני העיר לאו הכנה היא דדבר מוכן לכל היא. ואם נאכל עירובו בראשון ויצא מתחומו ממזרח למערב ליכא הכנה. וגבי ספינה ליכא הכנה כלל דקניית בי' מבע"י ליכא דתחלת היום קונה עירוב והכנה בפה ליכא דהא שתיק. והמערב ברגליו והכנה ברגליו אינה הכנה אפי' מכין דבר שאינו מוכן ואם אמר בשבת מבע"י שם תהא שביתתי והריני כבני עירי לאו הכנה היא דהו"ל כמבין דבר ובד' דוכתי אשכחן בעירוב הכנה וכולהו ע"י עירוב להתיר יציאת התחום אבל הזמנה בעלמא לאו הכנה. ויש מחכמי הדור שאומרים כל הזמנה אסורה ולא דייק לן ובני צרפת מחמירין בשירי פתילה ומדורא ושמן כדגרסי' בירושלמי ומרבין עליהם דבר מוכן כדאמרי' בעצים שנשרו מן הדקל שמרבה עליהם עצים מוכנים ומדליקן. אושפזיכני' דרב אדא בר אהבה הו"ל הנך ביצים מיו"ט לשבת אתי לקמי' א"ל מהו למיטווינהו האידנא ומכלינהו למחר ומסקנא אפי' ר' יוחנן לא שרי אלא לגומעה אבל לטלטולי ביומי' לא:

דתניא א' ביצה שנולד בשבת וא' ביצה שנולדה ביו"ט אין מטלטלין אותה ולא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה את כרעי המטה אבל כופה עלי' כלי בשביל שלא תשבר וספיקו אסור'. ירוש' ובלבד (ז) שתהא כלי נוגע בגופו של ביצה. ומסתברא דוקא ביצה ודכוותי' אבל עגל שנולד בשבת מותר ביו"ט ואין לידתו הכנה דשבת מכין לעצמו דאי הו"ל חולה מבע"י הוי שרי אבל ביצ' אין לה היתר משום גזירה ור' אפרים אסרו משום הכנה ול"ד לן גרסי' בפ' כירה (ח) אר"ח אע"פ שאמרו אין נותנין כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה אבל כופה עלי' כלי בשביל שלא תשבר ומדפריש רבה ור"י טעמי' דר"ח ש"מ כוותי' ס"ל ול"ל לר' יצחק דאמר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל ותי' מדר' יצחק (ט) אוקמא למתני' דפורסין מחצלת אליבא דר"ש ול"ק ולא ס"ל דאית לי' מוקצה כר"י ס"ל דאית לי' מוקצה ואכן קי"ל כר"ש הלכך ליתא לדר' יצחק ורבינו אלפסי אייתי ראי' מיהא דאר"ה היתה בהמה טעונה כלי זכוכית מביא כרים וכסתות ומניח תחתי' ש"מ דליתא לדרב יצחק וליתא דא"כ קשיא דר"ה אמר רב דאמר רב ששת פוקו ואמרו לי' לרב יצחק כבר תרגומא ר"ה לשמעתך בבבל דאר"ה עושין מחיצה למת (י) כו' וא"כ קשיא דר"ה אדר"ה וטעמא דמביא כרים וכסתות ומניח תחתי' משום הפסד ממונו היא. והלכך הא דתנן בפ' משילין פירות ומכסין את הפירות מפני הדלף הלכה כעולא דאמר אוירא דליבנא. וליתא לדר' יצחק ויראים פסק כר' יצחק והא דתנן במס' תמיד פסכתר הי' משמש ג' דברים כופין אותו על השרץ ועל הגחלים בשבת מקדש שאני א"כ דצריך למקומו ולא דייק:

אתמר ב' י"ט של גליות רב אמר נולדה בזה מותרת בזה ורב אסי אמר נולדה בזה אסורה בזה לרב פשוט לי' דשתי קדושות הן לרב אסי מספקא ועביד הכי לחומרא והכי לחומרא ומבדיל מיומא טבא לחברי' ואמר רבא הלכתא כוותי' דרב בהני תלת בין לקולא בין לחומרא ב' קדושות הן והא דלא מבדילין כי היכי דלא לזלזולי בי' כמו שפירש"י בסוכה. והא דעבדן תרי יומי משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם דזמנין דגזרו שמדא ואתי לקלקולי. אתמר שני יו"ט של ר"ה רב ושמואל דאמרו תרווייהו נולדה בזה אסורה בזה. אמר רבה מתקנת ר"י בן זכאי ואילך ביצה מותרת דתנן משחרב ביהמ"ק התקין ר"י ב"ז שיהיו מקבלין עדות החודש כל היום וא"ל אביי והא רב ושמואל דאמרי תרווייהו ביצה אסורה א"ל אמינא לך אנא מלתא דר"י ואת אמרת לי מלתא דרב ושמואל. ולרב קשיא מתני' ל"ק הא לן והא להו ורבא אמר (יא) אף מתקנת ריב"ז ואילך ביצה אסורה מי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים מן המנח' ולמעל' שנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש ש"מ שאפי' בני א"י צריכין לעשות ב' יו"ט של ר"ה ורבינו אפרי' כ' הנ"מ בזמן שישראל מקדשין על הראיי' אבל עכשיו שאנו סומכין על סוד העיבור חזרה א"י להיות בית הוועד שאין להם ספק בקדושת היום ואין חייבין לשמור אלא יום א' ומסתברא כרבי' אלפסי דע"כ ל"פ אמוראי אלא לענין ביצה אבל שני ימים לעולם. וכי היכי דאנן עבדינן מנהגא ה"נ אינהו דנהגו בארץ למיעבד ב' ימים עבדו. אמר רבא מת ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממין ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפילו בשני יו"ט של ר"ה ואמר מר זוטרא לא אמרו אלא דאשתהי (יב) כללא דאשתהי לא משהינין ליה ורב אשי אמר אפי' לא אשתהי לא משהי' לי' מ"ט יו"ט שני לגבי מת כחול שווי' רבנן אפי' למיגז לי' אסא ולמגיד לי' גלימא וגרסי' בפ' ר"א דתולין עובדא הות בבי כנישתא ביו"ט הסמוך לשבת בין (יג) מלפניו בין מלאחריו ואתא לקמי' דר' יוחנן וא"ל יתעסקו ב' עממין ואמר רבא וכו' ופירש"י ביו"ט הסמוך לשבת היא דשרי להו בעובדא דשלח להו וטעמי' משום דאישתהי או שמא ישתהא. ומשמע דס"ל יו"ט לחודי' לא יתעסקו בו עממין והא דאמרינן לא אמרו אלא דאשתהי (יד) אכולה מלתא קאמר ודקאמר ולא היא איו"ט שני קאי ומ"ס אע"ג דלא אישתהי יתעסקו בו עממין ואינו סמוך לשבת קאמר והא דאמרי' אפי' למיגז לי' אסא ולמיגד לי' גלימא פרש"י מן המחובר ש"מ דאפי' איסורא דאוריי' שרי ותופרין לו קבר ומוליכין אותו חוץ לתחום והא דתנן במשקין אין חופרין כוכין וקברות במועד פי' רב אלפס הנ"מ לשהות כההיא דהמוכר פירות אבל מת מוטל לפניו עושין. והאידנא דאיכא חברי (טו) חיישי'. והשתא דליכא חברי אזלינין בתר מנהגא ושמעתי שר' יעקב מחמיר אתמר אפרוח שנולד ביו"ט רב אמר אסור ושמואל אמר מותר ותניא כוותי' דרב עגל שנולד ביו"ט מותר אפרוח שנולד ביו"ט אסור ומה הפרש בין זה לזה זה מוכן ע"ג אמו וזה אינו מוכן ע"ג אמו ואפילו עגל שנולד מן הטרפה ביו"ט מותר הואיל ומוכן לכלבים דקי"ל מוכן לכלבים הוה מוכן לאדם דדעתי' דאינש אכל מה דחזי לי' ואע"ג דביצת תרנגולת העומדת לאכילה מוכנת ע"ג אמה היא אסורה התם משום דיו"ט אחר שבת היא דמאתמול גמרו לה אבל גבי עגל ליכא למיגזר וכן הלכתא ואע"ג דתניא כוותי' דשמואל ואי תימא ר' יוחנן ואיכא למימר רב ור' יוחנן הלכ' כר' יוחנן כיון דתני בתרווייהו קים לן דמוקצה דאורייתא ובשל תורה הלך אחר המחמיר ועוד דת"ק כראב"י וראב"י הכי ס"ל דתניא אפרוח שנולד ביו"ט רא"א אף בחול אסור לפי שלא נתפתחו עיניו ואע"ג דליתא לדראב"י בחול ביו"ט ס"ל אסור וטעמי' דרבי' אפרים משום דרב כר"י ס"ל דאית לי' מוקצ' ור' יוחנן כר"ש בפ' מי שהתשיך וכיון דלית הלכתא כר"ש ביו"ט ממילא ליתא לדשמואל ור"י. והא טעמא לא דייק לן דהא מוקצה כגרוגרות וצמוקים (טז) דמי ול"ד לפלוגתא דר"י ור"ש דאמר מוכנת היא וא"כ שמואל וא"ת ר' יוחנן דקאמרו טעמא הואיל ומתיר עצמו בשחיטה ד"ה הוא ויש מחכמי הדור שפסקו לקולא כר' יוחנן ולא דייקי. ורבי' אלפסי ל"פ הלכתא. תניא השוחט תרנגולת ומצא בה בצים גמורות מותרות לאוכלן בחלב ופי' בעל הלכות טעמא משום דבשר עוף דרבנן אבל גוי ששחט תרנגולת או שמתה ומצא בה בצים גמורות אסורות דאיסור נביל' דאורייתא דתנן (יז) ביצת נבילה אם יש כיוצא בה נמכרות בשוקב"ש מתירין וב"ה אוסרין ומודים בביצת טמאה שאסור'. ורבי' יעקב פי' נבילה אם יש כיוצא איסור עצמה היא ואסורה. אבל בב"ח דהאי היתר והאי היתר שרי ואיכא מ"ד ביצת נבילה אסורה (יח) משום ביצת טריפה ומ"ס בחלב מותרת דגדי אמר רחמנא ובצים לאו גדי היא כדם ושליא. אבל אסורות משום נבלה דביצה גדולה גופי' הוא. וכשנתנבלה זה