ספר העיטור חלק ב קח

(כ) דחובת מצה בכזית בתרא היא ואפילו כי אית ליה מצה באחרונה מס' דנפיק י"ח באכילה ראשונה אע"ג דאכיל מינא אחרינא בתרי' כי היכי דאכיל אחר הפסח יצא ואין מפטירין אחר הפסח קאמר ואי עביד אינו עושה פסח אחר ה"נ ל"ש ישנו מקצתן יאכלו נרדמו לא יאכלו וכתב הר"ר שמואל ה"ה למצה מדגרסי' אביי הוה יתיב קמי' דרבא חזיי' דקא מנמנם א"ל מינם, קא ניים מר א"ל לא נמנימו קא מנמנמו ואביי אחר חורבן הוה ומס' משום בהמ"ז קאמר דאי הוה מנמנם איפסק לי' ובעי מיהדר ולמיכל והדר מברך אי לא לא ולאו משום אכילת מצה קאמר אלא משום דבעי למיכל סעודה ומברכין (כא) המוציא ואכילת מצה בהאי דלא מנטרא ומיפטרי כזית בתרא דמינטרו דומיא דמרור היכי דליכא שאר ירקי דמברך בפה"א ולאכול מרור ואכיל אע"ג דלא נפיק בי' דחובת מרור בתר מצה היא דכתיב על מצות ומרורים מצה ברישא והדר מרור ואפ"ה מיפטור דחיובא בברכה קמייתא דלאו חיובא ה"נ ל"ש ועוד דלא אשכחן אכילת מצה בלא המוציא כדגרסינין ברכת הלחם של מצה מהו והלכך כי לית לי' מצה דמנטרא לכולה סעודה עביד כמנהגא וכ' רבינו אלפסי ז"ל מאן דלית לי' חמרא בלילי פסחים מקדש אריפתא כשבתות ויו"ט ושארי ברישא ובצע לי' לריפתא ומנח ידי' עלי' עד דגמר בקידושא בתר דגמר מברך לאכול מצה ואכיל והדר מטבל בשאר ירקי ועקר לי' לפתורי' ואומר מה נשתנה עד גאל ישראל ומברך אמרור ואכיל והדר כריך מצה ומרור ואכיל בלא ברכה ומס' ברכת מצה בלא המוציא ליתא וכשאמר המוציא מברך אכילת מצה וגמיר לקידושא ואכיל לה למצה ובתר הכי מברך אשאר ירקי וכו' אלא מס' דלית לי' לאפסוקא בין אכילת מצה לאכילת מרור ומאן דלית לי' חמרא אדרבא עבר דהא לא יפחות לו מד' כוסות תנן וכן אמרי' אפי' נוטל מן התמחוי צריך למכור מה שיש לו לקיים מצות חכמים ולא לסמוך על הפת שאם תיקן כוס א' מה תקנתי' על שלשה לפיכך ימכור מה שיש לו לקיים מצוה ולהוציא הוצאות עד שימצא יין או צמוקים כמו שאדם צריך לחזור על מצות לולב ואתרוג וכ"כ רבי' יוסף בר רב ורבי' האיי הכין כתב אם אין לו יין יקדש על הפת כלילי שבתות ויו"ט חוץ מן הפסח שהרי אמרו לא יפחתו לו מד' כוסות של יין ואבן גיאות ז"ל כתב בדלא אפשר מקדש על הפת ובוצע ואוכל לאלתר. (כב) וא"צ לשהות עד שסידר ההגדה מידי דהוה אבציקו של גוים דאדם ממלא כריסו מהם ומברך עליהם המוציא ואוכל כזית מצה משומרת באחרונה ומברך עלי' על אכילת מצה וכ"ש הכא דלקיומי' מקיים ואין בו משום לאחר שמילא כריסו מהם חוזר ומברך וסודר ההגדה ובהמ"ז סודר על הפת ולא דייק לן דבבציקות של גוים אכילת מצה מברך כזית מצה באחרונה אוכל בלא ברכה וכ' רבי' אלפסי ז"ל מאן דבעי לברוכי בתרי או בתלתא בתי היכי עביד מברך ברישא בכיתי' ואכיל כל מה דצריך ומברך בהמ"ז והדר מברך לכל חד וחד בביתי' ושתי אינהו כסא דקידושא ואגדתא ואכלי מצה וירקא ולא אכיל בהדייהו ושביק להו למיגמר סעודתייהו ומברכי אינהו בהמ"ז והדר אזיל לביתא אחרינא ועביד הכין וכן לכל ביתא וביתא ולבסוף אזיל לביתו וגומר הלולא ושתי כסא דהלולא וגמר לה מהא דתניא כל הברכות כולן אעפ"י שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וכו' ובעי רחבה ברכת מצה וברכת קידוש היום מהו כו' ושמעי' כי איכא מאן דלא שמע ולא נפיק י"ח הדר מברך לי' בין על המוציא בין על אכילת מצה בין בפה"א בין על אכילת מרור בין בפה"ג דכולהו חד טעמא אינון ומצוה אינון ואינהו כיון דבריך בהמ"ז לא לטעום מידי דקי"ל אין מפטירין, אחר הפסח אפיקומן וצ"ע דקאמר ולבסוף אזיל לביתי' וגמר הלולא לסיים כולא סדרא בביתי' והדר ליזיל בבתי אחרינא ולא ליכול ולא לשתי בהדייהו ומברכי בהמ"ז הא תינח כי ידעו לברוכי בהמ"ז כי לא ידעו לברוכי היכי עבדי ואיכא למימר אע"ג דבריך בהמ"ז בביתי' אכיל בהדייהו כל מה דבעי ולבסוף אכיל כזית מצה באחרונה בהדייהו זימנא אחרינא ומברך להו ברכת מזונא דמסתברא דאטו אינש דבעי למיכל תרי זימנא בליליא לא מצי אכיל ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה ואיכא לעיוני דרחבה דבעי ברכת הלחם של מצה לבעי נמי בפה"א של מרור ומס' דלא מצי לברוכי בפה"א אשאר ירק דהא לא ברכת חובה ואיצטריך למיעבד כר"ח דמברך בחזרת בפה"א ולאכול מרור ואכיל וכי מטי מרור אכיל בלא ברכה כתבו רבוותאי קידש בביתי' אין לו לקדש לאחרים שיודעין לקדש (כג) ירו' על דעתי' דר"י אמר שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי הפסח שלא אוכל מצה בלילי הפסח לוקה ואוכל מצה בלילי הפסח שלא לישב בצל סוכה אסור לישב בצל סוכה שלא לישב בצל הסוכה לוקה ויושב בצל הסוכה ור"י הוא דס"ל איסור כולל והכא כיון דאמר שבועה שלא אוכל מצה הו"ל לילי הפסח בכלל ול"ד להא דמקשינין בגמרא דילן בשלמא לרשב"ל משכחת לה בלאו והן אלא לר"י בשלמא בלאו משכחת לה (כד) דאמר אוכל טהורות ונבילות דהא לאו כולל הוא אלא פורט בפירוש ולא חלה שבועה אנבילה אבל הכא במצה כל מצה כולל והלכך איסור כולל הוא ואיתא להא דירושלמי דאמר ואסור למיכל מצה בלילי הפסח (כה) ול"ד לשנויא דהתם משכחת לה כדרבא כגון שאמר שבועה שלא אוכל בשר סתם וחלה שבועה אנבילה באיסור כולל וכדרבא דכי אמר ש בועה שלא אוכל במידי דלאו בר אכילה קאמר וכי אכיל עפר פטור ה"נ כי אמר שבועה (כו) שאוכל בשר אפי' במידי דלאו בר אכילה הוא קאמר וחייל עלי' שבועה באיסור כולל:

סדר היום בפסח קורין בפ' המועדות שבתורת כהנים והאידנא דאיכא תרי יומי יומא קמא מפטירין בפסח גלגל ולמחר בפסח יאשיהו ושאר כל ימות החג מלקט וקורין בעניני מהו. אר"פ יו"ט האחרון יומא קמא קורין ויהי בשלח ומפטיר וידבר דוד ולמחר קורין כל הבכור והאידנא נמי נהוג עלמא למיקרי מש"ך תור"א קד"ש בכס"פא פס"ל במדבר"א של"ח בו"כרא ומנהגא דילן להתחיל במשכנו ויש שמתחיל והיה היום הזה לכם לזכרון עד מארץ מצרים וקורין חמשה ומפטיר קורא ובחודש הראשון ומפטיר בפסח גלגל מן בעת ההיא עד ויהי ה' את יהושע וביום ב' קורין שור או כשב ומפטיר קורא ובחודש הראשון ומפטיר וישלח המלך עד לא קם כמוהו וביום ג' שהוא חוה"מ מוציאין ב' ס"ת בא' קורין ג' מן קדש לי עד סוף הסדר ובשני' קורא והקרבתם ויום ד' קורין ג' באם כסף תלוה עד בחלב אמו וביום ה' פסל לך עד לא תבשל בששי במדבר סיני עד ואזרח הארץ ובשביעי שהוא יו"ט קורין ה' בויהי בשלח עד רופאך ומפטיר וידבר דוד ובשמיני כל הבכור עד סוף הסדר ומפטיר עוד היום בנוב וכל יום קורין והקרבתם ובכ"מ שחל שבת בחוה"מ קורין ראה אתה אומר אלי ומפטירין היתה עלי יד ד' ובסוכת מפטיר ביום בא גג וזה הסדר כשחל באג"ז אבל אם חל בחמישי הסדר מש"ך תור"א פס"ל במדבר"א ותניא המפטיר בנביא לא יפחות מכ"א פסוקים כנגד ז' שקראו בתורה ואי סליק ענינא כגון עולותיכם ספו על זבחיכם וא"נ איכא תורגמן לא בעי כ"א דאר"נ זימנן סגיאין הוה קאימנא קמי' דר"נ וכי הוה קרי י' פסוקי במקום תורגמן אמר לן פסוקי:

ירושלמי משה תיקן להם לישראל שיהיו קורין בתורה בשבתות ויו"ט בר"ח ובחוה"מ וגרסי' במגלה הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקין כנגד תנ"ך מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה ודוקא בשני ענינים וזה וזה בכדי שלא יפסוק המתורגמן אין מדלגין מנביא לנביא ובנביא של שנים עשר מדלגין ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו וא"ר תנחום א"ר הושעי' כל המפטיר אינו מפטיר עד שיגלול הס"ת ובלילה דיו"ט שני מתחילין למימני כדכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת, ת"ר (כז) וספרתם שתהא ספירת לכ"א וא' מיום הביאכם יכול יקצור ויספור ויבא וימנה ביום ת"ל תמימות תהיינה אימתי הן תמימות בזמן שאתה מונה מבערב ובהגדה אימתי הן תמימות בזמן שאין יושע ושכני' ביניהם ויש אומרים ישכנ' ביניהם ואמר אביי מצוה למימני יומא (כח) יומא