ספר העיטור חלק ב קו

ואפילו מן התמחוי ירושלמי מניין לד' כוסות מן התורה ר' יוחנן אמר כנגד והוצאתי ולקחתי והצלתי וגאלתי ריב"ל אומר כנגד ד' כוסות של פרעניות ר' לוי אמר כנגד ד' מלכיות רבא אמר כנגד ד' כוסות של פרעניות שבהן משקה אומות העולם וכנגדן משקה את ישראל ד' כוסות של ברכה ואי קשיא לא יאכל תרי ולא ישתה תרי אר"נ בר יצחק ליל שימורים היא ורבא אמר כל חד וחד מצוה באפה נפשה צריך לברך בפה"ג אכל כסא וכסא ומסייע לההיא סברא מדתנן שחט מאה חיות במקום א' כסוי א' לכולן מאה עופות במקום א' כסוי א' לכולן רי"א שחט חי' יכסה ואח"כ ישחוט את העוף אמר ר' חניכה מודה ר"י לענין ברכה שאינו מברך אנא ברכה אחת ואמרי' מ"ש מדר' ברונא ורב חננאל כו' ואהדר לי' הכי השתא התם משתי וברוכי בהדי הדדי א"א הכא אפשר דשחיט בחד ידא ומכסה בחד ידא שמעינין השתא דכי היכי דלענין בהמ"ז כיון דלא אפשר למשתי וברוכי בהדי הדדי הוה הפסקה דכי מפסיק לי' לבהמ"ז צריך לחזור ונברך בפה"ג ה"נ ומסתברא דלא מברך מידי דהוה אהא דתניא חברים שהיו מסובים ועקרו רגליהם לצאת לביהכ"נ כשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע כשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה הכא בדברים שטעונין ברכה לאחריהן במקומן היא דאע"ג דתפלה ומשתי בהדי הדדי נא אפשר דכיון דדעתו לאהדורי לדוכתי לאו הפסקה היא ומידי דהוה אשבתות וימים טובים דאמרינין בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון ש"מ אע"ג דהמוציא ומשתי בהדי הדדי לא אפשר לא מפסיק בין יין שלפני המזון לבין יין שלאחר המזון הלכך אגדתא וברכה לא מפסיק (ג) אלא מלתא דמוכחא דעקר תכא וכגון בהמ"ז וכיוצא בה ותחזי בברית מילה שאומר תחנה ומבקש רחמים על התינוק קודם שישתה ולא הוה הפסקה ובכסוי בעיטור פירשתי והלכך א"צ לברך בפה"ג אלא בכוס של קידוש ובהמ"ז והדין סברא לרב כהן צדק ולרב יוסף בר מר עמרם קמאי דקמאי. והכי מסתברא על הגפן ועל פה"ג לא מברכין אלא לבסוף וכן הלכתא וכן אמר רבי' האיי לא חזינא מאן דמברך על הגפן ועל פרי הגפן אלא בתר כולהו כסי. וכתבו רבוותאי ג' ברכות של מזון פוטרתן מעין שלש מזגו נו כוס ראשון בש"א מברך על היום ואח"כ מברך על היין ובה"א מברך על היין ואח"כ מברך על היום. וכבר פירשתי בהלכות קידוש ואם חל יו"ט להיות אחר שבת מברך יקנה"ז וחותם המבדיל בין קודש לקודש ואמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל המברך צריך שיאמר מעין חתימה סמוך לחתימה והלכך בעי מימר המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה ובין קדושת שבת לקדושת יו"ט הבדלת בא"י המבדיל בין קודש לקודש והני דאמרו הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך טעות היא ואע"ג דקי"ל הפוחת נא יפחות מג' ובין יום השביעי לששת ימי המעשה דאמרינן כל יומא מעין (ד) חתימה אפילו הכי כיון דאמרינין בכולהו יומא לא עקרינין לה ואמרינין מעין פתיחה ומעין חתימה והלכך אומר הבדלות בין מ"ש ובין מוצאי יו"ט ובחוה"מ ובמ"ש ליו"ט אבל לא במוצאי יו"ט לשבת:

ירושלמי ר' חזקיה בשם ר' ירמיה ד' מינין שבלולב נוטלין דרך גדוליהן גרסי' בפ"ק דחולין יו"ט שחל להיות באמצע שבת אומר בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה מ"ט סדר הבדלות הוא מונה הביאו לפניו מטביל בחזרת עד שמגיע לפרפרת הפת והיא במקום כרפס שאנו מטבילין ואוכלין אחר קידוש ומברכין בפה"א הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת אע"פ שאין חרוסת מצוה ר"א בר צדוק אומר מנוה תניא ר' יוסי אומר אע"פ שטבול בחזרת מצוה להביא לפניו חזרת וחרוסת וב' תבשילין א' זכר לפסח וא' זכר לחגיגה צלי זכר לפסח ומבושל זכר לחגיגה ושמעתי על ר' יעקב מאורלייניש לא היה עושה בפסח שחל להיות במוצאי שבת אלא תבשיל א' (ה) לפי שאין חגיגה דוחה כדתנן אימתי מביא עמו חגיגה בזמן שבא בטהרה כו' ובחול ובמועד ואל ישנה אדם דא"כ אפי' כשבא בחול אין באין בטהרה ואין מביאין עמו חגיגה ונהגו בביצה כחזקי' דאמר דג וביצה וזרוע וכרבינא דאמר גרמי ובישולא ומדקתני ר' יוסי אומר מצוה ש"מ כר"י ס"ל מצות צריכות כונה ובעינין תרי טיבולי כדי שיזכור המצה בטיבול שני שהוא העיקר כדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו וכר"ה אמר רבא מצות אין צריכות כוונה ומשמע דרבי' אלפסי הכי ס"ל מדאמר אמאי מטבילין תרי זימנא כדי שיראו התינוקת וישאנו ותמי' לי דרבי' אייתי בהלכותי' הא דר"י ור' יוסי מצות צריכות כונה ס"נ והכי מסתברא ואית דאייתי ראי' מהא דגרסי' שכח והוציא את הלולב לר"ה פטור וק"ל הא מדאגביה נפיק ביה ש"מ אע"ג דנא אגביה לשם מצוה יצא ש"מ דמצות אין צריכות כיונה ונ"ד לתוקע לשיר דמתכוין לדבר אחר אבל האי נא מתכוין לדבר אחר ועוד דלולב לא חזיא למצות הגבהה ולא בעי כוונה אחרינא ואיכא מאן דפסיק כרבנן בההיא דתניא אכלן בלא מתכוין (ו) יצא וצ"ע היכא לא אייתי האי תנא דהכי בר"ה ושמעינין ממתני' דבטיבול ראשון אינו מטבל בחרוסת עד שמגיע לפרפרת הפת דקתני הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת מכלל דעד השתא יכא ואינו מטבל בחרוסת אלא בחזרת ומה ששנינו הלילה הזה שתי פעמים טבול לשון אכילה היא כדאמרי' מטבל במיני תרגומא ולפי שלא היו מביאין השלחן עד לאחר קידוש שאומר עבדים היינו לפרעה. לא היו מביאין חרוסת. אבל מפני שמנהגינו לפרוס מפה שיהיה סדור הכל. נהגו לטבול בחרוסת והרשות בידו לטבול בחרוסת ולאכול חזרת כמה פעמים אחר המוציא ובנ"ר איכא מאן דמברך על טבול ראשון וטעות הוא דאם איתא אחזרת דבהדי מצה הו"ל לברוכי בפה"א ואע"ג דפת פוטר כל מיני מאכל וכיון דברך המוציא פטר דברים הבאים בתוך הסעודה חזרת אין דרכן ללפת בו את הפת ולא מחמת סעודה בא וצריך הוא לברך עליו אנא שברכת כרפס פוטרתו והלולו והאגדתא לאו הפסקה נינהו והלכך א"צ לברך בנ"ר (ז) פשיטא היכא דאיכא שאר ירקי מברך בפה"א ואכיל וכי מטי למרור מברך לאכול מרור ואכיל ושאר ירקי אפילו כרוב ותרדין ורב אחא דמהדר אירקא אראוין לאכילה מהדר. היכי דליכא שאר ירקי עבדינין כר"ח דאמר מברך בפה"א ולאכול מרור ואכיל וכי מטי למרור אכיל בלא ברכה ורב אחא מהדר אשאר ירקי (ח) (דא"כ חזרת נמי כי ליכא שאר ירקי מברך בנ"ר) והיכי אמר כי מטי מרור אכיל בנא ברכה הא הו"ל הפסקה אלא לאו ש"מ ליתא (ט) לברכ' ה"ט לא מברכינין בפה"א הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ואעפ"י שאין חרוסת מצוה ר"א בר' צדוק אומר מצוה. מאי מצוה ר' מי אמר זכר לתפוח תחת התפוח עוררתיך ר"י אומר זכר לטיט ואמר אביי האי חרוסת צריך לסמוכי ברוב מנין וצריך לקיוהא במיני קיוהא כגון תפוחים חמוצים וחומץ ומדקאמר אביי הכי ש"מ הלכה כר"א בר' צדוק ומיהו איכא למיחש לקפא מדקאמר לשקועי' משום קפא ופיר"ח ז"ל קפא תולעת כדתניא בתרומה האוכל תולעת שבעיקרי אילנות וכפות שבירקות א"ר שימי בר אשי מצה, לפני כ"א וא' מרור בפני כ"א וחרוסת בפני כ"א וא' ואין עוקרין השלחן. אלא בפני מי שיאמר ההגדה ולמה עוקרין את השלחן כדי שיראו התינוקת וישאלו ושלחנות שלהן קטנים היו ושלנו גדולים ומנהג להגביה הכל שבו מצה ומרור וב' תבשילין ת"ר לחם עוני שעונין עניו דברים שאומר מצה זו וכו' ד"א מה דרכן של עני בפריסה ד"א מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה. מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל ואם אין דעת בבן אביו מלמדו מה נשתנה כו' מתחיל בגנות ומסיים בשבח מהו רב אמר מתחלה ושמואל אמר עבדים היינו ומנהגא כתרווייהו ר"ג הי' אומר כל שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא י"ח ואנו הן פסח, מצה, ומרור, וכו'. עד לפיכך אנו חייבים וזה במקום שעשה נסים:

בשוחר טוב כשאומר לפיכך צריך להגביה ידו וכן כ"א וא' כדי לומר שירה על היין וכן המנהג וחותם בגאולה ר"ט אומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו עד גאל ישראל ואמר רבא ק"ש והלולא גאל ישראל דצלותא גואל ישראל אמר רבה וצריך שיאמרו ואותנו הוציא משם ואמר רבה מצה צריך שיגביה מרור א"צ להגביה (י) ונראה כמקדש קדשים ואוכל בחוץ ואחר שגומר נוטל ידיו דאמר ר"א אמר ר' הושעיא כל שטיבולו במשקין צריך נטילת ידים וכיון שצריך לטבל חזרת בחרוסת צריך נט"י דידים שניות הן ומטמאין משקין להיות תחלה וכדאמרי' האי מרור צריך לשקועי ואטיבול שני קאי אבל בטיבול קמא לא צריך נט"י דהא לית בי' חרוסת והנוטל ידיו לפירות ה"ז מגסי הרוח ואדברי' ר"ח לרבנא עוקבא ודריש נוטל ידיו בטיבול ראשון כגון שהגיס דעתו או שהי' ידיו מלוכלכות ונטל או שהי'