ספר העיטור חלק ב קה

א"ל זיל עיין אי קדיש יומא ניפוק ניקבעי' לשבתא א"ל לא צריכותי שבת היא קבעה נפשה דאמר רב כשם ששבת קובעת למעשר כך קובעת לקידוש סבר מינה כי היכא דקבעה לקידוש כך קבעה להבדלה א"ל להבדלה אינו קובעה. ופי' רב אלפס ז"ל דהא דאמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל כשם שמפסיקין לקידוש כך מפסיקין להבדלה (ח) מההיא עובדא. וס"ל דפליגו אהדדי וכך מצינו לאבן גיאות דפליגו ופסקי' הלכה כשמואל ודחה להא דרב המנונא ומס' דל"פ ותרווייהו הל' נינהו ופי' דשמעתא הכי איתא א"ל נא צריכותא אע"ג דספק חשיכה הוה ל"צ למידק אי קדיש יומא דאע"ג דלא קדיש יומא פריסו מפה וקדישו ועיילו יומא ואקדימו סעודת שבת דשבת היא קבעה נפשה סבור מינה כי היכי דקבעין נפשה לקידוש ומקדשין קודם שקידש היום ה"נ קבעה להבדלה ומפסיקין ומדליקין קודם שהגיע זמן החול א"ל להבדלה אינה קובעת דעיילי יומא מחבבין ליה אפוקי יומא משהין לי' ואין מפסיקין סעודת שבת עד שיתברר לנו זמן סעודת חול וכשיתברר פורסין מפה ומבדילין כרב תחליפא דאמר מפסיקין להבדלה (ט) וה"מ למפסק דספק חשכה אין מפסיקין סעודת שבת לפרושי מפה על השלחן אבל אתחולי נא מתחילין שאין מפסיקין מלאכול סעודת שבת עד שיתברר דנפיק יומא אבל מיני משתיא מפסיקין אפי' מקמי דנדע דנפיק יומא משום דדמי לאתחול ומשתי נמי לא אמרן אלא דחמרא ושיכרא אבל מיא ל"ל בה דאפילו אתחילו שרי מדרבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא וכן הלכתא ותנא לילי שבת ולילי יו"ט יש בהן קידושא על הכוס ויש בהן הזכרה בבהמ"ז ותניא כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום קודם לכבוד לילה ואם אין לו אלא כוס א' כבוד לילה קודם לכבוד יום ירוש' איזה כבוד יום בפ"ה ובעי' מני' רבא מר"נ מי שלא קידש בע"ש מהו שיקדש כל היום כולו. ואסיקנא אמר רבא טעה מקדש טעה מבדיל מי שלא קידש בע"ש מקדש והולך כל היום כולו ומי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום כולו וה"מ דיעבד אבל לכתחלה צריך לחזור אחר כוס כאמימר דבת טוות ומשום דלכתחלה אסור לטעום כלום עד שיברך:

ת"ר זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין ע"ש זכרו כיין לבנון אין לי אלא ביום בלילה מנין ת"ל את יום ביום מאי אר"י בפ"ה א"ר ברונא אמר רב נטל ידיו לא יקדש כלומר עד שיטול ידיו פעם שני' לאכילה דקידוש הוה הפסקה דקי"ל כר' תיכף לנטילת ידים סעודה ולקדושא לא בעי נטילה דהנוטל ידיו לפירות ה"ז מגסי הרוח אבל אם נטל פעם שני' מקדש ואפי' לב"ש דאמרו נוטלין לידים ואח"כ מוזגין קאמרו דצריך ליטול פעם שני' וליתא דהא זמנין סגיאין הוה קאימנא קמי' דרב זמנין דחביבי לי' ריפתא (י) מקדש אחמרא וב"ה דאמרו מוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים לאוכלי טהרות קאמרו כדמפרש טעמא התם ומס' טעמא (יא) דרב משום דאין מביאין את השלחן אא"כ קידש היום ואיכא הסח הדעת אבל לדידן מודה רב דל"צ לחזור וליטול וצרפתי דוקא קידושא אבל הבדלה אינו אלא על הכוס והכי סברא דרבוותאי בתראי אבל קמאי כגון מר רב יוסף גאון בר מר רב אבא בר מר רב צדוק גאון מתא מחסיא ס"ל הבדלה על הפת והכי ס"ל דגרסי' בירושלמי מדברי שניהם נלמוד מבדילין בלא יין ואין מקדשין בלא יין ש"מ קידוש חמור מהבדלה וגרסי' נמי כי הוה אתי אריסי מדברא אמרו המבדיל בין קודש לחול ואפכי' סלתא ועובדא דאמימר דאיקלע לבי רב אשי ולא הו"ל חמרא לאבדולי ובת טוות לא הי' צריך להסדיר על שלחנו במ"ש ולפי שמצוותו על היין רצה לחזור על היין אבל אם הי' צריך הי' מבדיל על הפת דא"כ הו"ל למימר אין מבדילין על שכר ואין מבדילין על הפת וכי קאמרו גבי שכר קידושא היא דלא מקדשין אבל אבדולי מבדילין לית לי' דאמימר אלא ש"מ טעמא דאמימר כדפרישית ועוד מדקאמר אבל אבדולי מבדילין ש"מ דחמור קידוש מהבדלה ובשם רבי' יעקב אין קידוש והבדלה על הפת בין מו"ש ליו"ט בין בשאר ימות השנה וקידושא והבדלה כחדא נינהו דמ"ד טעם מקדש אמר טעם ומבדיל ומ"ד אין מקדש אמר אין מבדיל:

ת"ר אין מקדשין אלא על היין אטו אשכסי ואמיא לא מברכין שהכל אלא אמר אביי הכי קתני אין אומרים הביא ברכה לברך אלא על היין ולא אמרו אלא דלא קבע עליו אבל קבע עליו לית לן בה:

אמר רב המקדש וטעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא ומלא לוגמיו שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם ואם טעמו פגמו בין לקידום בין לבהמ"ז ואפי' יש בו יותר מכשיעור ואם טעים לי' בידי' לא פגמו לי' ואמר ר' שמואל בר נחמני מניין שאין אומרים שירה אלא על היין שנא' החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואדם אם אנשים משמח אלקים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין א"ר אחא בר יעקב וצריך שיזכיר מצרים בקידוש כתיב הכא למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים וכתיב התם זכור את יום השבת לקדשו אר"ז דקידושא וקדשנו במצותיו דצלותי' וקדשנו במצותיך גרסי' בפ' המוכר אין אומרים קדושת היום אלא על היין הראוי לנסך על המזבח לאפוקי שריחו רע ואע"ג דעברי' (א) אפ"ה הקריבהו לפחתך אבל יין מגתו מקדש דתניא יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר וכיון דאם הביא כשר אנן אפילו לכתחלה דאמר רבא סוחט אדם אשכול עם ענבים ואומר עליו קידוש ואם שתאו חי יצא אבל ידי חירות בד' כוסות לא יצא ודוקא ביינות שלהם אבל ביינות שלנו יצא ויין של מרתף ויין של נמוקין לא יביאו ואם הביא כשר וכיון שכשר אנן אפילו לכתחלה ואמרו רבוותאי יין של צמוקים דאי עצרו להו לא נפקי לחלוחית לא מקדשי וחמרא דריחא חלא וטעמו חמרא חמרא דהא רבא ס"ל הכי בע"ז בהשוכר דמברכין עליו בפה"ג ושמרים אע"ג דאית בהו טעם יין קיותא בדחמרא אבל בדפורצני כגון התמד משהחמיץ מקדשין ומברכין עליו בפה"ג דחמר מדינה היא וצ"ע:

ירוש' בד' כוסות מהו לצאת ביין קונדיטון כיין הדא אמרה יוצאין בו והלכך מברכין עליו בפה"ג וקונדיטין הוא יין ופלפלין וכן קורין אותו בלשון יוני ויין מבושל אין יוצאין בו דתנן אין מביאין לא מתוק ולא מבושל ואם הביא פסול וכ' רבי' אבן גיאות ז"ל יין שנתבשל אפי' מעט או שנתן לתוכו דבש אין מברכין עליו בפה"ג ולא דייק לן דלא גרע מקונדיטין לרבי' האי ז"ל מבושל כיון שנתן תחתיו אור והרתיח אין בו משום גילוי ולא משום יי"נ:

ירושלמי כדאיתא התם ולא בריר לן גמרי' מדברי הגאון הא דגרסי' אין מקדשין אלא על יין הראוי לנסך ע"ג המזבח לאפוקי הא דגרסי התם אבל אם היה בו דבר (ב) מקדשין אבל הרב הבבלי אמר שאם נתערבה טפה של דבש בחביות גדולה אין מקדשין ולא דייק לן ואפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב אתמר משמי' דר"נ מצה בזה"ז צריכה הסיבה מרור לא בעי הסיבה הסיבת יין אתמר משמי' דר"נ מצה צריך ואתמר א"צ ואסיקנא בכולהו ד' כסי צריך פרקדן והסיבת ימין לא שמה הסיבה ולא עוד אלא שמא יקדים קנה לוושט אשה לא בעי הסיבה ואם אשה חשובה הרי בעי הסיבה בן בפני אביו בעי הסיבה תלמיד לפני רבו לא בעי הסיבה מורא רבך כמורא שמים ושמש אסיקנא בעי הסיבה. ואריב"ל נשים חייבות בד' כוסות הללו צריך שיהי' בהם כדי מזיגת כוס יפה לכל א' מדקאמר שתאן חי יצא ש"מ במזוג קמיירי ובמזיגת כוס יפה היינו רביעית הלוג מזוג והיינו רביעית חי שתאן בב"א אמר רבא ידי יין יצא ידי ד' כוסות לא יצא וצריך להביא עוד ג' כוסות ולא אתברר פי' דבב"א ואיכא מ"ד ג' על סדר המשנה השקה מהן בניו ובני ביתו יצא אר"נ והוא דשתה מהן רובא דכסא ש"מ דצריך כל א' וא' לשתות רובא של כוס ובניו וב"ב קטנים שותין מיעוט אבל א"צ כוס לכ"א וא' א"ר יצחק קסתא דמורייסא דהוה בציפורא הוה לוגא דמקדשי ובה משערין רביעית לכסא אר"ח רביעית של תורה אצבעים ברום אצבע וחצי אצבע וחומש אצבע ובגודל דתניא ורחץ את בשרו במים במי מקוה וכמה הן אמה על אמה ברום ג' ושיערו חכמים מי מקוה מ' סאה צא וחשוב ובכל סאה קמ"ד ביצים ולפי"ז עשה החשבון חלוק הכלי והמים ותמצא בה אמה על אמה י"ב אצבעות על י"כ אצבעות שהן בחברתא קמ"ד אצבעות על קמ"ד אצבעות הרי בחלק א' אצבעיים על אצבעים ברום ג' אמות שהן ע"ב אצבעות ובתוכו מ' בצים הרי שמגיע לכל ביצה אצבע על אצבע ברום אצבע פחות שהן ט' חומשין ומגיע לחצי ביצה רומו ד' חומשין ומחצה הרי ביצה ומחצה וג' חומשין ומחצה שהן אצבע וחצי אצבע וחומש אצבע וסימנך ויצחק בעוד"נו ח"י ארצ"ה בנ"י ק"דם ורביעית תורה לאו דוקא וה"ה לרביעית דהכא ובגמ' דבני מערבא כמה שיעורו של כוס אצבעים על אצבעיים ברום אצבע ושליש אצבע ולא יפחתו לו מד' כוסות של יין