ספר העיטור חלק ב קד

אין מפסיקין וא"ר ירמיה לר' יוחנן ור' אבוהו א"ר יוסי בר חנינא הלכה כר' יהודה בע"פ (ג) ולא כר' יוסי אלא פורס מפה ומקדש ותניא כוותיה דשמואל ושוין שאין מביאין את השלחן אא"כ קידש ואם הביא פורס מפה ומקדש ומס' (ד) מדלא קאמר ר"י א"ש דלא פליג אדר"י בר חנינא וא"ש והלכה כר' יוסי בהפסקה ומיהו אינו עוקר את השלחן אנא פורס מפה ומקדש אבל בע"פ עוקר את השלחן ומ"ש ר' אלפסי ז"ל ובע"ש ויו"ט היכא דאתחיל מקמי ט' ואסריך ליה בסעודתא עד דקדיש יומא לאו דוקא דהא אפי' בתר ט' מתחיל כר' יוסי דברייתא דשרי מן המנחה ולמעלה וכ' רבי' אלפסי פורס מפה ומקדש ואח"כ שרי המוציא וגמר סעודתו ומברך בהמ"ז וכ"כ בעל הלכות אע"ג דלא ברך בהמ"ז לבתר דמקדש שרי המוציא ומס' דברכת קידוש לא הוה הפסקה לאכילה דהא תניא עקרו רגליהן לצאת לקראת חתן או כלה כשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין א"צ ברכה לכתחלה ותניא נמי חברים שהיו מסובים ועקרו רגליהן לצאת לביהכ"נ כשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע כו' ש"מ דעקירת הילוך לביה"כ לקדוש ויש"ר הפסקה היא ואם הניחו שם זקן או חולה אין טעונין ברכה כ"ש היכא דלא עקרו ובדוכתייהו קיימו לא הוי הפסקה ותו כיון דבהמ"ז לא בריך אמאי שרי המוציא ואע"ג דפריסת מפה כסילוק דמי הכא נא סילוק אכילה הוא הלכך פורס מפה ומקדש לכבוד שבת וגומר סעודתו בלא המוציא וכ' רב אחא קרובי (ה) כסא מקמי דלקדש לא מקרבינין מ"ט כי היכא דתהוי סעודתי' בי קרי' דשבתא והיכא דקריב לא מסלקינין לי' אלא פורס מפה ומקדש דתניא ושוין שאין מביאין את השלחן אא"כ קידש והביא פורס מפה ומקדש והוא מנהג שפורסין מפה בלילי שבתות ויו"ט במקום עקירת שלחן ופורסין מפה בשעת בהמ"ז שאין מברכין על המזון אלא עד שתיעקר את השלחן ופריסת מפה דוקא בע"ש אבל בע"פ אם התחילו קודם ט' מפסיקין בעקירת שלחן כרב יהודה כדפרישית ומברך בהמ"ז ואח"כ מקדש ומטבל בשאר ירקות ואומר הגדה קודם שיברך ברכת המוציא וכ' רבי' אלפסי הנ"מ לקידוש אבל להבדלה אינו מפסיק וליתא דהא אמר שמואל כשם שמפסיקין לקידוש כך מפסיקין להבדלה ומסקינין הלכתא כדבעי' למימר לקמן ואותם בני אדם שקדשו בביהכ"נ אמר רב ידי קידוש יצאו ידי יין לא יצאו (ו) ואזדא שמואל לטעמי' דא"ש אין קידוש אלא במקום סעודה דכתיב וקראת לשבת עונג במדרש במקום קריאת קידוש שם תהא עונג וקידוש בביה"כ לאפוקי דאוכלין בביהכ"נ ואמר רב ענן בר תחליפא זמנין סגיאין הוה קאימנא קמי' דשמואל ואפי' מארעא לאיגרא מקדש וה"ה מפינה לפינה באותו הבית ואמרו רבוותאי דלא חזי דוכתי' דקדיש בה אבל חזי לה ל"צ ומדמי לה לשתי חבורות שהיו אוכלות בבית א' אם רואין אלו את אלו הרי אלו מצרפין ור"ה ורבא קיימו כוותי' אמר אביי כד הוה בי מר הוה מקדש לן אמר לן טעימו מידי דילמא אדאזילתי לביתיכי מתעקרא שרגא אפי' תלכו לישן בלא אכילה בקדושא דהכא לא נפקותא דאין קידוש אלא במקום סעודה ואמר רבינו האיי שמא לא יתיישב דעתיכם לקבוע סעודה בחושך ולא יעלה לכם קידוש אבל אם דעתו מיושבת לסעוד בחושך או שיש לבנה שסועד לאורה מוטב ומקדש לאורה ויסעוד שאינו תלוי בנר אלא בסעודה ועכשיו שאין אורחין אמרו רבונתאי מקדש משום רפואה דפסיעה גסה דמהדר ליה בקדושא דבי שמשי ושמעתי מנהג פלורמא השמש מביא כוס קידוש לכ"א ואחד ורבי' האיי אמר מבדילין בביה"כ ואין מקדשין בלא אורחין וטעמא משום דאין קידוש אלא במקום סעודה הלא"ה יצא אעפ"י שלא שתו אחרי' כדאמרינן בעירובין ליתבי לינוקא דלית הלכתא כרב אחא בר יעקב מיהו צריך לכתחלה שיטעום המקדש והמסובין לסעוד דקי"ל המברך צריך שיטעום ואיכא מרבוותאי דאמרי שאני קידוש משאר ברכות דבקידוש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא מיהו ש"מ הבדלה ד"ה יצאו והמקדש לאחרים חוץ לביתו אעפ"י שלא סעד המקדש שם יצאו בני אותו הבית י"ח שמקו' סעודה היא להם ואפי' המקדש אם דעתו לאכול בביתו איכא למימר יצא וא"צ לחזור ולקדש בביתו מיהא דגרסי' בירושלמי וברירנא לה בסוף סוכה ודכ"ע אותן בני אדם שקדשו בביה"כ ידי יין לא יצאו דקי"ל שינוי יין א"צ לברך שינוי מקום צריך לברך וש"מ המקדש בביתו אין צריך נחזור ונברך על היין אחר המוציא כדתנן בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שבתוך המזון ואוקימנא בשבתות ויו"ט וברכה לאחריו נ"צ ובהמ"ז פוטרתו ומברך בפה"ג אחר בהמ"ז ואמר רב יוסף בר אבא אמר רב אף על פי שאמרו שינוי יין אין צריך לברך אבל מברך הטוב והמטיב אם נשתנה לחשיבות. ומסתברא על רוב היין שבא לו מברך הטוב והמטיב ולא משום חשיבות דאטו כי גרוע מברך דיין האמת כדאקשי' בסנהדרין גבי לבנה אטו כי חסרה מברך דיין האמת דלבריך הטוב והמטיב אלא ש"מ דעל ריבוי היא ותו דגרסי' בירושלמי רבי על כל חביות וחביות שהיה פותח מברך הטוב והמטיב וכי אחרון אחרון משובח היה ותו מקמי דלישתי מברך והיכי ידע חשיבותי':

וגרסי' אכל מזרחה של תאנה ובא לאכול מערבה צריך לברך ויין ישן ויין חדש צריך לברך לאו בהטוב ומטיב קאמר ומשום חשיבות אנא מברכת בורא פרי העץ ובורא פרי הגפן קאמר צריך לברך כדאמרי' בשינוי מקום דצריך לברך וכן אמרי' בהטוב ומטיב דוקא איכא אחרינא בהדי שהן ג' אבל יחיד לא כדאמרי' בהרואה:

ירושלמי יתיב רב אידי בר אבין קמי דר"ח ויתיב וקאמר משמי' דר"ה הא דאמרי' צריך לברך לא אמרי' אלא מבית לבית אבל מפינה לפינה נא א"ל רב אדא בר אבין הכי תניא במתני' דבי ר"ה כוותך הדר יתבו וקאמרו הא דאמרינן שינוי מקום צריך לברך נא אמרן אלא בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן פי' ר"ח ורב אלפסי כגון פירות ומיני תרגומא. אבל דברים שטעונין ברכה לאחריהן במקומן כגון פת ומיני דגן אם שנה והלך למקום אחר א"צ לברך המוציא. מאי טעמא אקיבעיה הדר ורב ששת אמר א' זה וא' זה צריך לברך וקבלנו אין טעונין ברכה לאחריהם במקומן מים לפירות טעונין ברכה לאחריהן במקומן ה' המינים ולפי שהברכה חשוב' היא מעין ג' ה"ה כפת ור"ח ורבי' אלפסי פסקו כרב ששת דכל שינוי מקום צריך לברך ותמי' לן דבנוסחא דר"ח לא גרסי' תניא כוותי' דר"ח ולא כר' יוחנן אלא ה"ג חברים שהיו מסובים לשתות יין ועקרו רגליהן וחזרו א"צ לברך ש"מ שינוי מקום א"צ לברך ותיובתא דרב ששת (ז) ועוד מדקתני עקרו ש"מ יין מדברים שטעונין ברכה לאחריהם במקומן אלא דהאי קשיא דחקו מדלא קתני לילך לביה"כ כדלעיל מיהו קשי' לרב ששת ומס' כגירסא דגרסי' בי' תניא כוותי' דר"ח חברים שהיו מסובים לשתות יין ועקרו רגליהן וחזרו א"צ לברך והל' כר"ח ויין מדברים הצריכים ברכה לאחריהן במקומן והלכתא בשנוי מקום בשבעת המינין אכל בבית זה ואכל בבית אחרת קודם שבירך או אכל בבית זה והנך לשוק וחזר למקומו וגמר סעודתו ח"צ לחזור ולברך תחלה מ"ט לקיבעי' הדר אבל שאר מיני פירות ומיני תרגומא צריך לברך תחלה וכן דעת רבינו שמואל ז"ל ת"ר בני חבורה שהיו מסובים שקדש עליהם היום מביאין כוס ראשון ואומר עליו קידוש היום והשני אומר עליו בהמ"ז דר"י ר' יוסי אומר הולכין ואוכלין עד שתחשך גמרו כוס ראשון אומר עליו בהמ"ז והשני אומר עליו קידוש היום וכ' רבי' אלפס ז"ל מתני' אידחי' לי' דהא אמר ר"י א"ש אין הנ' לא כר"י יוצא כר' יוסי אלא פורס מפה ומקדש ומיהא גמרי' מינה היכא דגמר סעודתו מקמי' דקדיש יומא ומקדמינין ומברכינין בהמ"ז על כוס ראשון וקידוש היום על כוס שני כר' יוסי ואחד כסא לא מברכין דאין לומר ב' קדושות על כוס א' דבהמ"ז וקידושא תרתי מילי נינהו אבל קידושא ואבדלתא חדא מלתא היא ומברכין על כוס אחד דהא יו"ט אחר שבת קי"ל כרבא דאמר יקנה"ז ובשביעי של פסח דליכא זמן קי"ל כרב דאמר יקנ"ה ובשמים ה"ט דלא מברכינין איכא מ"ד שמא יקטום ואיכא מ"ד דנשמה יתירה איכא נמי ביו"ט וליתא:

ר"ה בר שלמיא ותלמידי דרב הוו יתבו בסעודתא קאי עלייהו רב המנונא סבא