ספר העיטור חלק ב קג

נמי למשמרת אבל לאכילה שרי דקי"ל בציקו של גוים אדם ממלא כרסו מהם כו' והוא שאין סדקין אבל רש"י פי' עברה ולשה אסור משום קנסא ונ"ד לבציקות ש"ג ואם שגג או נאנס מותר בבלי עברה ולשה תחת שמש ולא צננה ידה הפת מותרת ואין לסמוך (טו) דאמר רבא יומא דעיבא כולה שמשא ואפי' בדוכתא דלא נפלה שמשא אסור למילש. לבעל הלכות לש גוי חש"ו לא יצא י"ח ועבד ושפחה דלא טבלי אסור למילש מצה בלילה הראשון אבל שאר יומא שרי והכין חזינן לכהן צדק (טז) רנ"א שלש נשים לשות כאח' ואופו' בתנור א' זו אחר זו. וחכ"א ג' נשים עוסקות בבצק א' לשה וא' עורכת וא' אופה כלומר שהאחרונה לשה והאמצעית עורכה בצק שלה וכדתניא לשה היא מקטפת וחבירתה אופה היא לשה חברתה אופה תחתיה וחוזרת חלילה וכ"ז שעוסק' בבצק אינו בא לידי חימוץ אבל לר"ג האחרונה שהה כנגד ב' היסיקן וב' אפיות ומפרש בירושלמי וליתא לר"ג. והלכך כל אשה צריכה להתעסק בבצק בלא שהיה כיצד מפרישין חלה ביו"ט רא"א לא תקרא לה שם עד שתאפה בן בתירא אומר תטיל בצונן. אריב"ל לא זהו חמץ כו' ירושלמי הדה דתימא בעסה שנטמאת אחר שגלגלה אבל נטמאת עד שלא גלגלה יעשנו קבין כדי שלא תתחייב בחלה תניא ר' אומר הלכה כר"א ור' יצחק אמר הלכה כבן בתירא וקי"ל הלכה כר' מחבירו וכתב רבי' אלפסי ז"ל ועוד הא דר"א שייכא בהא אחרית' דר"א דאמר אף הרודה לסל הסל מצרפן לחלה וכבר פסק שמואל הלכה כר"א ואפי' בענין שאין נושכת זא"ז הסל מצרפן לחלה אלא מיהו הנ"מ בא"י דחלה דאורייתא וטמאה לא חזי' נא לכהן גדול ולא לכהן קטן אלא שריפה אבל חלת ח"ל דרבנן קורא לה שם ואכיל לה כהן קטן (יז) דאמר שמואל אין חלת ח"ל אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עניו מגופו באיש עד שיראה קרי ובאשה עד שתהא נדה ואי ליכא כהן קטן עבדינן כר"א:

ומדברי רבותינו הא דשמואל בחלת האור מיירי דאי בחלת כהן מתני' היא דתנן ג' ארצות לחלה מא"י עד כזיב חלה אחת (יח) בה עולי רגלים מכזיב על הנהר ב' חלת של אור יש לה שיעור של כהן אין לה שיעור שלא החזיקו בהן לא אלו ולא אלו וטבול יום אוכלן ר' יוסי אומר א"צ טבילה ואסורין לזבין ולנדות וליולדת. ירושלמי מכזיב ועד הנהר של אור יש לה שיעור שהוא דבר תורה כלומר שהחזיקו בהן עולי מצרים של כהן אין לה שיעור מד"ס יפריש לאור ולא יפריש לכהן שלא יהיו אומרים ראינו תרומה טהורה שנשרפת יפריש לכהן ולא יפריש לאור שלא יהא אומרים תרומה טמאה נאכלת מתוך שהיא בא (יט) לכהן הוא נשאל מטור אמנה ולפנים זו"ז מדבריהם מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת וש"מ בח"ל שניהם מד"ס וחלה של כהן טבול יום אוכלן ולר' יוסי אפילו טבילה ל"צ ובעל קרי אוכלה אבל לזבין ולמי שטומאה יוצאה עליו מגופו אסור אפי' נר"י בטבילה וה"ג בירושלמי אסורין לזבין ולזבות וכו' אף ר"י מורה בה חומר בדבר שטומאה יוצאה עליו מגופו ולא כבערב שמש. והלכך הא דאמר שמואל בחלת האור מיירי והיינו דגרסי' אמר רבא (כ) הקצה חלה ואכיל לה כהן קטן שקליה בריש מריה ושדיא בנורא והדר מפריש אחרינ' כדי שלא תשתכח תורת חלה ואכיל ליה אפי' כ"ג והיינו דאיכא בין חלת האור ובין חלת כהן דאילו חלת האור לא אכיל ליה אלא כהן קטן דאינו ראוי לטומאה דקטן אוכל נבלות הוא וכיון דמדרבנן הוא ספינן ליה אבל גדול שטומאה ראוי לצאת מגופו אעפ"י שהוא טהור אינו אוכלה לעולם ואבל חלת כהן אפי' כ"ג בטבילה נמי שאין לו טומאה יוצאה עליו מגופו ולזבין וזבות נדות וליולדת ולמי שטומאה יוצאה עליו מגופו מותר בהערב שמש והיינו דקאמר הרב אלפסי ז"ל דאכיל ליה כהן קטן אבל גדול אפי' בטבילה אסור ומיהו מסתברא כדקי"ל תרומת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש אפילו איכא כהן קטן ואינו קורא לה שם עד מוצאי יום טוב ומסתברא דשמואל עד שיטבול קאמר ואחר טבילה מותר וצ"ע ולפי שראיתי מנהג פרבינציא מימות אבותם שלא היו מפרישין חלה אלא בפסח שמא עשו אותה כתרומה ומעשר שרבותינו הראשונים היו אוכלין חוליהן בטהרה אחר חורבן והיו מפרישין חלותיהן בטהרה והיו נוהגין שמטה ויובל ומנהגם כרבותינו שבא"י ועכשיו בטלה טהרה ממנו ובטלו תרומת ומעשרות בח"ל ובטלה חלת ח"ל ומקרוב התחילו להפריש כי אני ראיתי שאין מפרישין אנא בפסח ומברכין עליה זמן וגרסינן בירושלמי רבותנו שבגולה היו מפרישין תרומת ומעשרות עד שבאו הרובים ובטלום ומאן אינון רובים תרגמוניא והם שהיו אוכלין חוליהן בטהרה היו מפרישים אבל אנו האיך נפרוש שמא יאמרו תרומה טמאה נאכלת לכהן ומשבטלה חלת כהן נתבטלה חלת האור כדי שלא יאמרו תרומה טהורה נשרפת ותניא גבי חלת ע"ה. אין עושין חלת ע"ה בטהרה אבל עושה עיסת חולין בטהרה ונוטל ממנה כדי חלה ומניחה בכפישא או באנחיתא וכתב רבי' יצחק אבן גיאות ז"ל כל ישראל בשאר ימות השנה נוטל חלה ושורפה ועליה מברכת ואחריה מפריש חלה ונותנה לכהן וביו"ט שאסור לשורפה אופה ונותנה לכהן שלא יצאה עליו טומאה מגופו ואם לאו מניחו עד מוצאי יו"ט ושורפה צרפתי:

כ"ג שטבל לקריו והעריב שמשו ה"ה ככהן קטן ואי ליכא כהן קטן א"נ איכא כהן קטן ואין רוצה לקבל וא"נ ליכא כהן גדול שירצה לטבול א"צ להפריש אלא אחת וחלת כהן גדול בימי טומאתו וכל נדה שגזרנו בח"ל אטו א"י אינו אנא בקרובי א"י כדאיתא בירושלמי ומצרים שהיא קרוב עשאוה כא"י למעשר שני כדי שיסמכו עליהן בשביעית אף עמון ומואב שהם קרובי' ובע"ז אפי' למ"ד כיבוש יחיד לא שמי' כיבוש החמירו בסוריא שהיא קרובה:

וגרסי' בבכורות טמא מת וטמא שרץ טובל ואוכל בתרומת ח"ל ודינן כטבול יום בעלמא הן ולית הלכתא כותיהו ושריא וע"כ לא נהגו לעשר בשדות וה"ה לחלה לא נהגו באלו הארצות וגרסי' במסכת שבת ה' דברים חייבים בחלה החיטה והשעורה והכוסמת שיבולת שיעול ושיפון הרי אלו חייבין ומצרפן זב"ז:

ומקשינן בירושלמי מהא דתנן התם החטים אינן מצטרפין עם הכל חוץ מן החיטה ומשנינין כאן בנשיך כאן בבליל עירב ובלל הקמחים מצרפן השיכן זב"ז שעושה עיסה מכל אחת ואחת מצרפן חוץ מן החטים ואלו שקורין אבוני"ש המעורב בין החטים בבליל מצרפן וא"צ לברר בשביל חטה:

הו' מרור מד"ס אמר רבה מצה בזמזה"ז דאוריתא מרור דרבנן דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו. בזמן דאיכא פסח אין בזמן דליכא פסח לא ותנן אלו ירקות שאדם אלו יוצאין בהן י"ח בפסח בחזרת בעולשין בתמכא ובחרחבינא ובמרור יוצאין בהן בין לחין בין יבשין אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין ומצטרפין לכזית חזרת חסא. עולשין הנדבא לשון ערבי בלע"ז ליטשינ"ש תמרא תמכתא שמה מריב"י בלעז חרחבינא אציא דדיקלא לרבי' אלפסי הנדקי"ק והיא רומונ"ש בלע"ז ורש"י ז"ל פי' סיב הגדל ונכרך סביב הדקל מרור חוליתא וא"ר הושעיא מצוה בחזרת ואמר רבא מאי חסא דחס רחמנא עלן ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן למה נמשלו מצריים למרור לומר לך מה מרור תחלתו דק וסופו קשה אף מצריים תחלתן דקין וסופן קשין ויוצאין בהן בין לחים בין יבשים ואר"ח ל"ש אלא קלח אבל עלין לחין אין יבשין לא ומס' יבשין הוא דלא הא כמושין שרי אבל נא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין ופי' רבי' כסתם מתני' דסתם במתני' ומחלוקת בבריית' הל' כסתם אע"ג דהכי פליגו בברייתא יוצאין בין לחין בין יבשין:

סדר ד' כוסות ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ואפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מד' כוסות של יין ואפי' מן התמחוי סוף המנחה מסוף ששה (א) ולמעלה כדי שיאכל מצוה לתיאבון אבל קודם ט' שעות מתחיל לד"ה ומטביל במיני תרגומי כל היום כגון פירות כדאמרינין תנא חדא ושוין שמתחילין כו' ואמרי' עלה אידי ואידי (ב) בע"פ ול"ק כאן קודם ט' כאן לאחר ט' ובע"ש אחר ט' מתחיל ואוכל עד שתחשך כר' יוסי כדתניא לא יאכל אדם בע"ש ובעיו"ט מתשעה שעות ולמעלה ד"ר ר' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך וקי"ל ר' ור' יוסי הלכה כר' יוסי ועוד מדנקיט מתני' ע"פ ש"מ ע"ש מותר. ואם התחיל בהיתר בע"ש ובעיו"ט וקידש עליו היום פורס מפה ומקדש וא"צ לעקור את השלחן דתניא מפסיקין לשבתות דר"י ר' יוסי אומר