ספר העיטור חלק ב קב

כגון דעשאן באילפס שלא ע"י שמן דכעין תנור היא אבל ע"י שמן ד"ה פטור (ו) ומברך המוציא ואדם יוצא בה י"ח בפסח (ז) דגרסינן בירושלמי ר"י אמר כל שהאור מהלך תחתיו חייב בחלה ואומר עליו המוציא ויוצא בה י"ח בפסח רשב"ל אמר אינו חייב בחלה ואינו אומר עניו המוציא ואין אדם יוצא בה י"ח בפסח א"ל ר"י ובלבד ע"י משקה כלומר ע"י משקה מודה שאינו מין לחם ופטור מן החלה ומכולן אבל שלא ע"י משקה אני אומר שחייב מתני' פליגא על ר"י הסופגנין והדובשנין פטורין מן החלה פתר לה בשנעשה בחמה דתניא יוצאין בסופגנין שנעשו באור ולא בסופגנין שנעשו בחמה יוצאין בסופגנין שנעשין באור ולית הדא פליגא על ר"נ פתר לה כשהאור מהלך מן הצד ש"מ דר"י דמחייב בחלה יוצאין בה ידי מצה נמי קאמר ורבינו אלפסי דפסק כר"י בכלהו פסק בין בסופגנין בין בחלת המשרת דומיא דחליט והא דגרסי' אדם ממלא כרסו מהם ובלבד שאכל כזית מצה באחרונה סופגנין שנעשו בחמה א"נ שיש בו שמן הרבה ופי' דפי' ר"ח ע"י משקה ומשום מצה עשירה נא נ"ל דהא בחלה ובהמוציא עסקינין אלא אכולהו קאי ומשום דלא הוה כעין תנור וכ"ד שנעשה באילפס ע"י משקה כגון ניבלי"ש וזולתן פטורין מן החלה לד"ה דלאו כעין תנור הוא אלא כשאדם מגלגל ונותן באילפס בלא משקה חייב:

גרסינן בברכות ההוא כוכא דארעא מברכין עליו המוציא כדאמרינן מר זוטרא קבע סעודתא עלייהו ומברך עליו המוציא וג' ברכות אמר מר בר ר"ה הואיל וכן אדם יוצא בה י"ח בפסח מ"ט לחם עוני כתיב ומהא אייתי רבי' אפרים ז"ל דלא בעינין לחם האפוי בתנור ואי משום הא לא אריא דהא כעין תנור ממש הוא תניא יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נמוח ר' יוסי אומר יוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל אעפ"י שלא נמוח וכן הלכתא והלכך זקן או חולה שורין במים ואוכלין ותניא יוצאין במצה נא ובמצה העשויה באילפס מאי מצה נא כל שפורסין אותה ואין חוטין נמשכין ממנה ירוש' תני מצה גזולה אסור לברך עליה אמר ר' הושיעא ע"ש ובוצע בירך ניאץ ד' הלא דתימר בתחלה אבל בסוף דמים הוא חייב לו ש"מ דגזולה יצא בדיעבד דהא לא כתיב מצחכם. ר' יונה אמר אין עבירה מצוה ר' יוסי אמר אין מצוה עבירה אמר ר' אילא אלה המצות אם עשיתן כמצותן הן מצות ואם לאו אין מצות. ת"ר אין לותתין את השעורין בפסח ואם לחת נתבקעו אסורות לא נתבקעו מותרות ר' יוסי אומר שורן בחומץ וחומץ צומתן א"ש אין הלכה כר' יוסי אמר ר"ח אמר מר עוקבא לא נתבקעו ממש אלא שאילו מניחן ע"פ החביות של יין והן נתבקעין מאליהן ושמואל אמר נתבקעו ממש עביד שמואל עובדא דנתבקעו ממש לא סמכינן עליה וכ' רבי' אלפסי ז"ל כיון דלא אפסקא הלכה עבדינן לחומרא כמר עוקבא דספיקא דאוריתא היא והנ"מ למיכל שערי בעיניהו אבל אי משתכח ביני בושילא ולא נתבקעו כיון דתערובות משהו דרבנן לא אסרינן האי בישולי דאשתכח בהו תרי ותלתא שערי דספיקא דרבנן היא ולקולא ואיכא מ"ד דהלכה כשמואל דמר עוקבא תלמיד שמואל הוה ועוד אי לאו דקים בה לא הוה עביד עובדא. והכי מסתב' מדלא חש למר עוקבא ואיכא מ"ד כי בעינין נתבקעו בלחותה שמועטת אבל במקום שרוי שהיה מרובה שירדו גשמים ששרו במים אעפ"י שלא נתבקעו אסורות ויהא אסור בב"י וב"י כי ההיא ארבא דחיטי דטבעי בחושתא והמחמיר תע"ב וה"מ שעורין דאסור לכתחלה אבל חיטין שרי ובעל נפש לא ילתות להן דאסור כדגרסי' אמר רבא בעל נפש לא ילתות אפי' חיטין דשרירין אר"נ מאן ציית ליה לאבא דאכיל נהמי דעיפושא דהא בי ר"ה לתתו בי רבה בר אבין לתתו הדר אמר רבא מצוה ללתות דכתיב ושמרתם את המצות ואי לאו לתיתה שמור למאי. לרבי' אלפסי שדרו ממתיבתא אנן לא בקיאינן בלתותא והלכך אסור וכן אמר ר' האי הראשונים לותתין ועכשיו אין אנו לותתין דנא ידעינן לתיתה כשרה היכי איתא ואנן עד דאתא רבי' אלפסי נהגינין בלתיתה פורתא דלא מיקרי לתיתה אלא בשורה החיטין במים כמנהג חיטין של אספמיא אבל דבר מועט לזלף עליהן מותר (עיין לקמן) ומנהגא מלתא היא ולא שבקינין לי' דהא בי ר"ה ובי רבה לתתי ורבא אמר מצוה ללתות ועבדינן כמנהגא (זה שייך לעיל) ועוד דרבא לא הדר בי' דאיהו אמר מנוה ללתות ועבדינן כוותיה דאיבו אמר מצוה ללתות לקיים מצות שמור וירושלמי מוכח דדבר מועט היא כתרי ותלת בגו מוריא ומותר (ע"כ) ואמר רבא להנהו דמהפכי כיפי כי מהפכיתו הפיכו לשם מצוה ופי' רבי' אלפסי ז"ל הזהרו בהם שנא יגע מים בעומרים ומיבעי לנטרינהו מעידן קצירה והכי נהיגו התם ושנא הגיע בהם מים ניחא בגמרא ירושלמי דפסחים (ח) מר ברי' דר"ה מנקטא ליה בארבא מלא עריבה או עריבות הרבה לא דייק לן לישנא אלא מסתב' דרבא הוא דאמר הפיכו לשם מצה בשעת קצירה לעשות בהם שימור הראוי אלמא קודם לישה בעי שימור ומר בריה דר"ה לא עביד בשעת קצירה אלא כשמביאין חיטין יפות בספינות היה אומר אילו יהי' לפסח לשמרן בשעת שימור וכן מנהגנו כשמקבל אדם חיטין יפות אומר אינו יהיו לפסח כדאמרי' אסור לאדם שיאמר בשר זה לפסח היא אבל חיטים לא מנטרא לפסח קאמר האי ארבא דטבעי בחושתא ושרי' רבא לזביני לגוים כי הדר אמר רבא לזבננהו קבא קבא לישראל דליכלי קמי פסחא וה"ה לגוי אבל כולה אסור שמא ימכרנו לישראל אחר והישראל אינו מכיר החימוץ אבל חמץ מוכרו לגוי ואפי' בשעת הביעור ומסתב' שא"צ להודיעו שהרי יכול לאוכלו קודם הפסח ואם הודיעהו הוא נזהר שיכלה מרשותו קודם הפסח (ט) ורבינו אפרים דקשיא אמאי אסרינהו לחיטי שהרי לא נתבקעו ופריך לתיתה דעסיק בה (י) לא אתי לידי חימוץ לגאון לקח קמח מן השוק בשעת הדחק מותר ולא מחזיקינן איסורא ויוצא בה י"ח בפסח אבל לכתחילה בעי שימור לרב כהן צדק חיטים שנגע בהן מים אם אינן לחות ונא נשתנה מראיהן והן קשות מותר לאכול מהן בפסח ואין חוששין לספק איסור דאיסורא לא מחזקינין ת"ר אין מוללין את הקדירות בפסח והרוצה שימלל נותן קמח ואח"כ נותן את החומץ וי"א נותן את החומץ ואח"כ נותן את הקמח עולא אמר א' זה וא' זה אסור משום לך לך אמרינין לנזורא סחור סחור לכרמא לא תקרב וכן הלכה ובחסיסי שרי דרבה ממחי לי' בחסיסי פירש"י חסיסו קמחי דאבשינא והוא קמח קלי ולנ"ל דהא (יא) אמרי' נא למחי אינש קמחא דאבישנא דילמא לא בשיל שפיר ואתו לידי חמיע. ור"ח פי' כפי' בינו אלפסי ז"ל והיא מצה אפויה וטוחנין אותה אין שורין את המורסן לתרנגולין אלא חולטין וכתב הבבלי מותר ללוש לתרנגולין מורסין או קמח ומאכילן מיד או עומד עליהן עד כדי שלא ישהה כדי הלוך מיל. וכ"ז שמנקרין בו או מהפכין בידו אינו מחמיץ ואין לסמוך ע"ז שא"כ נתיר להשהות עסה כדי הילוך מיל ת"ר אילו דברים שאינן באין לידי חימוץ האפוי והמבושל והחליט שחלטו ברותחין ואמר רבא אפוי שבשלו קאמרינין ולרבי' שרירא אע"פ שחליט אינו בא לידי חימוץ ומבשלין ע"ג הקמח היא החליטה לא שמענו כשתי ישיבות שהתירו אלא לחיה ולחולה ע"פ בקיאין וכן לר' האיי מצה החליטה ברותחין מצה היא אבל רבנן קמאי אמרו חליטה לא ידעינין היכי היא וכמה חולים טרחו על מי שעורים חלוטים ולא התירו חכמים אלא לחולה שהקשה חוליו ע"פ חכמים רופאים תניא ר"י בר"י אומר קמח שנפל לתוכה דלף אפי' כל היום כולו אינו בא לידי חמוץ אר"פ והוא דעביד טיף טיף כנגד טיף ובתוספתא קמח קלי אמרי דבי רב שילא ותיקא שרי והא תניא אסור הא במיא ומלחא הא במשחא ומילחא ואמר אביי לא לחריך אינש תרתי חיטי בהדי הדדי ואסיקנא כולהו שרי כרבא דאמר מי פירות אין מחמיצין וכן הל' אין נותנין קמח לתוך חרוסת או לתוך חרדל ואם נתן יאכל מיד ור"מ אוסר א"ר כהנא מחלוקת לתוך חרדל אבל לתוך (יב) חומץ ד"ה ישרף מיד וא"ר כהנא א"ש הלכה כחכמים מי תשמישו של נחתום ישפכו מפני שהן מחומצות תני חדא שופכן במקום מדרון ואיתא שופכן במקום אשבורן וכגון דנפיש וקוו והא דתניא אף במקום אשבורין דלא נפושי ולא קוו ואנן לא קים לן שיעור דלא נפישו ואין שופכן אלא במקום מדרון תוספתא האשה שכנסה מי תשמישי של נחתום ללוש בהן למוצאי יו"ט הרי אלו אסורין ונראה ע"כ היו נוהגות שלא היו לשות במוצאי יו"ט בחמין שהוחמו ביו"ט אר"י אשה נא תלוש אלא במים שלנו שנשאבו מאתמול ונצטננו בו ביום והא כבר אמרה (יג) רבא כו' אלא מסתבר' כרש"י הגרופים מן המוליאר ולא תגביה ידה מן התנור עד שתגמור את הפת פיר"ח לא תניח את הפת ותתעסק בדבר אחר עד שתשמור את הפת ויש אומרים לא תגביה ידה מן הפת עד שתדביק בתנור וצריכה שתי כלים א' שמקטפת בו וא' שמצננת בה את ידיה עברה ולשה מאי מר זוטרא אמר (יד) עברה ולשה אסור אפי' במים שלנו קאמר וקי"ל כרב אשי ומסת' הנ"מ למצה משתמרת ומים שלנו