ספר העיטור חלק ב קא

חטה שורה ושעורה נסמן וכוסמת גבולתו חטה אלו חטין שורה זו שיבולת שועל למה נקרא שמה שורה שהיא עשויה כשורה שעורה זו שעורה ניסמן זו שופין כוסמת זו כסמין גבולתו זו לחם ע"כ גבולו של לחם ולמדין מן הקבלה א"ר סימון מן מה דכתיב ויסרו למשפט אלקיו יורנו כמו שהוא דבר תורה,. ירושלמי מצה שרובה דגן יוצאין בה וגרסי' בירושלמי דחלה העושה עיסה מן החטין ומן האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ויוצאין בה י"ח בפסח ואם לאו אין יוצאין י"ח בפסח א"ר אילא בין כרבנן דהכא בין כרבנן דתמן אמרינין עד שיהא בה רובו דגן וטעמו דגן ורה"א וטעמו דגן אעפ"י שאין רובו דגן ר' יונה הוה מסמיך לר' זעירא שמע קליה דרב אילא יתיב מתני ר' יוחנן אמר טעמו דגן ואעפ"י שאין רובו דגן ר' יוסי בשם ר' יוחנן עד שיהא רובו דגן וטעמו דגן אמר מחלפא היא בידי' וסימן הוה ליה ר' יוסי כר"ה אמר רבה בב"ח אמר ר' יוחנן עיסה שנילושה ביין שמן ודבש אין חייבין על חימוצו כרת דקיי"ל מי פירות אין מחמיצין וכ' רש"י ז"ל נהי דאין חייבין אבל נוקשה הוא ואסור ומוכחא מלתא מהא דתניא במנחות תפוח שרסקו בעיסה וחמצו אסור וכו' ואסיקנ' אפ"ת רבנן נהי דחמץ גמור לא הוה נוקשה מיהו הוה וק"ל הא (א) דגרסינן לקמן לא ליחריך איניש תרתי שיבלי בהדי הדדי דלמא נפיק מיא ובלע אידך אלא אמר רבא מי פירות נינהו ומי פירות אין מחמיצין וגבי חצבא דאבישונא נמי שרי ורבי' יעקב הכין ס"נ ומוק' לה לההיא דמנחות כשיש מים בתפוח כי קתני לתוך העיסה אלמא מעיקרא עיסה הוה וכיון (ב) דאיכא למימר נתחמץ מיהו חמץ גמור לא הוה דאין במים כדי לחמץ. ורבי' אפרים הכי ס"ל ומשכחת מששהתה עד כדי שנתפחה ונראה שהחמיצה אבל אינו נראה מותרין אפי' באכילה ת"ר יכול יצא י"ח במעשר שני בירושלים ת"ל לחם עוני דברי ר"י הגלילי ר"ע אומר מצות מצות ריבה א"כ מה ת"נ לחם עוני פרט לעיסה שנילושה ביין שמן ודבש ואם לש רג"א תשרף מיד וחכ"א תאכל אר"ע ישבתי הייתי אצל ר"א ור' יהושע ונשתי להם עיסה ביין שמן ודבש ולא אמרו דבר ואעפ"י שאין לשין מקטפין בו ואוקימנא ל"ק הא ביו"ט ראשון הא ביו"ט שני כלומר לינה ראשון שעונין עליו דברים בעינין לחם עוני לא יהא עשירה בשאר ימים מותר כדאמר ריב"ל לבריה יומא קמא לא תליש לי בחלבא לשנא בתרא נא תלושו לי בדובשא מכאן ואילך לישו לי בדובשא ואיכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מ"ד בין בלישה בין בקיטוף אסור אפי' בשאר ימים ואיכא מאן דשרי וכתב רבי' אלפסי מסתבר דהל' כר"ע דאמר יום ראשון אסור יום שני מותר דהא אמר ריב"ל כותיה ס"ל וכלישנא בתרא יומא קמא לא תלישו לי בדובשא ורבי' אלפסי לא חש לשנויא בתרא דהא אמרינין לעולם בחלבא וכדאמרינין כעין תורא שרי ה"נ כעין תורא שרי ובנוסחא דילן כעין תורא ופי' בירישל"א רביעי' היא ומתחלקת לכמה חנות ואי איתא לההיא פירושא שנייא הכי יומא קמא לא תלישו לי בדובשא ובחלבא מכאן ואילך לישו לי או בחלבא או בדובשא כעין תורא שרי כדתנן חלות תודה ורקיקי נזיר יוצאין בהן ואית דמפרשי דשנויא בתרא לא דמתרצי שינויא קמא אלא כדקס"ד מעיקרא אידי ואידי ביו"ט ראשון ולשת להם עיסה דקאמר כעין תורא היא א"כ ליתא לסייעתא דריב"ל ומסתבר דהדרינן לעיקר הלכתא דיחיד ורבי' הלכה כרבים והלכה כחכמים ואסרינן בשאר ימים (ג) בין לישה בין קיטוף ואע"ג דקיי"ל מי פירות אין מחמיצין ה"מ בעינייהו אבל הכא ע"י מים הוא כדפרישא רבוואתאי הלא"ה שרי וצ"ע דהא ר"ע ור"א ור"י רבים נינהו ומשמע דמותר ועוד מעשה רב והלכך פלוגתא דרבוותא נינהו ואזלינין לחומרא ירושלמי ריב"ל אמר אותו כזית שאדם יוצא בו י"ח בפסח צריך שלא יהא בו משקה אמר ר' יוסי תמן רביעית המתחלקת לכמה חלות וש"מ אפי' בלילה הראשונה כעין תורא מותר (ד) ת"ר לחם עוני פרט לחלוט ואשישה יכול לא יצא אדם י"ח בפת הדראה ופת קיבר וכו' וחליט דהכא זו חלת המשרת הנעשית ע"י שמן ונקרא חליט של בעלי בתים והא דגרסינין בהחולץ האי חליט מצה היא אמר רבא לומר לך שאדם יוצא בה י"ח בפסח שנעשית במים לא בשמן ודבש תניא ב"ש אומרים אין אופין פת מרובה ביו"ט וב"ה מתירין וכתב רבי' אלפסי ז"ל ה"מ בשאר יו"ט אבל בימי הפסח אסור למילש ולמיפא יותר על חמש רבעים קמח ועוד והיינו דקאמר רבא קבא מליגנאה לפסח' ותמיה לן מאי קאמר דהא אמרו עלה מאי אריא בפסח אפילו ביו"ט אה"נ ותנא בפסח קאי ש"מ בפסח נמי פליגו ומסתבר בפסח נמי קאי וה"ק אין אופין מה שצריך לאפות פת מרובה עוגות גדולות אלא קטנות דטורח הוא וב"ה מתירין ובלבד שלא יהא יותר מקבא מליגנאה ומ' אין אופין אלא מאי דבעי נבו ביום וב"ה מתירין דס"ל כרשב"א ממלאה אשה תנור פת שהפת נאפה יפה בזמן שהתנור מלא ולא נהיר לן ואמר רבא קבא מליגנאה לפסחא וכן לחלה ושיערו מ"ג ביצים מנין לחלה והיינו ה' רבעים קמח ועוד ואמרו רבוותא משקל ז' מאות וב' זוז ואמר רב יוסף הני נשי דידן נהגו למיפא קפיזא קפיזא וכר"א דאמר הסל מצרפן לחלה דאר"י א"ש הלכה כר"א וטבלא שאין עליו לבזבזין עלתה בתיקו וחלה האידנא דרבנן היא ולקולא ואנן שיעור משקל לא נהיגו לן וחיטי איכא דקלילי ואיכא דלא קלילי ושיעור ביצים איכא קטנים ואיכא גדולים ולא בריר לן טוטופות או גדושות ונהיגין השתא ללוש מדות קטנות ולאפות כל אחד וא' בפ"ע כרב יוסף אליבא דר"א וכך יפה לנו שלא לשרוף את החלה שהגוים מרננין עלינו בזה ובהא מלתא דסבירא ליה מצרפן איכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מאן דאמר לחייב עיסה שנילושה שלא כשעור אבל עיסה שנילושה כשיעור לא פטרה דלא אשכחן צירוף אלא גבי מעילות דתניא הכלי מצרף כל מה שבתוכו לקידוש אבל לא לתרומה ר"א אומר נטלת מן הטהורה על הטמאה כיצד עסה טהורה ועסה טמאה נוטל כבר חלה מעסה שלא הורמה ונותן פחות מכביצה באמצע ליטול מן המוקף מדמצריך חוט של בצק אלמא צרוף לא מהני ואיכא מ"ד מהני ומסת' דלא בעי צירוף דכיון דקי"ל דשיעור חלה א' מכ"ד למאי אצטריך צירוף אפי' עמדו בתוך הבית מצטרף דאין כאן קולא דחלה ומן המוקף הוא ובברכה אחת פטר את הכל והא דתנן מניח פחות מרביעית באמצע עיסה טהורה ועסה טמאה לאו בעריבה אחת אלא בבית א' או בב' עריבות מדקא מקשינין בירושלמי ואין הבית מצטרף ומשני ש"מ אם היו שניהם טהורות הבית מצרפן להיות מן המוקף ולענין חנה הבית מצרף וא"צ כלי ומברך ברכה אחת לצאת מהן ואית דאמרו הנ"מ בתנורים קטנים שהאשה שוה באפייתה אבל בגדולים כעין תנור שלנו לש ואופה יותר מה' רבעים קמח ואין לשנות ת"ר יוצאין בפת נקיה ובהדראה ובסריקין המצוירין ואעפ"י שאמרו אין עושין סריקין המצויירין בפסח אר"י דבר זה שאל בייתוס בן זונין לחכמים מפני מה אין עושין סריקין מצוירין בפסח מפני שהאשה שוהה עליהן ומחמצן אמר להם כו' בני נא של נחתומין אמרו אלא של כל אדם אבל הנחתומין הרגילין בעשייתן מותרין וסריקין המצוירין עשוין בצורה בלא תבלין ונהגו שלא ליתן מלח במים של עיסה מפני שהוא כרותח ולא היא דהא אמרינין ותיקא שרי והא תניא ותיקא אסור ל"ק האי במיא ומילחא הא במשחא ומילחא ש"מ במילחא שרי ותו דשמואל מליח כרותח כשאינו נאכל מחמת מלחו הוא תנן התם הספגנין והדובשנין והאסקרטין וחלת המשרת והמדומע פטורין מן החלה מאן חלת משרת חלוט של בעלי בתים אר"ל הללו מעשי אילפס הן ומעשה אילפס פטורין ר' יוחנן אמר מעשה אילפס חייבין והללו שעשאן בחמה ומסקנא הרתיח ולבסוף הדביק ד"ה חייבין בחנה ואדם יוצא בה י"ח בפסח כ"פ בהדביק ולבסוף הרתיח ר"ל סבר פטור ור"י ס"ל חייב מעשה אילפס הן. ואפי' הדביק ולבסוף הרתיח חייב והללו שעשאן בחמה ואיכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מאן דפסק כר"י ור' אחא נמי הכין פסיק ואיכא מאן דפסיק כר"ל בשהרתיח (ה) ולבסוף הדביק פטורה ואיכא מאן דפסיק כר' יהודה דאמר אין לחם אלא האפוי בתנור אבל מעשה אילפס פטור מן החלה ואין מברכין עליו המוציא ואין אדם יוצא כה י"ח בפסח ומסתבר' דר"ח לא פטיר אלא הדביק ולבסוף הרתיח דאין לחם אלא האפוי בתנור אבל בשהרתיח ולבסוף הדביק חייב ובהא ליכא מאן דפליג ומדקאמר א"נ דכ"ע מעשה אילפס פטורין הכי ס"ל כדקתני בבריתא בלשון חכמים א' זה וא' זה עשאן באילפס פטורין בתנור חייבין ויוצא בה י"ח בפסח כר' בפרקא דר' אחא ז"ל וסופגנין ודובשנין דקא איירי כעין חלות תודה נינהו רביעית המתחלקת לכמה חלות הלא"ה מצה עשירה היא מיהו הדביק ולבסוף הרתיח וחור ואפאו בתנור הל' כת"ק וליתא לר"י דאמר אין לחם אלא האפוי בתנור מעיקרא מהא דאייתי רבי' אלפסי האי חליט דקאמרינין מצה היא למאי הלכתא לומר שאדם יוצא בה י"ח בפסח אלמא אע"ג דחלטו מעיקרא כיון דהדר אפי' בתנור או באילפס לחם איקרי ואדם יוצא בה י"ח בפסח ואע"ג דרבוכה לא איירי באפיה לחלוט סתמא דבתר דחלוט הדר אפי לה וגרסי' במנחות רצה חלוט אוכלה רצה מצה אכלה ואמרינין האי חלוט ה"ד אי מצה כו' ורבי' אפרים סבר מדמר רב אשי שמעינין דליתא לדר"י וצ"ע. ומסתב' כ"פ ר"י ור"ל