ספר העיטור חלק ב ק

קני לי' עד דאמר לי' מעכשיו כדאמרן במנא תנורא וישראל שהלוה את נכרי על חמצו אחר הפסח וא"ל מעכשיו ד"ה אשור בהנאה והיכא דלא אמר לי' מעכשיו והרהינו אצלו בתורת משכון ולא קבע לי' זמן להחליטו פלוגתא דר' ורבנן וקי"ל כרבנן דישראל מגוי לא קניא אפי' משכון שלא בשעת הלואתו ואינו עובר עליו דהוי כפקדון דלא קבל עליו אחריות ומשום ב"י וב"י ליכא דהא בטלה והר"ר חביבי אמר מיהא עובר עליו תוך הפסח דכיון דמשכונו הוא קביל עליו אחריות והיכא דקביל עליו אחריות עובר ודייקי' מיני' משכונו של גוי ביד ישראל ברבית מותר לישראל למשכנו לישראל אחר באותו רבית אעפ"י שלא העמידו אצל גוי ולא אמרינן אשתכח ישראל דקא שקיל רבית דהוא לא קני לי' עד דא"ל גוי קני מעכשיו אי דחזא דעתי' לשקועי' ומשכונו של ישראל ביד גוי אסור לישראל להלוות לגוי עליו ברבית אלא היכא דא"ל לגוי קניי' בקנין גמור מעכשיו אם לא אתן לך עד יום פלוני ת"ר חנות של ישראל ומלאי של ישראל ופועלי גוים נכנסין לשם חמץ שנמצא שם אחר הפסח מותר באכילה ואצ"ל בהנאה:

חנות ש"ג ומלאי ש"ג ופועלי ישראל נכנסין לשם. חמץ שנמצא אחר הפסח אסור בהנאה ואצ"ל באכילה והדין נוסחא עתיקא דילן ובנוסחא דר"ח דבתר פועלים אזלי' אבל נוסחא דתוספתא ונוסחא דרש"י איפכא. והכין גירסא דתוספתא חמצן של ע"ע אחר הפסח מותר מיד מפני שמחליפין את השאור מלאי של ישראל ופועלי גוים עושין בתוכה ומצאו חמץ אחר הפסח אסור בהנאה ואצ"ל באכילה מלאי ש"ג ופועלי ישראל נכנסין לתוכה ומצאו חמץ אחר הפסח מותר באכילה ואצ"ל בהנאה וגמ' דילן חנות של ישראל או מלאי של ישראל קאמר ובתוספתא של רבי' אפרים בתוספתא נכרי שהלוה לישראל על חמצו וא"ל אם לא באתי קודם פסח ה"ה מכור לך אחר הפסח אסור בהנאה ואצ"ל באכילה ובנוסחא דילן (כו) בחדא אשכחן נכרי שהלוה את ישראל ע"ח מותר באכילה ואצ"ל בהנאה וישראל שהלוה את הנכרי אסור באכילה ומותר בהנאה ומהני מתני' ונוסחא דרבי' אפרים משמע שאסור באכילה ומותר בהנאה ומתני' דילן הכי משמע דקתני מותר בהנאה ואית לפרושי דנוסחא דילן חנות של ישראל ומלאי של ישראל ופועלי גוים נכנסין לשם חמץ שנמצא שם לאחר הפסח מותר באכילה ואצ"ל בהנאה דכיון דחנות של ישראל הוא בטולי בעלי' ומש"ה מותר חנות ש"ג ופועלי ישראל נכנסין לשם גוי לא מבטל לי' וחמץ של ישראל הוא ואסור אפי' בהנאה ובנוסחא דתניא איפכא נמי איכא למימר דאזלי' בתר פועלים דפועלים גוים לא מבטלים פועלים ישראל מבטלים ונוסחא עתיקא דילן דוקא דאזלי' בתר חנות וה"ט נמי דאמרי' בנכרי שהלוה את ישראל ע"ח אחר הפסח מותר באכילה ואצ"ל בהנאה וישראל מבטל לי' וישראל שהלוה לנכרי ע"ח נכרי לא מבטל ליה ומיהו חמץ של, נכרי שעבר עליו, הפסח לא חזינין דמותר באכילה אלא בהנאה והא דגרסינן בתוספתא ישראל ונכרי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל ה"ז מוכרו לנכרי ונותנו לו במתנה וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתננו לו במתנה גמורה ורשאי ישראל לומר לנכרי עד שאתה לוקח במנה קח במאתים שמא תצטרך ואביא ואקח ממך אחר הפסח. משכיר אדם חמורו לנכרי להוליך עליו חמץ ממקום למקום מצא חמץ בדרך רובה חמץ אסור ואם לאו מותר ומעשה בר"ג שהיה מהלך מעכו לכזיב ומצא גלוסקא בדרך ואמר לטבי עבדו טול גלוסקא למדנו שחמץ של נכרי אחר הפסח מותר מיד וכו'. כל הני איכא למימר להנאה קבעי והא דתניא חמצן של עוברי עבירה מותר מיד מפני שמחליפין בשל נכרי דא"כ קשיא לן טובא ועוד למה משהין ואין מוכרין אותו קודם הפסח אלא חמצן של ע"ע שאינן מדקדקין במצות כ"כ ולאחר הפסח מותר באפיי' ראשונה מיד מפני שמחליפין השאור וע"י תערובות הוא ומותר כמ"ש אבל חמצן של כותיים אסור עד לאחר ג' אפיות כדקתני התם של נחתומין לאחר ג' שבתות מפני שבטל הוא:

ואין אני כדאי לחלוק על הגאונים שהתירו חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח אפי' באכילה והדין הוא דשדרו ממתיבתא דרב עמרם במתא מחסיא חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר באכילה מקמי טעמי חדא (כז) דאמרי' ה"ה דאפילו באכילה שרי ואיידי דתני ישראל בהנאה תני דנכרי בהנאה. ות"ר חנות של נכרי ומלאי ש"ג ופועלי ישראל נכנסין לשם חמץ שנמצא לשם אחר הפסח מותר באכילה ואצ"ל בהנאה ותו קאמרי' הל' חמץ שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש וכן באכילה וכן בהנאה קאמר ור"נ הכי ס"ל כי הוינא בי ר"נ כד נפקי ז' יומי דפסחא אמר לן פוקו ואייתי לן חמירא דבני חילא:

שמעי' מכל הלין טעמא דחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר באכילה ואנן דחינין לכל הני. והדין עלינו להחמיר שנהגו עכשיו שישראל מקבל דורון חמץ מן המנחה ולמעלה ונעשה חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח שאסור בהנאה ומערימין בזה ולפיכך היה לנו לגדור גדר עלינו אמר אביי ר"ע ור"י בן נורי וראב"י כולהו סבירא להו חמץ בפסח אסור בהנאה ואע"ג דכה"ג שיטה היא הלכה כר"ע וכראב"י בכל מקום:

ואלו עוברין בפסח כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזתום המצרי וזומא של צבעים ועמלן של טבחים ורא"א אף תכשיטי נשים כל שהוא מין דגן ה"ז עובר בפסח והרי אלו באזהרה ואין בהם משום כרת. כותח הבבלי משום קומנתא דאימא שכר המדי דרמו בי' שערי חומץ האדומי דרמי בי' שערי זיתום המצרי תלתא שערי ותלתא קורטמי ותלתא מילחא זומא של צבעין מיא דחיזרא עמלן של טבחין פת תבואה שלא הביאה שליש קולן של סופרים הכי תרגומו חרתא דאושכפי ר' שימי בר מחוזא אמר טפילן של עשירים שמשיירין אותן לעניים ולפי שלא העשירו קורא אותן עניים רא"א אף תכשיטי נשים שהוא טפילי נשים ומסתב' דת"ק לזכרים ודוקא שהם בעין ולא נעשה בהם מלאכה אבל נעשה בהם מלאכה אינו חייב לבער כגון אספלנית וקילור דנפקי מתורת אוכל שאינו חייב לבער כדאמרן הא כל תערובות חמץ חייב לבער ואלו עוברין בפסח דקתני מתבערין קאמר:

ירושלמי וכולן ע"י מיא הא לית בהו מיא קי"ל מי פירות אין מחמיצין ותניא כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי ושכר המדי זיתום המצרי וחומץ האדומי יכול יהא ענוש כרת ת"ל כי כל אוכל חמץ ונכרתה על חמץ דגן גמור ענוש כרת ועל עירובו בלאו דר"א וחכמים אומרים על עירובו בלא כלום ופי' רבוואתאי כרבנן ומלקי הוא דלא לקי הא איסורא איכא וכי לא לקי דוקא דליכא כזית בכדי אכילת פרס כגון כותח הבבלי וכיוצא בהם אבל איכא כזית בכדי אכילת פרס אפי' לרבנן חייב. ורבי' אבן גיאות פי' כר"א דאמר על עירובו בלאו וקשיא לי לפסקא דרבוותא הא קי"ל סתם במתני' ומחלוקת בבריתא הלכה כסתם וסתם תנן הרי אלו באזהרה ואם לא ביער עובר עליה בב"י ולאחר הפסח אסור בהנאה ואע"ג דקי"ל כר"ש דלא קניס ע"י תערובות ההוא בתערובות דלאחר הפסח קאמר ורבינו יעקב אמר אילו עוברין בפסח דקאמר באזהרת אכילה קאמר אבל משום ב"י ליכא אלא היכא דאיכא כזית בכדי אכילת פרס דכי מרבינן תערובות מכל מחמצת לא תאכלו מדרבנן אבל ב"י לא אשכחן רבויא ומייתי ראיה מדאמרי' גבי קדירות ולשהיינהו לאחר זמנו וליעבד בהו שלא במינן ומסתב' ב"י עובר דקי"ל כב"ה דילפי ביעור מאכילה בפ"ק דביצה ועוד דאתקש השבתת שאור לאכילת חמץ והאי דקאמרינן ולשהינהו לאחר הפסח לאו ראיה היא דל"ד לשאר תערובות וירושלמי נמי מוכח לקמן וגרסינן בתוספתא רב שמואל בר רב יצחק וכו' עד דאמר לי' וצריך אתה לבער ומשמי' דרבי' האי מאן דאית לי' חביתא דחמרא ונפל בה נהמי אפי' פחות מכביצה בפסחא אסור בתר פסחא שרי דהלכתא כוותיה דרבא דאמר חמץ שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש וצ"ע ואע"ג דלא קלנהו שרי:

ירושלמי רב שמואל בר רב יצחק הו"ל תוסס יהיב בגוויהו שערי כגון דמחמע שאיל לי' לרב אמי א"ל צריך אתה לבער ר' חנינא ברי' דרב אמי הו"ל דבש מזייף בסלת שאיל לר' מונא א"ל צריך אתה לבער:

מצה ומרור ת"ר שבעת ימים תאכל מצות וביום השביעי מה שביעי רשו' אף ששת ימים רשות יכול אף לילה הראשונה רשות ת"ל על מצות ומרורים יאכלוהו ואין לי אלא בזמן שבהמ"ק קיים אין ביהמ"ק קיים מנין ת"ל בערב תאכלו מצות ואלו דברים שאדם יוצא בהם י"ח בפסח בחטין ושעורין וכוסמין ושיבולת שיעול ושיפון הני אין אורז ודוחן לא מנה"מ אריב"ל וכן תני דבי ר"י לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ יצאו אלו שאינן באין לידי חמוץ אלא לידי סרחון ול"ל דר"י ב"נ דאמר אורז מין דגן היא וחייבין על חמוצו כרת וכן היה ר' יצחק ב"נ אמר קרמית חייבין בחלה ירושלמי קרמית ר"י ב"נ אמר באה היא לידי חימוץ ומנה ורבנן אמרו באה היא לידי חימוץ ומצה ויבדקנה על עיקר בדיקתה פליגון וכו' וליתא לר"י לא באורז ודוחן ולא בקרמית שקורין בלע"ז ניי"לא. ר"ש ב"נ שמע ליה מן הדין קרייא ושם