ספר העיטור צט

ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות גוף הקרקע ודוקא נכסים הידועין לבעל אבל נכסי' שאין ידועין לבעל לא תמכור. ואם מכרה קיי' כר"ש ופסקי רבוותא כר' יוחנן דאמ' אלו ואלו ידועין הן שאינן ידועין שיושב' כאן ונפלו נכסים במדינת הים והיכא דנפלו לה כספי' או פירות התלושין מן הקרקע ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ואין קונין מהן אלא דבר שגזעו מחליף ופירות המחוברין לקרקע בכניס' שלו וביציא' שלה כר"ש ועז לחלבה. ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ודקל לפירות אוכל והולך עד שתכלה הקרן עיילא ליה גלימא פירא הוי ומיכסי בה ואזיל עד דבלי כרב נחמן והלבישה היא הפירות והבלאת הקרן פסקו הגאוני' והא דרב כהנא בפר' הנושא קרנא הוי ליתה והכי מסתב' חדא דהילכתא כרב נחמן דאמר כחכמים כדאמר כמאן כי האי תנא וליתה לר' מאיר דאמר קרנא הוי והילכך תמיהא לן האי פיסק' דפסקי רבוותא בפ' הנושא גבי בלאות נכסי מלוג דפסקי כרב כהנא דאמר לא שנו אלא נכסי מלוג דאוקמה אשנייה אבל אילונו' אי איתנהו אידי ואידי שקלה ואי דליתנהו נכסי מלוג אית לה והא כיון דקיימ' לן כרב נחמן פירא הוי ולית לה ומתני' לא קיימא אלא בנכסי צאן ברזל אבל נכסי מלוג דליתנהו כולהו לית לה דהא מכסי ואזיל עד דבלי נפלו לה עבדי' ושפחות.. זקנים ימכרו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ודוקא בשנפלו בשדה שאינו שלה אבל בשדה שלה לא תמכור מפני שבח בית אביה ירושלמי מתני' בשאין עושין טפילה אבל עושין טפילה לא תמכור שעדיין כבוד בית אביה קיים וכולן שאמרו לא תמכור מוכרת בטובת הנאה וטובת הנאה דאביה הויא ואפי' מנכסי צאן ברזל אין הבעל אוכל פירות דפירא תקינו ליה רבנן פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן הכי נמי אמרי' בגונב ולד בהמת מלוג ת"ר האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאת ואמר' מת בעלי רצתה ניזונית רצתה גובה כתובתה אמר' גירשני בעלי מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה וכתב רבי' אלפס עד כדי כתובתה אין טפי מכתובתה לא שמעי' מינה דליתה הא דגרסינן בירושלמי אדם שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה חייב במזונותי' עד שיפרענה פרוטה אחרונה דאם איתה הוה ליה למימר ניזונית והולכת עד שתפרע כל כתובתה ומסתב' אי מהימנא אגירושין הוה ליה למיתנא אבל הכא אגירושין לא מהימנ' ולית לה כתובה אלא מזוני יהבינן לה ממה נפשך אי גרושה היא ניזונית עד כדי כתובתה. ואי אשת איש היא בין שמעו בו שמת אליבא דדברי הכל בין לא שמעו בו שמת ניזונית משל בעלה וכולה כתובתה לא יהבינן לה דדילמא אשת איש היא ויהבינן לה פרנס' עד כדי כתובתה. ולא יותר שמא יתברר שגרושה היא. אבל היכא דידעינן שנתגרשה או נתארמלה ומעכבי פירעון כתובתה ניזונית לעולם כדאיתא בירושלמי. והא דתנן גרושה לא תמכור אלא בבית דין לפי שאין לה מזונות בתנאי כתובה קאמר ואי נמי שמת בעלה קאמר דומיא דעובד' דמרימר בערכין גבי אין נזקקין לנכסי יתומין:

ירושל' הרי שיצא הוא ואשתו למדינ' הים ובאת ואמרה מת בעלה תיזון ותיטול כתובתה. גירשני בעלי תיזון מכתובתה מה נפשך אם אשת איש היא מבעלה היא ניזונית אם גרושה היא מכתוב' היא ניזונית. והא דגרסי' בפ' שנים אוחזין מציאת אשתו שגירשה הרי זה שלה ואיצטריך לאוקומה במגורשת ולא אוקמה במגורש' ממש משום דגירושין דעלמ' לא איצטריך דכיון דלאו אשתו היא דכי אית לה מזוני לאו בתנאי ב"ד אכלה פשיט' דמציאת' שלה דאטו משו' דלא נתן לה כתובת' ואשכח' מציאה דשוי' טפי מכתובת' תהא מציאתה לבעלה אהא לא אגידא גבי' כלל משום הכי איצטריך לאוקמ' במגורשת ואינה מגורשת דסד"א אע"ג דפרע לה כתובתה אגידא גביה וחייב במזונותיה כאשת איש מעליא וליהוי מציאה לבעלה קמ"ל הכין הוא סברא דגמר' דילן וירושלמי הוא דאוקמה במגורש' מעליא ואפילו הכי איצטריך לאשמועינן דאית לה מזונות עד שיפרע לה פרוטה אחרונה וכתב הרב הבבלי כל ספק גירושין אם מתה אין בעל יורשה. ומס' שהנכסי' בחזקתן כדאמרינן בנפל הבית עליו ועל אשתו דכתובה כדין קטנה שנתקדשה לדעת אביה והלך אביה למדינת הים ואסיקנא אמר רב אם מתה אינו יורשה מאי טעמא אוקים ממונא בחזקת מריה ובריש גמרא דמציאת האשה הורי רבי פנחס כהן דמשדך איתתא ולא ממרק לה פורנא שהוא מעלה לה מזונות עד שעה שהיא ממרקת לרבי' האיי מעוברה דמגרשא לית לה מזונו' עד דילדה ושקלה שכר מניקה תניא מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות ב"ד יורדין וזנין ומפרנסין את אשתו אבל לא בניו ובנותיו ודבר אחר ומי שהלך למדינות הים ובא ואמר פסקתי לה מזונות נאמן ובשבועה:

וגרסינן בפרק יש מותרות בעא מיניה רבי אלעזר מר' יוחנן אלמנ' לכהן גדול וגרושה לכהן הדיוט יש לה מזונות או אין לה מזונות ואסיקנא התם בדיתבא תותי בעלה בעמוד והוצא קאי ולית לה בשהלך בעלה במדינות הים ולוותה ואכלה לית לה אע"ג דאית לה כתובה לאחר מיתה יש לה וכן הילכתא גרסינן בפרק הנושא אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי אין היורשין יכולין לומר לה לכי לבית אביך ואנו זנין אותך שם אלא זנין אותה ונותנין לה מדור לפי כבודה אמרה אי אפשי לזון מבית אבא יכולין היורשין לומר לה אם את אצלינו יש לך מזונות ואם אין את אצלנו אין לך מזונות דאמר רב כהנא ברכת הבית מרובה ולפום ברכת הבית יהבינן לה מכל מילי ור"ח פירש כגון נר לאחד נר למאה אבל פת וכיוצא בהן לא יהיה כן ור"ש פירש ברכת הבית במרובה מזלא דרבים עדיף גרסינן בפרק נערה שנתפתתה ת"ר אלמנה ניזונית מנכסי יתומין אם צריכה רפוא' היא כמזונות ורשב"ג אמר רפואה שיש לה קצבה נתרפאת מכתובתה ושאין לה קצבה הרי כמזונות והילכתא כותיה ומסתברא הוא הדין בחיי בעלה מדגרסי' בירושלמי בפרק מי שמת קריבתיה דר' שמי בר אבא חששה עיניה אתת קומי ר' יוחנן אמר אין קציץ הן פורניך אי לא בעליך יהיב ליך ולא כן תני אל תעש עצמך כערכי הדיינין ומדרבי אמי אסור לגלות דיני ליחיד.. אמר ידע הוה ר' יוחנן דאיתתא כשרה הות בגין כן גלי לה. בעלה בעי הן דקצצין והיא בעיא דלא קצצין למאן שמעון לא לבעלה:

אמר ר' מתניא בהן דלית דינא עימיה אבל אית ליה דינא עימיה אמרי' מילתי' שמעינן מינה דהיכא דאי שתיק מחייב אסור לגלות דינו כי היכי דליפטר בטענתיה אבל אי לא מסדר טענתיה אלא דיניה הוא דמחוי ליה ואית דינא עימיה מצי מחוי ליה והאי דגמר' דילן נמי דינא עמה דהא לא קיץ ור' יוחנן אמר לקריביה זיל קוץ ירושלמי בגמרא דמי שהיו לו שתי נשים ומת הראשונה קודמת ליורשי שנייה ויורשי ראשונה קודמין ליורשי שנייה וכו' מתניתין לענין כתובה אבל לענין מזונות שתיהן שוות גמרינן מינה דאין דין קדימה למזונות כתובתה וקבורתה מי קודמין כתובה ומלוה בעדים מי קודמין מ"ד גובה פרנסה מן המשועבדין פרנסת הבנות קודמת וכו' אמר ר' יוחנן עשו הקזת דם בארץ ישראל כרפואה שאין לה קצבה. ומסתמא מדהא כרשב"ג ובקמייתא נמי בהיו מבקשין עד עשר' בדמיה הילכתא כוותיה במציעתא נמי הלכה כרשב"ג דאית ליה תרי קולי אם היה פרקונה כנגד כתובתה פודה ואם לאו אינו פודה ובנוסחא דילן לא גרסינן דברי ר' ורב אלפס פסק כר' כדאיתה לעיל ואלו ששה תנאים אע"פ שאין כתובין ככתובין דמי ואין כותבין אלא כמנהג שאר שטרות אבל פרנסה אינה כתנאי כתובה כו' כדכתב בפסיקתא כתובת יבמין מצות ייבום מאן דשכיב בלא זרעא אפילו הוו ליה ומיתי ואית ליה אחא מאבוהו דהוה ליה ישיבה בעולמו כדכתב כי ישבו אחים יחדיו מחייב איהו ליבומי יתה והוא דלא פגע בערוה וכדבעי לייבומי מקדש והדר מייבם דאמר רב מצות ייבום מקדש ואח"כ בועל ומקמי הכין הוה כתובה על נכסי בעלה הראשון והשתא תקינו לה רבנן מפני שלא תהא קלה בעיניו להוציאה והבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון קנה ואחד המערה ואחד הגומר קנה ותני ר' חייא אפילו שניהן שוגגין אפי' שניהן מזידין או אנוסין ירושלמי יבמה יבא עליה זו הביאה ולקחה זה המאמר יכול כשם שהביאה גומר בה כך המאמר גומר בה ת"ל יבמה יבא עליה ערבה כל הפרשה כולה לייבום הביאה גומר בה ואין מאמר גומר בה. א"כ מה הועיל בה מאמר לאוסרה על האחין ר"ש אומר המאמר קונה או לא קונה מאי טעמא דר"ש יבמה יבא עליה זו הביאה ולקחה זה המאמר וכשם שהביאה גומרת בה כך המאמר גומר בה או יבמה יבא עליה והרי לקוחה לו והמאמר לא הועיל בה כלום ר"א בן ערך אומר המאמר קונה קנין גמור ביבמה מ"ט דר"א בן ערך ולקחה לו לאשה הרי היא כקידושי אשה מה קידושי אשה קונין אף מאמר קונה:

בבלי כיצד מאמר נותן כסף או שוה כסף ובשטר כסף בפרוטה כב"ה ושטר כתב לה על הנייר או על החרס כקידושי אשה ומאמר שלא מדעתה קונה כרבנן ושטר כתובה יבמה כיצד אני פלו' בן פלו' קיבלתי יבמתי דא עלי לזונה ולפרנסה כראוי ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון ואי לית לה מראשון כגון שניות לבעל ואין שניות ליבם כך פירש הרב המחבר בשם בעל הלכות וטעותא היא דההיא הא אבעיא לן בפ' יש מותרות ואיפשטה דלית לה כתובה מיבם אלא אי לית ליה נכסיה כדי כתובה מראשון תקינו רבנן משני מסתמא כיון דשני כתיב לה כתובה מראשון קא תקינו דינא לכתוב' אלמנה וגרוש' כותב לה ק' זוזי וכ"כ רב סעדיה גאון בספר שטרות ויהיב לה שנים עשר זוזי ופלגא ואמר רב הונא מצות יבמה מקדש ואחר כך בועל ואם בעל בלא מאמר קנה ולוקה מלקות מרדות דרב מנגיד מאן דמקדש בביאה בלא שידוכי ואיכא דאמר אפילו בשידוכי משום פריצותא כדתנן כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנידה. גאון אין מנהג בבל אלא לאחר שתיכנס לחופה מברך ברכת חתנים והמקדש ובעל בלא ברכה אין רוח חכמים נוחה הימנו ומחייבין אותו לכתוב כתובה דאסור לשהות עם אשתו בלא כתובה אפילו שעה א' וכתבתי בשער חמישי