ספר העיטור צז

וגרסי' נמי דביתהו דר' חייא כו' פסוק לי מזוני פסק לה פסוק לי שיראי פסק לה וקי"ל עולה עמו ואינה יורדת אפי' לאחר מותה:

ירושלמי ומשתמש במדור כדרך שהיתה משתמשת בחיי בעלה ובעלה נתון במדינת הים ומשתמש במדור ובכרים ובכלים בין כלי כסף ובין כלי זהב כדרך שהיתה משתמש ובעלה נתון במדינת הים וניזונית כשם שהיתה ניזונית ובעלה נתון במדינת הים:

גרסינן בפ' הנושא אלמנה שאמרה אי איפשי לזון מבית בעלי אין היתומין רשאין לומר לה לכי לבית אביך ואם אמרה אי איפשי לזוז מבית אבא נותנין לה מזונות לפי ברכת הבית. אמר רב נחמן בר יצחק יתומין שמכרו במדור אלמנה לא עשו ולא כלום ואמר אביי נקיטינן מדור אלמנה שנפל אין היורשין חייבין לבנותו ואם היא אומרת הניחו לי ואני אבננו משלי אין שומעין לה ושיפצה סלקא בתיקו ולא תשפץ ירושלמי בפ' נערה שנתפתתה לבעל מתיבות ר' זעירא שאל לרב נחמן בר יעקב ולרב אמי בר פפי לא היה שם בית מאי אמר ליה היורשי' שוכרים לה בית מכאן ואילך היא אומרת קרקע והוא אומר מעות הדין עם היתומין כהדא חדא איתתא הות לה פורנא דעשרים דינר והוה תמן חד בית טב בעשרה דינר אתא עובדא קומי ר' חנינא אמר לה יהבון לה ביתא או יהבון לה עשרה דינר אמר להו ר' מנא מכיון דלית ביתא טב אלא עשרה דינר מכאן ואילך היא אומרת קרקע והן אומרי' מעות הדין עם היתומין התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות שלא בב"ד יש לה מזונות ירושלמי אמר ר' יוסי ובלבד מן השופי הא מאונס לא כהדה אלמנתא דר' אבהו מרמון בה. אמר לה ר' אבהו בר נתן בעי לך תבעת פורנא ואבדה מזונו' מן דאיתידעון מיליא אעלון עובדא קומי ר' יוסי וחזרה למזונות לרב נחשון אם הוציאה לקיים כתובה ולא מצאה עדי' לקיים לאו תביעה היא רב יהודה בשם שמואל המוחלת כתובה ליתומי' ניזונית משלהן תניא מכרה כתובתה מישכנה כתובתה עשתה כתובתה אפותיקי בין בב"ד בין שלא בב"ד אין לה מזונות כך היו אנשי ירושלם כותבין ואנשי גליל כותבי' כמותן ואנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין ליתן לה כתובתה לפיכך אם רצו היורשין. נותנין לה כתובת' ופוטרין אותה איתמר רב אמר הלכה כאנשי יהודה ושמואל אמר הלכה כאנשי גליל בבל וכל פרוראה נהוג כרב נהרדע' וכל פרוראה נהוג כשמואל ומסת' היכא דאיכא מנהג אזלינן בתר מנהג והיכא דליכא מנהג עבדי' כשמואל דהילכתא כוותי' בדיני וכן פסקו רבי שרירא ורבינו האיי ור"ח ומיהו סייעתא דאיית' ר' משה מיהא דאיבעיא לן אלמנה ניזונות לאו ראיה היא אע"ג דתנן ניזונית או הניזונית לא מיפסקא הילכתא בהכי דאם כן הא דמייתינן ת"ש מיהא דאמר ר' זירא אמר שמואל מציאת אלמנה לעצמו ואמר עלה אי אמרת בשלמא הניזונת תנן משום הכי מציאת אלמנה אם כן קשיא דשמואל דהא איהו אמר הלכה כאנשי גליל:

אלא לאו ש"מ אע"ג דתנן הניזונית לאו הילכתא היא אלא מיבעיא ליה לגמ' כי היכי דמיבעי' לן או מעות תנן או עוממות וקריבתי' דר' יוחנן דלא אמר ליה ר' יוחנן למיתן לה כתוב' ולמיפטרה מפרואה דנהרדעא דנהיגי כשמואל ואי נמי לא הוה בעי לאיפטריה משום מעשה ידיה א"נ משום יקרא דאבו' אלא הדרינן לכללא דנקיטינן רב ושמואל הלכה כשמואל בדיני והכי גרסי' בתוס' כל הארצות כותבין כירושלים ובירושלמי קסרין כיהודה ושאר כל המקומות כירושלים אנשי גליל חסו על כבודן ולא חסו על ממונם אנשי יהודה חסו על ממונן ולא חסו על כבודם. חד בר נש דמר אמר יהבון לאיתתיה פורנא אמר מנא יתקיימון דברי המת א"ל ר' חנינא ויש אדם מבטל תנאי כתובה בפה אמר ליה אנא אמרית את מנן לך אמר ליה ולאו בגליל אנן קיימין סברין מימר אנשי גליל חסו על כבודן ולא חסו על ממונן ש"מ שאם ציוה אדם בגליל לעשות כיהודה לא אמר כלום שאינו רשאי לבטל תנאי מזונות אלא אם כן קצץ לה מזונות וכן הילכתא איתמר אלמנה רב אמר שמין מה שעליה ושמואל אמר אין שמין ואיפסיקא הילכתא כרב דאמר שמין מ"ט כי אקני לה אדעתא למיקם קמיה אדעתא למישקל ולמיפק לאחריני לא אקני לה ש"מ דאזלינן בתר אומדנא וכן הילכתא. וכתב רבינו אלפס ש"מ דמאן דמגרש לא נתתיה מדעת' דנפשיה אין שמין מה שעליה דלאו איהי בעיא למיפק אלא איהו בעי לאפוקה ומסתברא דוקא מדעתא דנפשיה בלא טענה אלא שמצא אחרת יאה הימנה אבל סרחה עליו אדעתא דהכי לא אקני לה ושדרו ממתיבתא מאן דכתב לאשתו בשעת נישואין ומגרש לה אומרין אקני לה אדעתא למיקם קמיה אדעתא למישקל ולמיפק לא אקני לה אלא מעתה מאן דיהיב מתנה לאיניש דרחים ליה ערביך ערבא בעי למישקל מיניה דרחים ליה לעולם דכי יהיב ליה מתנה לרחמיה ונפל איבה ביניהון דנימא הדרא מתנה האי לאו מתנה היא ועוד כך עושין רבותינו הראשונים וכל דייני דמתיבתא ואבות ב"ד הראשונים כך היו דנים קריביה דר' יוחנן אמר להו זילו לאבוכון דנייחד לה ארעא למזונות וכו' אמר לדידי מיפרשא לי מיניה דר' יוחנן אמר למזונות ריבה לה מזונות במזונות קצץ לה מזונות ואיכא מ"ד שלא צימצם אבל פסק פחות מן הראוי לה נותנין כדי צורכה גרסינן בפרק אלמנה אלמנה שתפשה דיסקיא מליאה מעות ולא היה כח ביד חכמים להוציא מידה ירושלמי אפי' תפשה אלף זוז במזונות אין מוציאין מידה מהו מימר אמר לה חמי מה בידך תלמידוי דר' מנא אמר ליה חמי מה בידיך אמר ליה ר' יוסי בר בון מכיון שהיא עתידה לישבע בסוף אפי' מה בידיך לא אמרינן לה חוי ומסתבר אנן דמגבינן שליש בלא שבועה אמרי' חוי מה בידיך ובתשובה אם תפשו היורשין מטלטלין אין לאלמנה להוציא מידן וליתן ביד כ"ל שמא יאבד ולא ימצא מאתים דכולי עלמא האי לא תקינו אבל קרקע מעכבת ולא למכור ואם מכרה טורפת לכתובה אבל לא למזונות שאין מוציאין למזון האשה והבנות אלא מבני חורין. ירושלמי אלמנה ניזונית מנכסי יתומין רב יהודה אמר מציאתה שלה הותירה מזונות שלה הותירה בליות מה אם אשת איש הותירה מזונות שלו הותירה בליות שלה כאן שהותירה מזונות שלה הותירה לא כ"ש תמן צריכין לה לנדתה ר' אמי אמר אף היא אינה עושה להן דברים של ייחוד אמר אמימר לא אמרן אלא למזוני אבל לכתובה מפקינן מתקיף לה מר בר רב אשי כו'. ואמר ליה רב יעקב לרבינא הכי אמרינן משמיה דרבין כותיך אלמא תפשה מטלטלין לא מהניא לכתובה וכן הילכתא אלא ר"ח פסק כמר בר רב אשי דאפילו לכתובה מפקינן. וקשיא לרבוותא ההוא דגרסינן ההיא דתפשה כסא דכספא בכתובתה אתא לקמיה דרבא אמר לית דחש לרבי שמעון דאמר לא אמרינן מקצת כסף ככל כסף ובפ' שבועת העדות ש"מ משביע עידי קרקע חייב ודחינן דילמא דאתפשה מטלטלין ש"מ דתפישה מהניא לכתובה ואיכא למ"ד לא הדר ביה רבא ורב אלפס אוקמה לההיא דתפשה כסא דכספא כשתפשה מחיים כההיא דשבועות. והא דאמר רבא לכתובה מפקינן מינה תפישה לאחר מיתה וכן פיר' הרב צרפתי ומסתבר' דתפישה דהאי כתפישה דהתם והתם מקרקע איכא ליורשין דלא בעי לאפוקי מינה כי היכי דליפסיד מזוני ואמר להו רבא לית דחש להא דרבי שמעון והבו ליה מזוני ואי בעיתו אפוקי מינה כסא דכספא או הבו לה מזוני ומסתברא כרב חנינא דאמר דתפיש' מחיים דבעל הוא דתפיש' דלאחר מיתה לאו כלום בין לכתובה בין למזונו' ובפירוש צרפתי אפי' לאחר מיתה דכי בעינן תפישה מחיים במידי דמצי טריף ממשעבדי קאמר. אבל במידי דלא מצי טריף ממשעבדי אפי' לאחר מיתה וקשיא לי אי תפישה לאחר מיתה בהא קאמר מר בר רב אשי לכתובה מאי דתפשה תפשה והא קי"ל כר' עקיבא דתפישה לא מהניא כלל אלא בשתפש מחיים בין לכתובת אשה בין לבעלה אלא האידנא תקינו למיגב' ותנאי כתובה מטלטלי ואפי' לא תפשה ניזונית ממטלטלין היכא דליכא מקרקעי וש"מ מדקאמר לית דחש להא דר' שמעון דאמר מקצת כסף ככל כסף ואם קיבלה מקצת כתובת' שלא בתביע' ב"ד יש לה מזונות ולא מפסד' אלא בתביעת ב"ד להיפרע או פרעון כל כתובתה וכן פי' ר"ח. ירושלמי אלמנת' דרב הונא אגבי לה ממטלטלין כמנהג מקומה אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זימרה אלמנה ששהתה שתים ושלש שנים ולא תבעה מזונות איבדה מזונותיה שתים לפרוצה ולענייה ושלש לעשירה ולצנועה אמר רבא לא אמרן אלא למפרע. אבל להבא יש להו' ירושלמי בשלא לוותה אבל אם לוותה גובה בשאין בידה משכון אבל יש בידה משכון גובה למפרע תני לוי אלמנה כל זמן שלא נישאת על היתומין להביא ראיה נישאת עליה להביא ראיה ש"מ נכסים בחזקת אלמנה קיימי והילכך אפי' למפרע נאמנת דלא מצי יתומין למימר כתבנו וכן הילכתא תשובה לרבי' אלפס ודוקא מזונות אבל כתובה לא מחלה בנישואין והיכא דשטר כתובה יוצאה מתחת ידה גובה לעולם כדלעיל ובעל מתיבות פי' לה בכתובה והכי איתא בתוס' אלמנה שתבעה כתובתה ויורשין אומרי' לה התקבלת כתובתיך עד שלא נישאת צריכין הן להביא ראיה שנתקבלה כתובתה ואם משנישאת עליה להביא ראיה. ובפ' המקבל גרסי' יתומין אמרו אנו השבחנו ובע"ח אומר אביכם השביח. ואסיקנא נכסים בחזקת יתמי קיימי והרמב"ם אמר על היתומין להביא ראיה או תשבע שבועת היסת ותטול ולית' תניא מוכרת והולכת עד שתשייר כדי כתובתה וסומך לה כדי שתגבה כתובתה מן השאר ש"מ שיירה אין לא שיירה לא דמוכרת למזונותיה אינה חוזרת וטורפת לכתובתה ומאי דקשיא ליה לרבינו אלפס לא בריר שפיר ובנוסחי הלכות דילן אית בהו עד שתשייר כתובתה ומשמע דרבי' צוה להגיה הקושיא ותירוצא דילה לא זזה ממקומה בהלכות:

וחזינן לרבינו דפסק אם מכרה למזונות יותר מכדי כתובתה או מכרה ולא שיירה כדי כתובתה מכרה בטל וחייבת להחזיר הדמים ללקוחות מדקתני מוכרת והולכת עד כדי כתובתה ומדקתני נמי וסומך לה כדי שתגבה כתובתה מן השאר וה"מ מוכרת אבל אינה צריכה למכור ניזונית אפי' יותר מכתובתה מדגרסי' בפ' שני דייני דמקשי אי בששמעו בו שמת מאי אירייא עד כדי כתובתה ש"מ דניזונית אפי' יותר מכתובת' סבר נמי דרבי' אלפס ומס' דאפי' יותר מכדי כתובתה מוכרת. אם יש נכסים הרבה ואם רצונה למחול כתובתה כדי שתגבה מזונות